בס"ד ספר במדבר פרק כ"ה
דף עבודה
ספר במדבר– פרק כ"ה:
חטא "בעל פעור":
מחבר:
ברוך קורצוייל
מיועד לכיתה י'
-
עיין בספר שמות פרק ל"ד פס' ט"ו–ט"ז.
היכן בפרקנו רואים שהחשש של התורה מוצדק?
היעזר בפירוש הספורנו:
"תחלת
עניינם
לא היה
לעבוד
עבודה–זרה
כלל אבל
היה
לזנות
בלבד. אמנם
קרה להם
כמו
שהעידה
התורה
כשאסרה
להתחתן
באומות
כאמרו: "וקרא
לך ואכלת
מזבחו
ולקחת
מבנותיו"
וכו'
"וזנו
בנותיו"
וכו'
"והזנו
את בניך
אחרי
אלהיהן":
ויאכל
העם
וישתחוו
לאלהיהן. שכך
דרכו של
יצר הרע
לצאת
מרעה אל
רעה כמו
שהעידו
רבותינו
ז"ל"
_________________________________________________________________.
-
מי עומד מאחורי כל זה?
מי נתן את העצה למדיינים?
עי'
בפרק כ"ד פס' י"ד ובפרק ל"א פס' ט"ז [וכן ספר מיכה פרק ו'
פס'
ה']
_________________________________________________________________.
-
מה בדיוק קרה שם? מה היה החטא של עם–ישראל?
כיצד בנות–מואב קשורות? וכן הלאה. השווה לספר הושע פרק ט'
פס'
י':
"כַּעֲנָבִים
בַּמִּדְבָּר
מָצָאתִי
יִשְׂרָאֵל,
כְּבִכּוּרָה
בִתְאֵנָה
בְּרֵאשִׁיתָהּ,
רָאִיתִי
אֲבוֹתֵיכֶם–
הֵמָּה
בָּאוּ
בַעַל
פְּעוֹר
וַיִּנָּזְרוּ
לַבֹּשֶׁת
וַיִּהְיוּ
שִׁקּוּצִים
כְּאָהֳבָם"
עיין גם במדרש חז"ל ממסכת סנהדרין דף ק"ו ע"א:
"אמר
להם(בלעם):
אלקיהם
של אלו
שונא
זימה
הוא, והם
מתאוים
לכלי
פשתן, בוא
ואשיאך
עצה: עשה
להן
קלעים, והושיב
בהן
זונות, זקינה
מבחוץ
וילדה(=צעירה)
מבפנים,
וימכרו
להן כלי
פשתן. עשה
להן קלעים
מהר שלג
עד בית
הישימות, והושיב
בהן
זונות, זקינה
מבחוץ
וילדה
מבפנים,
ובשעה
שישראל
אוכלין
ושותין
ושמחין
ויוצאין
לטייל
בשוק, אומרת
לו הזקינה:
'אי
אתה מבקש
כלי
פשתן?'
זקינה
אומרת
לו בשוה,
וילדה
אומרת
לו בפחות.
שתים
ושלש
פעמים. ואחר
כך אומרת
לו: 'הרי
את כבן
בית, שב
ברור
לעצמך'.
וצרצורי(=נודות)
של
יין עמוני
מונח
אצלה, ועדיין
לא
נאסר
יין
של
נכרים. אמרה
לו: 'רצונך
שתשתה
כוס של
יין?' כיון
ששתה
בער
בו. אמר
לה: 'השמיעי
לי'. הוציאה
יראתה
מתוך
חיקה, אמרה
לו: 'עבוד
לזה!' אמר
לה: 'הלא
יהודי
אני'.
אמרה
לו: 'ומה
איכפת
לך?
כלום
מבקשים
ממך אלא
פיעור', והוא
אינו
יודע
שעבודתה
בכך. 'ולא
עוד אלא
שאיני
מנחתך
עד שתכפור
בתורת
משה רבך'"
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
האם לפי חז"ל ניתן היה למנוע/להימנע את/מן החטא מראש?
היכן רואים זאת במדרש?
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
עיין בפסוקים ד'-ה'.
האם "רָאשֵׁי
הָעָם" הם בעצם "שֹׁפְטֵי
יִשְׂרָאֵל"?
איך נפרש את הציווי של ה' למשה?
שני פירושים שונים נאמרו בזה:
מחלוקת תנאים במדרש:
"קח
את כל
ראשי העם
והוקע
אותם. אמר
רבי
יהודה: ראשי
העם תלה,
על
שלא מיחו
בבני אדם
המסוימין
בהן. רבי
נחמיה
אומר לא
תלה ראשי
העם! אך
הקב"ה
אמר למשה:
'הושב
להם ראשי
סנהדרין
ויהו
דנין כל
מי שהלך
לפעור' א"ל:
'ומי
מודיעו?' א"ל
הקב"ה:
'אני
מפרסמן, כל
מי שטעה
הענן
נקפל
מעליו
והשמש
זורחת
עליו
בתוך
הקהל
ויהיו
הכל
יודעין
מי שטעה
ויתלו
אותו'".
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
לרש"ר הירש כיוון משלו בכל זה: "…במעשה
זה לא
נמצאו
עדים
שהביאו
את
החוטאים
לבית
הדין, ולפיכך
לא היתה
לשופטים
זכות
חוקית(=חוק התורה שמצריך 2
עדים)
לעשות
משפט. אולם
עצם
העובדה
הזאת
הביאה
לידי
חרון אף
ה'. שהרי
היתה
כאן
עזיבת
התורה
בפרהסיא
והיא
הקיפה
חוגים
רחבים, ואעפ"כ
לא נמצאו
אנשים
שיתרו
בפושעים
בשם
התורה, יתפסו
אותם
אחרי
מעשה
החטא
ויביאו
אותם
לבית
הדין
כדי
למנוע
את
התפשטות
הנגע. עובדה
זו הפכה
כל צופה
בלא מעש
לשותף
לפשע
וגררה
את כל
העם לתוך
החטא. לפיכך
נאמר: "ויחר
– אף
ה' בישראל",
לפיכך
נתן ה'
למשה
את הרשות
ואת
החובה
לשפוט
על פי
הוראת
שעה…"
לפי הרש"ר הירש מדוע כעס ה'
על כל עם ישראל ולא על החוטאים בלבד?
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
עיין בפסוקים ו'-ט'.
מה הקשר בין מה שסופר עד עכשיו לבין הסיפור שמסופר בפסוקים אלה? השווה לספר תהילים פרק ק"ו:
"וַיִּצָּמְדוּ
לְבַעַל
פְּעוֹר
וַיֹּאכְלוּ
זִבְחֵי
מֵתִים:
וַיַּכְעִיסוּ
בְּמַעַלְלֵיהֶם
וַתִּפְרָץ
בָּם
מַגֵּפָה:
וַיַּעֲמֹד
פִּינְחָס
וַיְפַלֵּל
וַתֵּעָצַר
הַמַּגֵּפָה:
וַתֵּחָשֶׁב
לוֹ
לִצְדָקָה
לְדֹר
וָדֹר
עַד
עוֹלָם"
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
רש"י מביא מדרש חז"ל(ממסכת סנהדרין דף פ"ב ע"א)
כדי להסביר לנו את כל הסיטואציה: "הלך
שבטו של
שמעון
אצל זמרי
בן סלוא,
אמרו
לו: הן
דנין
דיני
נפשות, ואתה
יושב
ושותק? מה
עשה –
עמד
וקיבץ
עשרים
וארבעה
אלף
מישראל, והלך
אצל
כזבי, אמר
לה: השמיעי
לי! – אמרה
לו: בת
מלך אני,
וכן
צוה לי
אבי: לא
תשמעי
אלא
לגדול
שבהם. אמר
לה: אף
הוא נשיא
שבט הוא,
ולא
עוד אלא
שהוא
גדול
ממנו, שהוא
שני לבטן
והוא
שלישי
לבטן. תפשה
בבלוריתה, והביאה
אצל משה.
אמר
לו: בן
עמרם! זו
אסורה
או מותרת?
ואם
תאמר
אסורה
– בת
יתרו מי
התירה
לך? נתעלמה
ממנו
הלכה,
געו
כולם
בבכיה,
והיינו
דכתיב
והמה
בכים
פתח אהל
מועד. וכתיב,
וירא
פנחס בן
אלעזר, מה
ראה? – אמר
רב: ראה
מעשה, ונזכר
הלכה. אמר
לו: אחי
אבי אבא,
לא
כך
לימדתני
ברדתך
מהר
סיני: הבועל
את הנכרית
קנאין
פוגעין
בו! – אמר
לו: קריינא
דאיגרתא
איהו
ליהוי
פרוונקא(=מקריא האיגרת הוא יבצע את הכתוב בה)".
מה הקשר בין הסיפור על חטא בעל פעור לבין הסיפור על איש ישראל?
מדוע בכו משה ועדת ישראל?
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
איך יתכן שמשה רבנו רפו ידיו? שפשוט עמד ובכה בלי לפעול נגד? היעזר במדרש שמביא רש"י:
"…והמה
בוכים. והוא
עומד
כנגד
ששים
רבוא
(שמות לב)
"ויקח
את העגל
אשר
עשו", ורפו
ידיו?? אלא
בשביל
פנחס
שיבא
ויטול
את הראוי
לו. ולפי
שנתעצל– "לא
ידע איש
את
קבורתו",
ללמדך
שצריך
אדם
להיות
עז כנמר
וקל כנשר
ורץ כצבי
וגבור
כארי
לעשות
רצון
קונו. מכאן
את למד
שמדקדק
עם
הצדיקים
עד כחוט
השערה".
__________________________________________________________________________________________________________________________________.
-
לכמה דברים זכה פנחס בעקבות מעשהו?
_________________________________________________________________.
-
עיין בפירוש המלבי"ם והסבר מהו ההבדל?
מלבי"ם:
"לכן
אמור, מבטיח
לו בשכרו
שני דברים
אחד לו
אני נותן
לו את
בריתי
שלום, והב'
לו
ולזרעו
ברית
הכהונה, ופי'
הר"י
אברבנאל
מפני
שעמדו
נגדו שבט
שמעון
וגואלי
דם זמרי,
הבטיח
לו שלום,
ומפני
שאמרו
שכהן
שהרג את
הנפש
נפסל
מעבודה
הבטיח
לו
הכהונה…"
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________.
-
עיין בפירוש רש"י וכתוב מה ההבדל בינו לבין המלבי"ם?
רש"י:
"ברית
כהנת
עולם –
שאע"פ
שכבר
נתנה
כהונה
לזרעו
של אהרן,
לא
נתנה אלא
לאהרן
ולבניו, שנמשחו
עמו
ולתולדותיהם
שיולידו
אחר
המשחתן, אבל
פינחס
שנולד
קודם לכן
ולא נמשח,
לא
בא לכלל
כהונה
עד כאן.
וכן
שנינו
בזבחים
(קא ב)
לא
נתכהן
פינחס
עד שהרגו
לזמרי"
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________.
-
עיין בפירוש "העמק–דבר":
"בשכר
שהניח
כעסו
וחמתו
של הקב"ה
בירכו
במידת
השלום, שלא
יקפיד
ולא
ירגיז. ובשביל
כי טבע
המעשה
שעשה
פנחס
להרוג
נפש בידו
היה נותן
להשאיר
בלב הרגש
עז גם
אחר כך,
אבל
באשר
היה לשם
שמים
משום כך
באה
הברכה
שהיא
תמיד
בנחת
ובמידת
השלום"
לפי הנצי"ב,
מדוע היה לפנחס צורך במידת השלום?
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________.
-
עיין בפסוקים י"ד–ט"ו ובמפרשים כאן והשב: מדוע התורה בתחילת הפרק לא פרסה את החוטאים, וכאן היא כן מפרסמת?
רמב"ן:
"והזכיר
ושם איש
ישראל
המוכה, ושם
האשה
המכה
– להודיע
כי ראוי
היה לשכר
הגדול
הזה, שהרג
נשיא
בישראל
ובת מלך
גוים ולא
ירא מהם
בקנאתו
לאלהיו"
רש"י:
"ושם
האשה
המכה
וגו' – להודיעך שנאתם
של מדינים
שהפקירו
בת מלך
לזנות, כדי
להחטיא
את ישראל"
אור–החיים הקדוש: "עוד
נראה כי
טעם שלא
הזכיר
ה' שמו
[של
זמרי] למעלה
לפי
שעדיין
לא עשה מעשה
אלא חשב
לעשות, וכל
עוד שלא
עשה לא
תבזהו
התורה
להזכיר
שמו, ואחר
שכבר עשה
מעשה
פרסם ה'
שמו
כי מצוה
לפרסם
הרשעים"
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________
_________________________________________________________________.