נושא:
גמרא,
ברכות
דף
יג
עמוד
א:
דף
עבודה
מחבר:
צבי יניר
כתות:
חט"ב
דף
עבודה
26 –
פרק
שני
ברכות
דף
יג
עמוד
א
א. משנה/.
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כוון לבו – יצא.
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב,
ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד,
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
אלו הן בין – הפרקים:
בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע,
בין שמע לוהיה אם שמוע,
בין והיה אם שמוע לויאמר,
בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר:
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.
אמר רבי יהושע בן קרחה:
למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע – כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה,
ואחר כך מקבל עליו עול מצות; והיה אם שמוע לויאמר –
שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.
-
מה הכוונה 'זמן המקרא'?___________________
-
המשנה עוסקת בשלושה נושאים (עניינים).
נושא א_________________________
נושא ב___________________________ נושא ג _________________________________________ -
הסבר את הכוונה:
מפני הכבוד: __________________ מפני היראה:_____________________________
ב1. גמרא.
שמע מינה: מצות צריכות כוונה!
ב2. מאי אם כוון לבו –
לקרות.
ב3. לקרות?
והא קא קרי!
ב4. בקורא להגיה.
-
ב1-מהיכן מדייקת הגמרא שמצוות צריכות כוונה?_____________________________________________
-
ב2-כיצד דוחה הגמרא את הדיוק?_____________________________________________________
-
ב3-הסבר את תמיהת הגמרא על דחיית הדיוק!________________________________________________
-
ב4-הסבר כיצד משפצת הגמרא את הדחיה כדי שלא תהיה תמוהה____________________________________
-
למסקנת הגמרא–האם ניתן להוכיח שמצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה?________________________
__________________________________________________________________________________
ג1. תנו רבנן: קריאת שמע ככתבה,
דברי רבי; וחכמים אומרים: בכל לשון.
ג2. מאי טעמא דרבי?
אמר קרא 'והיו'
– בהוייתן יהו.
ג3. ורבנן מאי טעמייהו?
אמר קרא: שמע – בכל לשון שאתה שומע.
ד1. ולרבי נמי, הא כתיב שמע!
ד2. ההוא מבעי ליה:
השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך.
ד3. ורבנן?
סברי להו כמאן דאמר: לא השמיע לאזנו – יצא.
ה1. ולרבנן נמי הא כתיב והיו!
ה2. ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע.
ה3. ורבי,
שלא יקרא למפרע מנא ליה?
ה4. נפקא ליה מדברים הדברים.
ה5. ורבנן?
– דברים הדברים לא דרשי.
-
קרא את כל קטע ג–
וכתוב בלשונך במה חלקו רבי ורבנן?________________________________________ -
הנימוק של רבי (ג2)-__________________________________________________________________
-
הנימוק של חכמים (ג3)-________________________________________________________________
-
מה מקשה הגמרא בד1?____________________________________________________________
-
מה עונה הגמרא בד2?_______________________________________________________________
-
מה באה הגמרא לפתור ב–ד3?____________________________________________________________
-
תן כותרת לכל קטע ד!
_______________________________________________________________ -
הסבר את שאלת הגמרא בה1!____________________________________________________________
-
מה תשובת הגמרא?
(ה2)________________________________________________________________ -
ה3-הסבר את שאלת הגמרא_____________________________________________________________
-
ה4-הסבר את תשובת הגמרא____________________________________________________________
-
מה באה הגמרא לפתור ב–ה5?____________________________________________________________
-
תן כותרת לכל קטע ה__________________________________________________________________
ו1. למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה,
דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה –
והיו דכתב רחמנא למה לי?
ו2. איצטריך,
משום דכתיב שמע.
ז1.למימרא דסברי רבנן,
דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה –
שמע דכתב רחמנא למה לי?
ז2. איצטריך,
משום דכתיב והיו.
-
לאיזה עניין כותבת הגמרא ש'כל התורה בכל לשון נאמרה'
(העזר ברש"י ד"ה לימא)______________________
_________________________________________________________________________________ -
הסבר את דיוק הגמרא בו1
ואת דחייתו בו2.________________________________________________
__________________________________________________________________________________ -
הסבר את דיוק הגמרא בז1,
ואת דחייתו בז2.__________________________________________________
__________________________________________________________________________________
ח1. תנו רבנן: והיו – שלא יקרא למפרע.
הדברים על לבבך,
יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה, תלמוד לומר: האלה – עד כאן צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה,
דברי רבי אליעזר,
אמר ליה רבי עקיבא: הרי הוא אומר (דברים ו')
אשר אנכי מצוך היום על לבבך – מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה.
ח2. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.
ח3.
איכא דמתני לה אהא,
דתניא:
הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו;
ח4.רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון – שוב אינו צריך.
ח5. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.
-
ח1-מה הכוונה לקרוא למפרע_________________________________________________________
-
כתוב בלשונך במה נחלקו רבי אליעזר ור'
עקיבא______________________________________________ -
ח3-מה פשר התבנית 'איכא דמתני לה אהא',
תרגם את המילים וכתוב מתי הגמרא משתמשת בתבנית הזו?______
_________________________________________________________________________________ -
האם יש מחלוקת הלכתית בין ר"ע בח1 לבין ר' אחא בשם רבי יהודה בח4?_____________________________
-
לאור תשובתך בשאלה 4, מה ההבדל הלכה למעשה בין שני ה'איכא דמתני'?_____________________________