נשוא:
גמרא,
בבא מציעא כד עמוד ב:
לפנים משורת הדין
מחבר:
אייל מימון
כיתה:
ה
בע"ה
לפנים משורת הדין
סיפור שני – רב יהודה ומר שמואל בשוקא דבי דיסא והחמורים שנמצאו במדבר
תחום
התוכן:
כד:
רב
יהודה
הוה
שקיל
…
לפנים
משורת
הדין.
|
התהליך: |
בלשון |
בלשוננו: |
|
רקע |
רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא. |
רב יהודה היה נושא והולך אחרי מר שמואל בשוק שמוכרים בו חיטים כתושות. |
|
השאלה הראשונה של רב יהודה |
א"ל: |
שאל רב יהודה את את מר שמואל – מה יהיה הדין אם מישהו מצא כאן ארנק? |
|
השאלה השניה של רב יהודה |
בא ישראל ונתן בה סימן מהו? |
המשיך רב יהודה לשאול: |
|
תמיהתו של רב יהודה |
תרתי?! |
שתיהן?! |
|
תשובת מר שמואל |
אמר ליה לפנים משורת הדין, |
אמר לו (מר שמואל לרב יהודה): |
|
סיפור דוגמא ל"לפנים משורת הדין" |
כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא, |
כמו זה שאביו של שמואל מצא חמורים במדבר והחזיר אותם לבעליהם לאחר שנים עשר חדשי שנה (שבהם הם תעו במדבר – עד שהוא מצא אותם) |
מ
שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
הלכות מציאה ופקדון סעיף ח"י
וכל זה משורת הדין אבל טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין להחזיר אפילו ברוב נכרים למי שיתן סימן אף על פי שכבר נתייאש.
אבל אין צריך להכריז ולהודיע אלא אם באו הבעלים מאליהם ותבעו ונתנו סימן מחזיר להם.
ואם יודע מעצמו של מי הוא יחזירנו לו אף על פי שלא תבע.
וכן בדבר שאין בו סימן אם יודע בבירור של מי הוא יחזירנו לו אף על פי שכבר נתייאשו שהיאוש אינו כהפקר גמור שאינו מתייאש ומפקיר מרצונו:
לים
בארמית (בדוק במילון שלך והעתק לשם את המלים שאין לך):
-
הוה
–
היה.
-
שקיל – נושא,
נוטל. -
בתריה – אחריו.
-
שוקא
דבי
דיסא
(הופעה
יחידה
בש"ס!) – שוק שמוכרים בו חיטים כתושות להכנת דייסה. -
תרתי – שנים.
-
כי
הא – כמו זה. -
(ד)אבוה – (ש)אביו.
-
אשכח
–
מצא. -
חמרי
–
חמורים. -
(ב)מדברא
–
במדבר. -
אהדרינהו – החזירם.
-
מרייהו
– בעליהם. -
(ל)בתר
– (ל)אחר. -
תריסר
– שנים עשר. -
ירחי
– חדשי. -
שתא
– שנה.