פרק ל–עקרות רחל 2

צאן יעקב 3

פרק לא– עזיבת חרן ומרדף 5

פרק לב– לקראת המפגש עם עשיו. 9

פרק לג –
המפגש עם עשיו 11

פרק לד– מעשה דינה 12

פרק לה– מיעקב לישראל ומות רחל. 15

פרק לו– תולדות עשיו. 16

פרק לז– חלומות ומכירת יוסף. 17

פרק לח– יהודה ותמר. 18

פרק לט – ירידת יוסף מצרימה 19

פרק מ– שר המשקים ושר האופים 20

חלקי הפרק:

כה–
לד:
דיאלוג שכר

לה–
לו:
פעולת לבן

לז–
מג:
פעולת יעקב

כה וַיְהִי,
כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת–יוֹסֵף;
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב,
אֶל–לָבָן,
שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה,
אֶל–מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי⁷.  כו תְּנָה אֶת–נָשַׁי וְאֶת–יְלָדַי,
אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן—וְאֵלֵכָה: 
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ,
אֶת–עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ.  כז וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן,
אִם–נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ;
נִחַשְׁתִּי,
וַיְבָרְכֵנִי ה'
בִּגְלָלֶךָ.  כח וַיֹּאמַר: 
נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי,
וְאֶתֵּנָה.  כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו—אַתָּה יָדַעְתָּ,
אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ⁸;
וְאֵת אֲשֶׁר–הָיָה מִקְנְךָ,
אִתִּי.  ל כִּי מְעַט אֲשֶׁר–הָיָה לְךָ לְפָנַי,
וַיִּפְרֹץ לָרֹב,
וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ,
לְרַגְלִי;
וְעַתָּה,
מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם–אָנֹכִי—לְבֵיתִי.  לא וַיֹּאמֶר,
מָה אֶתֶּן–לָךְ;
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב,
לֹא–תִתֶּן–לִי מְאוּמָה—אִם–תַּעֲשֶׂה–לִּי הַדָּבָר הַזֶּה,
אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר.  לב אֶעֱבֹר בְּכָל–צֹאנְךָ הַיּוֹם,
הָסֵר מִשָּׁם כָּל–שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל–שֶׂה–חוּם בַּכְּשָׂבִים,
וְטָלוּא וְנָקֹד,
בָּעִזִּים;
וְהָיָה,
שְׂכָרִי.  לג וְעָנְתָה–בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר,
כִּי–תָבוֹא עַל–שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ: 
כֹּל אֲשֶׁר–אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים,
וְחוּם בַּכְּשָׂבִים—גָּנוּב הוּא,
אִתִּי.  לד וַיֹּאמֶר לָבָן,
הֵן: 
לוּ,
יְהִי כִדְבָרֶךָ.  

לה וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת–הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים,
וְאֵת כָּל–הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת,
כֹּל אֲשֶׁר–לָבָן בּוֹ,
וְכָל–חוּם בַּכְּשָׂבִים;
וַיִּתֵּן,
בְּיַד–בָּנָיו.  לו וַיָּשֶׂם,
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים,
בֵּינוֹ,
וּבֵין יַעֲקֹב;
וְיַעֲקֹב,
רֹעֶה אֶת–צֹאן לָבָן—הַנּוֹתָרֹת. 

 לז וַיִּקַּח–לוֹ יַעֲקֹב,
מַקַּל לִבְנֶה לַח—וְלוּז וְעַרְמוֹן;
וַיְפַצֵּל בָּהֵן,
פְּצָלוֹת לְבָנוֹת—מַחְשֹׂף הַלָּבָן,
אֲשֶׁר עַל–הַמַּקְלוֹת. לח וַיַּצֵּג,
אֶת–הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל,
בָּרְהָטִים,
בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם—אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן,
וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.  לט וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן,
אֶל–הַמַּקְלוֹת;
וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן,
עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.  מ וְהַכְּשָׂבִים,
הִפְרִיד יַעֲקֹב,
וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל–עָקֹד וְכָל–חוּם,
בְּצֹאן לָבָן;
וַיָּשֶׁת–לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ,
וְלֹא שָׁתָם עַל–צֹאן לָבָן.  מא וְהָיָה,
בְּכָל–יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת,
וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת–הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן,
בָּרְהָטִים—לְיַחְמֵנָּה,
בַּמַּקְלוֹת.  מבוּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן,
לֹא יָשִׂים;
וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן,
וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב.  מג וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ,
מְאֹד מְאֹד;
וַיְהִי–לוֹ,
צֹאן רַבּוֹת,
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים,
וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

עבודת
יעקב
ויציאתו
מבית
לבן(ל',
כה
–
ל"א,
טז)

מטרות השיעור

• ידע:
  התלמיד יכיר את סיפור ריבוי רכוש יעקב, יחסו של לבן כלפי יעקב ורצונו של יעקב לעזוב.

• ערכים
  ואמונה:
  התלמיד יבין את ערכה של ארץ ישראל,
  והרצון להיות בה.

• מיומנויות
  למידה:
  התלמיד יתנסה בסיכום קטע.

מהלך השיעור

חזרה על מה שלמדנו: יעקב בבית לבן, נושא שתי נשים ועוד שתי שפחות, מהן נולדים לו 11 ילדים ובת. בדיוק בנקודת הזמן הזו – יעקב מבקש ללכת.

נקרא פסוקים כה–כו.
מדוע דווקא כעת יעקב מרגיש שהוא צריך לחזור לארץ? למה דווקא לאחר הולדת יוסף יש לעזוב את הגלות? – מה דעתכם? נקרא את פירוש רשב"ם ורש"י,
ונכתוב על הלוח.

נקרא פסוק כז – לבן מבקש מיעקב שישאר לעבוד אצלו.

קראו עד סוף הפרק, וענו על השאלות 44-47 בחוברת.

בואו ננסה להיכנס "לנעליים"
של לבן: הגיע האחיין המסכן שבורח מאחיו – ואני נותן לו מקלט והצלה. בתמורה הוא משתלט לי על הבנות ועל כל הרכוש שלי – איך ארגיש?

נקרא פסוקים א–ב.
האם יחסו של לבן כלפי יעקב מוצדק או לא? דיון קצר – שמות ודעות על הלוח.

נקרא פסוק ג – ה' מחליט שכעת זה הזמן שיעקב חייב לחזור לארץ – מדוע? המשפחה הושלמה,
הרכוש רב – אין סיבה להתעכב בחו"ל.

קראו פסוקים ד–טז:
כותרת – שיחת יעקב עם רחל ולאה בשדה. משימה:
סכמו קטע זה בעזרת המילים הבאות: חלום,
מלאך,
לבן,
רמאות,
נשות יעקב, ציווי.

מראה
הלוח

מדוע יעקב רוצה לחזור לארץ?

-> נולד שטנו – אויבו – של עשו. (רש"י)

-> הסתיימה המחויבות של יעקב כלפי לבן (רשב"ם)

-> סיום בניית המשפחה – מילוי השליחות.

יעקב נשאר בחוץ לארץ אצל לבן, עובד עבורו ומרבה את צאנו.

לבן מתנכר ליעקב -> ה'
אומר ליעקב לחזור לארץ ישראל

משימה – כתוב סיכום של קטע הפסוקים ד–טז (סיכום שלי)

[



יעקב קורא לנשותיו אל השדה, ומספר להם על יחסו העוין של לבן כלפיו. בדבריו מזכיר יעקב את רמאותו של לבן, וכיצד ה' מציל אותו מידיו. יעקב מספר להם על החלום, בו הופיע מלאך וציווה אותו לחזור לארץ. נשות יעקב מזכירות אף הן את יחסו העוין של לבן כלפיהן,
ומעודדות את יעקב להישמע לדבר ה'.]

פ

חלקי הפרק:

א–ג:
סיבות לעזיבה.

ד–
טז:
דיון עם נשותיו

יז–
כא:
הבריחה

כב–כה:
מרדף

כו–לה:
דיבור וחיפוש התרפים

לו–מא:
טענות יעקב

רק לא– עזיבת חרן ומרדף

א וַיִּשְׁמַע,
אֶת–דִּבְרֵי בְנֵי–לָבָן לֵאמֹר,
לָקַח יַעֲקֹב,
אֵת כָּל–אֲשֶׁר לְאָבִינוּ;
וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ—עָשָׂה,
אֵת כָּל–הַכָּבֹד הַזֶּה.  ב וַיַּרְא יַעֲקֹב,
אֶת–פְּנֵי לָבָן;
וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ,
כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.  ג וַיֹּאמֶר ה'
אֶל–יַעֲקֹב,
שׁוּב אֶל–אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ;
וְאֶהְיֶה,
עִמָּךְ.  

ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב,
וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה,
הַשָּׂדֶה,
אֶל–צֹאנוֹ.  ה וַיֹּאמֶר לָהֶן⁹,
רֹאֶה אָנֹכִי אֶת–פְּנֵי אֲבִיכֶן,
כִּי–אֵינֶנּוּ אֵלַי,
כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם;
וֵאלֹהֵי אָבִי,
הָיָה עִמָּדִי.  ו וְאַתֵּנָה,
יְדַעְתֶּן: 
כִּי,
בְּכָל–כֹּחִי,
עָבַדְתִּי,
אֶת–אֲבִיכֶן.  ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי,
וְהֶחֱלִף אֶת–מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים;
וְלֹא–נְתָנוֹ אֱלֹהִים,
לְהָרַע עִמָּדִי.  ח אִם–כֹּה יֹאמַר,
נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ—וְיָלְדוּ כָל–הַצֹּאן,
נְקֻדִּים;
וְאִם–כֹּה יֹאמַר,
עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ—וְיָלְדוּ כָל–הַצֹּאן,
עֲקֻדִּים.  ט וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת–מִקְנֵה אֲבִיכֶם,
וַיִּתֶּן–לִי.  י וַיְהִי,
בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן,
וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא,
בַּחֲלוֹם¹⁰;
וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל–הַצֹּאן,
עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.  יא וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים,
בַּחֲלוֹם—יַעֲקֹב;
וָאֹמַר,
הִנֵּנִי.  יב וַיֹּאמֶר,
שָׂא–נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל–הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל–הַצֹּאן,
עֲקֻדִּים נְקֻדִּים,
וּבְרֻדִּים: 
כִּי רָאִיתִי,
אֵת כָּל–אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ.  יג אָנֹכִי הָאֵל,
בֵּית–אֵל,
אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה,
אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר;
עַתָּה,
קוּם צֵא מִן–הָאָרֶץ הַזֹּאת,
וְשׁוּב,
אֶל–אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.  יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה,
וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: 
הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה,
בְּבֵית אָבִינוּ.  טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ,
כִּי מְכָרָנוּ;
וַיֹּאכַל גַּם–אָכוֹל,
אֶת–כַּסְפֵּנוּ.  טז כִּי כָל–הָעֹשֶׁר,
אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ—לָנוּ הוּא,
וּלְבָנֵינוּ;
וְעַתָּה,
כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ—עֲשֵׂה

.  יז וַיָּקָם,
יַעֲקֹב;
וַיִּשָּׂא אֶת–בָּנָיו וְאֶת–נָשָׁיו,
עַל–הַגְּמַלִּים.  יחוַיִּנְהַג אֶת–כָּל–מִקְנֵהוּ,
וְאֶת–כָּל–רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ—מִקְנֵה קִנְיָנוֹ,
אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם: 
לָבוֹא אֶל–יִצְחָק אָבִיו,
אַרְצָה כְּנָעַן.  יט וְלָבָן הָלַךְ,
לִגְזֹז אֶת–צֹאנוֹ;וַתִּגְנֹב רָחֵל,
אֶת–הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.  כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב,
אֶת–לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי—עַל–בְּלִי הִגִּיד לוֹ,
כִּי בֹרֵחַ הוּא.  כא וַיִּבְרַח הוּא וְכָל–אֲשֶׁר–לוֹ,
וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת–הַנָּהָר;
וַיָּשֶׂם אֶת–פָּנָיו,
הַר הַגִּלְעָד.