אורן
צוויק
גמרא
המניח כז ע"ב
ז–
יב
בס"ד
ט1 אלול תשס"ט
ישיבה תיכונית אלישיב שם:
__________
פ
רק המניח – דף מספר 3
גמרא–
(כז ע"ב)
סוגיית העושה דין לעצמו.
-
שלח רב חיסדא שאלה לפני רב נחמן– אמרו חז"ל שמי שבועט בחבר בברך חייב לשלם לו שלושה סלעים.
והבועט בחברו בכף הרגל משלם חמישה סלעים. ואם היכה את חברו באוכף של חמור משלם 13 סלעים.
ושאלתי היא– אדם שהיכה חברו בידית המעדר או במעדר עצמו– כמה עליו לשלם? -
השיב לו רב נחמן– חיסדא חיסדא, קנס אתה רוצה לקנוס בבל? (הרי אין גובים קנסות כשאין בי"ד רשמי וסמוך) מכל מקום אמור לי איך היה המעשה?
-
שלח לו רב חיסדא– היה בור מים ששיך לשני אנשים בשותפות, הוסכם בניהם שכל יום אחד מהם שואב בתורנות. פעם אחד בא אחד מהם והחל שואב מים לא ביום שמותר ל ו לשאוב, אמר לו חברו – זה היום שלי! ולא השגיח עליו חברו (לא ענה לו כלום והמשיך לשאוב). לקח השני ידית של מעדר והיכה בחברו עד שפסיק בשאיבתו.
-
ענה לו רב נחמן – היה מותר לו להכות את חברו אפילו מאה מכות בידית המעדר! כי יש כלל– במקום של הפסד עושה אדם דין לעצמו!
שנאמר על כך מחלוקת: רב יהודה אומר –לא עושה אדם דין לעצמו,
רב נחמן אומר– עושה אדם דין לעצמו!
במקום שאם יתעכב עד שיתבע את חברו לבית דין יהיה לו הפסד– לדעת כולם מותר לעשות די לעמו.
רב יהודה ורב חסדא נחלקו בזמן שאין הספד אם יתבע בבית דין. רב יהודה סובר שאין לעשות דין לעצמו– כי הרי יכול ללכת לבית הדין. ורב נחמן טוען שמותר לעשות דין לעצמו כי מכיון שהוא צודק לא נטריחו ללכת לבית הדין.
שאלות על רב יהודה:
-
כתוב בתוספתא: בן
בג
בג
אומר
אל
תיכנס
לחצר
חברך
ליטול
את
שלך
שלא
ברשות
שמא
תיראה
עליו
כגנב, אלא
"שבור
את
שיניו"
והיכנס
בגלוי
ואמור
לו–שלי
אני
נוטל.- מכאן רואים שמותר לעשות דין לעצמו ולא כרב יהודה?
עונה על כך רב יהודה: כנראה שרבנן חולקים על בן בג בג וסוברים שאין ליטול את החפץ אף בגלוי, ודעתו של בן בג בג היא דעת יחיד.
(רבי ינאי מנסה לתרץ לרב יהודה: "שבור את שיניו" הכוונה שילך לבית הדין. אך הגמרא דוחה את דבריו– אם כן למה כתוב "ואמור לו שלי אני נוטל" הרי הבית דין אומר זאת והיה צריך להיות כתוב "ואומרים לו…" וכן לא היה צריך להיות כתוב "שלי אני נוטל" אלא שלו הוא נוטל?) -
כתוב בבריתא: שור
שעלה
על
גבי
חברו
להורגו
ובא
בעל
השור
התחתון
להציל
את
השור
שלו
ומשך
את
השור
התחתון
והשור
העליון
נחבט
ומת. בעל
השור
התחתון
פטור
מלשלם
לבעל
השור
המת. אך
אם
דחף
את
השור
העליון
והשור
מת– חייב
לשלם.
מכאן רואים שניתן לעשות דין בעצמו, ולא כרבי יהודה?
והגמרא מבררת: לכאורה מדובר על שור מועד, שאם יעזוב את השור העליון ושורו ימות, ילך בית דין ויקבל את מלא הסכום, ומכאן שאף במקום שאין הפסד יכול לעשות דין בעצמו– ולא כרבי יהודה?
אך דוחה הגמרא ואומרת– לא!
מדובר שהשור התוקף הוא שור תם, (שמשלם רק מחצית הנזק) ואז מותר לעשות דין בעצמו לכל הדעות, (שהרי יש לו הפסד אם שורו ינזק ויבוא לבית דין יקבל רק מחצית מהסכום)- ובמקרה כזה אף רב יהודה מודה שעושה דין בעצמו.
(הגמרא ממשיכה לשאול: אם מדובר על שור תם, שהנתקף יפסיד כסף אם לא יציל את שורו, אז מדוע בסוף המשנה נאמר שאם דחף את השור העליון חייב לשלם? עונה על כך הגמרא– שהיה לו להציל את שורו בצורה עדינה יותר, על ידי משיכת השור שלו ולא על ידי דחיפת השור התוקף!). -
כתוב בבריתא: הממלא
את
חצר
חברו
בכדי
יין
וכדי
שמן, כך
שלא
יכול
לעבור–
משבר
ויוצא
משבר
ונכנס.
מכאן רואים שניתן לעשות דין לעצמו ולא כרב יהודה?
עונה הגמרא: אמר רב נחמן בר יצחק– מותר לו לשבר רק כדי להביא את המסמכים שזקוק לצורך הגעה לבית הדין ולא יותר מכך! -
כתוב בבריתא: מניין
לעבד
עיברי
הנרצע
שהגיע
יובל
וצריך
להשתחרר
ורבו
מפציר
בו
שילך
הביתה
אך
העבד
לא
רוצה–
והיכה
בו
האדון
כדי
שיצא,
שהאדון
פטור
מלשלם
עבור
המכה
לעבד?
שכתוב
בתורה:
"לא
תקחו
כופר
…לשוב.."
כלומר נדרוש את הפסוק שאין צורך לקחת כסף עונש עבור הכאה של עבד השב כל הזמן לאדון.
מכאן שאפשר לעשות דין לעצמו! ולא כרב יהודה?
דוחה הגמרא: מדובר בעבד שהוא גנב, וכל זמן שהיה עבד, היה פוחד מהאדון, אך כשהשתחרר, האדון מפחד שיגנוב לו חפצים ולכן רוצה שיצא, ואם כן יש לאדון הפסד לגשת לבית דין, כי העבד יגנוב לו את כל הבית בזמן הזה.. ובמקרה שיש הפסד גם רבי יהודה מודה שמותר לעשות דין לעצמו!
עוד דחיה: מדובר שהעבר התחתן בזמן שיעבודו עם שפחה כנענית, שהדין שברגע השחרור צריך להפרד ממנה, והעבד לא רוצה, ובמקרה כזה מותר לכל הדעות לחבול בו כדי להפרישו מאיסור.
הגמרא עכשיו שואלת על דעת רב נחמן שסובר שמותר לעשות דין לעצמו:
-
למדנו במשנה: "המניח
את
הכד
ברשות
הרבים
ובא
אחר
ונתקל
בה
ושברה,
פטור"
ומדייקת הגמרא– דווקא כשנתקל בכלי, אך אם שבר בכוונה, חייב.
אפילו כשכל הרחוב מלא כדים? מכאן שאין לעשות דין לעצמו?
דוחה רב זביד– אף אם שבר הדין שפטור, ומה שכתוב "נתקל"
ולא "שבר"
זה בגלל סוף המשנה, ששם חייבים לומר שנתקל. -
כתוב בתורה לגבי אשה המביישת אדם המכה את בעלה שעונשה "וקצותה
את
כפה"-
והכוונה שהיא משלמת כסף עבור הבושה שעשתה למכה.
והרי היא עושה דין לעצמה ומחייבים אותה כסף? וקשה על דעת רב נחמן? שהרי מכאן רואים שאין אדן עושה דין לעצמו?
דחיה:
מדובר כשיש לאשה אפשרות להציל את בעלה באופן אחר, אך היא בוחרת באפשרות להציל את בעלה דוקא בצורה המביישת את התוקף ולכן היא צריכה לשלם גם לדעת רב נחמן. (והגמרא עוד מתפלפלת בעניין) -
למדנו במשנה: "הרי
שהיתה
דרך
הרבים
עוברת
בתוך
שדהו",
החליט
בעל
השדה
לבטל
את
הדרך
הזאת
ולתת
לרבים
דרך
אחרת, מדין
הוא
מה
שנתן
–
נתן, והרבים
זכו
בו. ומה
שלקח–
מחזיר
לרבים.
ולדעת רב נחמן, מדוע לא עושה בעל השדה דין בעצמו? למה הוא מוותר על הדרך הישנה? אם הרבים לקחו את הדרך החדשה, אז שהוא יקח את הישנה בכח–שיתפוס מקל ויכה כל מי שעובר בשדה? למה הרבים זוכים בדרך? (את הדרך החדשה לא יוכל לקחת חזרה כי "מיצר (דרך)
שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו")
עונים לתרץ את רב נחמן 3 תרוצים:
1.
רב זביד: הוא מפסיד את הדרך הישנה משום גזרה – שמא יקח דרך ישרה ויתן לציבור דרך עקומה, ולכן גזרו (שלא מן הדין) שהוא לא יזכה בשום דרך!
2. רב משרשיא: מדובר שהוא נתן להם דרך עקומה ולכן הוא מפסיד את שניהם. אך אם הביא לרבים דרך ישרה– באמת יכול לקחת בחוזקה את הדרך הישנה!
3. רב אשי: כל דרך שהיא מן הצד היא לא טובה ועקומה כי יש אנשים שהדרך החדשה רחוקה להם.. (אמנם אם יתן דרך שנוחה לכולם, יוכל לקחת בחוזקה את הדרך הישנה). -
למדנו בברייתא:
-
תרגומי מילים
-
חלוקת הגמרא לפסקאות.
שאלות על דף 3
-
לרכובה שלוש– כלומר:
_______________________
לבעיטה חמש– כלומר:
_______________________
לסנוקרת 13- כלומר:
_______________________ -
הגדר: מהו קנס ומהו חיוב רגיל?
-
מדוע אין גובים קנסות בבבל?
-
השלם: לדעת רב יהודה:
אבל אף לדעתו, במקרה שיש – אדם עושה דין לעצמו!
לדעת רב נחמן: תמיד -
א. מה מציע בן בג בג לעשות?
ב.
דעתו של בן בג בג מסתדרת רק עם:
ג.
כיצד פוטר רב יהודה את הבעייה שבן בג בג לא כדעתו? -
א. תן שתי פרשניות לביטוי "שבור את שיניו"
ב.
דחה את פרשנותו של ר' ינאי -
הסבר את המושגים:
שור מועד:
שןר תם: -
אם מדובר על שור תם– קשה / לא קשה – על רב יהודה,
כי:
אם מדובר על שור מועד– קשה / לא קשה – על רב יהודה,
כי: -
אם שכני מילא את החצר שלי בסחורה, האם מותר לי להיכנס לביתי על ידי שבירת הסחורה?
לדעת רב נחמן:
לדעת רב יהודה: -
הסבר את המושג:
עבד עיברי
עבד נרצע -
באיזה מקרה מותר להכות עבד שלא מוכו להשתחרר?
לדעת רב נחמן
לדעת רב יהודה (2 מקרים) -
המשנה "המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור"
לא מסתדרת עם דעתו של : רב נחמן/ רב יהודה. מדוע?