נושא:
גמרא,
ברכות
דף
יב
עמוד
ב:
דף
עבודה
מחבר:
צבי יניר
כתות:
חט"ב
דף עבודה 25-
ברכות דף יב עמוד א
א1-פשיטא,
היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא – יצא,
דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא, דהא תנן: על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו – יצא.
א2- אלא,
היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא,
פתח ובריך אדעתא דחמרא, וסיים בדשכרא, מאי?
בתר עיקר ברכה אזלינן, או בתר חתימה אזלינן?
-
א1-
(נקיט=אוחז)
השלם: על חמרא (שבעברית פרושו________) מברכים ____________________
על שכרא (שבעברית פרושו________)
מברכים_____________________. -
עיין ברש"י והסבר בלשונך מה פשיטא לגמרא בקטע זה.______________________________________
_____________________________________________________________________________ -
'דהא תנן'- ציין היכן נמצאת משנה זו.
פתח את הגמרא ועיין במסורת הש"ס.
פרק_________דף____________ -
א2-באר על פי דברי רש"י כאן בא1
את הבעיה ההלכתית שהגמרא מעלה._____________________________
________________________________________________________________________________ -
עיין בתוס' ד"ה 'לא לאתויי' בסופו 'והקשה הר"ר יעקב מקינון'
עד סופו.
א.מה מקשה ר'
יעקב מקינון על הגמרא?____________________________________________________ב.
ב. כתוב מהו תרוצו של התוס'.
(אל תסתפק בציון העובדה שיש שני מקרים שונים אלא נסה להתמקד מה ההבדל העקרוני בין המקרים)
__________________________________________________________________
_________________________________________________________________________________ -
הרי"ף ועוד ראשונים הבינו אחרת לחלוטין את קטעים א1
וא2. לדעתם הכוונה בא1
היא שהוא סיים את ברכת שהכל ומיד תוך כדי דיבור כשנזכר שזה יין הוא תיקן את עצמו והוסיף לומר את המילים 'בורא פי הגפן'.
והבעיה בא2 היא במקרה ההפוך,
שאחז בשכר וברך עליו 'בורא פי הגפן'
ונזכר תוך כדי דיבור ותיקן והוסיף 'שהכל נהיה בדברו'.
והשאלה היא האם הולכים אחר הסוף–החתימה שהייתה בסדר או לפי הברכה הראשונה שיצאה מפיו שלא הייתה נכונה.
א.
האם קושיית הרב מקינון (5א)
קשה גם על הרי"ף?
נמק!_______________________________________
ב.
איזו קושי יש בפרושו של הרי"ף,
שיכול להסביר מדוע רש"י לא רצה לפרש כמותו?
(רמז–קשור למושג 'תוך כדי דיבור')__________________________________________________________________________
ב1. תא שמע:
שחרית:
פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים –
לא יצא, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור –
יצא;
ערבית:
פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור –
לא יצא, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים –
יצא;
כללו של דבר:
הכל הולך אחר החתום. –
ב2. שאני התם דקאמר:
ברוך יוצר המאורות.
–
ב3. הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה – שפיר,
אלא לרבי יוחנן דאמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה,
מאי איכא למימר?
–
ב4. אלא,
כיון דאמר רבה בר עולא:
כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר.
-
ב1-הביטוי 'תא שמע' הוא תבנית הנמצאת מאות פעמים בתלמוד. פרש את הביטוי והסבר את התבנית, כלומר מה קורא הגמרא צריך לצפות כאשר הוא קורא ביטוי זה?___________________________________________
-
כיצד רש"י מבין את המשפט '
פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים'?_________________________________
_________________________________________________________________________________ -
הגמרא מנסה לפשוט את הבעיה שלה מהברייתא.
מה היא פשטה מהברייתא וכיצד זה מוכח בברייתא?__________
__________________________________________________________________________________ -
ב2- הגמרא דוחה ואומרת שלא ניתן לפשוט מהברייתא,
הסבר על פי רש"י את דחיית הגמרא. (יש לקרוא את רש"י בעזרת התיקון בצד שיש אלין הפניה עם כוכבית.
במקום המילה 'אלא'
יש לקרוא את המילה 'אבל'
)__________
________________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________________ -
ב3- הגמרא אומרת שהדחייה של ב2
אכן אפשרית לפי אחד האמוראים ששמו ______,
אך לפי האמורא האחר ששמו
_______
הדחייה אינה נכונה,
וממילא לפי האמורא האחר אם הוא לא ידחה בדרך אחרת את הלימוד מהברייתא,
אז פשטנו את בעייתנו מהברייתא לפי שיטת האמורא האחר. -
א. מדוע לפי האמורא הראשון דחיית הגמרא בב2
נכונה___________________________________________
ב.
מדוע לפי האמורא האחר דחיית הגמרא אינה נכונה____________________________________________ -
ב4- בקטע זה הגמרא מביאה דחייה חדשה במקום ב2 גם לשיטת האמורא האחר. מהי הדחייה החדשה של הגמרא?
(העזר ברב וברש"י ד"ה ה"ג אלא)________________________________________________________
________________________________________________________________________________
ג1. תא שמע מסיפא:
כללו של דבר:
הכל הולך אחר החתום.
כללו של דבר לאתויי מאי – לאו לאתויי הא דאמרן? –
ג2-א.
לא, לאתויי נהמא ותמרי.
ג2-ב.
היכי דמי? אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל, ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא – היינו בעיין! –
ג2-ג.
לא צריכא: כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל, ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי –
[יצא],
דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא;
מאי טעמא –
דתמרי נמי מיזן זייני.
-
ג1- הגמרא מנסה שוב לפשוט שוב את הבעיה ששאלה בא2.
גם בנסיון השני הגמרא מנסה לשפוט מאותה ברייתא שהוזכרה לעיל בב1.
א.
הסבר כיצד הגמרא מנסה לפשוט את הבעיה כאן.___________________________________________
ב.
מה ההבדל בין הניסיון לפשוט כאן לבין הניסיון הקודם בב1 לפשוט מהברייתא .(כלומר מאיזה משפט מנסה הגמרא לפשוט בפעם הראשונה, ומאיזה משפט היא מנסה לפשוט בפעם הנוכחית ?) בפעם הקודמת מ________________
___________________.
בפעם הנוכחית מ __________________________________________________ -
ג2- הגמרא דוחה שלא ניתן לפשוט והמשפט שרצינו ללמוד ממנו בא לרבות דין אחר–
'נהמא ותמרי' (=לחם ותמרים)
הערת הבהרה– מדובר כאן על ברכה אחרונה ולא על ראשונה.
הגמרא מנסה לברר מהי בדיוק המקרה של 'נהמא ותמרי'.
ג2-ב–
הגמרא מציעה שמדובר שהתחיל לברך במחשבה שהוא הולך לברך ברכת המזון על הלחם 'ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם' ונזכר שהוא צריך לברך על התמרים ברכת____________, ולכן סיים ____________________ וכו'. -
בשלב זה הגמרא אומרת אם זה אכן מה שהברייתא באה לרבות אז 'היינו בעיין', כלומר שכן פשטנו את הבעיה וזה לא דחיה. כיצד פשטנו את הבעיה, הרי הגמרא כאן עוסקת בבלבול בעניין ברכה אחרונה על לחם ותמרים,
ובעייתנו בא2 הייתה על ברכה ראשונה ובבלבול בין שכר ליין?_______________________________________________
_________________________________________________________________________________ -
ג2-ג–
אלא מסכמת הגמרא שכן יש דחייה ולא ניתן לדייק מהברייתא ולפשוט את בעייתנו,
כי המקרה שהברייתא מרבה אינו קשור לבעייתנו.
במקרה הוא כשאכל__________,
אך משום מה חשב שאכל _____ התחיל לברך עליהם ברכה אחרונה 'ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם'…
ואז נזכר שבעצם אכל____ וסיים בברכה הנכונה_______________
וכו' -
מדוע אם הברייתא אכן התכוונה לרבות את המקרה שנזכר ב4, לא ניתן לפשוט את בעייתנו בא2? (התשובה טמונה בהבנת המשפט 'דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני)________________________
_________________________________________________________________________________
פסק ההלכה.
עיין תוס' ד"ה 'לא לאתויי נהמא'.
א.
כיצד פסק הרי"ף להלכה בבעיית הגמרא (א2)________________________________________________
ב.
כיצד פסק הר"י ______________________________________________________________________
ג.
עיין בגליון הש"ס–
מדוע לפי הר"י לא שייך כאן הכלל של ספק ברכות להקל?____________________________
___________________________________________________________________________________
-
עיין שוב בפרוש הבעיה על פי הרי"ף בא,6. האם אותה בעיה תהיה לפי הרי"ף כשידע שהוא אוחז בשכר אלא שיצא מפיו בורא פרי הגפן בטעות ומיד תיקן עצמו ואמר 'שהכל נהיה בדברו'?
נמק! (עיין בדברי הר"ח בתוס' המובא בשאלה הקודמת)_________________________________________________________________________
השלחן ערוך מביא את הבעיה שלנו בסימן ר"ט בשני סעיפים.
בסעיף א הוא מביא את המקרה שיוצא מפרושו של רש"י לבעיה, ובסעיף ב' הוא מביא את המקרה שעולה מפרשו של הרי"ף לבעיה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן רט סעיף א
לקח כוס של שכר א או של מים ופתח ואמר: ב"א ה' אלהינו מלך העולם,
על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר: בפה"ג,
אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין;
ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח:
ברוך אתה ה'
אלהינו מלך העולם,
על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל,
יצא. הגה:
וכ"ש אם היה בידו יין וסבור שהוא מים ופתח אדעתא לומר שהכל,
ונזכר ובירך בורא פרי הגפן שיוצא,
(ד)
שהרי אף אם סיים שהכל יצא (טור).
-
עיין בדברי השו"ע בשתי השורות הראשונות, כיצד הוא פסק בבעיה שעולה מפירושו של רש"י לסוגיה, האם הולכים אחר עיקר הכוונה או אחר החתימה?______________________________________________________
-
עיין בדעת היש אומרים שמובאת בשלשוש השורות הבאות. כמי פוסקת דעה זו, ה אם אחר עיקר הכוונה או אחר החתימה?_________________________________________________________________________
-
האם שתי הדעות הללו בשו"ע הן בהכרח סותרות? (רמז עיין בפסק הרי"ף שהובא לעיל בקטע ג שאלה 6)______
________________________________________________________________________________
להלן דברי שו"ע בסעיף ב–
בו הוא דן במקרה שעולה מפרשו של הרי"ף לבעיה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רט סעיף ב
לקח כוס של שכר או מים,
ובירך:
ברוך אתה ה'
אלהינו מלך העולם בפה"ג,
ותוך כדי דיבור נזכר שטעה,
ואמר: שהכל נהיה בדברו,
וכך היתה אמירתו:
ברוך אתה ה'
אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן שהנ"ב,
יצא.
-
א.
כיצד פוסק השו"ע , האם הולכים אחר העיקר (מה שאמר בתחילה)
או אחר החתימה?____________________
ב.
האם זו פסיקה ודאית או מספק כיוון שהבעיה בגמרא לא נפשטה?
(העזר ברב)_______________________