נושא:
גמרא,
ברכות ב: דף עזר
מחבר:
יהודה שקלנובסקי
כתות יעד: ט
ברכות – דף עזר לסוגיה:
האם הזמן של הכהן והעני הוא אותו זמן (דף ב' ע"ב)
ספק הגמ'
אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ורמינהו מאימתי קורין את שמע בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו.
סיפא ודאי פליגא אמתניתין. רישא מי לימא פליגי אמתני'.
לא עני וכהן חד שיעורא הוא.
למדנו במשנה,
שהזמן שבו מתחיל זמן ק"ש הוא משעה שהכהן נכנסים לאכול בתרומתם (כלומר צאת הכוכבים).
ובברייתא למדנו,
שהזמן שבו אפשר לקרוא ק"ש בערב הוא משעה שהעני מתחיל לאכול את סעודתו בערב עד הזמן שבו הוא מסיים את סעודתו.
לגבי סוף זמן ק"ש בודאי שיש מחלוקת בין המשנה לבין הברייתא,
שהרי במשנה למדנו שלוש שיטות (-
עד סוף האשמורה הראשונה,
עד חצות ועד עמוד השחר),
ובברייתא הזמן הסופי הוא הזמן שבו העני מסיים את סעודתו.
אך יש לבדוק האם גם לגבי תחילת הזמן יש מחלוקת בין המשנה לברייתא,
כלומר האם הזמן של הכהן שמתחיל לאכול בתרומתו אחרי שנטמא וחיכה ללילה (=הערב שמש)
הוא אותו זמן שבו מתחיל העני לאכול את סעודתו?
ואומרת הגמ',
שאכן הזמן של העני הוא אותו זמן של הכהן (עני =
כהן).
הוכחה 1
ורמינהו,
מאימתי מתחילין לקרות ק"ש בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות דברי ר"מ.
וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים…
קא סלקא דעתך דעני ובני אדם חד שעורא הוא.
ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא חכמים היינו רבי מאיר,
אלא שמע מינה עני שעורא לחוד וכהן שעורא לחוד.
לא עני וכהן חד שעורא הוא, ועני ובני אדם לאו חד שעורא הוא.
הגמרא
מנסה
להביא
ראיה,
שהזמן
של
הכהן
שונה
מאשר
הזמן
של
העני.
ישנה ברייתא שבה נחלקו ר'
מאיר וחכמים מהו הזמן שבו מתחיל זמן ק"ש של ערבית.
ר"מ סובר שהזמן הוא משעה שבני
אדם נכנסים לאכול סעודתם בע"ש וחכמים סוברים שהזמן הוא משעה שהכהנים זכאים לאכול בתרומתם.
הגמרא מניחה שהזמן של בני אדם =
לזמן של העני הנ"ל.
ולכן:
אם נסבור שגם הזמן של העני =
כהן יצא לנו שהזמן של בני אדם =
כהן.
דבר כזה כמובן לא יכול להיות,
משום שאז אין מחלוקת בין ר"מ וחכמים,
ובברייתא כתוב במפורש שהם חולקים.
מתוך כך מגיעה הגמ'
למסקנה,
שהזמן
של
העני
שונה
מאשר
הזמן
של
הכהן,
ולכן גם אם הזמן של בני אדם =
לזמן העני,
עדיין תהיה מח'
בין ר"מ וחכמים (כי הזמן של בני אדם שונה מזה של הכהן),
ואז הברייתא מובנת.
דוחה
הגמ'
את
ההוכחה:
אפשר לומר שהזמן של העני =
לזמן של הכהן ואעפ"כ אפשר להבין את מח'
ר"מ וחכמים.
אפשר לשנות את ההנחה הראשונית שלנו,
ולומר שהזמן של בני אדם שונה מאשר הזמן של העני,
וממילא אפשר לומר שעני =
כהן ועדין תהיה מח'
בין ר"מ לחכמים,
והברייתא תהיה מובנת.
הוכחה 2
ועני וכהן חד שעורא הוא.
ורמינהו,
מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין משעה שקדש היום בערבי שבתות דברי ר' אליעזר.
רבי יהושע אומר משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
רבי מאיר אומר משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן (אמר לו ר'
יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים).
ר' חנינא אומר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח ר'
אחאי ואמרי לה ר'
אחא אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב.
ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא רבי חנינא היינו ר'
יהושע.
אלא לאו שמע מינה שעורא דעני לחוד ושעורא דכהן לחוד שמע מינה.
הגמרא
מביאה
הוכחה
סופית,
שאכן
הזמן
של
העני
שונה
מאשר
הזמן
של
הכהן.
הגמ'
מביאה ברייתא,
שיש בה 5
שיטות מתי מתחיל זמן ק"ש בערב.
ר'
יהושע סובר שהזמן מתחיל בשעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתם.
ר'
חנינא סובר,
שהזמן הוא בשעה שהעני מתחיל את סעודתו.
אם נאמר שהזמן של העני =
לזמן של הכהן,
יצא לנו שאין מחלוקת בין ר'
יהושע לר'
חנינא.
אך דבר כזה אי אפשר לומר,
שהרי בברייתא מפורש שהם חולקים זה על זה.
לכן
חייבים
לבאר
שהזמן
של
העני
שונה
מהזמן
של
הכהן,
כי רק כך תהיה מחלוקת בין ר'
יהושע לר'
חנינא.
למסקנת הגמ',
הזמן של העני שונה מאשר של הכהן.
