נשוא:
גמרא,
בבא מציעא כו עמוד ב:
שלוש מצוות בהשבת אבידה – הלכה למעשה
מחבר:
אייל מימון
כיתה:
ה
בע"ה
שלש
מצוות
בהשבת
אבידה
–
הלכה
למעשה
תחום
התוכן
בגמרא
–
בבא
מציעא
כו:
ואמר
רבא
ראה
סלע
–
משום
לא
תוכל
להתעלם
בלבד
שו"ע
אדה"ז
חושן
משפט
הלכות
אבידה
ופקדון
סעיפים
א–ב
א
הרואה
אבידת
ישראל
ונתעלם
ממנה
עובר
בלא
תעשה
שנאמר
"לא
תראה
את
שור
אחיך
או
את
שיו
נדחים
והתעלמת
מהם"
וביטל
מצות
עשה
שנאמר
"השב
תשיבם
לאחיך".
לקח
את
האבדה
לעצמו,
ביטל
מצות
עשה
ועובר
בשני
לאוין
–
על
לא
תגזול
ועל
לא
תוכל
להתעלם.
חזר
בה
והשיבה
לבעליה
תיקן
את
הכל,
כמו
המשיב
את
הגזלה,
כי
לאו
של
לא
תראה
וגו'
הוא
ניתק
לעשה
של
השב
תשיבם
כמו
שלאו
של
לא
תגזול
הוא
ניתק
לעשה
של
והשיב
את
הגזלה.
במה
דברים
אמורים?
כשהשיבה
קודם
שנתייאשו
הבעלים
ממנה,
אבל
אם
נתייאשו
הבעלים
ממנה
אחר
שנטלה
זה,
הרי
זה
מעוות
לא
יוכל
לתקון,
לא
העשה
ולא
הלאוין,
לפי
שהשבתו
אותה
מתנה
הוא
שנותן
לבעלים
משלו,
כי
כבר
קנאה
ביאוש
בעלים.
ואינו
דומה
לשאר
מוצא
אבדה
לפני
יאוש
שחייב
להחזירה
אפילו
אחר
יאוש
כמו
שיתבאר,
לפי
שכיון
שהגביה
על
דעת
להחזירה
לבעליה
ולא
ליטלה
לעצמו
הרי
זו
נעשית
פקדון
בידו
וברשות
בעליה
עומדת
לפיכך
אין
היאוש
מוציאה
מרשות
בעלים
שהיאוש
אינו
כהפקר
גמור,
מה
שאין
כן
זה
שנטלה
לעצמו
ולא
נעשית
פקדון
בידו
אינה
אצלו
כעומדת
ברשות
בעליה
אלא
כמונחת
על
גבי
קרקע
עולם
של
הפקר
שהיאוש
מוציאה
מרשות
בעליה
וכל
המחזיק
בה
זכה
בה,
לכן
גם
זה
שהוא
מוחזק
בה
ועומד
זכה
בה
ואינו
צריך
להחזירה.
ורבים
חולקים
ואומרים
שחייב
להחזירה,
שכיון
שבאה
לידו
באיסור
אין
יאוש
מועיל
בו,
כמו
שאינו
מועיל
בגזל
מטעם
זה,
ובחזירתה
מקיים
מצות
עשה
של
השב
תשיבם
ומצות
עשה
של
והשיב
את
הגזלה
ומתקן
הלאו
של
לא
תגזול,
אבל
הלאו
של
לא
תוכל
להתעלם
הוא
מעוות
לא
יוכל
לתקון.
והלכה
כרבים
ובפרט
להחמיר
בשל
תורה:
ב
וכל
זה
בדיעבד,
אבל
לכתחלה
לדברי
הכל
אסור
מן
התורה
להתכוין
לזכות
בה
לעצמו
קודם
שנתייאשו
הבעלים,
אפילו
אם
הוא
דבר
שאין
בו
סימן
שבודאי
מתייאשים
ממנו
הבעלים
כשנודע
להם,
רק
שעכשיו
עדיין
לא
נודע
להם
כלל
שנפל
מהם
הרי
זה
צריך
ליטלו
על
דעת
להחזירו
למי
שיתברר
שהוא
בעליו
על
פי
עדים…