נושא הדף: ספר
במדבר , פרק ז: ויקריבו
נשיאי ישראל
מחבר: אראל
בלום
כתות יעד: ז–ט
בס"ד . פרק ז'
. ויקריבו נשיאי ישראל .
-
היו
לנו עד עכשיו הרבה
נושאים בספר מה הקשר והסדר של כולם 1
?
נזכר
ביחד
:
באחד
לחודש
השני:
א. משה
ואהרון סופרים
את בני ישראל
כדי להכניסם לארץ ישראל .
[פרק
א' ]
ב. סודרו
המחנות ע"פ
תפקידים .
[פרק
ב' ]
1. נפדו
הבכורות כדי שהלויים יקבלו את תפקידם .
2. נתנו
לכהנים והלויים את תפקידם .
3. הוצאו
הטמאים מהמחנה .
ג. תיקון
המחנה :
1. מניעת
גזל – תיקון
החברה הכללית .2 [בסמוך
לכך נלמדו עוד שני דיני מתנות כהונה שגם
הם ניתנים לכהן כמו גזל הגר]
2. דיני
סוטה – תיקון
הבית והמשפחה .
3. נזיר
– תיקון
עצמי של האדם הישראלי .
4. ברכת
כהנים –
להשרות
שלום על כל ישראל .
-
עד
כאן למדנו על מבנה המחנה ותיקונו המוסרי
. כיצד
ממשיכים עכשיו ? -
נעיין
בפסוק א'
ובתאריך
. -
חוזרים
שוב לזמן ההיסטורי בו הפסקנו בספר שמות
[רש"י
בפסוק א'
: היה
ר"ח
ניסן ]
—הקמת
המשכן –
ועכשיו
ממשיכים מנקודה זו .
קרבן הנשיאים ביום הקמת המשכן .
-
קוראים
פסוקים ב'
– י'
ומסבירים
ע"פ
הפשט :
-
למי
נתנו העגלות ?
מדוע
?
-
קוראים
פסוקים יב'
– יז'
. נסכם
על הלוח מה הביא הנשיא :
וְקָרְבָּנוֹ
קַעֲרַת–כֶּסֶף
אַחַת שְׁלשִׁים
וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ
מִזְרָק
אֶחָד כֶּסֶף
שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקּדֶשׁ ,
שְׁנֵיהֶם
מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן
לְמִנְחָה:
יד כַּף אַחַת
עֲשָׂרָה זָהָב
מְלֵאָה קְטרֶת:
טו פַּר
אֶחָד בֶּן–בָּקָר
אַיִל
אֶחָד
כֶּבֶשׂ–אֶחָד
בֶּן–
שְׁנָתוֹ
לְעלָה:
טז שְׂעִיר–עִזִּים
אֶחָד לְחַטָּאת:
יז
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר
שְׁנַיִם
אֵילִם
חֲמִשָּׁה
עַתּוּדִים
חֲמִשָּׁה
כְּבָשִׂים
בְּנֵי–שָׁנָה
חֲמִשָּׁה
זֶה
קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן–עַמִּינָדָב:
-
קוראים
פסוקים יח'
– כג'
, ומשווים
עם מה שכתבנו על הלוח
-
נשאל :
מה
קשה ?
הרי
הקרבנות בדיוק אותו דבר מדוע לא כתוב
שהביא אותו קרבן ?
-
נעיין
גם בסוף פסוקים פד'
– פח'
. מה
קשה ?
גם
זה נראה מיותר !
-
נעיין
בדף המקורות .
-
מקור
א.
א.
הקב"ה
פירט קרבן כל אחד ואחד כדי לתת כבוד לכל
אחד .
ב.
אחר
כך כלל אותם כולם ביחד בסיכום כל הקרבנות
לאמר שכולם שווים לפניו למרות שאחד הקריב
ליפני השני .
-
לפי
זה נראה שאין הבדל אמיתי בין הקרבנות .
האמנם
?
נעיין
מקור ב':
אמנם
הנשיאים הקריבו את אותם הקרבנות אבל היה
להם כוונות אחרות .
-
מה
היו כונותיהם ?
עבודת
כיתה : עיין
ברש"י
פסוקים יט'
– כג'
.וכתוב
את כונותיהם של הנשיאים בקרבנות .
-
מה
המשותף לכל הדברים שכנגדם הם הקרבנות ?
הקרבנות
הם כנגד ההיסטוריה וההויה –
הכל
מה' ועל
הכל אנחנו מודים .
-
מדוע
זכו דווקא הנשיאים להקריב את קרבנותיהם
ביום חנוכת המשכן ?
נעיין
בדף מקור ג'
– ד'
.
נסכם
על הלוח :
דווקא
הנשיאים זכו להקריב את קרבנותיהם ביום
חנוכת המשכן :
כיוון
שקבלו מכות במקום ישראל כיוון שלא גילו
למצרים מי לא עבד כראוי .
-
ובמה
זכה נחשון דווקא להיות הראשון ?
– מקור
ה' .
נחשון
קפץ ראשון למים בקריעת ים סוף על פי ה'
, לעשות
רצון הקב"ה
ולכן זכה להקריב ראשון .
בס"ד.
המיוחד בקורבנות הנשיאים .
רמב"ן במדבר פרק ז
א. והזכיר הכתוב קרבנות הנשיאים בפרטן,
ואחר כך כלל אותם (להלן פסוק פד)
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל קערות כסף שתים עשרה…
והנכון בטעם הכתוב,
כי הקב"ה חולק כבוד ליריאיו וכמו שאמר כי מכבדי אכבד (ש"א ב ל),
והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד,
ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחבירו וכבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת ימים,
אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד,
לא שיזכיר ויכבד את הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב"
ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו,
כי
יהיה
זה
קצור
בכבוד
האחרים.
ואחרי כן חזר וכללם,
להגיד
שהיו
שקולים
לפניו
יתברך. וכן אמרו שם בספרי (נשא קס)
מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בזכות:
ב. ועוד בזה טעם אחר במדרשם,
כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור,
אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו,
…או כפי המדרש האחר (במדב"ר יג יג),
שהיה מסורת מיעקב אבינו ביד כל שבט ושבט כל מה שיארע לו עד ימות המשיח,
והתחיל נחשון והקריב על סדר המלכות.
1. כתוב את שני הסברי הרמב"ן לכך שהכתוב פירט את קרבנו של כל נשיא למרות שהם שווים .
2. מדוע חזר הכתוב וחישב את סך הסכום של כל הקרבנות?
מי היו הנשיאים?
במדבר רבה פרשה יב ד"ה טז ויקריבו נשיאי
ג. הם נשיאי המטות הם שהיו ממונים עליהם במצרים (שמות ה)
ויכו שטרי בני ישראל וגו'
במדבר רבה פרשה טו ד"ה כ אספה לי
ד. ללמדך שבשעה שאמר פרעה (שם /שמות/
א)
הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים בכל יום ויום מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל והשוטרים התמנו על יתר העם וכשאמר להם (שם /שמות/
ה)
לא תוסיפון לתת תבן לעם היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות היו מכין הנוגשים את השוטרים שנא'
(שם /שמות ה'/)
ויכו שוטרי בני ישראל והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם ….מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש.
3. מדוע זכו הנשיאים להיות נשיאים?
במדבר רבה פרשה יג ד"ה ד המקריב וגו'
ה. א"ר יהודה בר'
אלעאי כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדיינים אלה עם אלה זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד ועליו אמר דוד (שם /תהלים/
סט)
הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אמר הקב"ה למשה ידידי שוקע בים ואתה מתפלל (שמות יד)
דבר אל בני ישראל ויסעו הוי נודע ביהודה אלהים ולפיכך הגדיל הקב"ה שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון שנאמר ויהי המקריב ביום ראשון וגו'
הוי בישראל גדול שמו.
4. מדוע זכה נחשון להיות הנשיא הראשון שהקריב את קרבנו בחנוכת המשכן ?
1
ישנם
הסברים רבים לקשר בין הפרשות :
עיין
ברש"י
וברבנו אבן עזרא בתפר שבין הפרשות .
וכן
יש מדרש :
מדרש
רבה במדבר פרשה ח
ד"א
כי מכבדי
וגו' מדבר
בגרים
הם מכבדים להקב"ה
שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת
כנפי השכינה הקדוש ברוך הוא מכבדם ללמדך
שכל המיישר אורחותיו הוא מכבד להקב"ה
שנאמר (תהלים
נ) זובח
תודה יכבדנני
ואומר (ירמיה
יג) תנו
לה' אלהיכם
כבוד בטרם יחשיך וגו'
ובוזי
יקלו אלה הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום
הקדוש ברוך הוא
מקילם מי היו שבזו המקום אלו עובדי העגל
מה ביזוי עשה להם שלקו בצרעת ובזיבות
ושלחם מן המחנה שנאמר וישלחו מן המחנה
וגו' מה
כיבוד עשה הקב"ה
לגרים שאחר פרשת שילוח טמאים כתיב פרשת
אזהרת גרים ללמדך לחוטאים מישראל הרחיק
המקום
ולגרים הבאים לשמו קירב המקום שעשה דינם
חמור כדין ישראל שכל הגוזל להם כאלו גוזל
לישראל הוי כי מכבדי
אכבד:
2 דברים
אלו הם על פי ר'
לוי
בן גרשון –
הרלב"ג
. [מופיע
בעיונים של נחמה ליבוביץ ]
לפרשת
אשם גזלות [ה'
יא
– ח]
: וידמה
שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע
מהמחנה ,
אשר
יביא למריבה וקטטה ; והוא
שיהיה אדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא
כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו
גואלים .
לפרשת
סוטה [ה'
יא
– לא
] : והנה
סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת שתהיה תכליתה
להסיר מחלוקת וקטטה מישראל בכללם ,
כי
זאת הפרשה להסיר הקטטה מן הבית ,
והנה
שלום הבית קודם לשלום העם לפי מה שנתבאר
בפילוסופיה המדינית .
ואולם
התחילה התורה מהשלום היותר נכבד המאוחר
בסדר וסיימה בקודם בסדר ,
וזה
מנהג בתורה במקומות רבים .
לפרשת
נזיר [ו'
א'
– כא
] : והנה
סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה שעניינה להסיר
הקטטה וההפסד מן הבית ,
לפי
שזאת הפרשה להשקיט הריב וההפסד מהאדם
עצמו , מצד
תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא .
והשקטת
זה הריב הוא מה שיקדם בסדר בעניין שלום
הבית ושלום המדינה ,
ולזה
סמתהו התורה אחרון בסדר .
ועניין
זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו
, כי
הוא צריך שיצער עצמו מן היין ,
כי
היין הוא סיבה חזקה להגביר היצר הרע
ולהמשיך ממנו ההפסד והגנות במידות ובעיון
.
לפרשת
ברכת כהנים : [ו
, כב
– כז'
] : ואחר
שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו
ויסיר הריב והקטטה וההפסד מהבית והעם
בכללו ,
זכר
זאת הפרשה שהיא ברכת כוהנים ,
שהיא
מעירה הערה נפלאה על עניין השלימות והשלום
האמיתי .