גמרא, בבא מציעא כו: אמר רבי אלעזר – הרי אלו שלו.

התהליך:

בלשון הגמרא:

בלשוננו:

רבי אלעזר מחדש דבר שלא כתוב במשנתנו

אמר רבי אלעזר: אפילו מונחין על גבי שולחן.

אמר רבי אלעזר:
אפילו אם מישהו מוצא מעות על גבי השולחן שעליו מתבצעת החלפת המעות של השולחני – הרי הם של המוצא.

נסיון לברר האם ניתן ללמוד מהמשנה את דברי רבי אלעזר

תנן: לפני שולחני הרי אלו שלו, הא על גבי שולחן דשולחני!

אימא סיפא: בין הכסא ולשולחני של שולחני,
הא על גבי שולחן שלו!

אלא, מהא ליכא למשמע מינה.

שנינו במשנה שאם מוצאים את המעות לפני השולחני הרי אלו שלו,
הרי שאם מוצא על
גבי
השולחן – הרי הם של השולחני.

אמור בסוף המשנה:
בין הכסא ולשולחני – של שולחני,
הרי שאם מוצא על השולחן – הרי הם של המוצא!

אלא מזה אין ללמוד ממנה,
ולא ניתן בדרך זו להסיק מהמשנה את דברי רבי אלעזר.

שאלה – בירור,
מנין רבי אלעזר מסיק את מה שהוא אומר?

ורבי אלעזר, הא מנא ליה?

ורבי אלעזר,
זה מנין לו?

דיוק אחד מהמשנה שגרם לרבי אלעזר לחדש את החידוש שלו.

אמר רבא: מתניתין קשיתיה, מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני? ליתני על שולחן!

אמר רבא:
משנתינו קשתה לו.
מה תפסת ששנית במשנה דווקא "בין הכסא לשולחני של שולחני"?
הרי המשנה רוצה לומר לנו דווקא את הדבר שהוא יותר חידוש,
והיה מתאים שתשנה "על השולחן – הרי הם של שולחני".
מכך שהמשנה לא שונה ככה,
אתה לומד שעל השולחן הם לא של השולחני אלא של המוצא.

דיוק שני מהמשנה שגרם לרבי אלעזר לחדש את החידוש שלו.

אי נמי, "מצא בשולחנות", כדקתני רישא "מצא בחנות שלו", אלא שמע מינה אפי'
מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו:

או גם,
היה מתאים שיהיה כתוב במשנה "מצא בשולחנות",
כלומר בחנות של השולחני,
כמו שכתוב בתחילת המשנה לגבי חנות "מצא בחנות"
ולא כתוב "מצא לפני החנוני",
אלא למד ממנה – מכך שכתוב "לפני השולחני"
–
שאפילו אם מצא את המעות מונחין על גבי השולחן,
הרי אלו שלו.