נשוא:
גמרא,
בבא מציעא , מבנה מפורט של סוגית גוזלות מקושרין
מחבר:
אייל מימון
כיתה:
ה
בע"ה
מבנה מפורט של סוגית גוזלות מקושרין
(קטע מהסוגיא של ג'
מטבעות זה ע"ג זה)
תחום
התוכן:
כה:
מאי
טעמא
–
ואם
נטל
לא
יחזיר.
|
התהליך: |
בלשון הגמרא: |
בלשוננו: |
|
שאלה – לבירור הטעם לדין. |
מאי טעמא? |
מה הטעם לכך שלא יגע בגוזלות? |
|
הטעם לדין. |
דאמרינן, הני אינש אצנעינהו ואי שקיל להו, לית להו למרייהו סימנא בגווייהו. |
שאנו אומרים, |
|
קושיא ראשונה על הטעם. |
ואמאי? ליהוי קשר סימנא! |
ולמה? |
|
מענה לקושיא הראשונה. |
אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב, במקושרין בכנפיהן, |
אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: |
|
קושיא שניה על הטעם. |
ולהוי מקום סימן! |
ויהא המקום בו הם מונחים סימן! |
|
מענה לקושיא השניה. |
אמר רב עוקבא בר חמא: |
אמר רב עוקבא בר חמא שמדובר כאן בגוזלות שיכולים לדדות וללכת ממקום למקום ולכן יכול להיות שהמקום בו הם נמצאו אינו המקום בו הם הונחו. |
|
קושיא על המענה. |
אי במדדין, מעלמא אתו ומותרין! |
אם מדובר בגוזלות שיכולים לדדות, |
|
מענה לקושיא |
איכא למימר מעלמא אתו ואיכא למימר אינש אצנעינהו, והוה ליה ספק הינוח. |
יש לומר שהם באו "מהעולם" |
מלים
בארמית (העתק למִלון מה שאין):
מאי
טעמא
(מונח)
–
מה הטעם?
דאמרינן
–
שאומרים אנו.
הני
–
אלו.
אינש
–
אדם.
אצנעינהו – הצניע אותם.
שקיל
– נוטל.
מרייהו – אדוניהם,
בעליהם.
לית – אין.
להו – לו,
להם.
בגווייהו – בהם.
לשבקינהו
–
יניחם.
ואמאי? – ולמה?
ליהוי – שיהא.
כולי
עלמא – כל העולם.
מקטרי – קושרים.