נושא הדף:
בבא מציעא דף לו עמוד ב:
דף עבודה
מחבר:
יונתן בזק
כתות יעד:
ז
פשע
בה
ויצאת
לאגם
ומתה
כדרכה
–
דף
לו
עמוד
ב
תחילתו בפשיעה וסופו באונס – שומר שהתרשל בשמירתו ושמר שמירה גרועה מנזק מסוים (למשל:
גניבה)
אבל מנזק אחר (למשל:
שריפה)
השמירה הייתה אולם בסופו של דבר הפיקדון ניזוק דווקא מהנזק שהוא שמר עליו היטב (למשל:
שריפה).
יש מחלוקת האם חייב או פטור.
דוגמא – שמר כסף בכספת של עץ ששומרת היטב מפני גנבים (הם לא מעלים על דעתם לחפש שם)
אבל לא מפני שריפה.
ובסוף הגנבים במקרה מצאו את הכסף שם וגנבו אותו.
דעה א:
חייב.
דעה ב:
פטור.

מילים
בארמית:
משמיה – משמו
דיינא (עם שני יודין)
– דיין
כי – כמו
האי – זה
דינא (עם יוד אחת)
– הדין
מיבעיא – נצרך
לא מיבעיא – לא נצרך – ברור שלפי שיטתו הדין הוא…
הבלא – ההבל.
דאגמא – של האגם.
קטלה – הרג אותה.
הכא – כאן
התם – שם.

מ"ד = מאן דאמר – מי שאמר – הצגה של דעה שיש בגמרא בלי שם האמורא שאמר אותו (ברוב המקרים בגלל שלא ידוע מי אמר את הדעה הזאת).
המושג מאן
דאמר:
לפעמים הגמרא לא מציגה את שם האמורא שאמר דעה מסוימת אלא רק את דעתו בנושא בגלל כמה סיבות,
שני הסיבות המרכזיות הן:
-
הגמרא לא יודעת מי האמוראים שהשתתפו במחלוקת.
-
הגמרא יודעת מי האמוראים אך לא יודעת איזה אמורא אמר איזה דעה.
יצאת
לאגם
שני הסוגים העיקריים של המבנה של "מאן דאמר":
דוגמא:
מאן
דאמר (X=)
תחילתו בפשיעה וסופו באונס (Y=)
חייב.
מופיע (בדרך כלל)
בפעם הראשונה בסוגיא שמביאים את המחלוקת.
-
מאן
דאמר Y
(דעתו במחלוקת)
דוגמא:
מאן
דאמר (Y=)
פטור
מופיע (בדרך כלל)
כאשר המחלוקת ידועה לנו.
|
|
מאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור |
מאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב |
|
|
הבנת הגמרא בהתחלה |
|
|
|
|
אביי |
|
|
|
|
רבא |
|
|
|
