גמרא, בבא מציעא כו: אמר רבא האי מאן דחזי – ומשכחנא מידי.

התהליך:

בלשון הגמרא:

בלשוננו:

שיטת רבא בזוז שנפל בחולות.

אמר רבא: האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא, ואשכחיה ושקליה, לא מיחייב לאהדורי ליה.

אמר רבא:
זה מי שראה שנפל זוז מחברו בין החולות,
ומצאו ונטלו,
לא מחויב להחזירו לו.

טעמו של רבא.

מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה מיאש הוא.

מה הטעם?
אותו שנפל ממנו התייאש מלמצוא את המטבע.

הסבר מדוע החיפושים של המאבד בחול לא משנים את ההנחה הראשונית של רבא.

אע"ג דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נמי נפיל מאינש אחרינא ומשכחנא מידי:

אף על גב שרואהו שמביא כברה וכובר,
אמור אמר (המאבד),
כמו שנפל ממני שלי,
ככה גם נפל מאיש אחר ואמצא משהו על ידי שאחפש בחול.

כלומר:
זה שהמאבד מחפש את המטבע בחול,
לא משנה את נקודת המוצא של רבא – שהמאבד התייאש,
והטעם לכך שהוא מחפש בחול הוא אולי כי ימצא משהו אחר,
אך היאוש הוא יאוש והמוצא זכה במטבע.