באורי תפילה: חוברת עבודה

ה

קדמה

ברכות
השחר

שויתי ה'
לנגדי תמיד

1. משפט זה הוא חלק מפסוק שלם:
   "שויתי ה' לנגדי
   תמיד כי מימיני בל אמוט"
   משמעויותיו: א'–
   שכל מה שאני עושה הרי הוא
   מתוך הנחה שה' נגדי,
   ולכן כל מעשי לשם שמים.
   ב'– כל
   מה שאני עושה ה' רואה,
   ואי אפשר להסתיר ממנו כלום.

2. את הפסוק הזה צריך לקיים
   יותר מאשר רק לומר.

3. כשאומרים את המילים 'שויתי
   ה' לנגדי' ראוי
   להשלים את הפסוק ולומר את כולו.

מודה אני

1. משפט זה אנו אומרים על כך
   שחזר אלינו כח החיים לפעול ולעשות,
   שהיא הנשמה שבתוכינו.
   בהמשך נראה שחז"ל
   תקנו ברכה על הנשמה והיא ברכת 'נשמה'.

2. מה פירוש "רבה
   אמונתך"? אנו סומכים
   הרבה על נאמנותך להחזיר לנו את נשמתנו
   בכל לילה, ומתוך כך גם
   בתחית המתים.

3. יש הבדל בין בנים לבנות
   באמירת המילה 'מודה':

מוֹדֶה לזכרים / מוֹדָה
לנקבות.

4. אין במשפט זה שם ה', ולכן
   אפשר לאומרו גם לפני נטילת ידים,
   ורצוי לומר כאשר עדיין אנחנו
   במיטה.

5. צריך להפסיק קצת אחרי המילה
   "בחמלה" כי
   הצירוף "רבה אמונתך"
   חוזר על כל המשפט ולא מתייחס
   רק למילה 'חמלה'
   (צריך לשים לב כששרים משפט
   זה במנגינה הרגילה של ילדים, יש
   טעות של הצירוף 'בחמלה'
   למילים 'רבה
   אמונתך')

נטילת ידים

1. נטילת ידים נקבעה בגלל שלש
   סיבות: א'- כשאנו
   קמים ליום חדש לעבודת ה', זה
   דומה לכהן שמקדש עצמו לעבודה במקדש.
   ב'– הידים
   עסקניות בלילה, זזות
   בלא שנרגיש, ונוגעות
   במקומות המכוסים בגוף ויש לרוחצם.
   ג'– יש
   רוח רעה ששורה על הידים בלילה.

2. כיצד צורת הנטילה? ע"י
   כלי שלש פעמים על כל יד לסירוגין.

3. זמן הנטילה– צריך
   ליטול את הידים מיד שקמים בבקר, יש
   המהדרין להניח כלי ליד המיטה, אך
   לא כל הפוסקים מחייבים זאת, ואין
   צורך שילדים יחמירו בזאת.

ברכת על נטילת ידים

1. חכמים קבעו ברכה זו כברכת
   המצוות.

2. ברכת המצוות היא ברכה שחכמים
   קבעו לברך לפני עשיית כל מצוה.
   כגון: לפני
   עטיפה בטלית, לפני שמיעת
   שופר ועוד. וכן לפני
   נטילת ידים.

3. מתי מברכים? לפי
   מנהג הספרדים מיד אחר הנטילה. אך
   עדיף שאחר הנטילה אדם יעשה צרכיו,
   ואחר כך נטילה נוספת וברכה.
   לפי מנהג האשכנזים, אפשר
   להשאיר את הברכה גם לתפילה בכיתה.
   מי שברך בבית לא יברך בכיתה.

4. מתי לא מברכים ברכה זו?
   כשאדם היה ער כל הלילה כמו
   ליל שבועות לא מברכים בבקר, אלא
   יוצאים ידי חובה על ידי אדם שישן שמברך
   לעצמו.

ברכת אשר יצר

1. ברכה זו נתקנה אחר עשיית
   צרכים, כי היא מתארת את
   נפלאות הבורא שברא בנו איברים נקבים
   ואיברים חלולים, שבתהליך
   הווצרתו של הולד, אם
   יהיו שינויים, הם יכולים
   לגרום למותו של הולד, וכן
   גם במשך החיים, השינויים
   יכולים לגרום נזק לאדם.

2. מתי מברכים? אחר
   כל יציאה מהשירותים צריך ליטול ידים
   ולברך 'אשר יצר', אם
   לא ברך מיד, יכול לברך
   עד זמן של שעה ורבע.

3. ביאור לברכה: נקבים–
   איברים עם נקב כמו פה,
   חלולים– איברים
   סגורים שיש בהם חלל כמו בטן ולב.
   אם יפתח– איבר
   סגור, או יסתם–
   איבר פתוח. ומפליא
   לעשות– עושה פלאים.

ברכת נשמה

1. ברכה זו מתארת את הנשמה
   לאורך חייו של האדם, אך
   היא נתקנה לאומרה בבקר, כי
   בלילה אנו כביכול דומים למתים,
   שאין לנו תנועה רגילה של
   חַיּוּת, של אנשים חיים.

2. ברכת 'נשמה'
   אינה פותחת במילים "ברוך
   אתה ה'…" ולכן יש
   לברכה מיד אחר ברכת 'אשר
   יצר' שמסתיימת בברוך,
   וזה יחשב תחילת ברכת נשמה.

3. יש להפסיק קצת אחר המילה
   'אלוקי' כדי
   שלא ישמע 'אלוקי נשמה'
   כביכול האלוקים הוא הנשמה,
   במיוחד כשמנגנים את הברכה.
   אלקי! לשון
   פניה.

4. ביאור הברכה: טהורה
   היא– קבלנו אותה נקיה
   מחטא, היא נחצבה מכסא
   הכבוד ושם הכל טהור. נפחתהּ
   בי– הכנסת אותה לגופי
   על ידי נפיחה כי היא באה מעולם רוחני.
   רבון כל המעשים– אתה
   אדון על כל מה שעשית.

5. יש להקפיד לבטא את ה'מפיק'
   במילים בראתהּ, יצרתהּ
   וכו', וכן לומר מילים
   אלו ב'מִלְרַע'.

(מִלְרַע= מלמטה,
מדגישים את ההברה האחרונה
של המילה)

ברכות השחר וברכות התורה

1. יש לציין שיש שינוי בין
   נוסחאות סידורי הספרדים לסידורי
   האשכנזים: בנוסח האשכנזים
   ברכות התורה קודמות לברכות השחר,
   בנוסח הספרדים להיפך,
   ברכות השחר קודמות לברכות
   התורה.

ב. עדיף לקבוע
שסדר הברכות יהיה לפי מנהג החזן למנוע
בלבול.

אם
אין פגיעה כשכל אחד אומר לפי סדרו,
ינהגו כך.

סדר ברכות השחר

1. גם בתוך ברכות השחר יש
   שינויים קלים בסדר הברכות בין שתי
   הנוסחאות, ויש לנהוג
   כנ"ל.

הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה

1. למילה 'שכוי'
   שתי משמעויות: א.
   תרנגול, ב.
   אדם, גֶּבֶר
   שיש לו בינה.

2. חז"ל אומרים
   'כשישמע קול תרנגול יברך
   ברכה זו' שעל ידי כך אנו
   מציינים את כח הבינה שלנו, כמו
   שיש לתרנגול אפשרות הבחנה בין היום
   ללילה.

3. להלכה אנו מברכים ברכה זו
   גם אם לא שמענו קול תרנגול.

פוקח עורים

1. השבח הוא על הזכות המופלאה
   והמיוחדת שאדם רואה בבקר.

מתיר אסורים

1. השבח הוא על יכולת התזוזה
   שלנו, גם אם עדיין לא
   התיישבנו במיטה.

זוקף כפופים

1. השבח על יכולת הישיבה שלנו
   על המיטה.

2. יש להקפיד לברך 'מתיר
   אסורים' ואח"כ
   'זוקף כפופים' שזה
   סדר קימתנו, ואם ברכנו
   קודם 'זוקף כפופים'
   לא יברך 'מתיר
   אסורים' שהפעולה של
   התזוזה כלולה בפעולה של הישיבה.

רוקע הארץ על המים

1. השבח על יכולת ירידתנו מן
   המיטה, ולהניח את הרגלים
   על הארץ.

המכין מצעדי גבר

1. השבח על יכולת ההליכה שלנו.

שעשה לי כל צרכי

1. השבח הוא על נעילת הנעליים.

2. אמרו חז"ל:
   "ימכור אדם כל שיש לו
   ויקנה מנעלים לרגליו". אדם
   שהולך יחף מבטא התנהגות של ביזיון,
   לכן אנו אומרים על נעילת
   הנעליים "כל צרכי",
   כשיש נעליים זה כאילו שיש
   הכל.

3. ביום כיפורים וט' באב
   אין לברך ברכה זו, כי
   אנו לא נועלים נעלים שיגנו עלינו,
   שהם נעלי עור.

אוזר ישראל בגבורה

1. השבח הוא על חגירת החגורה
   על המתנים.

2. חגורה מבטאת כח וגבורה לכן
   ציינו חז"ל את הגבורה
   של ישראל בפעולת חגירת החגורה.

3. כמו כן החגורה מבדילה בין
   הלב לערוה, שזה גם סוג
   של גבורה, להתגבר במידת
   הפרישות.

עוטר ישראל בתפארה

1. הנחת כסוי ראש על הראש היא
   פאר לעם ישראל, לכן
   כשחובשים כובע או כיפה יש לברך "עוטר
   ישראל בתפארה". עוטר–
   מלשון כתר.

2. מברכת 'הנותן
   לשכוי בינה' והלאה אין
   מברכים בזמן הפעולה עצמה אלא מברכים
   אותם על הסדר לפני התפילה, בין
   אם בצענו בפועל את הפעולה ובין אם לא
   הזדמן לנו לעשות את אחת הפעולות,
   כי על שבח העולם הם נתקנו.

הנותן ליעף כח

1. השבח
   הוא בכך שאדם מפקיד את נשמתו עייפה
   לאחר עמל היום הקודם, והוא
   מקבל אותה בכוחות רעננים.

שלא עשני גוי

1. שלש הברכות הבאות: 'שלא
   עשני גוי, שלא עשני עבד,
   שלא עשני אשה' מבטאות
   את ההבדלים הרוחניים שקיימים,
   שבאים לידי ביטוי במצב
   הרוחני ובכמות המצוות שכל קבוצה מקיימת.

2. שלש הברכות מודרגות מאוד:
   'שלא עשני גוי' לגוי
   אין נשמה כמו ליהודים, והגויים
   חייבים רק בשבע מצוות בני נח, וכן
   פטורים מלימוד תורה.

שלא עשני עבד

1. 'עבד' = עבד
   כנעני. עבד כנעני חייב
   במצוות יותר מגוי. הוא
   דומה בחיוביו לחיובי אשה, אף
   שאין לו נשמה מוחלטת כמו יהודי.

2. כיצד גוי נעשה עבד? גוי
   שמכר את עצמו לעבדות אצל יהודי,
   היהודי מטביל אותו לשם
   עבדות, וכן מל אותו,
   ואז הוא נחשב לעבד כנעני,
   במידה והיהודי משחררו הוא
   גר גמור.

שלא עשני אשה

1. לאשה יש חיובים אחרים וכן
   פטורים אחרים מאשר גבר. לדוגמה,
   אשה פטורה ממצוות עשה שהזמן
   גרמא.

2. כשמברכים ברכות אלו יש לשמוח
   על כך כקבלת עול מצוות, ובכך
   אנו מודים לה' על חיוב
   התורה והמצוות שהתחייבנו.

שעשני כרצונו

1. לפי מנהג האשכנזים אשה מברכת
   ברכה זו בשם ומלכות, כלומר
   אומרת: "ברוך אתה
   ה'… שעשני כרצונו".
   ומנהג הספרדים שאשה אומרת
   זאת ללא שם ומלכות "ברוך
   שעשני כרצונו".

המעביר שינה מעיני … ברוך אתה ה'
הגומל חסדים טובים לעמו ישראל

1. ברכה זו מתחילה במילים:
   "בא"י
   אמ"ה המעביר ….
   ומסתיימת במילים "ברוך
   אתה ה' גומל חסדים טובים
   לעמו ישראל" לאחר
   ה'יהי רצון' (ולא
   במילים 'ותנומה מעפעפי')

2. השומע את הברכה אינו עונה
   אמן אחר המילים "ותנומה
   מעפעפי" כי אין זה
   סיום ברכה.

ג. בגילאים
צעירים אפשר לחלק את הברכה למספר חלקים
עד

שילמדו
את כולה, אך חייבים להדגיש
שכאשר עוצרים במילים "ותנומה
מעפעפי" זה לא סיום
ברכה.

ברכות
התורה

ברכות התורה

1. ברכות התורה נתקנו לברכם
   לפני לימוד תורה. כיון
   שכל היום אנו מחויבים ללמוד אנו מברכים
   פעם אחת עבור כל הלימוד שנלמד עד למחרת
   הבקר הבא.

2. כדי שנלמד מיד אחר הברכה,
   אנו אומרים פסוקים וכן דברי
   תלמוד, כגון: פסוקי
   ברכת כהנים, לצאת ידי
   לימוד גם של תורה שבכתב וגם של תורה
   שבעל פה.

3. גם נשים צריכות לברך,
   כי גם הנשים צריכות ללמוד
   את ההלכות ששייכות להן, אף
   שפטורות ממצות תלמוד תורה.

מספר ברכות התורה

1. כמה ברכות יש? י"א
   שתי ברכות, וי"א
   שלש ברכות.

2. הברכה הראשונה מתחילה
   במילים: 'בא"י
   אמ"ה אשר קדשנו ..
   על דברי תורה'. נוסח
   האשכנזים 'לעסוק בדברי
   תורה'.

3. אחר כך מתחילה הפיסקה "והערב
   נא" י"א
   ש'והערב נא' הם
   המשך למילים 'על דברי
   תורה" וי"א
   שזו ברכה נפרדת. וזה
   תלוי אם אומרים 'הערב
   נא' או 'והערב
   נא'.

4. בכל אופן מספק אין לענות
   אמן אחר המילים "על
   דברי תורה".

5. הברכה השלישית (או
   השניה) 'בא"י
   אמ"ה אשר בחר בנו…
   בא"י נותן
   התורה'.

כלל:
ברכה הסמוכה לחברתה לא פותחת בברוך

1. מדוע ברכת נותן התורה פותחת
   ב'ברוך' הרי
   היא סמוכה לחברתה? כיון
   שברכה זו נאמרת גם בפני עצמה כשאדם
   עולה תורה, לכן היא פותחת
   בברוך, אף שכעת היא סמוכה
   לברכת 'המלמד תורה לעמו
   ישראל'.

לימוד תורה אחר הברכה

1. כדי לקיים את המצוה אחר
   הברכה אנו אומרים מיד פסוקים וכן לימוד
   משנה.

2. הפסוקים הם ברכת כהנים.

3. המשנה היא "אלו
   דברים שאין להם שיעור", ואחר
   כך גמרא ממסכת שבת. יש
   סידורים שכתובות בהם משניות אחרות.

ד. שיעור
= כמות, אין
הגבלה בכמות שנותנים כשמקיימים מצוות

אלו:
כגון, פאה
ביכורים וכו'. ראיון=
בעלייה לרגל צריך להביא
קרבן עולה שנקרא 'עולת
ראיה', (ראיון מלשון
ראיה).

צ

יצית
תפילין וקרבנות

מצות ציצית

1. עיקר חיוב המצוה כשיש לאדם
   בגד של ארבע כנפות, ואז
   הוא צריך להטיל בהם פתילים, אך
   נהגו בית ישראל לחייב את עצמם בלבישת
   ארבע כנפות, תמיד כדי
   לזכות במצות ציצית.

2. מעבר לחיוב הפשוט של ציצית,
   מצאו חז"ל
   רמזים שהציצית מהווה לנו מעין תזכורת
   לכל המצוות כולן, וכן
   מזכירה לנו ע"י צבע
   התכלת את השמים ואת כסא הכבוד.

3. הברכה: על
   טלית קטן (ציצית)
   מברכים "… וצונו
   על מצות ציצית". על
   טלית גדול: "להתעטף
   בציצית".

4. אין לברך על ציצית אם אין
   בה גודל מתאים, וכל שכן
   אם אין לילד ציצית והוא מחזיק בפתילים
   של חבירו, אינו יכול
   לברך.

5. הגודל המינימלי של ציצית
   לענין ברכה הוא כשלשת רבעי האמה (=36
   ס"מ)
   ברוחב הציצית.

6. יש שנהגו שאם אדם מתעטף
   בטלית גדולה בבקר לא מברך על הציצית,
   אלא פוטר את הציצית בברכת
   הטלית.

7. את ברכת הטלית והציצית
   מברכים בעמידה.

מצות תפילין

1. המילה תפילין היא רבוי של
   המילה 'תפילה' ולכן
   כל חלק נקרא: תפילה של
   יד ותפילה של ראש.

2. במצות תפילין אנו מחנכים
   את הנער כחודש חודשיים לפני הבר–
   מצוה.

3. על תפילה של יד מברכים:
   'להניח תפילין' (שזה
   כולל גם תפילה של ראש לספרדים)

4. על תפילה של ראש האשכנזים
   מברכים 'על מצות תפילין',
   הספרדים לא מברכים.

5. אין לדבר כלל בין הנחת תפילה
   של יד להנחת תפילה של ראש, ואם
   דיבר – יברך 'על
   מצות תפילין' (וכן שוב
   'להניח תפילין'
   לאשכנזים)

6. צריך להקפיד על מיקום מדויק
   של תפילה של ראש ושל יד, והרבה
   פעמים לא יוצאים י"ח
   כלל כשהם לא מונחים במקום המתאים.

7. תפילה של יד צריכה להיות
   מונחת במקום התפוח שעל הזרוע לכיוון
   המרפק.

8. תפילה של ראש צריכה להיות
   מונחת על עצם הגולגולת, הקשר
   מעל השקע שבעורף, והבית
   (הקציצה) צריך
   להיות כך שקצהו לא יעבור את מקום גידול
   השערות ולא ירד על המצח.

קרבנות

1. לפני פסוקי דזמרה ישנם
   פסוקים רבים וכן פסקאות מהמשנה והגמרא
   שאומרים בענייני הקרבנות.

2. מעיקר הדין יש לומר אותם
   בכל יום, אך ביחס לתלמידים,
   אנו לא מעמיסים עליהם מעבר
   ליכולתם, ולכן בגילאי
   היסוד לא נהגו לאומרם. אך
   כמובן שיש לציין שככל שמתבגרים,
   כל אחד צריך לקבל על עצמו
   לפי יכולתו לומר אותם.

פ

סוקי
דזמרה

פסוקי דזמרה

1. מטרתם– להכין
   את המתפלל לקראת עמידתו לפני ה'.
   אפשר לקיים בכך את מאמר
   חז"ל: חסידים
   הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים.
   המושג תפילה הוא תמיד תפילת
   העמידה ופסוקי דזמרה הם ההכנות לתפילה.
   וכן אמרו חז"ל
   "לעולם יסדר אדם שבחיו
   של הקב"ה ואח"כ
   יתפלל".

2. דזמרה– המילה
   דזמרה פירושה 'של זמרה'
   האות ד' היא
   בארמית ופירושה 'של'.
   והיה ראוי לכתוב את המילה
   כך 'דזמרא' (באות
   א' כי כך לשון ארמית וא"כ
   הפירוש הוא 'של זמר').

3. ממה מורכבים פסוקי דזמרה?
   שני חלקים: חלק
   א' לפני ברוך שאמר ומכונה
   "הודו לה' קראו
   בשמו וכו'" חלק שני
   אחר ברכת ברוך שאמר.

4. בנוסח אשכנז קבעו את פסוקי
   'הודו' לאחר
   ברוך שאמר.

הודו לה'
קראו בשמו

1. חלק מפסוקי הודו לה'
   וגו' לקוחים
   מדברי הימים כחלק מהשבח לה' בזמן
   הכנסת הארון לאהל ה' בימי
   דוד.

2. הערה לשונית: המילה
   'הודו' היא
   מִלְרָעִית, ויש לתקן
   את התלמידים שרגילים לומר במלעיל.

הפסוק ה'
מלך ה'
מלך ה'
ימלוך לעולם ועד

1. משמעות פסוק זה הוא לייחד
   ולרומם את ה' יתברך בכל
   העולמות העבר הווה ועתיד.

2. פסוק זה לא מופיע בשלימותו
   כך בתנ"ך, אלא
   זה פסוק שמורכב משלשה חלקי פסוקים:
   ה' מלך,
   ה' מלך,
   ה' ימלוך
   לעולם ועד.

3. מנהג הספרדים שהש"ץ
   אומר פסוק זה בקול רם פעמיים

והציבור חוזר אחריו,
ראוי להנהיג מנהג זה גם בשאר
הקהילות, ובעיקר אצל
תלמידים.

ברכות פסוקי דזמרה

1. לפסוקי דזמרה יש שתי ברכות:
   'ברוך שאמר' לפני
   אמירת הפסוקים, ולסיום
   ברכת 'ישתבח'.

2. גם כשלא אומרים את כל פסוקי
   דזמרה, כגון אדם שאֵחֵר
   לתפילה, יאמר את שתי
   הברכות וחלק מפסוקי דזמרה באמצע,
   ורצוי את פרק 'אשרי'
   ושאר פרקי 'הללויה'
   לפי הזמן שיש בידו.

ברכת ברוך שאמר

1. שני חלקים לברכה: החלק
   ראשון עד תחילת הברכה הוא הקדמה ושבח.
   החלק השני הוא עיקר הברכה
   מתחיל במילים: ברוך אתה
   ה' וכו' …. ברוך
   אתה ה' מלך מהולל בתשבחות.

2. בחלק הראשון, אם
   אדם נצרך, יכול לדבר כל
   עוד לא התחיל ברוך אתה ה'.

3. לאחר שהתחיל ברוך אתה ה'
   אסור לדבר, כי
   הוא באמצע הברכה.

תוכן וביאור ברכת ברוך שאמר

1. "ברוך שאמר והיה העולם"
   העולם נברא על ידי אמירה
   כמו שכתוב בפרשת בראשית: "ויאמר
   אלוקים יהי אור".

2. באמירות אלו כלולות כמה
   וכמה יסודות מעיקרי האמונה, ורצוי
   להדגישם, כגון: השגחת
   ה' על העולם, נתינת
   שכר, נצחיות הבורא.

מזמור לתודה

1. פרק זה הוא במקום קרבן תודה
   שאיננו יכולים להקריב.

2. יש הנוהגים שלא לומר פרק זה
   בפסח, כי א"א
   להקריב קרבן תודה בימים אלו, שהרי
   מביאים אתו גם חמץ. הספרדים
   אומרים פרק זה גם בפסח.

פסוקי יהי כבוד

1. פרק זה הוא לא פרק מקורי
   בתנ"ך אלא הוא מורכב
   מליקוט של שמונה עשר פסוקים.

2. תוכן הפסוקים: הפסוקים
   עוסקים בשבחו של הקב"ה:

1. הפסוקים הראשונים עוסקים
   בכבודו של ה' בעולם.

2. מלכותו היא ללא הגבלת זמן
   ומקום.

3. רק דעתו ומחשבתו של ה'
   תתקיים לנצח.

4. ה' קבע את
   מקום שכינתו בציון.

5. ה' בחר בעם
   ישראל לעם, ולכן יש עליהם
   השגחה מיוחדת.

אשרי יושבי ביתך

1. הפרק בתהילים מתחיל בפסוק:
   תהלה לדוד ארוממך וגו',
   וסיום הפרק הוא בפסוק תהילת
   ה' ידבר פי וגו'.

2. את הפרק הזה אמרו חז"ל
   שיש לאומרו שלש פעמים ביום.
   כשמתבוננים בפרק זה רואים
   את הביטחון שלנו שיש לבטוח בה'.

3. לתחילת הפרק נוספו שני
   פסוקים: אשרי יושבי וגו'
   כי ממנו למדו חז"ל
   שיש לשהות זמן מסוים לפני התפילה.
   וכן נוסף הפסוק אשרי העם
   שככה לו וגו' שהוא הפסוק
   האחרון מהפרק הקודם (תהילים
   קמד) , ובסיום 'אשרי'
   נוסף פסוק ואנחנו נברך יה
   מעתה וגו' ובו אנו מסיימים
   את כל הפרקים בהללויה.

4. פרק זה מסודר לפי אותיות א
   – ב עם חריגות מסוימות:

האות א' היא
לא תחילת פסוק, אלא אחר
המילים תהלה לדוד ארוממך
אלוקי המלך…

חסר פסוק המתחיל באות נו"ן.

5. בפסוק "זכר
   רב טובך" יש לומר זכר
   – רב טובך, כלומר לצרף
   את המילה 'רב' למילה
   'טובך' ולא
   למילה 'זכר'.

6. יש לכוון באופן מיוחד בפסוק
   "פותח את ידך…"
   שהקב"ה זן
   אותנו ואת כל העולם. אם
   לא כוון, צריך לומר שוב
   את הפסוק.

פרקי הללויה

1. פרקים אלו נבחרו לפסוקי
   דזמרה כי הם מהללים את ה'. פרקים
   אלו כתובים בסדר וברצף הזה בסוף ספר
   תהילים.

פסוקי ברוך ה'
לעולם אמן ואמן

1. יש ארבעה פסוקים שהם מסיימים
   את ספרי התהילים, וגם
   כאן אנו מסיימים את פסוקי תהילים,
   לכן נבחרו לסיומת.

ויברך דוד ושירת הים

1. פסוקי 'ויברך
   דוד' לקוחים מספר דברי
   הימים ומספר נחמיה. פסוקים
   אלו מתארים את גדולת ה', כדוגמה:
   "לך ה' הגדולה
   והגבורה… אתה עשית את
   השמים שמי השמים וכל צבאם…" והם
   הכנה לנס קריעת ים סוף.

2. נוהגים לומר את "ויברך
   דוד" בעמידה. יש
   העומדים עד הפסוק 'אתה
   הוא ה' האלוקים וכו'
   " ויש העומדים עד סוף שירת
   הים.

3. נוהגים לתת צדקה במילים:
   'והעושר והכבוד מלפניך'.

ברכת ישתבח

1. היא הברכה של סיום פסוקי
   דזמרה.

2. ברכה זו אינה פותחת בברוך,
   כי היא נחשבת המשך של ברכת
   ברוך שאמר.

3. אין לומר ברכה זו אם לא ברכו
   את ברכת ברוך שאמר.

4. בברכה זו יש שלשה עשר שבחים:
   שיר, ושבחה,
   הלל וכו' ויש
   הנוהגים לאומרם ברצף ובנשימה אחת.

5. מנהג האשכנזים לעמוד באמירת
   ברכת ישתבח.

עניית אמן על ברכת ישתבח

1. מנהג הספרדים שגם המברך
   ברכה זו עונה אמן על ברכתו, וזה
   נובע מהכלל שבכל קבוצת
   ברכות המברך עונה אמן על ברכותיו בסיום
   הברכה האחרונה של הקבוצה. מנהג
   האשכנזים שאין המברך
   עונה אמן על ברכותיו, רק
   בברכת המזון בברכה השלישית
   (ברכת ירושלים).

שיר המעלות ממעמקים

1. מוסיפים פרק זה בעשרת ימי
   תשובה. אם שכח לומר אין
   לחזור.

2. פרק זה מקבוצת 'שיר
   המעלות' עוסק בנושא
   הסליחה והתשובה.

3. יש הנוהגים לפתוח את ההיכל
   בזמן אמירת פרק זה, ויש
   שלא נוהגים.

קדיש

1. הקדיש הוא תפילה שיתקדש שמו
   של ה' בעולם, עקב
   חילול השם הנורא כשעם
   ישראל בגלות.

2. הקדיש נתקן בשפה הארמית כדי
   שהציבור יבינו אותו.

3. אין לשנות את הנוסח לעברי,
   כי איננו יודעים את כל
   המשמעויות שהכניסו
   חז"ל בלשונו כאשר
   תקנוהו.

4. הקדיש שייך לחלק של התפילה
   שסיימנו להתפלל, כלומר
   הוא מהוה סגירה לפסוקי
   דזמרה. ופירוש הדבר,
   שכאשר גמרנו את פסוקי
   דזמרה ואנו רוצים לעבור לשלב אחר
   בתפילה, אנו אומרים
   את הקדיש לפני המעבר לחלק הבא.

5. כשהש"ץ
   מגיע למילים 'יהא שמיה
   רבא מברך' הציבור עונה
   איתו.

6. קדיש אומרים רק כשיש מנין.

ק

ריאת
שמע וברכותיה

שעה זמנית

1. זמני התפילות ומצוות קריאת
   שמע, וכן מצוות נוספות
   תלויות בזמן מסוים
   ונקבעות על פי שעות זמניות.

2. שעה זמנית היא החלק השנים
   עשר של אורך היום.

3. ישנה מחלוקת גדולה לקבוע
   את אורך היום:

דעה א'- מעלות
השחר עד צאת הכוכבים (כך
פסקו רוב הפוסקים
הספרדים, וגם יש מהפוסקים
האשכנזים – דעת ה'מגן
אברהם').

דעה ב' – מהזריחה
עד שקיעת החמה (דעת
הגר"א).

4. אורך השעה הזמנית משתנה
   כמובן לפי כל אחת מהשיטות, וכן
   משתנה כל יום לפי אורך
   היום.

5. את מצות קריאת שמע צריך
   לומר עד סוף שלש שעות מתחילת היום.

6. זמן תפילת העמידה מסתיים
   בסוף ארבע שעות מתחילת היום.

ברכו את ה'
המבורך

7. לפני שאנו מברכים, החזן
   מכריז לברך את ה', וזה
   נאמר במילים "ברכו
   את ה' המבורך"
   והציבור אומרים ברוך ה'
   המבורך וכו' והש"ץ
   חוזר על המשפט הזה.

8. אין לומר ברכו וכו' ללא
   מנין.

ברכות קריאת שמע

1. חכמים קבעו לברך שבע ברכות
   בקריאת שמע של שחרית ובקריאת שמע של
   ערבית, למדו זאת מהפסוק
   "שבע ביום הללתיך על
   משפטי צדקך" שלש ברכות
   בשחרית וארבע ברכות בערבית.

2. ברכות קריאת שמע של שחרית
   אפשר לומר עד שעה רביעית בשעות זמניות,
   שלא כמו קריאת שמע שזמנה
   היא עד שעה שלישית, משום
   שיש לברכות אלו גדר של תפילה.

סדר הברכות ותוכנן

1. ברכה ראשונה נקראת יוצר
   אור.

2. בברכה זו אנו מתארים את
   יכולתו של ה' להנהיג את
   העולם ולחדש מעשה בראשית. כל
   היקום משבח את ה', וכן
   המלאכים משבחים את ה' ומעריצים
   אותו. ואת זה אנו מבטאים
   באמירת ה'קדושה של יוצר'
   שהיא קדושת המלאכים.

3. קדושה זו יש להשתדל לאומרה
   במנין, כשאין מנין רצוי
   לומר את הקדושה בטעמי המקרא.

4. כיון שברכה זו ארוכה,
   והיא מתחילה סדרה חדשה של
   ברכות, היא פותחת בברוך
   אתה ה' ומסתיימת בברוך
   אתה ה' יוצר המאורות.
   הברכה עוסקת בשבח לה'
   על בריאת המאורות.

ברכת אהבת עולם

1. יש נוסחאות הפותחות את הברכה
   ב'אהבת עולם' ויש
   נוסחאות 'אהבה רבה'.

2. ברכה זו אינה פותחת בברוך,
   כיון שהיא ברכה הסמוכה
   לחברתה, כלומר היא צמודה
   ל'יוצר המאורות'.

3. ברכה זו עוסקת בשבח ה'
   על נתינת התורה ובחירת עם
   ישראל מכל העמים.

4. מי ששכח לברך ברכות התורה
   וברך כבר 'אהבת עולם'
   לא יברך אחר התפילה את ברכות
   התורה, כיון שיצא ידי
   חובה בברכה זו, ובתנאי
   שילמד תורה מיד אחר התפילה.

ברכת אמת ויציב

1. גם ברכה זו אינה פותחת בברוך,
   כי גם היא נחשבת סמוכה לברכת
   'אהבת עולם' אף
   על פי שק"ש מפסיקה
   באמצע.

2. סיום ברכת אמת ויציב הוא
   במילים ברוך אתה ה' גאל
   ישראל (ולא במילים
   'זולתך, סלה').

3. כדי להתכונן לתפילת העמידה
   מתחילים לעמוד במילים "תהילות
   לא–ל עליון". הש"ץ
   אומר מילים אלו בקול כדי שיעמדו יחד
   לתפילת העמידה.

4. מנהג האשכנזים לומר יחד עם
   החזן את הפסוק: מי כמכה
   באלים ה' וגו' וכן
   את הפסוק ה' ימלוך לעולם
   ועד. {הסבר הענין:
   מובא בהלכה, שתורה
   שבכתב אינך רשאי לאומרה בע"פ,
   וכשהיו אנשים שהתפללו בע"פ,
   כי לא היו להם סידורים,
   לא יכלו לומר פסוקים אלו:
   מי כמכה וה' ימלוך.
   אך מובא בפוסקים האשכנזים
   שכאשר אומרים זאת בציבור מותר גם בע"פ,
   ולכן נהגו לומר יחד, וגם
   כאשר יודעים לקרא, המנהג
   לא השתנה.}

5. מצוה לסמוך גאולה לתפילה,
   ולכן מיד עם סיום הברכה 'גאל
   ישראל' מתחילים את
   העמידה.

6. אסור לענות אמן על ברכת גאל
   ישראל, כדי לא להפסיק
   בין סיום הברכה 'גאל
   ישראל' לתחילת תפילת
   העמידה. לכן, יש
   הנוהגים לומר את המילים 'גאל
   ישראל' בלחש, כדי
   שלא יענו אמן, אך יש
   הנוהגים לומר בקול, ובכל
   זאת לא עונים אמן.

מצות קריאת שמע

1. מצות קריאת שמע מורכבת
   מאמירת שתי פרשיות: 'שמע'
   'והיה אם שמע'. כדי
   לזכור את יציאת מצרים אנו אומרים את
   פרשת ציצית.

2. בשתי הפרשיות: 'שמע'
   'והיה אם שמע' כתוב
   "ודברת בם… ובשכבך
   ובקומך" וכן "לדבר
   בם … ובשכבך ובקומך"
   וזה מלמדנו שיש לקרא את
   הפרשיות האלו בשכיבה ובקימה.

3. 'ובשכבך ובקומך'
   פירושו לפי חז"ל
   זמן שכיבה (לילה),
   זמן קימה (בוקר).

4. ולימדונו חז"ל
   שב'בוקר' הזמן
   הוא משיכיר את חבירו (כשעה
   לפני הנץ) עד שלש שעות
   של היום. ובלילה–
   הזמן הוא מצֵאת הכוכבים עד
   עלות השחר.

5. לגבי סיום שלש שעות זמניות
   של היום, יש שני מנהגים:
   1) דעת 'מגן
   אברהם' (וכן מנהג הספרדים)
   מחשבים את אורך היום מעלות
   השחר עד צאת הכוכבים.

6. 2) מנהג שני (הגר"א
   / רוב האשכנזים)
   מחשבים את אורך היום מהנץ
   עד שקיעת החמה. סיום שלש
   שעות לפי המנהג השני יוצא יותר מאוחר
   מהראשון.

7. פרשה זו נקראת 'קבלת
   עול מלכות שמים'.

8. יש מעלה לומר את קריאת שמע
   כמנהג 'וַתִיקִין'
   שהיו אומרים את קריאת שמע
   סמוך לנץ החמה.

אל מלך נאמן

1. בשלש הפרשיות של ק"ש
   יש 245 מילים וכדי להשלים
   ל -248 (רמ"ח
   איברים, רמ"ח
   מצוות עשה) יש המוסיפים
   את המילים 'אל מלך נאמן'
   ויש המוסיפים את המילים 'ה'
   אלוקיכם אמת' שבסוף
   קריאת שמע.

פסוק שמע ישראל

2. ראוי לומר פסוק זה בקול רם
   כדי לחזק את הכוונה וביחד עם הציבור.

3. 'שמע ישראל'
   פירושו קבל עליך את מלכות
   ה'.

4. יש להאריך קצת באמירת המילה
   'אחד' ולכוון
   באות חי"ת שה'
   שולט על שבעה רקיעים והארץ,
   ובאות דל"ת
   שה' שולט על ארבע רוחות
   השמים.

5. אומרים את המשפט (זה
   לא פסוק) ברוך שם כבוד
   וכו' בלחש, על
   סמך המדרש שיעקב אבינו אמר משפט זה
   לפני מותו לבניו, וכיון
   שאמרו יעקב אנו אומרים אותו, אך
   כיון שהוא לא כתוב בתורה אומרים בלחש,
   שלא יחשבו שהוא כתוב בתורה.

תוכן פרשת שמע

1. בפרשה זו יש כמה וכמה מצוות:

1. אהבת ה'.

2. מצוה ללמוד וללמד תורה את
   הבנים

3. מצוה לקרא קריאת שמע

4. מצוה להניח תפילין על היד
   ועל הראש

5. מצוה להניח מזוזה על פתחי
   הבתים.

2. 'וְאָהַבְתָּ' – צריך
   להקפיד לומר את המילה במלרע, ואז
   המשמעות היא צווי תאהב את ה',
   אחרת המשמעות היא בזמן עבר
   אהבת את ה'. וכן
   במלים: ושננתם,
   ודברת, וקשרתם,
   וכתבתם.

3. יש להקפיד באופן מיוחד
   בקריאת שמע, לא להבליע
   אותיות דומות ולכן יש להפריד בין
   המילים. לדוגמה: על
   לבבך, וקשרתם
   אותם (מ"ם
   סופית ואל"ף בתחילת
   מילה יכולות להבלע)

תכן פרשת 'והיה אם שמע'

1. פרשה זו נקראת קבלת עול
   מצוות. לאחר שקבלנו
   מלכות שמים צריך לקבל
   עול מצוות.

2. בפרשה זו התורה מדגישה
   בעיקר את החיוב לקיום מצוות, ועל
   כך מבטיחה התורה שכר
   ועונש. עיקר השכר והעונש
   המוזכר כאן הוא גשמי.

3. התורה חוזרת ומזכירה את
   המצוות העיקריות שנכתבו בפרשת 'שמע':
   לימוד תורה, קריאת
   שמע, תפילין ומזוזה.

פרשת ציצית

1. התורה מצווה אותנו על שימת
   פתילים בבגד שיש לו ארבע כנפות.

2. צריך לצרף פתיל תכלת לפתילים
   הלבנים.

3. אם אין פתיל תכלת זה לא מעכב
   את קיום המצוה בלבן. יש
   בימינו אנשים ששמים פתיל תכלת, אך
   יש הרבה פוסקים שסוברים שעדיין איננו
   יודעים את צבע התכלת האמיתי.

4. על ידי קיום מצות הציצית
   אנו זוכרים את כל המצוות. בסיום
   הפרשה אנו מזכירים את יציאת מצרים,
   שלמדו חז"ל
   שיש מצוה להזכיר בכל יום את יציאת
   מצרים.

5. בזמן אמירת המילה 'ציצית'
   וכן 'וראיתם
   אותו' מנשקים את הציצית.

ה'
אלוקיכם אמת

1. בסיום הפרשה אנו מצרפים את
   המילה 'אמת' על
   פי הפסוק 'וַה'
   אֱלוקים אמת' (ירמיהו
   פרק י' פסוק י').

2. בציבור, הש"ץ
   חוזר על המילים 'ה'
   אלוקיכם אמת' להשלים
   רמ"ח תיבות.

3. מיד לאחר אמירת 'אמת'
   אומר "ויציב
   ונכון וכו'" כדי לחבר
   שכל מה שאמרנו הוא יציב ונכון וקיים
   וכו'.

ת

פילת
העמידה

תפילת העמידה

1. תפילה זו היא התפילה העיקרית
   שנקראת 'תפילה' בלשון
   חז"ל.

2. ביום חול יש בתפילה זו תשע
   עשרה ברכות אף שהיא נקראת 'תפילת
   שמונה עשרה' משום שבתחילה
   היו בה שמונה עשרה ברכות ואחר כך נוספה
   ברכת 'למינים' ושמה
   לא זז ממנה.

3. בשבתות, ימים
   טובים, יום הכיפורים
   ומוסף של ראש חודש יש בתפילת העמידה
   שבע ברכות. במוסף של ראש
   השנה יש תשע ברכות.

מבנה תפילת העמידה

1. התפילה מורכבת משלש קבוצות
   של ברכות: שבח, בקשה
   והודאה. לפני שאנו מבקשים
   מה' ראוי לשבח אותו,
   ואחר כך להודות לו.

2. ברכות השבח שלש הן: אבות,
   גבורות וקדושת השם.

3. יש בבקשות שלש עשרה בקשות.

4. בקבוצת ההודאה אנו מברכים
   שלש ברכות: עבודה,
   הודאה, שלום.

5. בכל מהלך התפילה אין להסיח
   את הדעת וכל שכן שאסור לדבר, כי
   אנו עומדים מול ממ"ה
   הקב"ה, וכן
   אין עונים לקדיש ולקדושה עד סיום ברכת
   שלום והפסוק אחריו 'יהיו
   לרצון … '.

פתיחת התפילה

1. את התפילה אנו פותחים בפסוק:
   "ה' שפתי
   תפתח ופי יגיד תהלתך" וזה
   משמש כבקשה שנוכל להתפלל כיאות לפני
   ה', ואומרים חכמים בתלמוד
   שפסוק זה לא נחשב כהפסק בין גאולה
   לתפילה.

2. צריך לומר: ה',
   שפתי תפתח וכו', לומר
   את המילה בקריאה ה'!.

ברכה ראשונה –אבות

1. ברכה זו פותחת ב'ברוך'
   ומסתיימת במילים 'ברוך
   אתה ה' מגן אברהם'
   כי היא ברכה ארוכה, ולכן
   יש פתיחה וסיומת בברוך.

2. שאר ברכות העמידה אינן
   פותחות ב'ברוך' כי
   הן סמוכות אחת לחברתה, אך
   הן מסתיימות ב'ברוך'
   כי ללא הסיומת לא היו נחשבות
   לברכה.

3. בברכה זו חייבים לכוון ולשים
   לב לנאמר, שאם לא כן צריך
   לחזור ולברך שוב אם לא כיוון.

4. צריך להשתחוות בברכה זו
   בתחילה ובסופה.

5. כיצד משתחווים? כשאומר
   'ברוך' מכופף
   רגלים, 'אתה'- כורע
   עם הגוף, ולפני שאומרים
   ה' צריך לזקוף מלוא
   קומתו, וכך גם בסיום
   ברכת אבות. אמירת שם ה'
   צריכה להיות לאחר שהגוף
   זקוף.

6. בברכה זו יש תוספת בעשרת
   ימי תשובה: "זכרנו
   לחיים …" אם שכח ולא
   אמר אינו חוזר, כי תוספת
   זו היא מתקנת הגאונים ולא מהתלמוד.

ברכה שניה – גבורות

1. בברכה זו אנו מתארים את
   גדולת ה' בנושאים הקשורים
   לתחיית המתים וכיוצא בזה.

2. תקנו חז"ל
   להזכיר בברכה זו 'משיב
   הרוח ומוריד הגשם' כי
   הגשם מחיה את העולם, וראוי
   לומר זאת בברכת מחיה המתים.

3. בקיץ מזכירים 'מוריד
   הטל'. תקופת הקיץ היא
   מיום ראשון של פסח עד שמיני עצרת בתפילת
   מוסף.

4. אם לא הזכיר גשם בחורף ואמר
   'מוריד הטל' לא
   חוזר, כי זה גם נכון שכל
   השנה יש טל.

5. אם בתקופת הקיץ אמר 'משיב
   הרוח ומוריד הגשם' חוזר,
   כי זה לא משפט נכון בתקופה
   זו. כל עוד לא אמר 'ברוך
   אתה ה' מחיה המתים'
   מתקן במקום, ואם
   לאו– חוזר לראש התפילה.

6. גם בברכה זו אנו מוסיפים
   בעשרת ימי תשובה משפט, והוא:
   'מי כמוך אב הרחמן וכו',
   אם לא אמר אינו חוזר, כי
   זו רק תקנת הגאונים.

ברכה שלישית–
קדושת השם

1. מה פירוש 'קדושה'?
   קדושה זה דבר שאין לנו גישה
   אליו, או שאסור לנו לגשת
   אליו. ולכן אנו אומרים
   'אתה קדוש' כל'
   אין לנו שייכות למעלתו של
   הקב"ה.

2. 'וקדושים' מי
   הם? מלאכים, פירוש
   שני – עם ישראל קדושים שמהללים אותך.

3. שינוי בברכה זו. בעשרת
   ימי תשובה אומרים במקום 'הא–ל
   הקדוש', 'המלך הקדוש'.

ד.
אם לא אמר 'המלך
הקדוש' והתחיל 'אתה
חונן' חוזר לראש התפילה.
אם נזכר מיד שאמר 'הא–ל
הקדוש' יכול לתקן ולומר
'המלך הקדוש', אם
מסתפק– גם חוזר, כי
לבטח אמר כדרך שרגיל
לומר כל השנה, לכן ראוי
להתפלל מתוך סידור.

קדושה

1. כשמתפללים בציבור אומרים
   בחזרת הש"ץ את סדר
   קדושה.

2. הציבור עונים את הפסוקים
   קדוש, ברוך וימלוך.

3. אדם שנמצא בעמידה ולא סיימה,
   לא יענה את הקדושה, אלא
   יקשיב לש"ץ ויצא י"ח.
   ולכן צריך שהש"ץ
   יאמר פסוקים אלו בקול רם, להוציא
   את אלו שלא יכולים לענות.

ברכות הבקשה

1. יש שלש עשרה ברכות בקשה.

יש
סדר לבקשות אלו. בתחילה
אנו מבקשים בעיקר ברכות פרטיות,
ומברכת 'השנים'
הברכות הן יותר כלליות.
בכל הברכות אנו משתמשים בגוף
רבים כדי לכלול את הבקשות של כלל ישראל,
גם אם אני באופן אישי לא צריך
אותן.

ברכת הדעת

1. אנו פותחים בבקשה ראשונה
   זו, כי אם אין דעת אי
   אפשר להמשיך ולבקש הלאה.

2. בברכה זו יש תוספת במוצאי
   שבתות וימים טובים שנקראת 'אתה
   חוננתנו' והיא ההבדלה
   שתקנו חז"ל להבדיל
   בתפילה. ההבדלה נקבעה
   כאן כי ללא דעת אי אפשר להבדיל.

3. אם לא אמר 'אתה
   חוננתנו' אינו חוזר,
   כי הוא עתיד להבדיל על הכוס.

ברכות תשובה סליחה גאולה

1. כדי להמשיך ולבקש אנו צריכים
   לבוא בידים נקיות, ולכן
   אנו מבקשים לחזור בתשובה והיא קודמת
   לסליחה כי בבקשת התשובה אנו מבטאים את
   רצוננו לחזור בתשובה, ואח"כ
   מבקשים גם סליחה.

2. בקשת הגאולה היא בקשה מהצרות
   הכלליות שאנו עוברים בכל זמן, ולא
   עוסקת בהכרח בגאולה העתידית, שהיא
   בקשה כללית של עם ישראל שנבקש אותה
   בהמשך.

"עננו"
בין גואל לרופא

1. בתעניות ציבור אנו מוסיפים
   ברכה נוספת שנקראת 'עננו'.

2. ברכה זו נאמרת ע"י
   הש"ץ במקום זה,
   ואילו כשמתפללים בלחש אומרים
   את הברכה כתוספת בברכת 'שומע
   תפילה'.

3. ש"ץ שדלג
   על הברכה ישלימנהּ ב'שומע
   תפילה'.

4. תוכן הברכה: אנו
   מבקשים שה' ישמע את
   תפילותינו במיוחד ביום תענית זה.

ברכת רפואה

1. קבעו חז"ל
   ברכת רפואה בברכה שמינית כמו שהתינוק
   זקוק לרפואה ביום השמיני ללידתו.

הברכות הציבוריות

1. מברכת השנים הבקשות הם
   כלליות ונוגעות לכלל ישראל.

2. סדר הברכות: בתחילה
   מבקשים שהשנים יהיו טובות, אחר
   כך, יש צורך בזה שעם
   ישראל יהיה בארצו– קיבוץ
   גלויות. לאחר שהעם בארצו
   צריך תיקון לחברה ע"י
   משפט נכון וצודק– בקשת
   המשפט. כשיש משפט נכון,
   אפשר לבקש לעשות דין ברשעים–
   ברכת 'למינים'.
   ואח"כ לבקש
   שכר לצדיקים– ברכת
   הצדיקים.

3. לאחר תיקון החברה אנו מתקדמים
   לגאולה שתהיה ע"י
   בנין ירושלים וביאת המשיח.

ברכת השנים

1. בברכה זו אנו מבקשים שהשנים
   יהיו טובות ומוצלחות.

2. חז"ל תקנו
   לשאול בברכה זו גשמים בתקופת החורף,
   ולכן מוסיפים את המשפט:
   'ותן טל ומטר לברכה' לפי
   נוסח האשכנזים, ולפי
   נוסח הספרדים מאריכים הרבה בשינוי
   הנוסח, אך העיקרון הוא
   שאנו שואלים (מבקשים)
   גשמים.

3. בתקופת הקיץ לא שואלים גשם,
   ולכן אומרים 'ותן
   ברכה' ללא המילים 'טל
   ומטר', או את נוסח הספרדים
   'ברכנו'.

4. תקופת החורף לענין שאלת
   הגשמים היא מתפילת ערבית של ז'
   מרחשון עד ערב יו"ט
   ראשון של פסח.

5. חכמים קבעו את ז' מרחשון
   ולא את שמיני עצרת כמו שמזכירים גשמים,
   כדי לאפשר לאחרוני עולי
   הרגל לחזור לביתם ללא גשמים, שעלולים
   להפריע להם בדרך.

6. אם ביקש גשמים בתקופת הקיץ
   חייב לתקן זאת. אם לא
   סיים את התפילה חוזר לברכת השנים,
   אם סיים– חוזר
   לראש התפילה.

7. אם לא שאל גשמים בחורף:
   אם עדיין לא הגיע לברכת 'שמע
   קולנו' ימשיך ויבקש
   ב'שמע קולנו', אם
   עבר את 'שמע קולנו'

חוזר
לברכת השנים, אם סיים את
התפילה חוזר לראש התפילה.

קיבוץ גלויות

1. ארץ ישראל היא לא נחלה פרטית
   שלנו, ואין קיום של עם
   ישראל בארצו ללא התכנסות כולם. וכן
   יש הרבה מצוות שא"א
   לקיים ללא קיום עם ישראל בארצו.
   לכן אנו מבקשים שכל הגלויות
   יגיעו, ואנו מתמודדים
   עם כל יהודי שמגיע, לסייע
   לו שישתלב בארץ.

ברכת המשפט

1. אנו מבקשים שדרך המשפט תהיה
   על פי התורה, ולשון הברכה
   היא כלשון הנביא "ואשיבה
   שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה",
   ואנו בטוחים שכאשר נִשָפֵט
   על פי התורה, נקבל באהבה
   את הפסק, ולא יהיו לנו
   יגון ואנחה.

2. בעשרת ימי תשובה קבעו חכמים
   שינוי בנוסח הברכה, כיון
   שה' יושב על כסא דין,
   יש לומר 'המלך
   המשפט' במקום 'מלך
   אוהב צדקה ומשפט'.

3. אם טעה ולא שינה, מה
   הדין? למנהג האשכנזים,
   אם סיים את הברכה אינו חוזר
   כיון שהזכיר את המילה 'מלך'.
   למנהג הספרדים חוזר ומתקן:
   אם לא סיים את התפילה חוזר
   לברכת 'השיבה', אם
   סיים חוזר לראש התפילה. יש
   קהילות אצל הספרדים שנהגו בענין זה
   כמו האשכנזים.

ברכת המינים

1. ברכה זו נתקנה בתקופה מאוחרת
   יותר, כלומר לא בזמן
   שתקנו את תפילת העמידה, שהמתקנים
   היו אנשי כנסת הגדולה, אלא
   בימי התנאים שהתרבו המינים והצדוקים
   הכופרים בתורה שבעל פה, תקנו
   להוסיף ברכה זו, ומעתה
   יש תשע עשרה ברכות בעמידה ולא שמונה
   עשרה.

2. ביאורים: למלשינים=
   מספרים לגויים על היהודים.
   מינים= כופרים.

ברכת הצדיקים

1. לאחר שברכנו על עונשם של
   הרשעים אנו מבקשים על שכרם של הצדיקים
   בבחינת 'סור מרע ועשה
   טוב'.

2. ביאורים: פליטת=
   שארית החכמים.

ברכת בנין ירושלים

1. לאחר קיבוץ גלויות, השבת
   המשפט, עשיית דין ברשעים
   ושכר לצדיקים, אנו מבקשים
   על המשך הגאולה, שתתבטא
   בבנין ירושלים, ואח"כ
   ביאת המשיח שהוא מזרע בית דוד.

2. בברכה זו יש תוספת בצום תשעה
   באב. תוספת זו גורמת גם
   לשינוי בסיומת הברכה. התוספת
   נקראת 'נחם' והסיום
   הוא 'מנחם ציון בבנין
   ירושלים'.

3. אם שכח ולא הוסיף אינו חוזר.

ברכת שומע תפילה

1. ברכה זו היא אחרונה בסדרת
   הבקשות והיא גם כן ברכה כללית שה'
   ישמע את כל בקשותינו.

2. כמו כן יש מקום בברכה זו
   להשלים חסרונות שלא השלמנו בעמידה לפי
   הנזכר לעיל.

3. כמו כן אפשר להוסיף בברכה
   זו בקשות אחרות כגון: תפילת
   הדרך– אם מתכונן לצאת
   לדרך אחר התפילה, בקשת
   פרנסה, וכן בזמן עצירת
   גשמים 'ועננו בורא עולם'
   לפי נוסח האשכנזים, וכן
   אנו אומרים את ברכת 'עננו'
   בתענית ציבור בתפילת הלחש.

ברכת עבודה

1. הקבוצה השלישית של תפילת
   העמידה נקראת כאמור 'ברכות
   ההודאה' על שם הברכה
   האמצעית שבהן, וקבוצה
   זו באה אחר הבקשות.

2. הברכה הראשונה בקבוצה היא
   ברכת 'העבודה' שבה
   אנו מתפללים שה' ישעה
   לתפילתנו ויחזיר את העבודה לבי המקדש,
   שהתפילה בזמננו היא במקום
   הקרבנות, ואנו רוצים את
   העבודה עצמה.

3. הברכה פותחת במילים 'רצה
   ה' אלוקינו בעמך ישראל'
   ומסתיימת במילים 'ברוך
   אתה ה' המחזיר שכינתו
   לציון'. (ולא במילים
   'ישראל עמך')

4. ביאורי מילים:

אשּי ישראל=
האשִים (רבים
של אֵש) כלומר הקרבנות
שלהם.

יעלה ויבוא

1. בימים מסוימים שיש קרבנות
   נוספים מלבד קרבן התמיד, אנו
   מזכירים זאת בפסקה שנקראת 'יעלה
   ויבא'. ותקנו פסקה זו
   בברכת העבודה שהיא ברכת הקרבנות,
   ולכן בראש חדש ובחול המועד
   מוסיפים יעלה ויבא.

2. מה הדין אם שכח לומר?
   בחול המועד– אם
   לא סיים את התפילה חוזר לברכת עבודה,
   ואם סיים חוזר לראש התפילה.
   בראש חדש– בתפילות
   שחרית ומנחה הדין כמו בחול המועד.
   אך בתפילת ערבית לא חוזר
   כלל, כיון שאין קידוש
   החודש בלילה.

הודאה

1. ברכת ההודאה פותחת במילים
   'מודים אנחנו לך'
   ומסתיימת במילים 'ברוך
   אתה ה' הטוב שמך ולך נאה
   להודות'.

2. בברכה זו תקנו חז"ל
   להשתחוות כמו בברכת אבות, בתחילה
   ובסוף הברכה.

3. כיצד ההשחוויה? במילים
   'מודים אנחנו לך'-
   מכופף ברכיים וגוף,
   וזוקף לפני אמירת שם ה'.

4. בסוף הברכה כמו באבות:
   ברוך– מכופף
   רגלים, אתה– מכופף
   גוף, וזוקף לפני אמירת
   ה'.

5. בברכה זו תקנו חז"ל
   להודות לה' על הנסים
   שעשה לנו בחנוכה ופורים, ופותחים
   במילים "על הנסים".
   אם שכח לומר וסיים את הברכה,
   אינו חוזר.

6. תוספת בעשרת ימי תשובה:
   אומרים את המשפט 'וכתוב
   לחיים טובים כל בני בריתך' אם
   לא הוסיף אינו חוזר.

7. הקפדה לשונית: כָלוּ
   – המילה מלרע. תַּמּוּ–
   המילה מלעיל.

מודים דרבנן

1. כשהשליח ציבור אומר 'מודים'
   ושוחה, לא
   ראוי שהציבור יעמדו כך ולא יצטרפו עמו,
   לכן תקנו חז"ל
   שגם הציבור ישחו ויאמרו 'מודים'
   אלא שהנוסח שונה קצת מהנוסח
   הקבוע של התפילה.

2. 'מודים דרבנן' פירושו
   נתקן ע"י חכמים רבים.

ברכת כהנים

1. כשמתפללים בציבור אומרים
   אחר ברכת ההודאה ברכת כהנים. כהנים
   מכינים את עצמם לפני ברכת העבודה,
   חולצים נעלים, נוטלים
   ידים ועולים לדוכן בברכת העבודה.
   לאחר שהחזן מסיים את ברכת
   ההודאה הם ממתינים לקריאת הש"ץ,
   ואז פותחים בברכה "ברוך
   אתה … אשר קדשנו בקדושתו
   של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".

2. מדוע ברכת כהנים אחר ה'הודאה'
   ולא ב'עבודה'?
   ברכת כהנים היתה צריכה להיות
   בעבודה, אך כיון שברכת
   ההודאה ראויה להאמר אחר העבודה כמו
   שכתוב 'זובח תודה
   יכבדנני', לכן נדחתה
   ברכת כהנים אחר ההודאה.

3. הש"ץ מקרא
   לכהנים מילה מילה. ברכת
   כהנים מורכבת משלשה פסוקים, ולאחר
   אמירת כל פסוק הציבור עונה אמן.
   בסיום ברכת כהנים הם מסיבים
   פניהם מהקהל, וממתינים
   בדוכן עד שיסיים הש"ץ
   ברכת שלום.

4. מה הן התפילות שיש בהם ברכת
   כהנים? בתפילות שחרית
   ומוסף. בתפילת מנחה בטלו
   חז"ל את ברכת כהנים
   משום שתפילה זו היא אחר ארוחת צהרים,
   ויש חשש ששתו יין, ואסור
   לברך. בתענית ציבור–
   אם מתפללים מנחה בצהרים אין
   לברך כמו ביום חול רגיל, אך
   אם מתפללים סמוך לשקיעה כמו בתפילת
   נעילה של יום כיפורים, עולים
   לדוכן ומברכים, כיון
   שהתפילה היא סמוך לשקיעה לא גזרו חז"ל.
   ולכן, ביום
   כיפורים במנחה לא מברכים, אך
   בתפילת נעילה כן מברכים.

שלום

1. סיום תפילת העמידה היא בברכת
   'שלום' שבה
   אנו מתפללים שישים עלינו שלום עלינו
   ועל כל ישראל. סיום הברכה
   'בא"י
   המברך את עמו ישראל בשלום'.

2. האם היחיד עונה אמן על ברכתו?
   לפי הספרדים עונים אמן על
   ברכת עצמם, כי ברכה זו
   היא סיום של קבוצת ברכות. אך
   האשכנזים לא עונים אמן על ברכת עצמם.

3. בברכה זו יש תוספת בעשרת
   ימי תשובה 'בספר החיים
   … לחיים טובים ולשלום'.
   אם שכח מלהוסיף אינו חוזר,
   כי התוספת היא מתקנת הגאונים.

יהיו לרצון אמרי פי

1. פסוק זה לקוח מתהילים,
   והוא מבטא את רצוננו שכל מה
   שאמרנו ומחשבותינו יהיו לרצון לפני
   ה'.

2. לאחר אמירת פסוק זה סיימנו
   את התפילה, ואם יש צורך
   לענות קדיש או קדושה עונים אחר פסוק
   זה.

אלוקי,
נצור לשוני מרע

1. במסכת ברכות מובא על הרבה
   חכמים שהיו מתפללים תפלות עצמאיות,
   ותפילת 'אלוקי
   נצור לשוני מרע' היא אחת
   מהם ונקבעה תפילה זו כאן כתוספת.

2. באופן עקרוני אפשר להוסיף
   תפילות נוספות אם רוצים.

3. צריך להפסיק מעט אחר אמירת
   אלוקי שיראה כמו פניה לה': אלוקי!
   נצור לשוני וכו'

סיום תפילת העמידה

1. סיום התפילה נעשית בהליכה
   אחורנית ובהיפרדות מהשכינה באמירת
   עושה שלום. כשאומרים
   משפט זה משתחווים: פוסעים
   שלשה צעדים בהשתחוויה, פונים
   עם הפנים לצד שמאל ואומרים 'עושה
   שלום במרומיו', ואח"כ
   לצד ימין ואומרים 'הוא
   יעשה שלום עלינו' ופונים
   כלפי פנים ואומרים 'ועל
   כל ישראל ואמרו אמן'.

ת

וספות
אחר תפילת העמידה

תחנון

1. התחנון מכונה גם בשם 'נפילת
   אפים', שפירושה שאדם
   נופל על פניו בזמן שהוא מתפלל תפילה
   זו. תפילה זו מאפשרת
   לבטא בדרך נוספת את הקשר לקב"ה,
   לאחר שהתפללנו בישיבה,
   בעמידה, אנו
   יכולים להתפלל גם בנפילה. יש
   בצורה זו גם ביטוי של 'מסירות
   נפש' שאדם נופל ומתפלל
   וכאילו אומר אני מוסר את עצמי לה'
   בתפילתי. דרך
   זו מהוה גם ביטוי של תפילה חופשית,
   בתפילת העמידה התפללנו נוסח
   קבוע, כעת אנו יכולים
   להתנפל לפני ה' להתחנן
   בפניו ולומר לו את כל מה שבלבנו.

2. התחנון מורכב משני חלקים:
   א. וידוי
   ואמירת יג' מידות רחמים.

ב. נפילת
אפים.

3. את הוידוי ויג' מידות
   רחמים אומרים כשעומדים. צריך
   לומר את יג' מידות רחמים
   רק במנין.

4. יש מהאשכנזים שלא אומרים
   יג' מידות רק בימי שני
   וחמישי. ויש ממנהגי תימן
   שלא אומרים כלל יג' מידות
   רחמים.

5. בנפילת אפים יש הנופלים ממש
   על הפנים ומכסים את פניהם כשמניחים את
   הראש על היד, וכך מנהג
   האשכנזים. אך למנהג
   הספרדים אומרים את נפילת אפים בישיבה
   ללא הרכנת הראש על היד.

ימים שלא אומרים תחנון

1. ישנם ימים רבים שלא אומרים
   בהם תחנון והמשותף לימים אלו שהם ימי
   שמחה. ישנם תאריכים
   קבועים בשנה, וישנם ימים
   מזדמנים כמו חתן שנמצא בבית הכנסת,
   ברית מילה ועוד. ימים
   אלו מפורטים בסידורים לפני נפילת אפים
   של שחרית.

הלל

1. בשמונה עשר ימים בשנה אנו
   קוראים הלל מלא: שמונה
   ימים בסוכות (כולל שמיני
   עצרת), שמונה ימי חנוכה,
   יום ראשון של פסח וחג השבועות.

2. בימים אלו מצוה לקרא את
   ההלל, ולכן מברכים את
   ברכת המצוות על ההלל: לקרא
   את ההלל (הספרדים –
   לגמור את ההלל).

3. מדוע נקבעו פרקים אלו להלל?
   "יש בהם חמישה דברים:
   יציאת מצרים, קריעת
   ים סוף, מתן תורה,
   תחיית המתים וחבלו של משיח."
   (מסכת פסחים דף קיח ע"א)

4. אך ישנם ימים שאין מצוה לקרא
   את ההלל אלא זה מנהג, ואלו
   הימים: ראשי חודשים וכן
   בחול המועד פסח.

5. האם לברך על הלל זה?
   למנהג הספרדים אין לברך על
   מנהג, ולכן לא מברכים
   על ההלל בראשי חודשים, וכן
   בחול המועד פסח. למנהג
   האשכנזים צריך לברך גם בימים אלו,
   כי הם נוהגים לברך על מנהג
   שיש בו מצוה.

6. הלל של ראש חודש נקרא 'חצי
   הלל' כי ישנם שני פרקים
   שאנו מדלגים עליהם: 'לא
   לנו' ו'אהבתי
   כי ישמע'.

7. למה מדלגים דוקא על אלו
   הפרקים? פרקים אלו הם
   'קולות מתוך צרה',
   לכן לא ראוי לאומרם בימים
   שמחים, כדי שלא לעורר
   את מידת הדין.

8. להלל יש שתי ברכות: אחת
   בתחילה 'לקרא את ההלל',
   ואחת בסוף 'יהללוך
   ה' אלוקינו … ברך
   אתה ה' מלך מהולל בתשבחות'.
   הברכה האחרונה לא פותחת
   בברוך כי היא נחשבת סמוכה לראשונה.

9. האם המברך עונה על ברכת
   עצמו? למנהג הספרדים
   עונה אמן, כי היא סיום
   של קבוצת ברכות, לדעת
   האשכנזים לא עונה.

קריאת התורה

1. תקנת קריאת התורה התחילה
   בימי משה והתפתחה בתקופת הנביאים עד
   תקופת עזרא הסופר. עיקר
   התקנה היתה שיקראו בתורה, ואחר
   כך תקנו את הימים המסוימים שיקראו בהם,
   ואחר תקנו את מספר העולים.

2. ימי שני וחמישי נקבעו כדי
   שלא יעברו על בני ישראל שלשה ימים ללא
   תורה.

3. שלשה עולים לקריאה זו,
   ולא מעלים אנשים נוספים.

4. סדר העולים הוא: כהן,
   לוי וישראל. אם
   אין לוי– כהן קורא שוב
   במקום לוי. אם אין כהן–
   לוי לא עולה כלל, ועולים
   שלשה ישראלים.

אשרי יושבי ביתך

מזמור יענך ה'

1. אומרים שוב את הפרק 'אשרי
   יושבי ביתך' כי אמרו
   חז"ל "כל
   האומר תהילה לדוד שלש פעמים בכל יום,
   מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

2. אומרים את הפרק 'יענך
   ה' ביום צרה' שהוא
   מעין המשך לתחנונים שאחר העמידה.

3. פרק זה הוא פרק כ' בתהילים,
   ויש בו מעין סמליות שהוא
   נאמר אחר העמידה שיש בה תשע עשרה ברכות,
   וכן בתהלים הוא אחר פרק יט.

4. כיון שפרק זה עוסק בבקשת
   עזרה בימי צרה לא אומרים אותו בימי
   שמחה.

5. יש כמה חילוקי מנהגים בין
   הספרדים לבין האשכנזים באלו ימים לא
   אומרים פרק זה.

קדושה דסידרא

1. כדי לצאת מהתפילה ללימוד
   תורה, שילבו חז"ל
   פסקאות שיש בהם: מקרא,
   משנה ותלמוד. לעתים
   לא יכלו לעסוק בנביא ולכן תקנו לומר
   את פסוק 'ובא לציון'
   עם 'ואתה
   קדוש' שה' משרה
   שכינתו בישראל. היתה
   גזירה שלא לומר קדושה בתפילה ואמרו
   זאת ב'ובא לציון',
   ותרגמו אותה מפני שחבבו
   קדושה זו, כלומר קדושת
   'ובא לציון' התמסדה
   והתפתחה במשך הדורות.

2. היא נקראת 'קדושה
   דסידרא' שפירושה קדושה
   של סדר היום.

3. התרגום של הפסוקים הוא של
   יונתן בן עוזיאל, וכיון
   שהתרגום לא מתרגם את המילים באופן
   מילולי כמו אונקלוס, צריך
   לקרא את התרגום בלחש כדי לא לומר סודות
   בקול רם.

שיר של יום

פרק תפילה לדוד

בית יעקב

1. שבט לוי היה משרת במקדש ואחד
   מתפקידיו היה לשורר ובכל יום היו שרים
   על הקרבן.

2. היו שרים שיר מיוחד לכל יום
   כמו הפרקים שאנו אומרים, ולזכר
   זה אנו אומרים 'שיר של
   יום'.

3. 'זכור את … לקדשו'
   מצוה לזכור את יום השבת כל
   השבוע ומתחילתו, ולכן
   אנו אומרים 'היום יום
   אחד בשבת קודש', כשמזכירים
   את היום מזכירים שהוא אחד (או
   ראשון) לשבת.

4. יש הנוהגים לומר את הפרקים
   'תפילה לדוד' וכן
   'בית יעקב'. לא
   ברור באיזו תקופה הם נכנסו לסידור ומה
   סיבת אמירתם.

5. בימים שלא אומרים תחנון לא
   אומרים את הפרק 'תפילה
   לדוד'.

אין כאלוקינו פיטום הקטורת

1. יש מעלה לקטורת שהיא מצילה
   ממגיפה, ולכן אומרים
   זאת בסיום התפילה לפני יציאתנו לחיים
   שמחוץ לבית הכנסת.

2. פרשת הקטורת שאמרנו לפני
   התפילה היא חלק מעבודת הקרבנות,
   ואילו אמירה זו היא אמירה
   של סגולה.

עלינו לשבח

1. שבח זה נתקן בתפילת מוסף של
   ראש השנה לפני אמירת פסוקי מלכויות,
   לגודל חשיבותו תקנו לאומרו
   ביום כל תפילה.

2. חייבים לעמוד כשהציבור אומר
   'עלינו לשבח' לגודל
   חשיבותו.

ת

פילות
מנחה וערבית

מנחה

1. זמן תפילת מנחה מחצי שעה
   אחר חצות היום עד הלילה (שקיעה
   / צאת הכוכבים).

2. התפילה נקראת 'מנחה
   גדולה' כשמתפללים מתחילת
   הזמן עד שעה עשירית של היום. לאחר
   מכן התפילה נקראת 'מנחה
   קטנה'.

3. רצוי להתפלל מנחה קטנה,
   אך לעתים רשאים להתפלל מנחה
   גדולה, אם יודעים שלא
   ימצאו מנין אחר כך, או
   שהתפילה תקטע את הלימוד של אחר הצהרים,
   או שיש סעודה גדולה אחר
   הצהרים.

4. גם אחר תפילת מנחה יש תחנון
   כמו בשחרית. את ה'תחנון'
   של מנחה לא אומרים בימים
   שלא אומרים בשחרית, וכן
   במנחה שלפני הימים שלא אומרים בהם
   תחנון, כי כבר במנחה
   מרגישים את הארה של היום השמח.

תפילת ערבית

1. שני חלקים עיקריים בתפילת
   ערבית: קריאת שמע
   וברכותיה, תפילת העמידה.

2. זמן תפילת ערבית מצאת הכוכבים
   עד עלות השחר.

3. את זמן צאת הכוכבים אנו
   מחשבים כשלוש עשרה דקות אחר השקיעה
   (ויש הקובעים שמונה עשרה
   דקות אחר השקיעה).

4. יש הנוהגים להתפלל ערבית
   מזמן 'פלג המנחה'
   שהזמן הוא כשעה ורבע לפני
   הלילה. מי שהתפלל בזמן
   זה חייב לומר את קריאת שמע שוב אחר צאת
   הכוכבים.

קריאת שמע של ערבית וברכותיה

1. על פי הפסוק "ובשכבך
   ובקומך" למדו חז"ל
   שיש מצוה לקרא את פרשת 'שמע'
   וכן את 'והיה
   אם שמע' בזמן שכיבה
   בלילה.

2. מוסיפים לקרא גם פרשת ציצית,
   שיציאת מצרים מוזכרת בה.

ברכות קריאת שמע

1. בקריאת שמע של ערבית יש ארבע
   ברכות: שתים לפני קריאת
   שמע ושתים אחריה.

2. ברכה ראשונה פותחת בברוך
   ומסתיימת ב'ברוך'
   כי היא ברכה ארוכה, והיא
   ראשונה לסדרה.

3. ברכה שניה לא פותחת בברוך
   כי היא סמוכה לחברתה. וכן
   ברכה שלישית ורביעית.

4. עניית אמן אחר ברכת 'השכיבנו'-
   הספרדים עונים אמן אחר ברכת
   עצמו, והאשכנזים לא
   עונים על ברכת עצמו, אך
   אחר הש"ץ עונים.

ת

פילות
השבת

תפילת עמידה בשבת

1. תפילת העמידה בשבת מונה שבע
   ברכות: שלש ראשונות:
   אבות, גבורות
   וקדושת השם. ברכה רביעית–
   קדושת היום (מקדש
   השבת), ושלש אחרונות:
   עבודה, הודאה
   ושלום.

2. שתי סיבות לכך שלא מתפללים
   את ברכות הבקשה של שמונה עשרה: א.
   לא להטריח את הציבור.
   ב. לא
   להתעסק בבקשות שיש בהם מעין גרימת צער
   בשבת.

3. הברכה הרביעית נקראת 'קדושת
   היום' ומסתיימת במילים:
   'ברוך אתה ה' מקדש
   השבת'. אולם תחילת הברכה
   פותחת אחרת בכל אחת מהתפילות, וכמו
   כן נושא הברכה שונה בכל אחת מהתפילות.

עמידה של ליל שבת

1. הברכה הרביעית של ערבית של
   ליל שבת פותחת במילים "אתה
   קִדשת את יום השביעי לשמך".

2. תוכנה הכללי הוא להזכיר את
   'מעשה בראשית'.

3. בתוך הברכה אנו אומרים את
   פסוקי 'ויכֻלו' לציין
   שאנו שותפים למעשה בראשית.

עמידת שחרית של שבת

1. הברכה הרביעית פותחת במילים
   "ישמח משה" בכך
   אנו מציינים לטובה את משה רבינו שדאג
   לעם ישראל למנוחת השבת כבר במצרים,
   וכן קיבל את מצות השבת במתן
   תורה.

עמידת מוסף של שבת

1. הפתיחה של הברכה: "תִּכנת
   שבת רצית קרבנותיה"

2. עיקר תוכנה מציין את הקרבת
   קרבנות המוספים שאנו מקריבים בבית
   המקדש.

ג. המילים
בפתיחת הברכה מסודרים לפי סדר תשר"ק.

עמידת מנחה של שבת

1. "אתה אחד ושמך אחד וכו'"
   זו הפתיחה של הברכה הרביעית
   בתפילת מנחה.

2. תוכנה מבטא את בחירת עם
   ישראל, ובזאת אנו מזכירים
   את האבות.

ג.
לסיכום: שלשת
המרכיבים העיקריים של אמונתנו:
בריאת העולם,
מתן תורה (+קרבנות)
ובחירת עם ישראל מוזכרים
בתפילות העמידה של שבת.

שינויים וטעויות בתפילות השבת

1. אם טעה ופתח ב'אתה
   חונן' ממשיך ומסיים את
   הברכה שנמצא בה, ואחר
   כך חוזר לתפילת שבת, כי
   מעיקר הדין היה צריך להתפלל שמונה עשרה
   אלא שחז"ל ביטלו זאת.

2. אם התפלל רק תפילת חול ושכח
   לגמרי להזכיר שבת חוזר לראש התפילה.

3. בתפילת מוסף אם התחיל ברכה
   של חול מפסיק באמצע הברכה, וממשיך
   'תכנת שבת'.

מעין שבע

1. תפילת "מעין
   שבע" היא תפילה הנאמרת
   על ידי הש"ץ אחר תפילת
   העמידה בליל שבת, כעין
   חזרת הש"ץ.

2. היא נקראת בשם זה, כי
   היא ברכה אחת שבה כלולים שבע הברכות
   של שבת (כדוגמת "מעין
   שלש" אחר אכילת
   מזונות).

3. חז"ל תקנו
   לומר אותה בליל שבת מפני המאחרים לבוא
   לתפילה, ואם לא תתקיים
   תפילה זו, הציבור ילך
   לביתו, והמאחרים עלולים
   להשאר לבדם בבית הכנסת ולהינזק,
   כיון שבית הכנסת היה מחוץ
   לעיר. ואף שהסיבות לא
   קיימות בימינו, התקנה
   לא השתנתה.

4. בעשרת ימי תשובה יש שינוי
   בתוך הברכה במקום 'האל
   הקדוש שאין כמוהו' אומרים
   'המלך הקדוש שאין
   כמוהו'.

5. אם לא שינה וסיים את הברכה
   אינו חוזר, כיון שתפילה
   זו נתקנה מפני המזיקין ולא מעיקר הדין.

ערבית של מוצאי שבת

1. מתפללים שמונה עשרה,
   ובברכת ה'דעת'
   מוסיפים את ההבדלה שנקראת
   "אתה חוננתנו".

2. אם לא הוסיף אינו חוזר,
   שהרי עתיד להבדיל על הכוס
   אחר כך.

ב

רכת
המזון

ברכת המזון

1. ברכת המזון היא הברכה היחידה
   שאנו חייבים מהתורה לברכהּ, שכתוב
   'ואכלת ושבעת וברכת'.

2. החיוב מהתורה הוא כאשר אדם
   אכל לחם בארוחה ושבע, וכן
   שתה בארוחה.

3. החיוב לברכת המזון מדרבנן
   הוא כאשר אוכלים לפחות 'כזית'
   לחם. אם אכל
   פחות מכזית לא מברך ברכת המזון.

4. חיוב ברכת המזון לנשים
   ולגברים שווה, כי אין
   תלות של זמן בברכה זו.

5. את ברכת המזון צריך לומר
   בריכוז כמו תפילת העמידה.

6. בברכת המזון יש ארבע ברכות:
   הזן, הארץ,
   ירושלים והטוב והמטיב.

ברכה ראשונה – ברכת הזן

1. משה רבינו תקן את ברכת 'הזן'
   עם ירידת המן.

2. תחילת הברכה– ברוך
   אתה ה' .. האל הזן אותנו
   (הזן את העולם) ….
   והסיום : הזן
   את הכל.

3. הברכה פותחת בברוך ומסתיימת
   בברוך כי היא ברכה ארוכה.

ברכה שניה – ברכת הארץ

1. יהושע תקן את ברכת 'הארץ'
   בכניסתם לארץ.

2. תחילת הברכה– נודה
   לך, סיום הברכה– ברוך
   אתה ה' על הארץ ועל המזון.
   היא לא פותחת בברוך כי היא
   סמוכה לחברתה.

3. חז"ל תקנו
   להזכיר את נסי פורים וחנוכה בברכה זו
   והתוספת נקראת 'על הנסים'

4. אם שכח מלהזכיר וסיים את
   הברכה, לא חוזר, אך
   יכול לומר ב'הרחמן':
   הרחמן הוא יעשה לנו נסים
   ונפלאות כמו שעשה

לאבותינו
בימי וכו'.

ברכת ירושלים

1. דוד ושלמה תקנו את ברכת
   ירושלים כשנבנו ירושלים והמקדש.

2. תחילת הברכה– 'רחם',
   וסיומה: ברוך
   אתה ה' בונה ברחמיו
   ירושלים. היא לא פותחת
   בברוך כי סמוכה לחברתה.

3. בשבת מוסיפים בברכה זו 'רצה
   והחליצנו'. לא להזכיר–
   חייב לתקן בשתי סעודות
   ראשונות. כיצד? אם
   התחיל ברכה רביעית חוזר לראש, אם
   לא התחיל ברכה זו, יכול
   לתקן באותו מקום.

4. בראשי חודשים וחגים מוסיפים
   יעלה ויבוא, אם לא הזכיר
   לא חוזר, חוץ מסעודה
   ראשונה של יו"ט.

5. האם עונה אמן על ברכת עצמו
   בברכת ירושלים? לכל
   המנהגים עונה אמן, כיון
   שזו ברכה אחרונה של קבוצת ברכות,
   כי הברכה הרביעית נתקנה
   מאוחר יותר.

6. את ה'אמן'
   אומרים בלחש, כיון
   שיש לנו אחר כך ברכה רביעית, שלא
   יזלזלו בה.

ברכת הטוב והמטיב

1. הברכה הרביעית נתקנה מאוחר
   יותר, לאחר חורבן בית
   שני, ואומרים חז"ל
   'ביבנה תקנוה'.

2. ברכה זו נתקנה לאחר שנמצאו
   הרוגי ביתר שלא הסריחו וזכו לקבורה,
   ומברכים 'הטוב'
   שלא הסריחו, ו'המטיב'
   שניתנו לקבורה.

3. ברכה זו פותחת בברוך אף
   שסמוכה לחברתה, כי היא
   הצטרפה מאוחר יותר, וכדי
   להדגיש שהיא מדרבנן היא פותחת בברוך.

4. תחילת הברכה– ברוך
   אתה ה' אלוקינו …
   סיום הברכה: לאשכנזים–
   לעולם אל יחסרנו, לספרדים–
   ורוח והצלה וכל טוב.

5. הבקשות של 'הרחמן'
   לא שייכות לברכה הרביעית,
   אלו תוספות מאוחרות וכל אחד
   יכול להוסיף בהן כרצונו.

6. יש המסיימים את ברכת המזון
   במילים: 'עושה שלום
   במרומיו',

שמבטאים
את נצחיותו של הקב"ה
והשראת שכינתו.