במדבר, פרשת קרח: מחלוקת קרח ועדתו – דף מקורות

נושא הדף:
במדבר,
קרח:
מחלוקת קרח ועדתו –
דף מקורות

מחבר:
שמואל רוזנברג

מיועד לכיתות: ה ומעלה

קרח
– מחלוקת קרח ועדתו

(1) משנה מסכת אבות פרק ה'

(יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי.
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

(2) רע"ב

ומחלוקת שאינה לש"ש,
תכלית הנרצה בה היא בקשת שררה ואהבת הניצוח. וזה הסוף אינו מתקיים. כמו שמצינו במחלוקת קרח ועדתו. שהתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך:

(3) תוי"ט

זו מחלוקת קרח וכל עדתו – לא הזכיר צד השני של מחלוקת שהם משה ואהרן כמו שזכר בחלוקה ראשונה ב' הצדדים,
לפי שבכאן אינם שוים. שמשה ואהרן כוונתם לשמים הייתה.
ולא הייתה בהם שום בחינה שלא לש"ש.

ההאשמות
של קורח
ועדתו

(4) במדבר פרק טז'

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב)
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (ג)
וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָה:

(5) רש"י

(א) ויקח קרח – לקח את עצמו לצד אחד – להיות נחלק מתוך העדה, לעורר על הכהונה. וזהו שתרגם אונקלוס: ואתפלג. נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת...
ד"א: ויקח קרח. משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים. כמו שנא': (במדבר כ)
קח את אהרן (הושע יד)
קחו עמכם דברים:

(ג)
רב לכם – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה: כלם קדושים –
(תנחומא)
כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו – אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה. לא אתם לבדכם שמעתם בסיני – אנכי ה'
אלקיך. כל העדה שמעו:

(6) תרגום יונתן במדבר פרק טז'
פסוק ב'

(ב) וקמו בחוצפא, ואורו הילכתא באנפוי דמשה – על עיסק תיכלא. משה אמר: אנא שמעית מן פום קודשא יהא שמיה מברך – דציציית יהון מן חיוור, וחוטא חד דתיכלא יהי ביה. קרח וחברוי, עבדו גוליין וציצייתהון כולהון דתיכלא, מה דלא פקיד ה'. ומסעדין להון גובריא מבני ישראל,
מאתן וחמשין אמרכלי כנישתא, מערעי זמן למיטל ולמישרי מפרשין בשמהן:

שאלות

1. איזו
קושיה סמויה יש על לשון המשנה באבות ?
2. כיצד
מתורצת קושיה זו ע"י
התויו"ט
? 4. במה
מואשמים משה ואהרון ע"י
קרח ועדתו ?
5. מה
הסיבה האמיתית למחלוקת ? 6.
מי מצטרף
לקרח במחלוקת ?

הסיבה
האמיתית למחלוקת קרח

(7) רש"י במדבר פרק טז' פסוק א'

…ומה ראה קרח לחלוק עם משה ? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא)
שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור.
אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו, שנא': (שמות ו)
ובני קהת וגו'. עמרם הבכור – נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול. מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם ?! והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.
מה עשה ? עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו. והם: אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו. שנאמר: נשיאי עדה קריאי מועד. ולהלן הוא אומר: (במדבר א)
אלה קרואי העדה. והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה. אמרו לו: טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית, או פטורה? אמר להם: חייבת ! התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה ! זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה ???

הזמן בו
התעוררה המחלוקת

(8) אבן עזרא במדבר פרק טז'
פסוק א'

ויקח קרח זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו, בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם, בעבר שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה, כי כן כתוב: ודגל ראובן חונה בנגב (ב,
י), וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת (ג,
כט). ואלה נשיאי העדה היו בכורים, והם היו מקריבים את העולות, על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש: מופת המטה, שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים. על כן כתוב ותכל תלונתם (יז,
כה), כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה כי לא מלבי (כח),
בעבור שחשדוהו, כי מלבו עשה, ועוד לא ד' שלחני (כט)
בשליחות הזה, כי כבר האמינו בו כל ישראל, ועוד ראיה גמורה, כי כל העדה כלם קדושים. וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב קדש לי כל בכור (שמות יג, ב),
והם היו הכהנים הנגשים אל ד' (שם יט, כב)
והם עיקר כל העדה".