נושא:
חטא
המרגלים,
במדבר
י"ג.
מחברת:
יעל
בשן.
כיתות:
ז'-ט'
פרק
י"ג:
חטא
המרגלים
סיפור חטא המרגלים ודאי ידוע ומוכר,
ולכן את רוב הלימוד אני חושבת שכדאי להשקיע בעיון,
העמקה ופרשנות,
ופחות בהכרת הסיפור.
פתיחה:
נבקש מהבנות לשחזר
בע"פ,
בלי להסתכל בחומש,
את סיפור חטא המרגלים.
מי זוכרת את הסיפור ומוכנה לספר לנו?
אחת תתחיל,
נעצור אותה ונעבור למישהי אחרת וכך הלאה עד שנגיע לסוף הסיפור.
האם למישהי יש פרטים להוסיף?
אפשר לכתוב בנקודות על הלוח את הדברים שהן מעלות,
וכך נקבל תמונה כללית של הסיפור.
נקרא את פרק י"ג.
אחרי כל כמה פסוקים נעצור ונכתוב ביחד את נושא
הפסוקים.
-
א'-ט"ז:
בחירת השליחים – המרגלים -
י"ז–כ':
ההוראות למרגלים -
כ"א–כ"ה:
ביצוע השליחות -
כ"ו–ל"ג:
המרגלים מדווחים על שליחותם.
לכאורה,
אם נסתכל על מבנה הפרק,
הכל בסדר!
איפה
החטא?
המרגלים קיבלו משימה,
ביצעו אותה וחזרו לדווח.
מה הבעיה?
(אפשר להשתמש במושג משיעורי ספרות – איפה כאן ה"סיבוך"?)
נשלח את הבנות להתבונן היטב בפסוקים.
מאלו
מילים אני לומדת שהיה משהו לא בסדר בביצוע של המשימה?
"ויוציאו דיבת הארץ"
(פס'
ל"ב).
דיבה זו מילה שלילית.
מה פירושה?
ע"פ האב"ע (וע"פ הרמב"ן בבראשית ל"ז,
ב')
– הוצאת
דיבה
אלו
דברי
שקר.
יש כאן חטא שקשור לדיבור.
מוכר לנו?
מאיפה?
בפרק הקודם,
פרק י"ב,
גם עסקנו בחטא שקשור לדיבור – לשון הרע של מרים ואהרון על משה.
נקרא את רשי לפס'
ב',
ד"ה "שלח לך אנשים".
נסביר את המושג "סמיכות
פרשיות"
– ניסיון פרשני למצוא קשר בין פרשיות הסמוכות זו לזו בתורה.
שאלה במחברת:
מה לומד רש"י מסמיכות הפרשיות בין פרק י"ב לפרק י"ג?
(כל אחת תענה)
דף מס'
8 – מי יזם את השליחות ומה מטרתה.
תורה – דף מס'
8
פרק
י"ג
–
שליחותם
של
המרגלים
של מי היה הרעיון לשלוח מרגלים?
ע
"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי,
כֻּלְּכֶם,
וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ,
וְיַחְפְּרוּ–לָנוּ אֶת–הָאָרֶץ;
וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ,
דָּבָר—אֶת–הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה–בָּהּ,
וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.
וַיִּיטַב בְּעֵינַי,
הַדָּבָר;
וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים,
אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט."
"פ פס'
א'-ב'
בפרקנו – צטטי: ע"פ דברים פרק א':
כלומר היוזמה של __________ כלומר היוזמה של __________
עייני ברש"י לפס'
ב',
ד"ה "שלח לך".
כיצד פותר רש"י את הסתירה?
____________________
________________________________________________________________________________________________________________________________________
מה מטרת השליחות?
לשם מה לשלוח מרגלים?
ע"פ הרמב"ן:
"כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים …
ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ ….
וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות … ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצוה בנלחמים להחלץ ולהשמר ולארוב"
(פס'
ב')
מטרתם של ___________
הייתה מטרה צבאית:
________________________________
____________________________________________________________________
ע"פ הנצי"ב:
"אלא משה רבנו שידע שלא ישבעו נחת לשמוע מאנשי החיל אשר בארץ ישראל – שהרי יודע שיש ענקים שמה – ויהיה הכיבוש עליהם למשא, על כן רצה להשביע עינם בטוב הארץ, שיהא להם חשק נמרץ למסור נפשם עליה, ואינו דומה ראיית העיניים לאמונה"
(פס'
כ')
מטרתו של ___________
הייתה מטרה רגשית /
רוחנית:
___________________________
____________________________________________________________________
המשך מהלך השיעור:
מי
האנשים
שנבחרים
לשליחות?
נשיאים,
ראשי בני ישראל,
"כולם אנשים".
מדובר במנהיגים חשובים.
מדוע לדעתך נבחרו דווקא אנשים אלו?
רשב"ם – אנשים גיבורים שלא יפחדו לרגל בארץ נוכריה.
חזקוני – אל תשלח סתם הדיוטות שלא ידעו לתת תיאור מדויק של הארץ ושבחה.
ברור שיש כאן משימה חשובה,
שנבחרים אליה אנשים ברמה גבוהה,
והציפיות מהם גבוהות מאוד.
מה
המשימה
שמקבלים
המרגלים?
הם צריכים לבדוק 3
דברים – מהם?
נבקש מהבנות למצוא בפסוקים.
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה,
לָתוּר אֶת–אֶרֶץ כְּנָעַן;
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,
עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב,
וַעֲלִיתֶם,
אֶת–הָהָר.
יח וּרְאִיתֶם אֶת–הָאָרֶץ,
מַה–הִוא;
וְאֶת–הָעָם,
הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ—הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה,
הַמְעַט הוּא אִם–רָב.
יט וּמָה הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר–הוּא יֹשֵׁב בָּהּ—הֲטוֹבָה הִוא,
אִם–רָעָה;
וּמָה הֶעָרִים,
אֲשֶׁר–הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה—הַבְּמַחֲנִים,
אִם בְּמִבְצָרִים.
כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם–רָזָה,
הֲיֵשׁ–בָּהּ עֵץ אִם–אַיִן,
וְהִתְחַזַּקְתֶּם,
וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ;
וְהַיָּמִים—יְמֵי,
בִּכּוּרֵי עֲנָבִים
נפרט במחברת:
משימתם של המרגלים לבדוק את:
-
הארץ:
א.
הטובה היא אם רעה – האם יש בה מים טובים ואויר טוב (ע"פ רשי ואב"ע)
ב.
השמנה היא אם רזה – האם היא נותנת שפע של תבואה ויבול,
אדמה פוריה.
ג.
היש בה עץ אם אין
-
העם:
א.
החזק הוא הרפה – מה איכות הלוחמים שם,
איכות הצבא
ב.
המעט הוא אם רב – מה כמות הצבא.
-
הערים:
הַבְּמַחֲנִים,
אִם בְּמִבְצָרִים – האם הערים מוקפות חומה או לא.
בע"פ (או בכתב?):
עיינו בתשובת המרגלים,
פס'
כ"ז–ל"ג.
אלו תשובות מופיעות שם למשימות שקיבלו המרגלים?
כז וַיְסַפְּרוּ–לוֹ,
וַיֹּאמְרוּ,
בָּאנוּ,
אֶל–הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ;
וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ (תשובה לשאלה השמנה אם רזה),
הִוא—וְזֶה–פִּרְיָהּ.
כח אֶפֶס כִּי–עַז הָעָם,
הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ (תשובה לשאלה החזק הוא הרפה);
וְהֶעָרִים,
בְּצֻרוֹת (תשובה לשאלה הבמחנים אם במבצרים)
גְּדֹלֹת מְאֹד,
וְגַם–יְלִדֵי הָעֲנָק,
רָאִינוּ שָׁם.
כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב,
בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב;
וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי,
יוֹשֵׁב בָּהָר,
וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל–הַיָּם,
וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.
ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת–הָעָם,
אֶל–מֹשֶׁה;
וַיֹּאמֶר,
עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ—כִּי–יָכוֹל נוּכַל,
לָהּ.
לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר–עָלוּ עִמּוֹ,
אָמְרוּ,
לֹא נוּכַל,
לַעֲלוֹת אֶל–הָעָם:
כִּי–חָזָק הוּא,
מִמֶּנּוּ.
לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ,
אֶל–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
לֵאמֹר:
הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ,
אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (תשובה לשאלה הטובה היא אם רעה)
הִוא,
וְכָל–הָעָם אֲשֶׁר–רָאִינוּ בְתוֹכָהּ,
אַנְשֵׁי מִדּוֹת.
לג וְשָׁם רָאִינוּ,
אֶת–הַנְּפִילִים (תשובה לשאלה החזק הוא הרפה)
בְּנֵי עֲנָק—מִן–הַנְּפִלִים;
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.
ועכשיו ,
סוף סוף – מה
החטא?
דף מס'
9
תורה – דף מס'
9
פרק
י"ג
–
חטא
המרגלים
קראי את דברי המרגלים בשובם ממשימתם.
סמני בצבע אחד את העובדות שמציינים המרגלים,
ובצבע שני את הדעות שלהם.
(התעלמי בנתיים מדברי כלב)
"וַיְסַפְּרוּ–לוֹ,
וַיֹּאמְרוּ,
בָּאנוּ,
אֶל–הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ;
וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
הִוא—וְזֶה–פִּרְיָהּ.
אֶפֶס כִּי–עַז הָעָם,
הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ;
וְהֶעָרִים,
בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד,
וְגַם–יְלִדֵי הָעֲנָק,
רָאִינוּ שָׁם.
עֲמָלֵק יוֹשֵׁב,
בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב;
וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי,
יוֹשֵׁב בָּהָר,
וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל–הַיָּם,
וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.
[וַיַּהַס כָּלֵב אֶת–הָעָם,
אֶל–מֹשֶׁה;
וַיֹּאמֶר,
עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ—כִּי–יָכוֹל נוּכַל,
לָהּ.]
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר–עָלוּ עִמּוֹ,
אָמְרוּ,
לֹא נוּכַל,
לַעֲלוֹת אֶל–הָעָם:
כִּי–חָזָק הוּא,
מִמֶּנּוּ.
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ,
אֶל–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
לֵאמֹר:
הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ,
אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא,
וְכָל–הָעָם אֲשֶׁר–רָאִינוּ בְתוֹכָהּ,
אַנְשֵׁי מִדּוֹת.
וְשָׁם רָאִינוּ,
אֶת–הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק—מִן–הַנְּפִלִים;
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
מה פירושה המילולי של המילה "אפס"?
(נסי להבין מן ההקשר)
________________.
מפרש הרמב"ן: "והנה בכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים, אבל רשעם במלת "אפס",
שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין".
במה כשלו המרגלים ע"פ הרמב"ן?
____________________________________________
____________________________________________________________________
דיווחם של המרגלים על הארץ הוא דיווח שמטרתו להפחיד ולהחליש את ישראל.
הביאי הוכחות לכך:
________________________________________________________________
___________________________________________________________________
מהי המסקנה של המרגלים?
צטטי:
"_________________________________________"
כיצד ניתן לפרש את המילה "ממנו"?
_________________________________
ראינו כי חטאם של המרגלים היה שחרגו מעמדת הדיווח,
ועברו לעמדה של _______________.
הביטוי הבולט ביותר לכך הוא בפסוק "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
מה פירוש הפסוק,
ומה אנו למדים מפסוק זה?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
תורה – דף מס'
9
פרק
י"ג
–
חטא
המרגלים
קראי את דברי המרגלים בשובם ממשימתם.
סמני בצבע אחד את העובדות שמציינים המרגלים,
ובצבע שני את הדעות שלהם.
(התעלמי בנתיים מדברי כלב)
"וַיְסַפְּרוּ–לוֹ,
וַיֹּאמְרוּ,
בָּאנוּ,
אֶל–הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ;
וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
הִוא—וְזֶה–פִּרְיָהּ.
אֶפֶס כִּי–עַז הָעָם,
הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ;
וְהֶעָרִים,
בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד,
וְגַם–יְלִדֵי הָעֲנָק,
רָאִינוּ שָׁם.
עֲמָלֵק יוֹשֵׁב,
בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב;
וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי,
יוֹשֵׁב בָּהָר,
וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל–הַיָּם,
וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.
[וַיַּהַס כָּלֵב אֶת–הָעָם,
אֶל–מֹשֶׁה;
וַיֹּאמֶר,
עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ—כִּי–יָכוֹל נוּכַל,
לָהּ.]
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר–עָלוּ עִמּוֹ,
אָמְרוּ,
לֹא נוּכַל,
לַעֲלוֹת אֶל–הָעָם:
כִּי–חָזָק הוּא,
מִמֶּנּוּ.
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ,
אֶל–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
לֵאמֹר:
הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ,
אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא,
וְכָל–הָעָם אֲשֶׁר–רָאִינוּ בְתוֹכָהּ,
אַנְשֵׁי מִדּוֹת.
וְשָׁם רָאִינוּ,
אֶת–הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק—מִן–הַנְּפִלִים;
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
מה פירושה המילולי של המילה "אפס"?
(נסי להבין מן ההקשר)
אבל
מפרש הרמב"ן: "והנה בכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים, אבל רשעם במלת "אפס",
שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין".
במה כשלו המרגלים ע"פ הרמב"ן?
בכך שהביעו את דעתם וטענו שאי אפשר יהיה לכבוש את הארץ,
זו משימה שישראל לא יעמדו בה.
דיווחם של המרגלים על הארץ הוא דיווח שמטרתו להפחיד ולהחליש את ישראל.
הביאי הוכחות לכך:
"הערים בצורות גדולות מאוד"
– הפרזה,
פירוט העמים הזרים היושבים בארץ,
הזכרתו של עמלק שישראל זוכרים אותו לרעה,
תיאור הענקים.
"ארץ אוכלת יושביה".
מהי המסקנה של המרגלים?
צטטי:
"לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"
כיצד ניתן לפרש את המילה "ממנו"?
מעם ישראל /
מה'
(אמירה מרחיקת לכת!)
ראינו כי חטאם של המרגלים היה שחרגו מעמדת הדיווח,
ועברו לעמדה של מביעי דעה / יועצים.
הביטוי הבולט ביותר לכך הוא בפסוק "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,
וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
מה פירוש הפסוק,
ומה אנו למדים מפסוק זה?
פירוש הפסוק – אנחנו הרגשנו קטנים,
כמו ג'וקים,
ליד הענקים יושבי הארץ,
וגם הם הסתכלו עלינו כך.
מפסוק זה אנו לומדים שהבעיה היא בתפיסה העצמית של המרגלים – מראש הם מרגישים קטנים מדי,
לא ראויים,
לא מסוגלים,
– ונהי בעינינו כחגבים –
ולכן הם חושבים שגם יושבי הארץ רואים אותם כך – וכן היינו בעיניהם.
כשאתה יוצא למשימה בהרגשה שאין לך סיכוי ושברור שתפסיד – אז כל מעשיך וכל התפיסה שלך תוביל לכך שתפסיד.
נבואה שמגשימה את עצמה…