פרק ראשון

באיזה תרנגולת ?

1. רב נחמן – לגדל ביצים:
   ב"ה אוסרים משום נולד (ביו"ט סתם רבי להחמיר,
   ובשבת להקל).

2. רבה – העומדות לאכילה:
   ב"ה אוסרים משום הבנה – (ביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת,
   אסור מהתורה וביו"ט לבד אסור מדרבנן).

3. רב יוסף – העומדות לאכילה:
   ב"ה אוסרים משום פירות הנושרים.

4. רבי יצחק – העומדות לאכילה:
   ב"ה אוסרים משום משקין שזבו,
   גם ר'
   יוחנן.

(ב.-ג.)

כל דבר שיש לו מתירין,
אפילו באלף לא בטל.

(ג🙂

ר"מ "את"
שדרכו לימנות לא בטל:

1. לפי ר'
   יוחנן – רק דבר שתמיד מונין לא בטל – "את"
   שדרכו.

2. לפי ר"ל – גם דבר שלפעמים מונין לא בטל – "כל"
   שדרכו.

3. רב אשי – כמו שדבר שאין לו מתירין,
   מחמירים בביטול,
   כך:
   מחמירים בספק אפילו ספק דרבנן.

(ג:-ד.)

ביצה תאכל היא ואמה–

שלקח את אמה סתם, אם נשחטה. הובררה שלאכילה לקחה,
והביצה מותרת.

אם לא נשחטה,
הובררה שלגדל ביצים לקחה, והביצה אסורה.

(ד.)

שבת ויו"ט –

1. רב – נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה.

2. ר"י – מתיר – אבל ר"י מודה שעצים שנשרו מן הדקל בשבת,
   אסורים ביו"ט.

(ד.-ד🙂

(עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט,
מרבה עליו עצים מוכנים ומבטלן:

1. האסור דרבנן מותר לבטל איסור לכתחילה.

2. מקלא קלי איסורא.

ד🙂

שני ימים של גלויות–

1. רב–
   נולדה בזה אסורה בזה – שתי קדושות.

2. רב אסי – מתיר – קדושה אחת (מספק).

(ד🙂

אפר כירה מוכן רק אם הוסק מבעוד יום, או אם ראוי לצלות בו (חם).

(ח.)

יומיים של ר"ה –

רב ושמואל – נולדה בזה אסורה בזה – קדושה אחת – כי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה,
נוהגים גם היום קדוש ומחר.

משחרב בית המקדש התקין ר'
יוחנן בן זכאי שמקבלין עדות כל היום.

(ד:-ה🙂

אבל ביצה אסורה משום:

1. הא לן (קדושה אחת),
   הא להו – שתי קדושות.

2. כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.

3. גזירה מהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד …

4. מי לא מודה ר'
   יוחנן בן זכאי שאם באו אחרי מנחה …

מת:
ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין

ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל,
אפילו ביו"ט של ר"ה אפילו למיגז ליה גלימא.

(ו.)

אפרוח שנולד ביו"ט

1. רב אוסר משום מוקצה – תניא כוותיה דרב.

2. שמואל מתיר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה.

(ו.-ו🙂

עגל שנולד ביו"ט – מותר לכ"ע.

(ו🙂

ביצה עם יציאת נגמרה ומגדלת אפרוחים, במעי אמן אינה מגדלת.

השוחט את התרנגולת ומצא ביצים גמורות מותר לאכול עם חלב.

השוחט את התרנגולת ומצא ביצים גמורות מותר לאכול ביום טוב.

בדק קנה מבעוד יום בערב יום טוב ומחר לפני עלות השחר מצא ביצים,
מותרות,
אימר שלא בדק יפה, וודאי נולדו אתמול ביום, אם יש זכר בקירוב מקום.

(ז.)

השוחט שבא לימלך – ב"ש מתירים לכתחילה לשחוט ע"מ לכסות בדקר נעוץ.

שלש בעיות והפתרונות:
מוקצה – דקר נעוץ

כתישה – עפר תיחוח

עשיית גומא – אינו צריך אלא לעפרה – מקלקל מדרבנן והתירו משום שמחת יו"ט..

(ז:-ח.)

הכניס עפר לגינתו,
מותר לכסות בו,
ומכניס אדם מלא קופתו ועושה בו כל צורכו והוא שייחד לו קרן זווית.

(ח.)

כוי – אין שוחטין ביו"ט – ואם שחט,
אין מכסין כי:

1. אפר כירה מוכן אצל וודאי ולא אצל ספק

2. גזירה משום התרת חלבו.

(ח🙂

אפילו אם נתערבבו דם בהמה חיה ועוף,
אין מכסין אלא אם אפשר בדקירה אחת.

שחט ציפור מבעוד יום, אין מכסין.

(ח🙂

גלגל עיסה מבעוד יום, מחלוקת אם מכסין.

חלת חו"ל,
אוכל ואח"כ מפריש.

(ט.)

ב"ש אין מולכים סולם, ב"ה מתירין

1. מחלוקת ברשות הרבים,
   אבל ברשות היחיד כ"ע מתירין

2. מחלוקת ברשות היחיד אבל ברשות הרבים כ"ע אוסרים.

יוצא שמה אסרו משום מראית העין,
מותר בחדרי חדרים אבל זה מחלוקת תנאים,
ורב יהודה אמר רב שאוסר סובר כתנא האוסר.

(ט.)

ב"ש – לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום,
וב"ה אומרים,
עומד ואומר מזה ומזה אני נוטל לב"ה לא מספיק לומר "מכאן אני נוטל",
או משום

1. שאין ברירה.

2. חשש שמא יטלטל הרבה שלא לצורך עד שימצא ראויים.

3. שמא לא ימצא בכלל ראויים,
   וימנע משמחת יום טוב.

(י.-י🙂

"זימן שחורים ומצא לבנים"

ר'
חנינא – רוב וקרוב הולכים אחר הרוב – אבל אין הוכחה ממשנתינו כי מדובר בדף.

"אם אין שם אלא הם מותרין"
– מדובר במדדין ויש קן בתוך חמישים אמה בקרן זוית.

(י:-יא.)

ב"ש אין נוטלין את העלי … וב"ה מתירין–

ושויון שאם קצב,
אסור לטלטלו (ממקומה מחמת חיסון כיס –תוס').

(יא.)

ב"ה מתירין לתת עור לפני הדורסן, ושוין שמולחין עליו בשר לצלי (קצת מלח).

אין מולחין חלבים,
ואסור לשטוח ע"ג יתדות, ור'
יהושע מתיר.

(יא.)

מולח אדם (בטירחא אחת) כמה חתיכות של בשר אפילו שאינו צריך אלא לאחת.

ג'
דברים התירו סופן משום תחילתן

1. עור לפני הדורסן.

2. לסגור תריסי חנויות (כלים בתוך החנות)

3. החזרת רטיה במקדש.

ולפי ר"י – אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל יגמור

(יא🙂

להחזיר תריסי כלים:
ציר מן הצד אסור לכ"ע

אין ציר מותר לכ"ע

ציר באמצע מחלוקת – ב"ה מתירין.

(יא:-יב.)

ב"ה מתירין להוציא קטן לולב וס"ת – טעמן של ב"ה,
מתוך שהותרה לצורך (אוכל נפש).
הותרה גם שלא לצורך,
אבל בלי צורך כלל – אסור.

(יב.)

הלכה כר'
יוסי – מותר להביא חלה ותרומה לכהן ביום טוב

מוללין מלילות ביום טוב.

(יב🙂

1) הכניס שיבולין לעשות עיסה – אוכל אכילת עראי ( לא הוקבעה מעשר).

2) הכניס שיבולין לעשות מלילות – מחלוקת אם הוקבעה למעשה.

3) הכניס שיבולין לעשות עיסה ומלל,
כ"ע הוקבעה למעשר,
ויהיה מותר להפריש ביו"ט.

(יג.)

מי שהיה חבילי תלתן של טבל שהקדים בשיבולין, הרי זה כותש לפני שנותן מעשרות, משום קנס.

(יג.)

דיכת מלח: כ"ע מצריכים שינוי במלח כי:

1. כל הקדרות צריכות מלח.

2. מלח אין מפיג טעמו.

גם שמואל שלא מצריך שינוי במלח –
מצריך שנוי קטן.

(יד.)

מכתשת גדולה – אסורה.

מכתשת קטנה –

1. מותרת

2. הא לן הא להו – כלומר בישראל אסור משום שעבדיהם מזלזלים.

(יד.-יד🙂

ב"ה – מותר לברור כדרכו פסולת מתוך אוכל,
אם טירחת ברירת האוכל מרובה.

ב"ה – מותר לשלוח בהמות חיות ועופות אפילו חיים.
אבל לא בשורה של ג'
בני אדם.

(יד🙂

מדאורייתא מותר לשים בגד כלאים תחתיך – אבל חכמים אסרו–
ואפילו תחת עשר מצעות.

מפני מה אמרו וילון טמא – מפני שהשמש מתחמם כנגדו.

(יד🙂

מותר ללבוש בגד כלאים אם הוא קשה.

מותר לשלוח תפילין ביו"ט.

(טו.)

הצלת תפילין.

1. מקום שאינו שמור לא מגנבים ולא מכלבים – מותר להרים מהקרקע ולהביא לביתו.

2. מקום שאינו שמור מגנבים,
   אבל שמור מכלבים – אסור להרים אבל אם כבר על ראשו,
   מותר להביא לביתו.

3. מקום שמור גם מגנבים וכלבים–
   אם כברעל ראשו,
   מותר להביא רק לבית הסמוך לחומה.

(טו.)

פרק שני

ערוב תבשילין – משום?

1. כבוד שבת, (לברור מנה יפה לשבת)

2. כבוד יו"ט (כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, ק"ו לחול)

(טו🙂

לא שנו אלא בתבשיל אבל בפת לא מערבין

(טז.)

עדשים שבשולי הקדרה סומכין עליו לעירוב תבשלין.

(טז.)

ערוב תבשילין צריך כזית.

(טז🙂

ערוב תבשלין צריך את דעת המניח, אבל לא את דעת מי שהניחו עבורו .

מי שלא מערב בקביעות, אלא סומך על רב העיר,
נקרא פושע, ולא יוצא בעירובו של הרב

יו"ט בערב שבת אין מניחין לא ערוב חצרות ולא ערוב תחומין משום מתקן.

(טז🙂

מניח אדם ערוב תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה,
אבל ערוב תחומין מחלוקת.

(טז🙂

ממלא אשה כל הקדירה בשר,
אע"פ שאינה צריכה אלא חתיכה אחת.

ממלא אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא.

(יז.)

מי שלא עירב,
הוא נאסר, וקמחו נאסר אלא יקנה קמחו לאחרים והם יאפו עבורו.

מי שלא עירב ועבר ואפה – בעיא דלא איפשיטא.

ואם הערים ודאי אסור כי הערמה חמורה ממזיד.

(יז.)

ארבעה טעמים למה אסור להטביל כלי ביו"ט.

1. שמא יעביר ארבע אמות ברשות הרבים.

2. גזירה שמא יסחוט.

3. גזירה שמא ישהה.

4. נראה כמתקן.

(יז:-יח.)

אבל:
כלי שנטמא ביו"ט,
מותר להטביל.

וכלי שנטמא אפילו לפני יו"ט,
בוולד הטומאה (הכלי שני מדרבנן)
מותר להטביל

אדם מותר לטבול ביו"ט,
מפני שנראה כמיקר,
ואפילו ביום כיפור.

מחלוקת תנאים אם נדרים ונדבות נקרבים ביו"ט.

(יח.)

מי שסובר שאינם נקרבים, אפילו מדאורייתא אינם נקרבים.

מביא אדם תודתו בחג ויוצא בה משום שמחה. אבל לא משום חגיגה כי כל דבר בחובה אינה בה אלא מן החולין,
ולא מועיל תנאי.

(יט:-כ🙂

"הבו ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי,
ארבע מאה זוזי שקיל,
ובתו,
איבעי…"

(כ.)

מה שב"ש סוברים שלא סומכים על שלמים ביו"ט:

1. ששלמי חובה לא צריכים סמיכה בכלל (לא לומדים מנדבה).

2. או שצריכים סמיכה אבל אינו דוחה יו"ט,
   אלא נעשה מבעוד יום ולא צריך תכף לסמיכה שחיטה.

(כ.)

אם עבר ושחט נדרים ביו"ט (לפי האוסר) מותר לזרוק את הדם כדי לאכול את הבשר, אבל אם אין בשר, מחלוקת אם מותר לזרוק את הדם כדי להקטיר אימורין בערב.

(כ🙂

מותר לשחוט בהמה חציה של יהודים וחציה של גוי אבל עיסה אסור כי אפשר לחלק את העיסה.

עיסת כלבים מותר כי אפשר לפייס בנבילה,
ולפי ר"ח שלא אומרים הואיל, רק אם יש נבילה בביתו.

(כא.)

בני באגא דרמו עליהו קמחא דבני חילא – אם אפשר לתת לתינוק ולא קפדי,
מותר.

(כא.)

ר'
יוסי הגלילי "לכם"
ולא לכלבים,
ר"ע – חולק.

אין מזמינין את הנכרי ביום טוב שמא ירבה בשבילו.

(כא.-כא🙂

ג'
דברים מחמיר ר"ג כב"ש

1. אין טומנין.

א)
שלא הניח עירוב תבשילין.

ב)
שהניח,
אבל עירוב לזה ולא לזה.

2. אין זוקפין – מנורה של חוליות – בנין וסתירה בכלים.

3. אין אופין פתין … – משום טירחא.

(כא:-כב)

לכבות נר מפני ד"א,
או משום הפסד ממון – אסור,
ר"י מתיר.

(כב.)

מותר רפואה ביום טוב שני של גלויות.

(כב.)

אף הוא אומר ג'
דברים להקל … מניחין את המוגמר,
וחכמים אוסרים מחלוקת להריח – חכמים אוסרים כי אינו שוה לכל נפש.

לעשן פירות:
רב אוסר – כי אינו שוה לכל נפש .

שמואל ורבא – מתירין כי "ראוי"
לכל נפש.

לדעת האוסרים יש כאן ג'
מלאכות – מבעיר וכיבוי – בגחלת של מתכת ובגחלת של חרס – מוליד ריח.

(כב:-כג.)

סחופי כסא אשיראי – אסור משום מוליד ריח.

(כג.)

פרק שלישי

אדם שצד חיה אל ביבר – מחלוקת ר"י ורבנן

אדם שצד חיה מביבר – מחלוקת ר"י ורבנן

(כד.)

צידת עוף – תלוי אם הביבר מקורה או לא – אבל בציפור דרור אינו חייב עד שתצוד אותו אל מגדל.

גם בצידת חיה – אפשר להבדיל בין ביבר קטן וגדול.

ספק מוכן אסור,
ור"ג מתיר.

מה שר"ג מתיר – רב –מותר רק לקבל.
לוי – מותר אפילו לאכול.

(כד)

נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט,
אם יש באותו מין במחובר,
אסור עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו.

אבל:
באיסור דרבנן כמו הבאה מחוץ לתחום לישראל,
מותר לישראל אחר להנות.

(כה.)

הפשט ונתוח בעולה וה"ה לקצבים – אורח ארעה קמ"ל.

אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו… ביו"ט,
משום זילזול ביו"ט.

(כה🙂

בכור שנפל לבור

ר'
יהודה – מותר לבדוק ולהעלותו ולשחוט אם יש מום שנפל מבעוד יום.

ר"ש – אסור לבדוק כי זה דומה למתקן.

ויש שסוברים בדעת ר"ש שמותר לכתחילה,
אם נולד במומו,
ומותר בדיעבד, אם נפל בו מום מבעוד יום.

(כו.)

מוקצה לחצי שבת – בעיא דלא איפשיטא.

(כו🙂

גומרו בידי אדם מותר.

(כז.)

בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה – גם ר"ש מודה,

1. אם בהמת קודשים.

2. אם היה בריא בכניסת יו"ט – לפי דעת אמורא אחד.

(כז🙂

אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר – אפילו לשמרו מן העכברים,

טבח אומן אסור לשקול בשר ביד.

ר"י מתיר במכשירי איכל נפש שלא יכלת לעשות מבעוד יום הלכה כר"י ואין מורין כן.

(כח.)

שפוד שצלאו בו בשר,
אסור לטלטלו – (מוקצה)
אלא שומטו ןמניחו בקרן זוית.

(כח🙂

"מלא לי כלי זה אבל לא במידה":

1. לא בכלי המיוחד למדה

2. אסור רק להזכיר שם מדה,
   אבל כלי המיוחד מותר.

(כט.)

לא ימדוד אדם שעורין,

והנחתום מודד תבלין כדי שלא יקדיח תבשילו.

מחלוקת אם שונין קמח ביו"ט

מותר לנפות קמח בשינוי (אגבא דמהולתא)

(כט.)

פרק רביעי

המביא כדי יין לא יביאם בסל … אם א"א לשנות,
מותר.

(ל.)

מוטב שיהיה שוגגין ואל יהיו מזידין וה"מ בדרבנן, ולא היא, ל"ש בדאוריתא, ול"ש בדרבנן

אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה.

(ל🙂

מה שמותר מן הסמוך לה:
1) סמוך לדפנות (לא נארג אותם)

2) בחבילות על הסכך.

מה שר"ש מתיר לקחת עצים מן הסוכה עצמה,
סוכה רעועה שנפלה,
ולא מדובר בסוכת חג,
אלא סוכה בעלמא.

בסוכת חג מועיל תנאי (איני בודל …)
רק בקישוטים

מביא עצים …

מסקנה:
ר'
יהודה – סמוך לעיר ולא צריך פותחת.

ר'
יוסי – או סמוך או פותחת.

(לא.)

בית שהוא מלא פרות … ר"מ אף פוחת לכתחילה –

ר"מ מתיר – רק באוירא דלבני ומשום שמחת יו"ט,
אבל אחרת,
יש איסור דרבנן

לפי חכמים – מותר רק אם נפחת ואין איסור מוקצה כי עמד בפניו רק איסור דרבנן (רש"י).

שמואל – חותמות שבקרקע – מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך,
שבכלים מתיר מפקיע וחותך.

(לא🙂

"ר'
יהודה אומר חותכה באור – " באור בפני שנתי נרות.

(לב.)

אין גורפין תנור (משום תקון) ואם א"א לאפות, מותר לגרף כדעת ר"י.

בנין קבוע אסור מן התורה גם בלי גג

בנין ארעי, אסור רק מדרבנן,
והתירו משום כבוד הבריות.

מדורתא –מלמעלה למטה – שרי.
מלמטה למעלה אסור.

(לב🙂

אין מנהיגין את הבהמה במקל 1) מוקצה 2) מחזי דאזיל לחנגא.

חזרא–
יבשתא מותר,
רטיבתא – אסור.

(לג.)

אוכלי בהמה אין בו משום תיקון כלי – ברכין,
אבל קשין,
יש תיקון כלי.

לקטום עץ לחצוץ שניו – ר"א חייב מדאוריתא,
חכמים – אסור מדרבנן.

לקטום עץ להריח – ר"א אסור מדרבנן,
חכמים – מותר לכתחילה.

רבי אלעזר מודה שמותר לשבור חבית ולא גוזר שמא יתכוון לעשות כלי. במוסתקי

אין מוצאין את האור – משום מוליד (מדרבנן)

(לג🙂

אין מלבנין את הרעפים – 1) צריך לבדקן,
2) צריך לחסמן.

(לד.)

אחד שבת, תרומה,
חצר,
ומקח כולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן.

ויש חולקין.
(בשבת – ר"א והלל חולקין)

(לה.)

פרק חמישי

מכסים פירות – אפילו אירא דליבני (מוקצה).
ורבי יצחק חולק.

(לו.)

אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה, ומותר להוציא את הגרף לאשפה ושמחזיר, נותן בו מים ומחזיר.

(לו🙂

מותר גם להוציא את המוקצה בלי גרף (הוא עכברתא ..)

משילין פירות … ביו"ט אבל לא בשבת – ב"ה

אין בין יו"ט לשבת … – ב"ש.

(לז.)

"המוסר בהמתו לבנו או לרועה ביו"ט,
"הרי אלו כרגלי הבעלים" אבל אם יש רק רועה אחד בעיר,
כרגלי הרועה.

שנים ששאלו חלוק בשותפות … ואם מצעו את התחום הרי זה לא יזיזנה.

שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות:
רב – חבית מותרת בהמה אסורה משום דיניק תחומין מהדדי.

לית ליה לר'
אושיעיא ברירה בדאוריתא,
אבל בדרבנן יש ברירה.

(לז🙂

האשה ששאלה תבלין מים ומלח,
אינם בטלין בעיסתה משום:

1. גזירה שמא תעשה בשותפות.

2. תבלין לטעמיה עבדי

3. דהוי ליה דבר שיש לו ימתירין.

(לח🙂

שלהבת אין דינה כגחלת לענין תחומין, ע"ז,
שבת,
נדרים,
אבל לענין הקדש,
אסור מדרבנן, וגזרו משום דלא בדיל מיניה.

בור של יחיד כרגלי היחיד – במוכונסין.

(לט.)

בור של עולי בבל: נחשב לכ"ע כהפקר.

מילא ונתן לחבירו – רב נחמן – כרגלי מי שנתמלו בשבילו – המגביה מציאה לחבירו לא קנה לעצמו.

רב ששת – כרגלי הממלא – המגביה מציאה לחבירו קנה לעצמו.

(לט🙂

המפקיד פירות אצל חבירו רב–
כרגלי מי שהפקידו אצלו.

שמואל – כרגלי המפקיד.

(מ.)

רבי – אין מוקצה לר"ש אלא גורגרות וצימוקין בלבד:

1. מדבריות כמו גורגרות וצימוקין.

2. לדבריו דר"ש קאמר וליה לא סבירה ליה

3. לדבריהם דרבנן קאמר …