בס"ד,
כב'
מרחשוון,
תשס"ז בבא קמא 7
נושא
הדף: גמרא,
בבא קמא,
שומר אבדה
מאיר
מימון
כתה
ח'-ט'
שומר אבידה
א
הכל
צריך
דעת
בעלים –
גנב,
גזלן,
וארבעה שומרים שהשיבו –
צריכין להודיעו,
ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה –
חייבים באחריותן,
דכיון דידע שאבדה ולא ידע שהושבה –
לא נזהר בה,
ולא מאכילה.
רש"י בבא מציעא דף לא.
יתיביה:
לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו;
מאי לעולם?
לאו אפילו מביתו,
שמע
מינה:
כשומר שכר דמי!
אמר
ליה:
מודינא לך בבעלי חיים,
דכיון דנקטי להו ניגרא ברייתא,
בעי נטירותא יתירתא.
איתיביה רבה לרב יוסף:
(דברים כ"ב) השב – אין לי אלא בביתו,
לגינתו ולחורבתו מנין?
תלמוד
לומר:
תשיבם,
מכל מקום;
מאי לגינתו ולחורבתו?
אילימא לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת,
היינו ביתו!
אלא פשיטא,
לגינתו שאינה משתמרת ולחורבתו שאינה משתמרת,
שמע
מינה:
כשומר חנם דמי!
אמר
ליה:
לעולם לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת,
ודקא קשיא לך:
היינו ביתו!
הא קא משמע לן,
דלא בעינן דעת בעלים;
כדרבי אלעזר,
דאמר
רבי אלעזר:
הכל
צריכין
דעת
בעלים,
חוץ מהשבת אבידה,
שהרי ריבתה בו תורה השבות הרבה.
אמר
ליה אביי לרב יוסף:
ואת לא תסברא דשומר אבידה כשומר חנם דמי?
והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
הטוען טענת גנב באבידה – משלם תשלומי כפל,
ואי סלקא דעתך שומר שכר הוי,
אמאי משלם תשלומי כפל?
קרנא בעי שלומי!
אמר
ליה:
הכא במאי עסקינן – כגון שטוען טענת לסטים מזויין.
אמר
ליה:
ליסטים מזויין גזלן הוא!
אמר
ליה,
שאני אומר:
לסטים מזויין,
כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא.
-
מהי דעת רבה ומהי דעת רב יוסף?
-
צטט את קושיית רב יוסף.
-
הסבר את הקושיה.
-
כיצד תירץ רבה את הקושיה. באיזה מקרה הוא מודה לרב יוסף ומדוע, ובאיזה מקרה הוא לא מודה לרב יוסף?
-
צ
טט את קושיית רבה על רב יוסף? העתק את הפס' המלא אותו מזכיר רבה. -
הסבר את הקושיה.
-
כיצד מתרץ רב יוסף את קושייתו של רבה?
-
רב יוסף מביא את דברי ר' אלעזר.
מהיכן הם לקוחים? -
עיין ברש"י , (בצד העמוד) והסבר את המשפט, "הכל צריכים דעת בעלים"?
-
עיי בדברי הרמב"ם והשו"ע.
כמו מי פסקו. רבה או רב יוסף? נמק.
חייב ליטפל באבידה עד שיחזירנה לרשות בעליה במקום המשתמר.
אבל אם החזירה למקום שאינו משתמר,
כגון גנה וחורבה ואבדה,
משם חייב באחריותה.
החזיר את האבידה בשחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בשחרית,
אינו חייב ליטפל בה שהרי הבעלים רואים אותה אף על פי שאינו מקום המשתמר.
אבל בבעלי חיים,
לעולם חייב ליטפל בה עד שיכניסנה לרשות הבעלים המשתמרת,
ואינו צריך דעת בעלים.
ראה בהמה שברחה מן הדיר,
והחזירה למקומה,
הרי זה קיים המצוה ואינו צריך דעת בעלים.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רסז סעיף א
הכריז או הודיע ולא באו הבעלים תהיה המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו,
וכל זמן שהאבדה אצלו אם נגנבה או אבדה חייב באחריותה ואם נאנסה פטור ששומר אבדה כשומר שכר הוא מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה.
רמב"ם
הלכות גזלה ואבדה
פרק יג הלכה י