נושא
הדף:
ציונות:
הציונות
הדתית
אישים
ותנועות,
מלחמת
ישראל
–
לקסיקון
מיועד לכתות:
ז–י
המחבר:
שי גרין
בס"ד
אישים ותנועות בציונות
-
הגר"א
מוילנה
=הגאון ר'
אליהו מוילנה.
הוא נולד בוילנה בארץ ליטא בשנת ת"פ ונפטר בשנת תרנ"ח .
הוא כונה הגאון בשל גאוניותו העצומה בכל חלקי התורה.
ספריו רבים אך בנושא ארץ –ישראל,
העלייה אליה,
ומצוותיה,
הוא חיבר את הספר "קול התור".
הגר"א השתוקק מאוד לעלות לא"י אך מסיבות לא ברורות הוא חזר לביתו.
הוא סבר שישיבת א"י זו מצווה ולכן ביקש מתלמידיו להגיע לא"י,
כי לטענתו העלייה לא"י תזרז את הגאולה.
-
ר'
נחמן
מברסלב =
נולד בשנת תקל"ב ונפטר בשנת תק"ע בעיר אומן ברוסיה.
ר'
נחמן ידוע כיום בגלל האמרה הידועה של תלמידיו "נ,
נח,
נחמן,
נחמן מאומן".
בשנת 1798
הוא עלה לא"י;
אך בגלל קשיים הוא חזר לרוסיה ושם נפטר.
ר'
נחמן היה תלמיד ה"בעל שם טוב"
מייסד החסידות וגם הוא פעל רבות לעלייה ולהתיישבות בא"י.
הוא כתב ספרים רבים והמפורסם מביניהם הוא "ליקוטי תפילות"
ושם מופיעות תפילות רבות לאנשי הגולה בקשת עזרה מהקב"ה לעלות לא"י.
-
"החתם
סופר"
= ר'
משה סופר.
נולד בגרמניה בשנת תקכ"ג,
ונפטר בשנת ת"ר בהונגריה .
היה מגדולי הדור,
ומנהיג היהדות הדתית בהונגריה.
הוא הטיף לעלייה לא"י ואף נתן הסכמתו לתנועת "שיבת ציון"
שקמה באותם שנים.
רבים מתלמידיו עלו לא"י והקימו ישובים רבים.
וכך כתב בכתביו "א"י עדיפה מחו"ל,
כי לא זזה שכינה משם וקדושתה היא קדושה עולמית… העבודה בקרקע של א"י היא עצמה מצווה כמו מצוות תפילין או שבת.
-
תנועת
"שיבת
ציון".=
ההתארגנות המעשית הראשונה למען ישוב א"י היה ע"י תנועה זו.
האישיות המרכזית והסוחפת בתנועה זו היה הר'
צבי קלישר אשר ביחד עם הר'
גוטמכר,
הר'
אלקלעי ,
והר'
ביבאס "סחבו"
יהודים רבים לא"י.
תנועה זו קמה לפני 150
שנה ,בעקבות פרעות רבות ביהודי א"י,
שבעקבותיהם נשלחו יהודים לחו"ל לבקש עזרה והצלה.
דווקא מתוך מצוקה גדולה זו של יהודי א"י החלו להתעורר אחיהם מהגלות והם מתאחדים לעזור ליהודי א"י ,מבחינה כספית ,ומבחינה ממשית ע"י עלייה לא"י בראשות תנועת "שיבת ציון".
-
הר'
צבי
קלישר
=
נולד בשנת תקנ"ה,
ונפטר ב–
תרל"ה .כבר בצעירותו הוא התגלה כגאון בתורה ולכן שלחוהו ללמוד אצל גדולי הדור באותה תקופה.
הוא התחנך לאהבת א"י,
ובאמת הרעיון של החזרה לא"י הוא זה שתרם רבות לדרך להקמת מדינת ישראל.
את מאמציו הוא הפנה ל–שתי דרכים:
הדרך הכספית–
ולשם כך הוא יצר קשר עם המיליונר היהודי משה מונטיפיורי שיעזור לו בביצוע המעשי,
והדרך התורנית–
ולשם כך הוא התיידד עם הר'
גוטמכר וביחד הם הקימו את תנועת "שיבת ציון"
שדחפה יהודים רבים לעלות לא"י.
על שמו הקיבוץ טירת צבי"
אשר בעמק בית שאן.
-
הר'
אליהו
גוטמכר
=נולד בשנת תקנ"ו ונפטר בשנת תרל"ה.
היה תלמידו וחברו הקרוב של הר'
קלישר,
וכן היה ידוע כבעל מופתים ועל כן הרבה מיהודי אשכנז הגיעו לקבל ברכתו.
הר'
גוטמכר האמין שגאולת ישראל תגיע רק לאחר שעם–
ישראל יגיע לא"י ולכן ביחד עם הר'
קלישר הם פרסמו כרוזים הקוראים ליהודי חו"ל לעלות לא"י ולקיים את מצוות ישיבת א"י.
על שמו נקרא הקיבוץ "שדה אליהו"
שבעמק בית–שאן.
-
הר'
יהודה
אלקלעי =
ראשון מבשרי הציונות הדתית ביהדות הספרדית.
נולד בשנת תקנ"ח ונפטר בשנת תרל"ט.
רבו היה ה"פלא יועץ".
הוא החל להתעניין בציונות לאחר שהגיעו אליו השמועות על תוצאות עלילת הדם על היהודים בדמשק,
שבעקבותיה סבלו היהודים רדיפות רבות.
לדעתו,
התשובה לסבל היהודים בגלות זה עלייה המונית לא"י.
הר'
פרסם חוברת בשם "מנחת–יהודה"
ובה תוכניות מעשיות כיצד יש ליישב את א"י.
עלה לא"י בשנת תרל"ד ומשם המשיך בפעילותו ע"י שמירת קשר עם העשיר מונטיפיורי.
על שמו העיירה "אור יהודה"
שליד העיר לוד.
-
ר'
יהודה
ביבאס
=
נולד בשנת תק"מ ונפטר בשנת תרי"ב.
היה ידידו של החיד"א ושל "אור–
החיים"
הקדוש.
ר'
יהודה ביבאס היה לא רק אחד מהדורשים מיהודי הגלות לעלות לא"י אלא גם חלם להקים בא"י כוח הגנה צבאי.
הוא למד תורה ,
אך שילב זאת עם לימוד לתואר דוקטור באוניברסיטה,
ובעת מסעותיו בעולם הוא הכיר את הר'
יהודה אלקלעי ,
ואת מונטיפיורי העשיר וביחד הם פעלו למען עלייה לא"י ולתמיכה כספית ביושבי א"י באותה תקופה.
-
הר'
שמואל
מוהליבר
=
נולד בשנת תקפ"ד ונפטר בשנת תרנ"ח.
בגיל עשר התפרסם כגאון בתורה,
ובגיל חמש–עשרה התחתן.
לאחר מספר שנים שימש כבר כרב בעיר ביאליסטוק ושם הוא החל את פעילותו הציונית.
בשנת תרמ"ב הוא ייסד את תנועת "חובבי–ציון"
ומאז נהפך לרוח המנהיגה בכל הועידות למען א"י,
דבר שלא פגם כלל בגדולתו בתורה,
ואכן בהגיעו לא"י נתנו לו את הכבוד הראוי לו.
במלאת לו שבעים שנה ,קראו על שמו גן אתרוגים "גן–שמואל",
גן שהפך לקיבוץ עד היום הזה.
לפני מס'
שנים מעטות העלו את עצמותיו לא"י והם קבורות ביישוב מזכרת–בתיה.
-
הנצי"ב
=
ר'
נפתלי צבי יהודה ברלין.
נולד בשנת תקע"ז ונפטר בשנת תרנ"ג.
היה ראש ישיבת וולאז'ין,
הישיבה המפורסמת בעולם.
הצטרף לתנועת "חיבת–ציון",
אך לא כמו הר'
מוהליבר שעסק בפעילות מעשית בשביל א"י,
הוא הסתפק בפרסום מאמרי תורה הקוראים לעלות לא"י.
הנצי"ב דאג לקרב גם יהודים חילונים כי האמין שא"י שייכת לכל אחד מהיהודים.
בשל עבודתו כראש ישיבה הוא נאלץ לוותר על עלייה לא"י.
על שמו הקיבוץ "עין–הנצי"ב"
בעמק בית–שאן.
-
ר'
יצחק
אלחנן
ספקטור =
נולד בשנת תקע"ז ונפטר בשנת תרנ"ו.
היה רבה של העיר קובנה ברוסיה,
ואע"פ שקמו מתנגדים רבים לציונות מצד חרדים רבים ,ניצל הר'
ספקטור את כוח השפעתו הרב על כל זרמי היהדות (חסידים ומתנגדים כאחד)
ופעל רבות למען תנועת חיבת–ציון ולעלייה לא"י.
בשנת תרמ"ז הוא נבחר ל"גבאי כבוד"
של תנועת חיבת–ציון,
תפקיד מכובד בהנהגת התנועה.
בגלל אהבת כולם אליו,
בשעת מותו באו רבים מכל קצוות תבל להלווייתו ברוסיה,
ממנה לא זכה להגיע לא"י.
-
ר'
חיים
דוד
חזן
=
לא ידוע מתי נולד,
אך ידוע שחי בירושלים ושימש כ"ראשון–לציון"
(כינוי לרב הראשי הספרדי בא"י)
בתקופת "חיבת–ציון"
ו"שיבת–ציון".
בשנת תרכ"ג הוא מביע הסכמה לדעות הר'
קלישר ,ולדעתו על עם–ישראל לעלות לא"י ולא לחכות לנס מן השמיים.
-
ר'
אליהו
מאני
=
הר'
מני נולד בבגדאד(עיראק)
בשנת תקע"ח וכבר בגיל צעיר נתגלו בו כשרונות רבים,
וזכה להיקרא חכם ורבי.
בשנת תרט"ז עלה במסירות נפש עם משפחתו לא"י,
ובשנת תרי"ח התיישב בחברון ולאחר מס'
שנים הפך לרב העיר.
הר'
מאני שלח מסרים רבים ליהודי עיראק לעלות לא"י ,והם נענו לקריאתו והעיר חברון זכתה ביהודים אלו שתרמו מכספם,
תורתם,
וחכמתם לאנשי הישוב.
-
ר'
חיים
אלעזר
מזרחי =
נולד בשנת תרי"ח בטהראן(איראן)
ונפטר בשנת תרס"ט בהר הזיתים.
בהיותו בן עשר הגיע שליח מא"י ואביו ביקש ממנו שילמד את בנו את הטעמים של הספרדים בא"י.
דבר זה עשה רושם חזק עליו ומאז שאיפתו הגדולה הייתה לעלות לא"י.
באחד מן הימים הוא קם ולוקח תפילין ומס'
דברים הכרחיים ובורח לא"י,
אך משפחתו מגלה זאת ומחזירתו הביתה.
כעבור שנה המשפחה משתכנעת וכולה עולה בעקבות הבן הר'
מזרחי לא"י.
הם מגיעים לירושלים,
לכותל המערבי ומול בית–המקדש קורעים בגדיהם לאות אבל על החורבן והגלות.
-
הר'
מנחם
הלוי =
הר'
מנחם היה בין מייסדי אגודת "חברת מעוררי ישנים"
שעסקו בהפצת תורה,
בהגברת אהבת א"י ומלחמה בהתבוללות.
זמן קצר לאחר הצהרת בלפור ייסד הר'
הלוי קרן כספים לתמיכה ביהודי א"י.
הר'
מנחם היה זה שדחף יהודים רבים מפרס לעלות לא"י.
הצלחותיו הגדולות הביאה את תנועת "המזרחי"
למנותו בשליח מטעמה בכל יהדויות העולם.
נפטר בשנת ת"ש בירושלים,
ובשנת תשט"ז נבנה בשכונת הבוכרים בית כנסת "בית–מנחם"
על שמו.
-
רבי
אברהם
חכם =
רבה של קהילת כרמנשאה.
נולד בשנת תרמ"ב בכורדיסטאן (פרס)
ונפטר בשנת תשכ"ד.
ר'
אברהם היה חובב ציון גדול וסייע כספית ליהודי א"י.
בשנת תרצ"ו לאחר שהשלטונות סגרו את בתי–הספר של היהודים והחלו לפגוע בחינוך היהודי הוא עזב עם משפחתו לא"י.
בעזרת דרכון מיוחד לרבנים הוא הגיע עם בני–ביתו לירושלים בשכונת הבוכרים.
לאחר זמן הוא עובר לשמש כרב בקיבוץ "בית–חנן"
ליד ראשון לציון.
כאשר בנו ששירת באצ"ל נעצר ע"י הבריטים הוא חוזר לירושלים,
מחבר תפילה מיוחדת לעזיבת הבריטים את א"י,
ומקים בית–כנסת בשכונה זו.
-
הר'
יצחק
יעקב
ריינס =
נולד בשנת ת"ר ברוסיה ונפטר בשנת תרע"ה.
למד בישיבת וולוז'ין והקדיש את חייו לתורה.
בגיל שלושים התחוללה מהפכה בנפשו והוא חש שהמרפא לצרות עמ"י היא–
השיבה לא"י.
וכדבריו "האמונה בה'
ובתורתו לא תתקיים בלי האמונה בשיבת העם לא"י".הר'
ריינס התחבר לר'
קלישר והר'
מוהליבר ולאחר זמן הוא הצטרף לתנועה הציונית בראשות ד"ר הרצל.
הר'
ריינס השתתף בכל הקונגרסים הציוניים ותמיד הקפיד להשמיע את קול הדת.
לאחר ששם לב שהרצל הוא אנטי–דתי הוא הקים תנועה דתית שלאחר זמן נקראה "המזרחי".
הר'
ריינס הוא בעל הרעיון של"תורת ישראל לעמ"י בארץ–ישראל".
על שמו המושב "שדה–יעקב"(המושב הראשון של הפועל המזרחי).
-
ר'
מאיר
ברלין
בר–אילן
=
נולד בשנת תר"מ בוולוז'ין לאביו הגאון הנצ"יב,
ונפטר בשנת תש"ט.
לאחר חתונתו עברו על יהודי רוסיה פרעות קשות ובעקבותיהם החליט להקדיש חייו במקום לתורה(כמו כל משפחתו)
למען תנועת "המזרחי"
מתוך מגמה לגרום לעליית יהודים רבים לא"י.
בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא מגיע לארה"ב ושוהה שם עשר שנים,
שם הוא מקים את ה"ישיבה–אוניברסיטה"
המפורסמת,
ובמקביל הוא נלחם שיהודי ארה"ב יוכלו לחיות עפ"י אורח–חיים יהודי.
הר'
בר–אילן מגשים חלום ועולה לא"י ,ופה מייסד את עיתון "הצופה",
מקים ישיבה חקלאית בכפר–הרוא"ה,
מייסד את ישיבת ההסדר הראשונה בקיבוץ כרם–ביבנה".
על שמו של הר'
בר–אילן ישנם רחובות ובתי–ספר רבים .
-
הר'
יהודה
לייב
הכהן
מיימון =
נולד בשנת תרל"ה ונפטר בשנת תשכ"ב.
ייסד ביחד עם הר'
ריינס את תנועת "המזרחי",
השתתף בכל הקונגרסים,
ובשנת תרע"ג עלה לא"י.
עם הקמת מדינת–ישראל התמנה לשר הדתות.
בשנת תרצ"ז הקים את "מוסד הרב–קוק"-
הוצאת ספרים של ספרי יהדות.
פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושא הציונות ולאחר מותו הוקם מכון תורני–מחקרי לזכרו בשם "יד הר'
מיימון".
הישוב "כפר–מיימון"
בנגב קרוא על שמו.
-
הר'
יעקב
משה
חרל"פ =
נולד בשנת תרמ"ג ונפטר בשנת תשי"ז.
היה תלמידו–חברו של הר'
קוק ונודע ברבים בתור יהודי המסתגף.
כיהן כראש ישיבת "מרכז–הרב"
בירושלים עד יום מותו.
כתב ספרים רבים ,אך הידוע מכולם הוא "מי–מרום".
הוא האמין שתקומת מדינת ישראל זה חלק בלתי נפרד מגאולתנו.
-
ר'
כלפון
משה
הכהן =
נולד בשנת תרל"ד ונפטר בשנת תש"י.
מגדולי רבני ג'רבה,
ועל אף עוני משפחתו גם עבד לפרנס משפחתו וגם גדל בתורה ,עד שבסוף ימיו הוציא כ–
150 ספרים!.
בשנת תרע"ט ייסד תנועה ציונית "עטרת–ציון"
שעסקה רבות למען חיזוק ההתיישבות בא"י.
הוא עודד תרומות לא"י,
לימוד השפה העברית,
ורכישת שטחים בא"י.
בשנת תש"ט התכונן לעלות לא"י ,אך מחלה קשה שבעקבותיה הוא נפטר מנעה זאת ממנו.
-
הר'
שח"ל
=
ר'
שמואל חיים לנדוי.
נולד בשנת תרנ"ב בפולין,
ונפטר בגיל 36
בשנת תרפ"ח.
הר'
שח"ל שילב לימוד תורה עם פרנסה,
והקדיש מזמנו למען תנועת "המזרחי".
בשנת תרפ"ו הוא עולה לא"י ומקים את תנועת "תורה ועבודה"
של "הפועל המזרחי".
ידועים דבריו "תחיית העם בארצו היא היסוד גם לתורה וגם לעבודה".
-
האדמו"ר
החלוץ
=
נולד בשנת תרנ"א בפולין ונפטר בגיל 54
בשנת תש"ה.
שמו–
ר'
ישעיהו שפירא,
בן לשושלת אדמו"רים.
היה דמות מיוחדת במינה בכל התחומים ,והמפתיע מכל היה החלטתו לעזוב את ירושת האדמו"ר ולעלות לא"י.
הוא ייסד את קבוצת העבודה הדתית הראשונה "סוללי–
כבישים",
ועזר להקים ישובים רבים שהבולט שבהם הוא "כפר–חסידים"
ליד חיפה.
ידועה אמרתו "את הקב"ה אפשר לעבוד גם מעל טרקטור".
-
משה
חיים
שפירא =
נולד בשנת תרס"ב בליטא.
במשך תקופת לימודיו היה שותף פעיל בתנועת "המזרחי",
וביחד עם שח"ל הוא עלה לא"י בשנת תרפ"ו לירושלים.
לפני קום המדינה עסק באיחוד כל הארגונים שפעלו כנגד הבריטים.
הוא זכה להיות ממנחי היסודות להקמת מדינת ישראל ועם הקמתה התמנה לשר העלייה והבריאות.
לפני הבחירות הראשונות שנערכו הוא השקיע מאמצים לאחד את היהדות הדתית,
והצליח ,
ובעצם הוא זה שהקים את תנועת המפד"ל(המפלגה הדתית לאומית)
בשנת תשט"ו והיה מנהיגה שנים רבות.
נפטר בשנת תש"ל,
על שמו המרכז החינוכי "מרכז–שפירא"
ליד ירושלים.
-
הרבנות
הראשית =
לא קל להקים במדינה שאינה קובעת חוקיה עפ"י תורה ומצוות מוסד שייחשב כסמכות ממלכתית שתנהיג את העם בתחום הדתי,
ותפתור את בעיות היום יום שלו.
בשנת תרפ"א (עוד בזמן שלטון הבריטים)
הוקמה בעזרת הר'
קוק הרבנות הראשית שזה היה תפקידה.
החוק קבע שיש לרבנות שני רבנים ראשיים,
אחד אשכנזי ואחד ספרדי המכונה "ראשון–לציון".[עד היום היו במדינת ישראל 12
רבנים ראשיים].
-
הראי"ה =
הר'
אברהם יצחק הכהן קוק.
נולד בשנת תרכ"ה בליטא,
ונפטר בשנת תרצ"ה.
הר'
קוק היה ענק שבענקים,
עליו אפשר לכתוב בלי סוף,
ובקיצור,
מגדולי הרבנים בדורות האחרונים.
היה הר'
הראשי האשכנזי הראשון והיה זה שייסד את מוסד הרבנות.
אהבתו הגדולה לא"י גרמה לו לעזוב הכל ולעלות לא"י,
וכאן הוא עובר ממקום למקום ונושא דברים על א"י ותורת–ישראל,
הוא מייסד את ישיבת "מרכז–הרב",
וכותב ספרים רבים ,ספרים שעד היום מכוונים אותנו בדרך חיינו.
-
הר'
יעקב
מאיר
=
נולד בירושלים בשנת תרט"ז ונפטר בשנת תרצ"ט.
היה הרב הספרדי הראשון ברבנות הראשית. בשנת תרל"ט היה ממקימי בית–חולים "משגב לדך"
בירושלים.
בשנת תרמ"ח נבחר לועד העדה הספרדית ומיד פעל לקירוב לבבות בין אשכנזים לספרדים.
הוא פעל רבות לחידוש השפה העברית ובמקביל דחף להקים שכונות רבות בירושלים הבירה.
בשנת תרס"ב הוא נבחר ל"ראשון לציון"
אך רבו המתנגדים למינוי זה,
ועל כן הוא פרש.
עם ייסוד הרבנות הראשית בשנת תרפ"א הוא נבחר כרב ראשי ללא מתנגדים.
-
הר'
יצחק
אייזיק
הלוי
הרצוג =
נולד בפולין בשנת תרמ"ט ונפטר בשנת תשי"ט.
היה הרב האשכנזי השני ברבנות הראשית אליה נבחר בשנת תרצ"ז לאחר פטירת הר'
קוק.
הר'
הרצוג (אביו של חיים הרצוג,
נשיא המדינה הקודם),
לאחר שלמד תורה שנים רבות הלך לאוניברסיטה לתואר ד"ר.
בשנת תרפ"ה נבחר לרבה הראשי של אירלנד,
ועזר להקים בתי"ס יהודיים רבים.
בשנת תרצ"ה הגיע לא"י וכאן פעל להקמת בתי–דין רבניים(מעין הסנהדרין של פעם),עסק בפתרון בעיות שהתעוררו לאחר השואה,
ועזר בהצלת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים בשואה.
-
הר'
בן–ציון
מאיר
חי
עוזיאל =
נולד בשנת תר"מ בירושלים ונפטר בשנת תשי"ג.
אמו חלמה שיולד לה בו שיאיר את עיני עמ"י בתורה ולכן נקרא שמו "מאיר"(ו"בן–ציון"
על שם שנולד בציון בירושלים).התייתם מאביו בגיל 14
ונאלץ גם ללמוד תורה וגם לפרנס את משפחתו.
בשנת תרע"א נבחר לרבה של יפו,
והחל לעבוד עם הר'
קוק בעיקר בנושא קירוב לבבות בין העדות השונות.
בשנת תרפ"א גלה לסלוניקי,
וכרב פעל רבות לעלייתם לא"י.
בשנת תרצ"ט נתמנה כרב הספרדי השני ברבנות הראשית ובנוסף ענה לשאלות רבות בכל תחומי החיים שהופנו אליו.
-
ר
איסר
יהודה
אונטרמן =
נולד בליטא בשנת תרמ"ו ונפטר בשנת תשל"ו בגיל 90.
כבר בצעירותו ידעו כולם שהוא יהיה גדול בתורה ,ואכן מס'
שנים שימש כרב,
במס'
מקומות,
בעיקר באנגליה שם הקים חינוך תורני.
בשנת תש"ו נבחר לרב העיר תל–אביב,
שם הקים בתי דין שעסקו בפתרון בעיות של נשים ניצולות שואה,
וכן דאג לכשרות בבתי המלון והמסעדות בעיר.
בשנת תשכ"ד נבחר כרב הראשי האשכנזי השלישי ברבנות הראשית,
ופעל להגברת לימוד תורה ולקירוב לבבות בין כל חלקי העם.
-
הר'
יצחק
ניסים
=
נולד בבגדאד בשנת תרנ"ו ונפטר בשנת תשמ"ב.
למרות גדולתו בתורה הוא לא הסכים לכהן כרב ,אך זה לא מנע מגדולי הרבנים בעולם,
אשכנזים וספרדים כאחד להתייעץ עמו בשאלות הלכתיות.
בשנת תרפ"ה עלה לא"י ולא הסכים לשמש כרב,
עד שנת תשט"ו בה נבחר כרב הספרדי השלישי ברבנות הראשית, תפקיד ששימש בו 18
שנים.
הר'
ניסים ידוע שניסה לקרב חילונים רבים למסורת וקצר הצלחות
רבות.
הר'
ניסים נודע כמי שסירב לקבל פני האפיפיור בבואו לארץ.
-
הר'
שלמה
גורן =
נולד בשנת תרע"ח בפולין ונפטר בשנת תשנ"ה.
מצד אחד גדול בתורה ובגיל 20
מוציא שני ספרים(ואחד מהם זוכה בפרס),
ומצד שני שותף פעיל בארגון ההגנה ובמלחמה בבריטים.
כשקם צה"ל הוא נבחר כרב הראשי לצה"ל,
תפקיד אותו ממלא 24
שנים.
לצה"ל הוא הכניס חוקים רבים שעוזרים לכל אדם דתי לשרת בצבא ללא בעיות הלכתיות.
הר'
גורן היה ממשחררי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
בשנת תשכ"ח נבחר כרב העיר תל–אביב,
ובשנת תשל"ג נבחר כרב האשכנזי הרביעי ברבנות הראשית. הר'
גורן כתב ספרים רבים העוסקים בנושאים רבים.
-
הר'
עובדיה
יוסף =
נולד בבגדאד בשנת תר"פ ובגיל 4
עולה עם משפחתו לא"י.
בגיל 25
הוא כבר כותב ספרים רבים ומתבקש ללכת למצרים כרב ע"י הר'
עוזיאל(הר'
הספרדי הראשי באותה תקופה).במצרים הוא מלמד תורה וגם עוסק בשכנוע יהודי מצרים לעלות לא"י,
ואף שהשלטונות מזהירים להענישו על כך אין הוא מפסיק.בשנת תשכ"ט נבחר לרב העיר תל–אביב,
ובשנת תשל"ג הוא נבחר לרב הספרדי הרביעי ברבנות הראשית(יחד עם הר'
גורן),
במשך 10
שנים.
על גדולתו בתורה וגאוניותו העצומה יעידו ספריו הרבים שעסקו בנושאים אקטואליים בכל תחומי החיים,
ספרים שזיכוהו בפרסים רבים.
-
הר'
אברהם
שפירא =
נולד בשנת תרע"ג בירושלים.
למד בישיבת "מרכז–הרב "אצל הר'
חרל"פ ולאחר נישואיו החל הוא עצמו להעביר שיעורים בישיבה זו.
בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הר'
צבי–יהודה קוק (בנו של הר'
קוק)
הוא מתמנה לראש ישיבת "מרכז–הרב"
עד היום.
בשנת תשמ"ג נבחר לרב האשכנזי החמישי ברבנות הראשית במשך 10
שנים.
הר'
שפירא פרסם מאמרים רבים שהשפעתם הייתה רבה בעיקר בגלל שמו שיצא למרחוק בגלל היותו ראש ישיבת "מרכז–הרב".
-
הר'
מרדכי
אליהו =נולד בירושלים בשנת תרפ"ט.
אביו היה מקובל גדול אך הוא נפטר כשהר'
אליהו רק בן 11.
הדבר הזה והעוני של משפחתו לא פגעו כלל בהתמדתו בתורה והוא נבחר כדיין הצעיר ביותר מאז קום המדינה.
במשך השנים נודע שמו בציבור הרחב ושאלות מכל קצות תבל החלו לזרום אליו,
והוא נהפך לאהוד על כל הציבור הרחב.
בשנת תשמ"ג הוא נבחר כרב הספרדי החמישי ברבנות הראשית(עם הר'
שפירא)
במשך 10
שנים.
הר'
אליהו השקיע מאמצים רבים בניסיונות הצלת יהודי הגולה מהתבוללות ושמירה על לימוד התורה הקדושה.
-
הר'
ישראל
מאיר
לאו =
נולד בשנת תרצ"ז בפולין.
כל משפחתו נספתה בשואה ורק הוא ואחיו ניצלו.
בשנת תש"ה הוא עולה לא"י וגדל אצל דודו.
הר'
לאו בנוסף להיותו תלמיד חכם גדול ניחן בכשרון דיבור יוצא דופן וזה הופך אותו למרצה מבוקש בכל העולם.
בשנת תשל"א נבחר כרב של צפון–תל אביב ,
ובשנת תשל"ט נבחר כרב הראשי של העיר נתניה,
ובשנת תשמ"ח נבחר כרב העיר תל–אביב.
בשנת תשנ"ג הוא נבחר כרב האשכנזי השישי של הרבנות הראשית ומאז הוא מסה לשפר את חילוקי הדעות בין חילונים ודתיים.
-
הר'
אליהו
בקשי
דורון =
נולד בשנת תש"א בירושלים.
הר'
דורון הוא דוגמא לאדם שבשתי ידיו התקדם מרב שכונה לרב עיר,
ומשם לרב מחוז,
ולרב ראשי.
בשנת תשל"ה הוא נבחר כרב העיר חיפה שם הוא נמצא 18
שנים.
בשנים אלו הוא מפרסם מאמרי תורה בנושאים רבים:
רפואה,
כלכלה,
משפט וכו'.
אותם מאמרים מזכים אותו בפרסים,
ולאט לאט עולם התורה מכיר אותו.
לשיאו הוא מגיע בשנת תשנ"ג בה הוא נבחר כרב הספרדי השישי ברבנות הראשית(עם הר'
לאו),
ומאז הוא משקיע כוחו בעיקר בענייני גיור,
ולימוד תורה בכל עם–ישראל.
-
ההתיישבות =
הציבור הדתי–לאומי לא רק שכאב את הגלות והריחוק מא"י אלא גם את חוסר היכולת לקיים את המצוות התלויות בארץ(תרומות ומעשרות שמיטה וכו').
מסיבה זו רצו מנהיגי היישוב היהודי לפתח התיישבות שמצד אחד תרחיב את מס'
היישובים של היהודים,
ומצד שני שאותם ישובים יצליחו לשמור על חיי תקינים(שמירת מצוות ,שבת וכו').
רצון זה הוביל לצמיחת ההתיישבות.
-
מושב
וקיבוץ
דתי
=
בשנת תרפ"ד הוקם מושב העובדים הראשון של "המזרחי"
בכפר חיטין,
אך הם נתקלו בקשיים וויתרו על הרעיון ,עד שבאה קבוצת חסידים מפולין שוויתרה על כל עושרם ובאה להקים מושב הוא "כפר–חסידים".
לאט לאט תוך קשיי תקציב ,
וחוסר עידוד מצד המושבים החילונים והתגרויות מצד הערבים מקימים עוד מושב ועוד מושב.
כיום מצויים כ–
100 מושבים שחלקם הוקמו כגרעיני נח"ל לאחר קום המדינה.
מושבים אלו שייכים ל"
איגוד המושבים של הפועל המזרחי".
יש לזכור שישנם גם קיבוצים דתיים שהוקמו עפ"י אותם עקרונות של הקמת המושבים וההבדל ביניהם הוא ההבדל בין קיבוץ למושב רגילים.
-
יהודה
שומרון
עזה
והגולן =
עם ישראל ביטא את רצונו להחזיר לעצמו את כל חלקי א"י על ידי פיתוח ההתיישבות ביש"ע(יהודה שומרון ועזה),
וכיום מצויים כ–
50 ישובים חלקם רק של דתיים וחלקם ישובים של דתיים וחילונים החיים מצוין ביחד.
שנים רבות שאף עם–ישראל לחזור לנחלת אבותיו ברמת–הגולן אך הניסיונות נכשלו עד לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים,
ומאז גם הציונות הדתית וגם שאר עם–ישראל מיישבים את הגולן שבמרכזה עומד היישוב קצרין.
-
החינוך
הדתי =
בשנת תרע"ח הוקם "חדר–תורה תחכמוני".
הסיבה להקמתו היתה שהיו מצד אחד תלמודי תורה של החרדים,
ומצד שני היו מוסדות חינוך של החילוניים שם לא התייחסו בכבוד ליהדות ולדת.
ראשי הציונות הדתית ידעו שלא כולם מתאימים ללימודי התורה אך מצד שני הם לא רצו שאנשים ילכו לחינוך החילוני ויתקלקל.
מסיבה זו הם החליטו להקים מערכת חינוך של הציונות הדתית שתשלב לימודי תורה עם לימודי מקצועות החול.
כיום זה נקרא החינוך הממלכתי–דתי חינוך הכולל בתוכו:
מעונות,
גנים,
בתי ספר,
אולפנות וישיבות–תיכוניות,
תיכונים וישיבות–הסדר.
-
הר'
משה
צבי
נרי–ה =
מייסד ישיבות בני–עקיבא ואבי "הכיפות–
הסרוגות".
נולד בשנת תרע"ג ונפטר בשנת תשנ"ו.
בשנת ת"ש הלך לכפר–הרוא"ה וייסד את ישיבת בני–עקיבא ,אותה ישיבה שגררה אחריה הקמת ישיבות ואולפנות רבות במהלך כל השנים.
את הר'
נרי–ה יזכרו כולם כאדם שבזכותו החינוך הציוני–דתי קיים.
הר'
נרי–ה חיבר את המנון בני–עקיבא.
הר'
נרי–ה היה עד יום מותו ראש ישיבת "כפר–הרואה",
דבר שלא מנע ממנו לכתוב ספרים רבים ולהקדיש את כל זמנו לחינוך ילדי ישראל.
-
בני–עקיבא
=
כאשר "הפועל המזרחי"
נאבק על עצם קיומו נשאר הנוער הדתי מוזנח ורבים מבני הנוער מחוסר תחליף הגון הלכו לתנועות נוער חילוניות.
או אז קמו 3
אנשים:
אליאש,
חרובי ,ואגולסקי ונטלו יוזמה להקים תנועת נוער דתית.
הדבר היה בשנת תרפ"ט וקמה לה תנועת "בני–עקיבא"
על שמו של ר'
עקיבא.
מטרת התנועה היה :"לחנך דור בריא ואמיץ מסור ונאמן לעמו,
ארצו ומולדתו,
החי מעבודתו על–פי התורה"
בל"ג בעומר היה מפקד החברים הראשון בירושלים ומנה 70
חניכים.
כיום יש אלפי חניכים ועשרות סניפים בכל הארץ ,וזוהי תנועת הנוער הגדולה ביותר.
-
"אליצור"
= התנועה הדתית לאומית ראתה חשיבות גדולה לסיסמה "נפש בריאה בגוף בריא"
ועל כן הקימה את האיגוד הספורטיבי "אליצור".
"אליצור"
נוסדה באופן רשמי בשנת ת"ש,
ובתחילה הם היו אחראים על גיוס בחורים דתיים להגנה.
היום פזורות אגודות "אליצור"
בכל הארץ ומונות כ–
137 סניפים,
המשתתפים בכל ענפי הספורט.
השיא של אגודת "אליצור"
הוא קיום "אליצוריה"-
כנס עולמי של נוער יהודי לספורט.
-
המפד"ל
=
בשנת תשט"ז החליט השר משה חיים שפירא במקום "לבזבז"
את הכוח הדתי במדינה יש לאחדו על–ידי הקמת מפלגה אחת שתקרא "המפד"ל"-
המפלגה הדתית לאומית,
והיא כוללת בתוכה את תנועות "המזרחי"
ו"הפועל המזרחי".
מעקרונות המפלגה:
אחדות העם,
עם ישראל בארץ ישראל על–פי תורת ישראל,
הרבנות הראשית היא הסמכות הדתית הקובעת במדינה.
המפד"ל כיום היא ממשיכת הדרך של הציונות הדתית ובבחירות האחרונות היא זכתה ל–
9 נציגים בכנסת.
-
בנק
המזרחי
המאוחד =
כל תנועה ציבורית צריכה שלושה דברים:
אנשים,
משמעת ,
כסף.
תנועת "המזרחי"
הבינה שכדי להתקיים צריך כסף ובמילים אחרות צריך בנק.
בשנת תרפ"ג בועידת "המזרחי"
העולמית החליטו להקים בנק הוא בנק המזרחי של היום,
הכולל עשרות סניפים הפזורים בכל רחבי הארץ.
בנק זה שירת בתחילה בעיקר את הציבור הדתי אך כיום בגלל רווחיותו באים להשתמש בשרותיו גם אנשים חילונים.
-
משהב =
חברה לשיכון בנייה ופיתוח בבעלות "הפועל המזרחי",
הבונה בישראל יותר מחמישים שנה.
תחילת חברת הבנייה היה בשנת תרצ"ו בתור שתי חברות:
"משכנות",
"ו"הבונה"
אשר בשנת תש"כ התאחדו לחברה אחת.
המסייר כיום ברחבי הארץ ימצא עשרות אלפי דירות המיועדות בעיקר לציבור הדתי–לאומי.
כמו כן בנתה החברה מבנים ציבוריים ומבני חינוך.
-
"הצופה"
= עיתונה של תנועת "המפד"ל".
נוסד בשנת תרצ"ז,
אך הופיע רק 3
פעמים בשבוע.
בשנת תרצ"ח הוא החל להופיע כעיתון יומי.
מטרת העיתון היתה לייצג בציבור בצורה הוגנת ומדויקת את דעותיה של תנועת "המפד"ל"
בפרט,
ואת דעת הציבור הדתי–לאומי בכלל.
העיתון מקפיד מאז היוסדו לספר ולהראות את הטוב שבחיים מצד אחד,
ומצד שני לא לחסוך ביקורת היכן שצריך.
דבר יוצא דופן יש בעיתון זה,
דבר שלא מוצאים בשום עיתון אחר,
הוא ההשתדלות להימנע בדיווחים מלעבור על איסור לשון הרע.
-
נשיאי
ישראל=
כידוע נשיא נבחר על ידי חברי הכנסת לתקופה של חמש שנים,
שלאחריהן יש לו אפשרות להיבחר לחמש שנים נוספות.
מאז קום המדינה היו לנו 7
נשיאים,
חלקם היו חמש שנים וחלקם היו עשר שנים:
א.
חיים ויצמן–
משנת 1948
עד שנת 1952.
ה.
יצחק נבון–
משנת 1978
עד שנת 1983.
ב.
יצחק בן–צבי–
משנת 1952
עד שנת 1963.
ו.
חיים הרצוג–
משנת 1983
עד שנת 1993.
ג.
זלמן שז"ר–
משנת 1963
עד שנת 1973.
ז.
עזר ויצמן–
משנת 1993
עד שנת 2003.
ד.
אפרים קציר–
משנת 1973
עד שנת 1978.
מלחמות ישראל
50.מלחמת
העצמאות =
המלחמה החלה כבר ב30-
בנובמבר 1947
, בתגובה על החלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם יום קודם.
הועד הערבי העליון הכריז על שביתה שהתדרדרה לגל התפרצויות בכל רחבי הארץ.
הדבר נמשך עד ל–
15 במאי 1948
(יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל)
שאז צבאות מצרים ירדן סוריה ועיראק חצו את הגבולות על מנת לחסל את המדינה היהודית.
"ההגנה",
ו"הפלמ"ח"
ארגנו כוחותיהם ובלמו לזמן קצר את התקפות הערבים,
אך עד מהרה חזרה המלחמה ונמשכה עד 7
בינואר 1949
כשישראל משיגה בכוח את המדינה שנועדה לה בתוספת מקומות נוספים.
כ–
6000 חיילים ואזרחים נהרגו במלחמה זו,
מחיר כבד ביותר.
51.
"מבצע–קדש"
= בין שנת 1951
לשנת 1956
היו אלפי היתקלויות ומעשי חבלה של הערבים שגבו את דמם של400
יהודים.
בנוסף נשיא מצרים שאף להנהיג את העולם הערבי ולכוונו כנגד ישראל.
הדברים הללו הם שהובילו ל"מבצע–קדש",
בעיקר כשמצרים מרכזת את כוחותיה בסיני,
ובנוסף עושה סגר על מיצרי טיראן.
ב–
29 באוקטובר כוחות צה"ל פולשים לסיני וכובשים אותו אך בעקבות לחץ אמריקאי ישראל נאלצת לסוג מסיני תמורת הסדר בטחון רעוע,
אך בכל אופן זה נותן למדינתנו שקט.
בעקבות כך אנשי האו"ם נכנסים לאזור הגבול בסיני בין ישראל למצרים.
-
.מלחמת
ששת–הימים =
השקט בגבול המצרי אינו מושלם ונשיא מצרים מצהיר כל הזמן על כוונתו לחסל את מדינת ישראל.
באביב 1967
זה קורה:
תגבור כוחות מצריים בסיני,
דרישה להעפת כוחות האו"ם מסיני,
סגירת מצרי טיראן,
עשיית ברית צבאית עם מדינות ערב.
כל הדברים הללו הם אות לממשלת ישראל שהמלחמה קרבה.
ב–
5 ביוני 1967
בבוקר פותחת ישראל במתקפה על המצרים ותוך שישה ימים!!
ישראל מביסה את כל צבאות ערב ע"י שהיא כובסת את סיני,
רמת–הגולן,
רצועת עזה,
עבר הירדן המערבי,
והחלק המערבי של ירושלים הכולל בתוכו את הכותל המערבי.
במלחמה זו נהרגים 759
ונפצעים כ–
3000 איש אך בעקבותיה יודעים בעולם כולו שעם מדינת ישראל וצה"ל לא מתעסקים כלל. -
מלחמת
יום–הכיפורים =
לאחר הכישלון במלחמת ששת הימים החלו הערבים במלחמת "ההתשה"
של פעולות טרור (מ–
8 במרץ 1969
עד 7
באוגוסט 1970
) אך הם נוחלים כשלון נוסף.
ממשלת ישראל חושבת בטעות שלערבים אין סיכוי נגדה ועל כן נוצר זלזול ביחס להתכוננות למלחמה הבאה אם תהיה.
אבל המצרים מנצלים זאת ו"מכינים"
הפתעה לצה"ל,
וב–
6 באוקטובר,
יום הכיפורים בשנת 1974
המצרים חוצים את תעלת סואץ ובתיאום עם הסורים שתוקפים ברמת הגולן הם מוצאים את צה"ל לא מוכן למלחמה.
אך ב"ה צה"ל התגבר ,ניצח וחזר לשלוט בכל האזורים אך המלחמה גבתה מחיר כבד של הרוגים. -
מלחמת
לבנון =
מלחמה זו החלה בתור מבצע-"שלום הגליל"
מבצע שמטרתו היתה להפסיק את התקפות המחבלים על יישובי הצפון וחיילי צה"ל.
המבצע היה אמור להיערך רק מס'
ימים אך בעקבות הסתבכות צה"ל בלבנון המבצע הופך למלחמה הנמשכת 5
שנים ובה נהרגים חיילים רבים.
צה"ל עוזב את לבנון ומפסיק את הלחימה באופן רשמי אך למעשה כל יום ויום יש מלחמה שקטה בין צה"ל לארגוני המחבלים.
מאז ב"ה לא היו מלחמות של ממש (חוץ ממלחמת המפרץ בשנת 1995
בה לא השתתפנו בתור צבא אך "השתתפנו"
בהפגזות).