נושא
הדף:
גמרא,
בבא
מציעא:
מבחן
על
פי
הספר
"פרקי
גמרא"
פרקים
12-14

מיועד
לכיתות:
ד–ח

מחבר:
שמואל
רוזנברג

ציון:
___________

שם התלמיד: ______________ ח.
הורים:
___________

מבחן
בפרקי
גמרא
(פרקים 12,
13, 14 מבחן 1)

תלמיד יקר!
המבחן שלפניך בנוי משאלות שבחלקן עליך לעיין בקטעי הגמ'
והמפרשים המובאים במבחן,

עיין היטב!!!
וענה רק לאחר שחשבת היטב!!!

חלק א'

1. פסק את קטעי הגמ'
   שלפניך !

משנה מסכת בבא מציעא פרק ב'

(א)
אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ,
וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז.
אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ,
מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין,
מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת,
מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים,
הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ,

מסכת בבא מציעא דף כג/ב

ומחרוזות של דגים:
אמאי להוי קשר סימן בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת [מנין]
הוי סימן או לא הוי סימן אמר להו רב ששת תניתוה מצא כלי כסף וכלי נחושת גסטרון של אבר וכל כלי מתכות הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן:

וחתיכות של בשר וכו':
אמאי להוי משקלא סימן במשקלא דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות דגים ודג נשוך חייב להכריז חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים הרי אלו שלו הכא במאי עסקינן בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלתא קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה

רש"י

במנינא דשוין –
כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד:
וגסטרון של אבר –
שברי חתיכות של אבר:
שיכוין משקלותיו –
שיאמר משקלו,
ויכוין האמת:
במתקלא דשוין –
שנהגו הטבחים לעשות החתיכות במשקל הזה:
חתיכה גופה סימן –
יאמר מאבר פלוני היה:
או דדפקא –
צואר,
שמעתי,
ומשום רבי יצחק בר'
מנחם שמעתי דדפקא פלנק"ן,
מקום שדופק כשהוא יגע:
חתיכות דג חייב להכריז – קא סלקא דעתך כשאין בהן סימן,
והחתיכה גופה סימן,
או מאצל הראש או מן הזנב:
ודג נשוך –
זהו סימן שלו:
הכא במאי עסקינן –
דקתני חתיכות דג חייב להכריז:
בדאיכא סימנא בפסקא –
שלא נחתכה כדרך החותכין:
כי הא דרבה –
כשהיה שולח בשר לאשתו ביד נכרי:
מחתך לה אתלת קרנתא –
עושה החתיכה בת שלש קרנות,
כזה:
דומיא דדג נשוך –
דיש בו סימן:

משנה מסכת בבא מציעא פרק ב'

(ו)
וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז.
עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
שָׁלשׁ רְגָלִים,
וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן

מסכת בבא מציעא דף כח/א

גמרא תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה:

רש"י

משנה:
שכיניו –
מפרש בגמרא:
כדי שילך –
כל אחד לביתו:
שלשה –
משישמע ההכרזה,
וידע אם אבד לו כלום ואם יבין שאבד יחזור שלשה:
ויכריז יום אחד –
אני אבדתי ואלו סימניה,
ובגמרא פריך דבשלשה ימים אין שהות לחזור לסוף ארץ ישראל:

גמרא:
שכני מקום שנמצא בו אבידה –
שמא שלהן היא:
כדי שיגיע כו'
– ולא ידביקוהו הגשמים,
אלמא כולי האי בעינן,
ומתניתין תני שלשה:

חלק ב'

2. באור סוגיא א'

3. באור סוגיא ב'

4. באור סוגיא ג'

בהצלחה !