מתוך החוברת:
עיונים בספר במדבר
מאת:
יהודה איזנברג
נושא:
שאלות לעיון בספר במדבר,
ממוינים לפי פרקים
פרשת בהעלותך
פרק ח'
שאלה 1
מה סמיכות הפרשיות בין המנורה ומעשי הנשיאים?
עיין ברש"י וברמב"ן!
שאלה 2
היכן,
בפרשתנו,
רמז למלכות בית חשמונאי ולנצחונותיהם?
(עיין ברמב"ן).
שאלה 3
באר:
"אל מול פני המנורה יאירו":
"וזה מעשה המנורה":
"כן עשה את המנורה".
שאלה 4
בכל הפסוקים המצויינים להלן מופיע הביטוי "כן עשה".
בחלקם מעיר רש"י "מלמד שלא שינה"
ובחלק מהם אין רש"י מעיר דבר.
בדוק את המקורות השונים,
ציין במחברתך באיזה מהם הוסיף רש"י את הערת השבח "מלמד שלא שינה"
ונסה להסביר מדוע אמר רש"י במקום שאמר,
ומדוע לא אמר במקומות אחרים!
המקורות:
בראשית (ז,
22), שמות (ז,
6), שמות (יב,
28), שמות (יז,
6), במדבר (ח,
3), במדבר (ח,
22), במדבר (יז,
26), (כז,
23).
שאלה 5
קרא בעיון את עניין טהור הלוויים,
סכם את המעשים השונים שנעשו בלויים והסבר את המשמעות של כל מעשה לפי רש"י.
שאלה 6
באיזה גיל שרתו הלוויים במשכן?
עיין בפרקנו,
במדבר (ד,
47), ובביאור רש"י.
פרק ט'
שאלה 1
באיזה תאריך היה עניין הפסח המוזכר כאן?
(יציאת מצרים –
ניסן 2448
לבריאה!).
באיזה תאריך היה המיפקד המוזכר במדבר (א,
1)? מה הסיק רש"י מהשוואת התאריכים?
איך נימק זאת רמב"ן,
ואיך ספורנו?
שאלה 2
עיין ברמב"ם,
ספר קרבנות,
הלכות קרבן פסח פרקים ה – ז וענה:
א. מתי אדם מתחייב בהקרבת הפסח בחודש אייר?
ב. מתי מתחייב אדם כרת אם לא הקריב את הפסח בחודש אייר?
ג. מהו "טמא"
(3 דוגמאות)
ומהי "דרך רחוקה"?
(איך פירש רש"י מונח זה,
איך אבן עזרא ואיך רמב"ן?)
ד. מהו האחוז המקסימלי של מקריבים בחודש אייר מכלל ישראל?
ה. קרא בעיון את פרשת פסח שני,
ומצא את המקורות בתורה לכל הדינים שהזכרת.
ו. מתי ומדוע נערך פסח שני?
עיין:
דברי הימים ב'
(ל,
2).
שאלה 3
מהם ההבדלים בין פסח שני ופסח ראשון?
עיין ברש"י לפרקנו;
ספר החינוך,
פרשת בהעלותך;
רמב"ם,
הלכות קרבן פסח פרק י הלכה טו;
מסכת פסחים דף צה.
שאלה 4
לענין תיאור המסעות (15 –
23):
רמב"ם,
מורה נבוכים ג,
נ:
… אמרו "על פי ה'
יחנו ועל פי ה'
יסעו"
היה מספיק בסיפור.
ויעלה בלב האדם מתחילת מחשבה כי כל מה שבא אחריו בזה הענין הוא הארכת דברים אין צריך.
רצוני לומר:
אמרו "ובהאריך הענן …
ויש אשר יהיה הענן…
או יומים …"
. ואני אודיעך טעם אלו הפרטים כולם.
וטעמם הוא –
לחזק הענין ההוא,
לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום:
שישראל תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו,
כאמור:
"נבוכים הם בארץ"
(שמות יד,
3) וכן קוראים אותו הערביים עד היום,
רצוני לומר:
המדבר ההוא (מדבר סיני)
קוראים אותו "מדבר התעיה"
ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך.
והתחיל הכתוב לבאר ולחזק כי המסעות ההם,
שהיו בלתי מסודרות,
ושובם בקצתם פעמים,
והיות זמן עמידתם בכל מסע חלוק זה מזה,
עד שהיה מעמדם במסע אחד שמונה עשרה שנה,
ובמסע אחד יום אחד ובאחר לילה אחד – הכל בשיעור אלקי.
ולא היה זה תעיה בדרך,
רק לפי העלות "עמוד הענן".
וכבר בארה התורה כי הדרך …
אשר בין חורב …
ובין קדש ברנע אשר הוא התחלת הישוב,
כמו שבא בכתוב "והנה אנחנו בקדש,
עיר קצה גבולך"
; והדרך ההוא מהלך אחד עשר יום,
כאמרו:
"אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע".
ואין זה מה שאפשר לתעות בו ארבעים שנה,
אבל טעם הכתוב הוא מה שכתוב בתורה.
א. מדוע פרטה התורה את דרך החניה והמסע?
ב. מצא סיבה נוספת לתיאור סדרי המסע!
(רמב"ן).
ג. בדוק מהו הביטוי השכיח בתיאור המסעות,
ספור כמה פעמים מופיע הביטוי,
והסבר מדוע הוא מודגש כל כך!
שאלה 5
מהן הדוגמאות השונות שהביאה התורה לאורך החנייה,
ומדוע הביאה התורה דוגמאות אלה?
(העזר ברמב"ן בסוף פסוק 19).
שאלה 6
הסבר את סדר הנושאים שהוזכרו בספר במדבר עד כאן,
והראה מהו הקשר שביניהם.
העזר בספורנו (ט,
1).
פרק י'
שאלה 1
סכם את צורות התקיעה ואת תפקיד כל צורת תקיעה.
שאלה 2
מה היתה דרך התקיעה בנסיעת המחנות.
קרא ביחוד פסוק 6
וביאור רמב"ן לפסוק!
שאלה 3
"וכי תבוא מלחמה בארצכם"
… (9):
רמב"ם,
הלכות תעניות א,
א–ג:
מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור.
שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות".
כלומר : כל דבר שייצר לכם,
כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן –
זעקו עליהן והריעו.
ודבר זה מדרכי התשובה הוא.
שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן.
ככתוב:
עוונותיכם הטו …
וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו,
אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו,
וצרה זו נקרה נקרית – הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים,
ותוסיף הצרה צרות אחרות.
הוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי".
כלומר:
שאביא עליכם צרה,
כדי שתשובו,
אם תאמרו שהיא קרי (=
במקרה)
אוסיף לכם חמת אותו קרי.
א. מה הוסיף רמב"ם על המפורש בפסוק?
ב. מהו ההסבר ההגיוני למצווה לתקוע בעת צרה?
ג. פרש את הפסוק "אם תלכו עמי קרי"
… וכו'.
הערה:
במורה נבוכים ג,
לו,
מסביר הרמב"ם רעיון זה ביתר פירוט:
עניין אמרו "ואם תלכו עמי קרי"
רצונו לומר שאני כשאביא לכם אלו הצרות לענוש אתכם,
אם תחשבו בהם שהם מקרה,
אוסיף לכם מן "המקרה"
ההוא …
יותר חזק ויותר קשה …
"והלכתי עמכם בחמת קרי".
כי האמינם שהוא במקרה,
ממה שמחייב התמדתם על דעותיהם הרעות ועל מעשה העוול ולא ישובו מהם …
ולכן צוונו להתפלל אליו ולהתחנן
לו ולצעוק לפניו בעת צרה.
רבי יהודה הלוי,
כוזרי ה,
כז:
… נאמר "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה'
אלקיכם ונושעתם מאויביכם"
– לא שהאלקים צריך הזכרה והערה,
אך שהמעשים צריכים לשלמות,
ואז יהיו ראויים לגמול.
כאשר יהיו עניני התפילה לבוטח בהם על השלמות הגמור,
מהתחינה והבקשה –
וכאשר יהיו המעשה והכוונה שלמים כראוי –
יהיה עליהם הגמול.
ויהיה זה על דרך בני אדם,
כאילו הוא זכרון.
ו"דברה תורה כלשון בני אדם".
ד. מה פירוש "ונזכרתם לפני ה'"?
ה. דוגמאות לקיום הדין ראה מלכים ב'
(יא,
14), דברי הימים ב'
(ז,
6).
שאלה 4
סכם את סדר השבטים במסע.
לאן הצטרפו משפחות הלוויים?
שאלה 5
מה היה סדר הקמת המשכן בעת חנייה?
העזר ברש"י לפסוק 21,
והוכח את דבריו מפרק ד.
העזר גם ברמב"ן.
שאלה 6
מדוע רצה משה שיתרו יצטרף לבני ישראל?
עיין בפסוקים 29,
31, 32, רש"י לפסוק 31,
ספורנו לפסוק 31.
שאלה 7
מה הוסיף משה בדבריו השניים (פסוקים 31 –
32) על דבריו הראשונים?
עיין ברש"י ובביאור ספורנו.
מה נראה לך יותר?
שאלה 8
האם הצליח משה לשכנע את יתרו להשאר עם ישראל?
עיין שמות (יח,
27), שופטים (א,
16), ספורנו לפסוק 31.
האם הפסוקים שקראת מחזקים את דברי ספורנו במחלוקתו עם רש"י כפי שסיכמת בשאלה 7, או לא?
שאלה 9
"ויהי בנסוע הארון"
(35 – 36):
רבי יוסף אלבו,
ספר העיקרים,
ב,
כח:
(פעמים)
יקרא הכתוב הארון בשם השם,
עם היותו כלי נעשה במלאכה,
להיותו מורה על השם הנותן התורה שהיא בארון.
אמר הכתוב:
ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה'
… ובנוחו יאמר שובה ה'
רבבות אלפי ישראל.
וכן יהושע אמר על הארון:
"והנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן".
ואין הארון אדון כל הארץ,
אבל יקראהו כן להיותו נמצא מצד אדון כל הארץ,
ויקראהו בשם "אדון כל הארץ"
שכן דרך הלשון,
לקרוא הדבר בשם בעל הדבר…
כמו שבלשון בני אדם …
נאמר שהעין רואה והאוזן שומעת,
והראות והשמע אינם אלא לנפש,
והעין והאוזן כלים יגיע זה הפועל באמצעותם.
בדוק באילו פרטים שונה פירושו של ר"י אלבו מזה של רש"י!
שאלה 10
פרש את דברי משה בנסוע הארון ובנוחו.
שאלה 11
רש"י (בפסוק 35)
אומר כי "נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות".
איזו פורענות נזכרה לפני כן?
(העזר ברמב"ן!).
שאלה 12
עיין בתהלים (נח,
2), (קלב,
8), דברי הימים ב'
(ו,
41). לאילו פסוקים בפרקנו מקבילים המקורות?
באיזה עניין נאמרו שם,
ובמה הוא דומה לפרקנו?
את מי מצטט דברי הימים ב'
(ו,
41)?
פרק י"א
שאלה 1
"ויהי העם כמתאוננים"
(1) על מה התאוננו?
ענה לפי רש"י,
א"ע ורמב"ן.
מה נראה לך יותר ומדוע?
שאלה 2
השווה השוואה מדוייקת את פסוקים 4 עד 35
ותהלים (עח,
18 – 32).
א. מהו ההבדל בהערכה את מעשה העם בשני המקומות.
ב. היכן כבד חטא העם יותר,
ובמה?
ג.
כיצד תוכל להסביר את השינוי בין המקורות השונים?
ד. מה נאמר בתהלים קו על עניין השליו?
העתק משם את הפסוק!
שאלה 3
מה בין פירוש רש"י ורמב"ן בביאור פסוקים 4 –
5? מה נראה לך יותר?
שאלה 4
קרא פסוקים 7 – 9
וסכם את כל התכונות שמונה הכתוב במן.
שאלה 5
מנה את הטענות השונות שטען משה בתפילתו (11 –
15). לאילו מטענות אלה קיבל תשובה בהמשך הפרק?
שאלה 6
עיין בפסוק 15,
רש"י ותגובת רמב"ן,
והשווה לדברים (ה,
24), רש"י ותגובת רמב"ן עליו.
שאלה 7
לענין האצלת הרוח על הזקנים (16 –
17; 24 – 29):
רבי יוסף אלבו,
ספר העיקרים,
ג,
יא:
(יתכן שנבואה תחול על אדם שאינו מוכן לה,
באמצעות נביא אחר).
ועל זה הדרך היה חול הנבואה באמצעות משה על השבעים זקנים,
אף על פי שלא היו ראויים אליה מצד עצמם,
אמר הכתוב:
וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם".
כלומר אף על פי שלא היו ראויים לכך מצד עצמם,
ולזה תמצא כי כשאמר יהושע אל משה "אלדד ומידד מתנבאים במחנה"
השיב משה "המקנא אתה לי"
כלומר:
אין ראוי לך לקנא בזה כלל בעבורי,
כי הנבואה כולה חלה עליהם מצד רוחי ובאמצעותי.
"ומי יתן כל עם ה'
נביאים"
– מצד עצמם,
וראויים לנבואה בזולתי,
"כי יתן ה'
רוחו עליהם"
– ולא באמצעותי,
אלא שהם מצד עצמם יהיו ראויים לחול עליהם הרוח האלקי מבלתי אמצעי.
א. מהי "האצלת רוח"
לפי הסבר ר"י אלבו?
ב. הסבר את השיחה בין משה ויהושע לפי ר"י אלבו.
ג.
איך הסביר את השיחה רש"י?
ד. איך הסביר רמב"ן את ענין אלדד ומידד?
(עיין ביאורו לפסוק 28).
ה. עיין שנית בפרשה וקבע איזה מהפירושים נראה לך הולם את הכתובים ביותר.
נמק דבריך!
שאלה 8
קרא את דברי משה בפסוקים 21 –
22. האמנם פקפק משה ביכולת ה'?
א. איך פירש רש"י ענין זה?
(2 פירושים!)
ב. איך פירש אבן עזרא (בפסוק 23)
את הקושי?
ג. מהו ההסבר של רמב"ן (בפסוק 20)?
שאלה 9
השווה דברים (ה,
19) במדבר (יא,
25), ובראשית (לח,
26). קרא את תרגום אונקלוס לשלושת הפסוקים,
ואת ביאור רש"י.
מה המשותף ומה השונה בפסוקים אלה?
שאלה 10
האם ענין השליו היה נס או לא?
עיין ברמב"ן,
סוף פסוק 20.
שאלה 11
השווה את ענין המתאוים בשר לשמות פרק טז.
מהן התגובות השונות,
ומהי הסיבה להבדל בין התגובות?
שאלה 12
קרא שנית את הפרק וחלקהו לנושאיו!
מהו תאריך הפרק?
פרק י"ב
שאלה 1
"והאיש משה עניו מאוד"
(3):
רמב"ם,
הלכות דעות ב,
ג:
יש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינוניות,
אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר.
והוא –
"גובה לב".
שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד,
אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד.
ולפיכך נאמר במשה רבינו "עניו מאוד"
ולא נאמר "עניו"
בלבד.
ולפיכך צוו חכמים :
מאוד מאוד הוי שפל רוח.
ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר,
שנאמר:
"ורם לבבך ושכחת את ה'
אלקך"…
א. במה שונה הגאווה משאר מידות הנפש?
ב. מדוע בא הפסוק "והאיש משה עניו"
באמצע ענין הרכילות?
(העזר ברמב"ן).
שאלה 2
לענין דברי מרים ואהרן:
רמב"ם,
הלכות יסודי התורה,
ז,ו:
… ובמה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים?
שכל הנביאים בחלום או במראה,
ומשה רבינו מתנבא והוא עומד ער ועומד שנאמר:
"ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו".
כל הנביאים על ידי מלאך,
לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה.
משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר "פה אל פה אדבר בו".
ונאמר:
"ודבר ה'
אל משה פנים אל פנים",
ונאמר "ותמונת ה'
יביט",
כלומר:
שאין שם משל,
אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל.
הוא שהתורה מעידה עליו "במראה ולא בחידות"
– שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו.
כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין,
ומשה רבינו אינו כן,
הוא שהכתוב אומר "כאשר ידבר איש אל רעהו"
– כלומר:
כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו,
כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עמדו שלם.
כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו,
משה רבינו אינו כן,
אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו,
ואינו צריך לכוון לדעתו ולהזדמן לה,
שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת.
לפיכך מתנבא בכל עת,
שנאמר "עמדו ואשמעה מה יצווה ה'
לכם".
ובזה הבטיחו הא–ל,
שנאמר "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם,
ואתה פה עמוד עמדי".
הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם,
שהוא צרכי הגוף,
כולם כשאר העם.
לפיכך אין פורשים מנשותיהם.
ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון,
לפיכך פרש מן האשה לעולם,
ומן הדומה לו,
ונקשרה דעתו לצור העולמים,
ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם,
וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
א. במה שונה נבואתו של משה מנבואת שאר הנביאים?
הוכח!
ב. במה מחזק רמב"ם את פירוש רש"י לפסוק 1
(מספרי)?
ג. סכם בקצרה את דברי מרים ואהרן ואת תשובת ה'
אליהם לפי פירוש רש"י,
רמב"ן ורמב"ם.
ג.
הוכח את פירושך מן הכתוב!
התייחס לפרשה בשלמותה,
והראה כיצד דברי ה'
הנם תשובה ג.
לדברי מרים,
ובמה כל פסוק מתקשר ליחידה כולה.
שאלה 3
מה בין רש"י וספורנו בביאור "פה אל פה אדבר בו"?
מדוע פירש רש"י כפי שפירש?
שאלה 4
"וייחר אף ה'
בם וילך"
(9):
רמב"ם,
מורה נבוכים,
א,
כד:
ההליכה …
מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעל החיים:
"ויעקב הלך לדרכו".
וכבר השאל שם זה להמשך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים:
"והמים היו הלוך וחסור"
ואחר כן השאל להתפשט עניין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל –
אמר:
"קולה כנחש ילך".
וכן "קול ה'
מתהלך בגן"
– הקול הוא הנאמר עליו שהיה מתהלך.
ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון הליכה שבאה באלוק יתברך.
כלומר:
שהיא הושאלה למה שאינו גוף,
אם להתפשט הענין או לסור ההשגחה,
אשר דומה לו בבעלי החיים:
סור מן הדבר …
וכמו שכינה הסתלק ההשגחה בהסתרת פנים באמרו "ואנכי הסתר אסתיר פני",
כן כינה אותו בהליכה אמר:
"אלך אשובה אל מקומי".
אמנם אמרו "ויחר אף ה'
בם וילך"
יש בו שני הענינים יחד.
כלומר:
עניין הסתלק ההשגחה,
המכונה בהליכה,
וענין התפשט הדבר והגלותו והראותו,
כלומר:
החרון אף הוא אשר הלך ונמשך אליהם,
ולזה שבה "מצורעת כשלג".
א. מה פירוש המילה "הלך"
ביחס למה שאינו גוף?
ב. מהן שתי המשמעויות של "וילך"
בפסוקנו?
שאלה 5
פרש את פסוק 12
לפי רש"י,
א"ע וספורנו?
שאלה 6
סכם את הנושאים בפרשת בהעלותך,
קבע את מקומו המדויק של כל נושא,
כדוגמת פרק ד שאלה 3.