כתב :דניאל קינד
בס"ד
כז עמוד ב דף -3האם רשאי אדם לעשות דין לעצמו
מבנה הסוגיה
4חלקים בסוגייתנו
ביאור המילים:
ר"נ -רב נחמן .פנדא דמרא -קת המעדר .קופינא דמרא -החור בכלי החפירה שלתוכו מכניסים את הברזל של ראש המעדר .מאי -מה.
קנסא -קנס .קא מגבית -אתה גובה ("קא" מורה לי שיש כאן זמן הווה) .אימא -אמור .גופא -גוף .דעובדא -של המעשה .היכי -איך.
הוה -היה .גרגותא -באר (להשקאה) .דבי תרי -של שניים .דכל -שכל .יומא -יום .דלי-דולה (להשקאה) .חד -אחד .מינייהו -מהם.
אתא -בא .קא דלי -היה דולה (מים ,בזמן הווה) .ביומא -ביום .דלא-שלא .דיליה -שלו .א"ל -אמר לו .דידי -שלי .אשגח -השגיח (שם
לב) .שקל -לקח .מחייה -הכה אותו .פנדי -מכות (בקת של כלי) .פנדא -קת (של כלי) .למחייה -יכה אותו .למ"ד -למאן דאמר -למי
שאומר (כלומר לדעה הסוברת כך) .עביד -עושה .איניש -אדם .דינא -דין .לנפשיה -לנפשו .פסידא -הפסד.
הקשר לסוגיה הקודמת:
בסוגיה הקודמת עסקנו במי שמילא את רשות הרבים בכדים ,וראינו שמותר אפילו לשבור את הכדים שלו כדי לעבור (רב זביד בשם
רבא בדעת רב -שורה ,)8כלומר אדם עושה דין לעצמו .לכן נעסוק עתה בשאלה האם באמת מותר לאדם לעשות דין לעצמו מבלי
להיזקק לבית הדין?
ביאור הסוגיה:
(א) שלח ליה רב חסדא לרב נחמן :הרי אמרו ,חכמים ,שיש למכה את חבירו
.1ברכובה בברכו של הבועט ,לשלם שלש סלעים דמי בושתו.
.2ולנותן לחבירו בעיטה על ידי הרגל ,תקנו שישלם חמש סלעים ,מפני שהבושה הנגרמת מבעיטה ,גדולה יותר מהבושה של
מכה בארכובה.
.3ולמכה את חבירו בסנוקרת אוכף של חמור ,תקנו שישלם שלש עשרה סלעים.
סלע= 19.2גרם כסף
(סלע= 2שקלים= 4דינרים= 768פרוטות) גרם כסף בימינו בערך₪ 56 :
יוצא שסלע שווה= ₪ 1075.2
לפי זה :רכובה= 3סלעים= .₪ 3225בעיטה= 5סלעים= .₪ 5376סנוקרת= 13סלעים= ₪ 13,977
אבל למכה את חבירו בפנדא דמרא ,ידית המעדר שחופרים בו באדמה ,ולמכה בקופינא דמרא ,בברזל שהידית תקועה בו ,לא
נתנו חכמים שיעור כמה צריך המכה לשלם ,והסתפק רב חסדא ,מאי ,כמה הוא חייב לשלם?
1
כתב :דניאל קינד
רב חסדא -אמורא בבלי מפורסם ,אשר חי בדור השני -השלישי .עמד בראש ישיבת סורא בבבל ,משנת ד' נ"ח -ס"ח (- 298
.)308היה תלמידו של רב
רב נחמן -אמורא בבלי בדור השני -השלישי ,קיבל תורה גם משמואל והיה גם תלמידו של רב .רב נחמן היה הראש בנהרדעא.
היה מומחה גדול לדיני ממונות ,רב נחמן אמר :ד"כולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי [תינוקות] נינהו" (ב"מ ס"ו ע"ב) ,ואכן
נקבע הכלל" :דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני" (כתובות י"ג ע"א)
אדם שמזיק לחבירו חייב לשלם עד 5תשלומים שונים :משנה במסכת בבא קמא דף פז עמוד א :שהאדם משלם .1נזק
(פיצוי על עצם הנזק שגרם) .2 ,צער (פיצוי על הצער שהיה מלווה בנזק) .3 ,ריפוי (תשלום על הריפוי שעתה הניזק יצטרך
לשלם לרופא) .4 ,שבת (פיצוי על אובדן ימי עבודה) .5ובושת (פיצוי על הבושה הגדולה שנגרמה לניזק מחמת הנזק שעשו
לו)
(ב) שלח ליה רב נחמן :חסדא חסדא ,וכי קנסא קא מגבית בבבל!? הרי תשלום בושת הוא בגדר "קנס" ,שכן הוא בא בנוסף לתשלום
הנזק ,וכלל הוא בידינו שאין גובין קנס אלא בית דין סמוכים ,וכאלו היו רק בארץ ישראל ולא בבבל .ואם כן ,אין השאלה נוגעת
להלכה למעשה .אימא לי אמור לי גופא דעובדא היכי הוה ,כיצד אירע אתו מעשה בו הכה אחד את חבירו בפנדא וקופינא ,כדי
שאדע איך לפסוק בענין זה.
קנס:
כיום לא דנים דיני קנסות כיון שאין לנו דיינים סמוכים .הסמיכה עברה מחכם לחכם ממשה רבינו .אך כיוון שניתן לסמוך רק
בארץ ישראל ,מיום שבטלו מרכזי התורה בארץ ישראל ,בטלה הסמיכה ,עד לימינו .בתקופת הגמרא ,היו עוד דיינים סמוכים
בארץ ישראל.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד עמוד אשפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל ,שכל הסומך -יהרג ,וכל הנסמך -יהרג ,ועיר שסומכין בה -תיחרב ,ותחומין
שסומכין בהן -יעקרו .מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ,ובין שתי עיירות גדולות ,ובין שני תחומי
שבת ,בין אושא לשפרעם .וסמך שם חמשה זקנים ,ואלו הן :רבי מאיר ,ורבי יהודה ,ורבי שמעון ,ורבי יוסי ,ורבי אלעזר בן
שמוע .רב אויא מוסיף :אף רבי נחמיה .כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן :בניי ,רוצו! אמרו לו :רבי ,מה תהא עליך? -אמר
להן :הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים .אמרו :לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ,ועשאוהו
ככברה.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד עמוד אאמר רבי יהושע בן לוי :אין סמיכה בחוצה לארץ – .מאי אין סמיכה? אילימא דלא דייני דיני קנסות כלל בחוצה לארץ -והא
תנן :סנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ! -אלא :דלא סמכינן בחוצה לארץ.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ח:
א .ממון -זה הכלל כל המשלם מה שהזיק הרי זה ממון
ב .קנס -וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל (בגניבה) או חצי נזק (כגון נזק של שור תם) הרי היתר על הקרן או הפחות קנס,
ואין חייבין קנס אלא ע"פ עדים אבל המודה בכל קנס מן הקנסות פטור.
2
כתב :דניאל קינד
תשלום על נזק
ממון
קנס
פיצוי שבא
להשלים את
החסרון שהמזיק
גרם
עונש נוסף שמוטל
על המזיק ,יותר
ממה שהוא הזיק
בפועל
(ג) שלח ליה רב חסדא :כך היה המעשה ,דההוא גרגותא ,בור מים ,דבי תרי ,שהיה שייך לשני אנשים ,דכל יומא הוה דלי חד מנייהו,
בכל יום היה שואב אחד מהם לסירוגין מים מהבור.
אתא חד ,קא דלי ביומא דלא דיליה ,אחד מהם שאב מים ביום המיועד לחבירו .אמר ליה חבירו :יומא דידי הוא ,הרי ביום זה
זכותי היא להשתמש בבור ,ואין לך רשות לשאוב .ואף על פי כן המשיך הלה לשאוב מים ,ולא אשגח ביה ,במחאת חבירו.
ובתגובה לכך ,שקל פנדא דמרא ,לקח ידית של מעדר ומחייה ,הכהו ,כדי שיפסיק לשאוב.
(ד) אמר ליה רב נחמן :במקרה זה המכה אינו חייב לשלם על הבושת שגרם לחבירו (כי הוא נהג כדין במה שעשה) ,ואדרבה ,גם אם
ירצה להכותו מאה פנדי בפנדא ,למחייה ,מותר לו לכתחילה לעשות כן! שכן ,אפילו למאן דאמר "לא עביד איניש דינא לנפשיה",
שאסור לו לאדם לעשות דין לעצמו ,ואדם חייב תמיד ללכת לבית הדין על מנת לפתור בעיות ,אין זה אמור אלא בזמן שההמתנה
לפסק בית דין בענינו לא תגרום לו הפסד.
אבל במקום שאם ימתין עד שיפסקו לו בית דין יבא לידי פסידא ,לכולי עלמא עביד איניש דינא לנפשיה ,מותר לו לעשות דין
לעצמו .ומשום כך הותר להכות את זה ששאב מים בזמן שזכות השאיבה שייכת לחבירו ,כיוון שאם היה על חבירו להמתין עד
שיכפוהו בית דין ,יתכן שיכלו המים מהבור ויבא לידי הפסד ,כי אולי לא יהיה למי שכנגדו ממון להשיב לו ,או שיכול להיות
שהוא לא יוכל להוכיח כמה מים חבירו גנב לו ,כי אין לו מכשיר מדידה שיכול למדוד כן ,ועל כן מדובר במקום הפסד ,ולדעת
כולם -במקום הפסד ,אדם יכול לעשות דין לעצמו ולא לחכות לפסק בית הדין.
רש"י מסכת בבא קמא דף כז עמוד בבמקום דאיכא (שיש) פסידא (הפסד) – אי (אם) אזיל (הולך) לבי (לבית) דינא (הדין) דאדאזיל (שעד שילך) לבי דינא (לבית הדין)
ואתי (ובא) קא דלי האי (ידלה מים מהבור זה שכנגדו) ולא ידע מאי דלי (ולא תהיה יכולת לתובע לדעת כמה הנתבע שאב מים
מהבור) או שמא יכלו המים מן הבור ואין לו פרעון לזה (כלומר שלא יהיה לנתבע מזומן להחזיר לו פיצוי) דקא מפסיד ,כי האי
גוונא (כמו המקרה זה) עביד איניש דינא לנפשיה (עושה אדם דין לעצמו ומותר לו לעצור את הנתבע בכוח).
-
ע"פ רש"י ,אילו 2מקרים של הפסד יכולים להיגרם במקרה של שאיבת המים בבור שלא כדין?
______________________________________________________________ .1
______________________________________________________________ .2
עיון נוסף בסוגיה:
מהי סנוקרת? מצינו 6שיטות בדבר
.1הכאה באוכף חמור -רש"י" :לסנוקרת -אוכף של חמור שהכה בו את חבירו".
3
כתב :דניאל קינד
.2אגרוף תחת הלחי -רבנו חננאל :הכאה באגרוף תחת לחייו .מצא את רבנו חננאל במקומו
.3אגרוף -רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ג הלכה ט :קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה והכהו בידו כשהיא אגודה ,משלם שלשה
עשר סלעים
.4השלכת אדם -הנימוקי יוסף בשם הרמ"ה (דף יב בדפי הריף)" :והרמ"ה ז"ל פי' לסנוקרת כגון שנשאו והשליכו"
ביוגרפיה – הרמ"ה :רבנו מאיר ב"ר טודרוס הלוי אבולעפיה (הרמ"ה) נולד בערך בשנת ד"א תתק"ל ( )1170בעיר בורגוס
שבספרד .בצעירותו עבר לטולידו ,ובמשך הזמן מונה לדיין בבית הדין המקומי ,שעם חבריו נמנו גם ר' יצחק ב"ר מאיר אבן
מגאש (נכד ר"י מגאש) ור' אברהם ב"ר נתן (בעל ספר 'המנהיג'); כמו כן עמד שם בראש הישיבה .הוא נפטר בטולידו בשנת
ה"א ד' (.)1244
.5הכאה בגב היד -הרא"ה והערוך (דף יב בדפי הרי"ף)" :שהכהו מאחרי ידו" (את הערוך כתב ר' נתן בן ר' יחיאל אשר חי ברומא
שבאיטליה)
.6נשיכה -ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ג סימן ד :ויש פרשנים אחרים ,כגון שנשכו
שאלות:
א .מה פירוש ראשי התיבות -הרמ"ה?______________________________________
ב .באיזו מדינה חי הרמ"ה?________________
ג .היכן הרמ"ה נפטר?_________________________
מהו מקור החיוב לשלם "בושת"?
יקה
ישּה ִּמיַד מַ כֵהּו וְ ָּשלְחָּ ה י ָָּּדּה וְ הֶׁ חֱ זִּ ָּ
ָאחיו וְ ָּק ְרבָּ ה אֵ ֶׁשת הָּ אֶׁ חָּ ד לְהַ צִּ יל אֶׁ ת ִּא ָּ
דברים פרק כה( :יא) כִּ י יִּ נָּצּו אֲ נ ִָּּשים י ְַח ָּדו ִּאיש וְ ִּ
בִּ ְמב ָֻּשיו (יב) וְ ַקצֹּתָּ ה אֶׁ ת כַפָּ ּה ֹלא תָּ חוֹּס עֵ ינֶָׁך :ס
רש"י שם( :יב) וקצותה את כפה -ממון דמי בשתו .הכל לפי המבייש והמתבייש .או אינו אלא ידה ממש ,נאמר כאן לא תחוס,
ונאמר להלן בעדים זוממין (לעיל יט יג) לא תחוס ,מה להלן ממון ,אף כאן ממון:
ע"פ רש"י ,האם הכוונה היא שיש לקצוץ את יד האישה שביישה את האחר ,או שמא היא צריכה לשלם כסף?_____________
מניין למדו כן?__________________________ באיזו מידה של התורה למדו כן?__________________
מדוע הגמרא פירטה חיוב תשלום על מקרים ספציפיים אלו בלבד ולא על עוד מקרים של חבלה באחר?
בית הבחירה למאירי מסכת בבא קמא דף כח עמוד א
ומה שלא התבאר כגון אם הכהו במקל ורצועה או בברזל הגרזן או בבית יד שלה או באכף של חמור או בדבר אחר שודא דדייני
שודא דדייני -הכרעת הדיינים (כלומר כל מקרה עומד לגופו ,והדיין באותו דין יכריע כרצונו)
-
ע"פ המאירי ,מדוע לא פירטו בשאר המקרים כמה כסף צריך לשלם כפיצוי?_________________________________
____________________________________________________________________________________
למי מיועד הפיצוי שנכתב בגמרא עבור המכות (רכובה ,בעיטה ,סנוקרת)?
לשם כך נלמד את התוספות
.1ביאור מילים:
י"מ -יש מפרשים .דלעני -שלעני (אדם שהוא עני ואין לו כסף) .קאמר -אמר .ר"י -רבנו יצחק (ידוע כר"י הזקן) .דומיא -דומה .דההיא-
שזה .דתנן -ששנינו במשנה .בהחובל -בפרק החובל במסכת בבא קמא .ומוקי -ומעמיד.
.2ביאור התוספות:
4
כתב :דניאל קינד
הגמרא הביאה את שיעור התשלום שיש לשלם על כל בושה שאדם גרם לחבירו .השאלה היא עבור מי נאמר שיעור תשלום בושת זה של
רכובה – 3סלעים וכו':
א .לאדם עני -שבגלל שהוא רגיל לחיים פשוטים ,אין לו בושת רבה ,אבל אם היה מדובר באדם עשיר ,היה צריך לשלם בושת
מרובה יותר ,כלומר יותר מ 3סלעים לרכובה וכדו' ,או
ב .לאדם עשיר -אשר רגיל לחיים מכובדים ,אבל אדם עני ,שרגיל לבושה מחמת חייו הפשוטים ,יקבל פחות כסף
מצינו ראייה לכך שמדובר בשיעור דמי בושת של אדם עשיר ,מן המשנה בהמשך המסכת ,האומרת שמי שנתן סטירה לאחר ,צריך לשלם
לו פיצוי של 200זוזים .הגמרא שם אומרת שמדובר באדם מכובד .כלומר ,כאשר מדברים בסתמא מדובר על אדם מכובד ועשיר ,אך עני
יקבל פחות כסף.
שאלה:
התוספות-
על איזה אדם מדובר
בסוגיה שיש לשלם לו פיצוי
של 3סלעים לרכובה וכו'?
יש מפרשים
ר"י
5
כמה יקבל עני?
כמה יקבל עשיר?
כתב :דניאל קינד
שאלה אקטואלית היוצאות מתוך הסוגיה:
מתוך ספרו של הרב יצחק זילברשטיין -חשוקי חמד בבא קמא דף כז עמוד ב
שקל פנדא דמרא מחייה -גנב במקוה ,האם מותר להשליך אותו עם בגדיו למים
שאלה .גנב שריקן כספים ממכנסי האנשים שבאו לטבול במקוה לכבוד שבת ,האנשים תפסו אותו והוציאו את הגניבות מתחת ידו ,אך
נראה שהגנב ימשיך בדרכו וימשיך לגנוב .הם לא יכלו למוסרו לשלטונות ,כי היה בורח מהם ,אך הם רוצים ללמדו לקח ,לכן הם רוצים
להשליך אותו כשהוא לבוש ,לתוך מי המקוה הקרים כדי שיצטער היטב ,ונראה שילמד לקח .האם הדבר מותר?
תשובה:
למדנו בסוגיה שמותר לאדם לעשות דין לעצמו :עביד איניש דינא לנפשיה ,ולכן שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל .אמנם דברים
אלו אמורים כשרוצים להוציא טרפו מידו ,ואי אפשר אלא אם כן ישברו שיניו ,אולם בעניננו אין כאן עשיית דין על העבר אלא על העתיד,
שלא יעשה כן שוב ,ומי יאמר שהדבר מותר?
השו"ע והרמ"א פסקו שמותר להכות אדם כדי למנוע אותו מלעשות עבירה ,ואין צורך לחכות כדי להביא את אותו חוטא לבית הדין:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות חובל בחבירו סימן תכא סעיף יג
וכן הדין באדם הרואה אחד מישראל מכה חבירו ,ואינו יכול להצילו אם לא שיכה המכה ,יכול להכותו ,כדי לאפרושי
מאיסורא (מאיסור (כלומר דבר עבירה)).
(להפריש)
הגה :וכן מי שהוא תחת רשותו ,ורואה בו שהוא עושה דבר עבירה ,רשאי להכותו ולייסרו כדי להפרישו מאיסור ,ואין צריך להביאו לבית דין (ת"ה
סי' רי"ח).
ממשיך החשוקי חמד וכתב:
אבל לאחר שכבר עבר איסור ,אסור להכותו אלא ע"פ בי"ד .ואם כן לכאורה אסור להכותו כדי להתנקם .אמנם בענייננו כל העיר
תינזק ממנו ,אם ימשיך בגנבותיו ,וגם אותם האנשים הרוצים להשליכו למי המקווה ,גם הם עלולים להינזק ממנו בעתיד ,אם כן
נחשב הדבר לעביד איניש דינא לנפשיה ,כדי להימלט ממנו בעתיד ולא רק לשלם קנס ונקמה.
הבה נעיין בדברי הרמב"ם המדבר על דין של רוצח:
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה ה
הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה
ולאסור אותן במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה להם הדבר לפוקה
ולמכשול לבב ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר.
על בסיס דברים אלו ,כתב החשוקי חמד שבית הדין אחראי לטפל באותו עבריין גנב ,אך צריך עיון לדינא (=כלומר בית הדין יכריע למעשה)
האם מותר להזיק לגנב מבלי לדבר עם השלטונות:
וכך בעניננו ,אמנם הדבר מסור לבית דין ,אך מאחר ואין לנו אפשרות למנוע בעדו לעתיד מכשול ולפוקה ,לכן אולי רשאי כל
אדם לעשות עצמו דיין ,ולהשליך את הגנב המתלמד בגניבות ,לתוך מקוה קר עם בגדיו לצערו וללמדו לקח ,וצ"ע לדינא.
6
כתב :דניאל קינד
מן המשפט הישראלי:
השופט שטרוזמן כתב:
המצב הנוכחי… איננו תקין ומן הדין להעמידו על תיקונו .בדרך כלל נוצר צורך לאדם לעשות דין לעצמו …אשר עליו להגיב מיד על
המצב שנוצר לנגד עיניו .גם המשפטן יתקשה לקבוע מתי וכיצד מותר לאדם לעשות דין לעצמו ומתי אסור.על כן נחוצה חקיקה
טובה ,מובנית והגיונית ,שתתיר אמצעים נוספים וסבירים לעשיית דין עצמית… [והיא] תבטיח הגנה ברורה בדין הפלילי ובמשפט
האזרחי למי שיעשה דין לעצמו כדין.
בתקופה הראשונה של ספר החוקים במשפט הישראלי היה איסור גורף בעשיית דין עצמית ,שהתבסס על החוק הטורקי :אם בעל השטר
לא נקט בדרך החוקית (פנייה לבית המשפט) אלא תפס את הנכסים דלא ניידי בכוח ובהכרח ,והחייב פנה אל בית המשפט ,יחזירו
המצב לקדמותו ויודיעו לבעל השטר שהוא חייב ללכת בדרך החוקית .אולם בתקופה מאוחרת יותר ( ,)1981התקבל תיקון לחוק
המקרקעין ,וכך הוא קבע:
המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין .תפס אדם את
המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין ,תוך שלושים ימים מיום התפיסה להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.
ואף לגבי מיטלטלין נכתב בחוק המטלטלים:
סעיפים 15עד 20לחוק המקרקעין ,תשכ"ט – ,1969יחולו גם על הגנת הבעלות וההחזקה במיטלטלין.
מסקנה:
מן הסקירה הקצרה הזו של החוק האזרחי עולה שהותר לאדם להגן על רכושו ,להרחיק מסיג גבול ולהשיב גזלה על ידי שימוש בכוח,
אך אסור לו לתפוס כסף או משכון בחובו.
-
מעתה יש לברר ,האם יש להתחשב לפי ההלכה בעמדתו של המחוקק הישראלי?
לפניכם כתבה על אירוע שהתרחש לפני מספר שנים .קראו את הכתבה וענו על השאלות שאחריה:
אשה שנתקלה בפסל במלון "קלאב הוטל אילת" ונפגעה -תפוצה ב ₪- 40,000
בית משפט השלום ברמלה קבל תביעה של אשה שהתארחה במלון "קלאב הוטל אילת" ,ובעת שנפשה נתקלה בפסל בדמות צב ,שהונח
בחצר המלון ונפלה .כתוצאה מכך ,התובעת נפגעה בשורש כף היד.
השופטת אסתר נחליאלי -חיאט קבעה ,כי התובעת הוכיחה שהנפילה במלון נגרמה עקב רשלנות של הנתבעת [ 1הנהלת מלון 'קלאב
הוטל אילת'] .לדברי השופטת' ,המלון הסביר' היה צריך לצפות שהפסל בנתוניו ,בצורתו ובמיקומו ,יכול להוות מפגע למוזמני המלון ,עד
כדי התקלות בו ונפילה:
"ניסיון החיים מלמד כי יש להקפיד בהנחת מיצג נמוך הנמצא בדרכם של עוברי אורח העלול להוות מפגע ולהתקלות בו ,במיוחד כאשר
אין הם צבועים בצבע שונה ובולט ובהעדר כל שלטי אזהרה …נראה לי כי ראוי היה לצבוע את הפסל בצבע שונה מצבע הרצפה ,או לתחמו
או למצער להניח אותו במעמד גבוה יותר כדי שלא יעמוד בדרכם של הנופשים .יש להניח שאם היה המלון פועל כך ,הייתה התאונה
נמנעת".
ביהמ"ש (בית המשפט) קבע ,כי מידת הזהירות הנדרשת מהנתבעים תלויה לא רק בחומרת הסכנה אלא גם בקושי למנעה ,ומקרה זה הוא
אחד המקרים שניתן היה בנקל למנוע את הנזק באמצעות נקיטת אמצעי זהירות פשוטים.
נפסק ,כי הנתבעים יפצו את התובעת בסך של ₪ 40,000
מתוך כתבתה של עו"ד אורנית אבני-גורטלר באתר ' :פסק דין' -אתר המשפט הישראלי7.2.2007 ,
http://www.psakdin.co.il/news/article.asp?PDUID=nws_nftv
7
כתב :דניאל קינד
א .מיהו התובע ומיהו הנתבע במקרה שבכתבה?
__________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________
ב .מה פסק הדין? האם אתם מסכימים/מתנגדים לפסק הדין? הסבירו תשובתכם.
__________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________
ג.
מה היה לדעתכם הדין ,אם האישה בנפילתה הייתה גורמת נזק כספי גדול לפסל; האם הייתה צריכה לפצות את בעל המלון?
__________________________________________________________________________________________
__________________________________________________________________________________________
האם מי שנוהג ברכב ,דינו כהולך בדרך ,שאומרים עליו ש"אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים" ,ולפי זה נוהג ברכב שפגע
ברכוש או חפץ אחר יהיה פטור ברשות הרבים?
מצינו בדבר מחלוקת:
.1הדיין הרב צבי יהודה בן יעקב ,בספרו "משפטיך ליעקב" חלק ד' ,סימן כ"ב (עמ' ש"כ) ,אשר עוסק בענייני נזקי ממון בתאונות
דרכים ,רואה את הנוהג ברכב כמו אדם שמהלך בדרך.
"והנראה בזה דכל דינו של ר' אלעאי שאין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים היינו דווקא במקום שצריך התבוננות במחשבה,
שאדם שהוא בעל מחשבה ועיניו למעלה אינו מתבונן ואינו רואה אותם ,כגון בכד או בחבית קטנה או בור ותקלה כאבנו ,סכינו
ומשאו ,ובכל דבר שכדי לראותו צריך התבוננות,
אבל דבר גדול הנראה לעין כל אף ללא התבוננות במחשבה יתרה ,לא שייך לומר שאין דרכם של בני אדם להתבונן( "…עמ' שכ"ד)
לכן לדעתו על הנוהג במכונית להתבונן ,ואינו נכנס בגדר הכלל של "אין דרכם";
כמו כן ,הוא כתב ,שאם רוכב אופניים נתקל במכונית והזיק אותה ,הוא חייב לפצות אותה ,ולא אומרים כאן ש"אין דרכם של בני אדם
להתבונן בדרכים" ולכן הוא לא ראה את המכונית החונה ,כי יש רשות לאדם להניח את מכוניתו על הכביש (כמו קרנא דעצרי שמתיר
להניח את הכד ליד בית הבד) ,ועל האדם להיזהר שלא לפשוע ולהזיק:
אך ייתכן לומר שלא כמותו ,ש הכלל של "אין דרכם" במיוחד להולך ברגל ,ולא לנוהג ברכב ,שעליו מוטלת חובת זהירות מיוחדת.
8
כתב :דניאל קינד
.2הרב עובדיה יוסף בעל שו"ת יחווה דעת (ה' ,ט"ז) מציין כי הגורם לאבדן נפש מתוך אי ציות לחוקי התנועה "שגגתו עולה זדון",
והוא מצטט את שו"ת הרא"ש (רבנו אשר ,אשכנז-ספרד ,המאות הי"ג-הי"ד) ,כלל ק"א סימן ה' ,שלפיו:
"(ש)הרוכב על סוס אין לו רשות לרוץ (להחיש את דהרת הסוס -א"ר) במקום שבני אדם רוכבים או הולכים שמא לא יוכל לעמוד
כשירצה בכך ואם הזיק פושע הוא ומזיק בגופו הוא";
ומוסיף בעל יחווה דעת
"וכל שכן הנוהג ברכב במהירות מופרזת ,שהסכנה הרבה יותר רצינית ,שאין באפשרותו לעצור המכונית מיד כשירצה ,אשר אם עבר
ורמס וטרף ואין מציל …ומי שלא נזהר לנהוג במתינות כראוי ,נחשב הדבר לפשיעה ,וקרוב למזיד הוא".
9