בס"ד
נושא:
גמרא,
ברכות דף ל:
חוברת לימוד
כיתה:
ד
מחבר:
יהודה רוזנברג
בס"ד יום שני י"ג אלול תשע"ד
התלמודים.
תלמוד
בבלי – נכתב בבל.
תלמוד
ירושלמי – נכתב בארץ ישראל,
בעיקר באזור הגליל ורמת הגולן.
למה כתבו את התלמוד?
רבי יהודה הנשיא,
אסף את כל מה שלמדו בעל פה,
וסידר את הכל לפי נושאים.
לכל נושא הוא קרא "מסכת".
לדוגמא:
כל הלכות שבת נכתבו ב"מסכת שבת".
שאלה?
איך קוראים למסכת שמדברת על כל ההלכות הקשורות לחג סוכות?
"______ ________".
לאחר שמת רבי יהודה הנשיא,
החכמים שניסו ללמוד את המשנה,
גילו שאפשר להבין את המשנה בהרבה צורות.
היו להם המון שאלות על המשנה.
הם התווכחו על ההסברים,
ואת כל הוויכוחים וההסברים כתבו בתלמוד.
יום שני כ'
אלול תשע"ה.
בתלמוד,
החכמים ניסו לקבוע כמו מי ההלכה.
גם בתלמוד נמצא וויכוחים כמו מי ההלכה.
המדרש.
בתוך התלמוד,
נמצאים סיפורים,
מדרשים והסברים לפסוקים.
מתוך המדרשים,
לומדים על האמונה,
עבודת ה',
התנהגות יפה ועוד.
תנאים.
פרוש המילה הוא "שנאים"
(מילה עם האות ת'
בארמית,
פעמים רבות מחליפים את הת'
באות ש',
ומקבלים את המילה בעברית).
המילה "שנאים"
היא מהמילה לשנן,
לחזור על החומר הנלמד.
"התנאים"
הם החכמים המופיעים במשנה.
לדוגמא:
רבי שמעון בר יוחאי הוא "תנא".
שאלות:
-
הבא שני שמות של תנאים נוספים שאתה מכיר.
-
לפי מה שלמדנו,
איך תתרגם את המילה "תנא"
לעברית? -
היכן נמצא בתלמוד הסבר לפסוקים?
-
מה לומדים מהמדרשים?
-
האם בתלמוד נמצא בצורה ברורה מה ההלכה?
הסבר.
אמוראים:
הרבנים שחיו בתקופה שבה כתבו את התלמוד.
האמוראים המפורסמים היו בן השאר "רבא"
ו"רבה".
מי שערך את התלמוד היו רבינא ורב אשי.
שניהם מסיימים את תקופת התלמוד.
איך נוכל לדעת מה בתוך התלמוד זה חלק מהמשנה,
ומה זה ההסבר של התלמוד על המשנה?
קל לדעת מה זה משנה,
ומה זה גמרא.
את המשנה כותבים כמעט תמיד בעברית.
את התלמוד,
את ההסבר,
כותבים בארמית.
שיעורי בית:
-
היכן נכתב התלמוד הירושלמי?
-
מי ערכו את התלמוד הבבלי?
-
איך נדע מה ממה שמופיע בתלמוד הוא חלק מהמשנה,
ומה זה ההסבר של התלמוד?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
/משנה/.
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין,
כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.
לשון המשנה:
במשנה ישנן מילים שאנחנו רגילים לסיים אותן באות ם.
אבל בלשון המשנה,
יכתבו אותן עם האות ן.
במשנה שלנו ישנן שתי דוגמאות לכך:
במשנה כתוב "עומדין"
– ואנחנו אומרים "עומדים".
במשנה כתוב "מתפללין"
– ואנחנו אומרים ______________.
הגמרא שואלת "מנא הני מילי?"
מניין אלו המילים?
הגמרא שואלת במילים שלנו:
__________________________
_______________________________________________.
יום שני י"א חשוון תשע"ה
"והיא מרת נפש"
שאלה:
כתוב בקצרה את הסיפור על חנה.
דפי
עבודה
בתלמוד
–
כיתה
ד'.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
/משנה/.
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין,
כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו,
ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.
המשנה מתחלקת לשלושה חלקים:
סמן
בקו צהוב
את החלק
הראשון של
המשנה.
סמן
בקו כחול
את החלק
השני של
המשנה.
סמן
בקו אדום
את החלק
השלישי של
המשנה.
בחלק
הראשון המשנה
מביאה
_______________________________________.
בחלק
השני המשנה
מביאה
_________________________________________.
בחלק
השלישי המשנה
מביאה
_______________________________________.
(תרמילון:
הלכות הנובעות מהנושא של המשנה,
הלכה,
מעשה שהוא הצעה כיצד לקיים את ההלכה).
כתוב בלשונך מה הנושא של המשנה?
____________________________________________________________________________________________________________________________________.
בחלק השלישי ישנן שתי הלכות שהן:
הלכה
ראשונה –
_____________________________________________________
הלכה
שניה –
_______________________________________________________
מה
הקשר בין
שתי ההלכות
האלו להלכה
המרכזית של
המשנה?
____________________________________________________________________________________________________________________________________
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
גמרא.
מנא הני מילי?
אמר רבי אלעזר;
דאמר קרא:
והיא מרת נפש.
ממאי?
דילמא חנה שאני,
דהות מרירא לבא טובא!
מילון:
מנא הני מילי?
– מניין אלו המילים?
זה ביטוי של שאלה "מהיכן המשנה למדה את ההלכה שהביאה"?
דאמר – שאמר.
קרא – המקרא – התורה.
ממאי?-
מניין.
דילמא – שמא.
שאני – שונה.
דהות – שהייתה.
מרירא – עם מצב רוח מר,
הייתה עצובה מאוד.
לבא – הלב
שלה.
טובא – הרבה.
בקטע קצר זה של הגמרא,
ישנם 3 חלקים.
בחלק
הראשון הגמרא
מביאה
_______________________________________.
בחלק
השני הגמרא
מביאה
_________________________________________.
בחלק
השלישי הגמרא
מביאה
_______________________________________.
(תרמילון:
תשובה
לשאלה,
שאלה,
דחיית
התשובה).
-
כתוב בלשונך את שאלת הגמרא:
_________________________________
________________________________________________________ -
מהי תשובת הגמרא?
_________________________________________ -
כיצד התלמוד דוחה את התשובה?
________________________________
________________________________________________________
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מהכא:
ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.
ממאי,
דילמא דוד שאני,
דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא!
מילון:
מהכא – מכאן.
ממאי?
– מנין?
דילמא – שמא.
שאני – שונה.
דהוה – שהיה.
נפשיה – נפשו.
ברחמי טובא – בהרבה
רחמים.
רש"י מסכת ברכות דף ל עמוד ב
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך –
מתוך יראה.
מציין נפשיה –
מקשט עצמו בבגדיו.
הקטע מתחיל במילה "________".
מכאן ניתן ללמוד שכאן יש לנו נסיון לתת תשובה נוספת.
-
מה הייתה השאלה,
שלה אנחנו מנסים לתת תשובה?
____________________________________________________________. -
מה קרה לתשובה הראשונה שענינו?
___________________________________
____________________________________________________________. -
הגמרא מביאה פסוק בתור תשובה.
סמן בקו ירוק את הפסוק. -
מה לומדים מפסוק זה?
____________________________________________
___________________________________________________________. -
הגמרא מקשה על תשובה זו.
מה היא השאלה?
___________________________
___________________________________________________________. -
לפי לשון הגמרא " ממאי,
דילמא …", אפשר ללמוד שהשאלה (בטוח / לא בטוח)
קשה. -
למה לדעת הגמרא אי אפשר ללמוד מדוד המלך שאמר את הפסוק הזה,
שצריך להתפלל "מתוך כובד ראש"?
_______________________________________
________________________________________________________________________________________________________________________. -
מה עשה דוד המלך לפני התפילה על פי רש"י?
למה לדעתך הוא עשה זאת?
________________________________________________________________________________________________________________________
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
אלא אמר רבי יהושע בן לוי,
מהכא:
השתחוו לה'
בהדרת קדש,
אל תקרי בהדרת אלא בחרדת.
ממאי?
דילמא לעולם אימא לך,
הדרת ממש,
כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא:
עבדו את ה'
ביראה וגילו ברעדה.
מילון:
מהכא – מכאן.
אל תקרי – אל
תקרא.
ממאי?
– מנין?
מהיכן
אתה יודע?
דילמא – שמא.
אימא לך – אמר
לך.
כי הא – כמו זה ש…
הוה – היה.
והדר – וחוזר.
מצלי – מתפלל.
-
בחלק זה של הסוגייה,
מביאים שני פסוקים שמהם מנסים ללמוד שצריך להתפלל "בכובד ראש".
סמן בפס ירוק את שני הפסוקים. -
הפסוק הראשון הוא:
________________________________________. -
את הפסוק הזה הביא –
_______________________________________. -
האמורא אומר "אל תקרי…אלא…"
– הכוונה היא,
שבפסוק כתוב "
_________________________________" ובמקום המילה "__________"
צריך לקרא "_____________". -
מאיזו מילה לומדים שצריך להתפלל "בכובד ראש"?
_________________. -
האם המילה הזאת כתובה ממש בפסוק?
_________________________. -
הגמרא (שואלת,
מקשה / עונה / מביאה הוכחה)
(סמן את התשובה הנכונה)
מהמנהג של _____________________________________________ -
שהוא היה רגיל __________________________________________
לכבוד התפילה.
וזה ממש מתאים לפסוק ________________________.
-
" אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא…"
-
תרגם את המשפט לעברית.
-
מהפתיחה הזאת, אפשר ללמוד שרב נחמן מביא עוד ___________
שממנו אפשר ללמוד ש_________________________________________.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
מאי וגילו ברעדה?
אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה.
אביי הוה יתיב קמיה דרבה,
חזייה דהוה קא בדח טובא,
אמר:
וגילו ברעדה כתיב!
אמר ליה:
אנא תפילין מנחנא.
רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא,
חזייה דהוה קא בדח טובא,
אמר ליה,
בכל עצב יהיה מותר,
כתיב!
אמר ליה:
אנא תפילין מנחנא.
מילון:
מאי?
– מה?
מה
לומדים מ…?
מקום גילה – מקום
שמחה.
הוה – היה
.
יתיב – יושב.
קמיה – לפני.
חזייה – ראה.
דהוה – שהיה.
קא בדיח – צחק
הרבה.
טובא – הרבה.
אמר ליה – אמר
לו.
כתיב – כתוב
(בפסוק).
אנא – אני.
מנחנא – מניח
(את
התפילין).
רש"י מסכת ברכות דף ל עמוד ב
עבדו את ה'
ביראה –
תפלה,
שהיא לנו במקום עבודה,
עשו אותה ביראה.
-
לשם מה הביאו את הפסוק "עבדו את ה'
ביראה"?
______________________
__________________________________________________________. -
קרא את רש"י.
כיצד הסביר רש"י את המילה "עבדו"?
____________________
__________________________________________________________.
קרא את הרמב"ם הבא:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה א.
מצות עשה להתפלל בכל יום. שנאמר: "ועבדתם את ה'
אלהיכם",
מפי השמועה למדו ש"עבודה" זו היא "תפלה".
שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם".
אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב?
זו תפלה,
-
איזו מצוה כותב הרמב"ם בהלכה זו?
יש מצווה _________________________
__________________________________________________________. -
מאיזה פסוק לומד הרמב"ם את המצווה הזאת?
"_______________________". -
מאיזו מילה בתוך הפסוק לומד הרמב"ם שיש מצווה להתפלל כל יום?
"_______________". -
על איזו "עבודה"
מדובר בפסוק?
_____________ _______________ שזו _________________. -
חזור לשאלה 2. האם לאחר לימוד הרמב"ם,
יש לך תשובה למה רש"י הסביר את הפסוק בצורה כזאת?
מהיכן למד רש"י שעבודה = תפילה?
________________
_________________________________________________________.
"וגילו ברעדה".
-
הפסוק הזה אומר שני דברים שנראים הפוכים.
מצד אחד יש מצווה "וגילו"
שפרושה _______________.
מצד שני יש מצווה לעשות זאת "ברעדה"
– זאת אומרת שצריך ______________
__________________________________________________________.
-
אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. האם לדעת רב אדא בר מתנא יש סתירה בין שתי המילים?
כיצד הוא מסביר את צמד המילים?
____________________________________________________
__________________________________________________________.
אביי הוה יתיב קמיה דרבה,
חזייה דהוה קא בדח טובא,
אמר:
וגילו ברעדה כתיב!
אמר ליה:
אנא תפילין מנחנא.
-
תרגם את הקטע לעברית (בעזרת המילון שכתבתי למעלה).
אביי __________
________________ ______________ רבה.
אמר
(רבה
אמר ל__________):
והרי
כתוב "_____________
______________"?
אמר
______ (אביי
אמר ל__________):
_________ _______________ ___________________.
-
מה היה המצב רוח של רבה?
__________________________________. -
למה היה לו מצב רוח כזה?
___________________________________. -
האם הקטע הזה בתלמוד עונה לשאלה שעליה דיברנו,
מניין יודעים שצריך להתפלל בכובד ראש?
(כן / לא)
כי הוא מדבר על ______________________________
_______________________________________(סמן את התשובה הנכונה). -
הקטע הזה הוא (דין/
מקרה / הוכחה / שאלה / סתירה)
(סמן את התשובה הנכונה).
רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא,
חזייה דהוה קא בדח טובא,
אמר ליה,
בכל עצב יהיה מותר,
כתיב!
אמר ליה:
אנא תפילין מנחנא.
-
תרגם
את הקטע
הזה לעברית
(בעזרת
המילון שכתבתי
למעלה).
רבי ירמיה ________
______________ ______ רבי זירא.
ראה (רבי ירמיה שרבי זירא)
___________ ______________.
אמר לו (רבי _______________
לרבי _______________)
"בכל ____________
____________ ____________" _______________.
אמר לו (רבי זירא לרבי ______________):
__________ תפילין _____________.
-
הקטע הזה הוא (דין/
מקרה / הוכחה / שאלה / סתירה)
(סמן את התשובה הנכונה). -
מלא
את הטבלה
הבאה:
|
|
מי ראה את מי צוחק? |
איזה פסוק הביא ללמד שאסור להגזים בצחוק? |
למה צחק? |
|
מקרה א' |
|
|
|
|
מקרה ב' |
|
|
|
-
מה אנחנו יכולים ללמוד משני הסיפורים?
מה צריך לגרום לנו שמחה אמתית?
____________________________________________________________.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה,
חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא,
(מר שהיה הבן של רבינא עשה מסיבה (חתונה)
לבן שלו.
ראה את החכמים שצחקו הרבה).
אייתי כסא דמוקרא,
בת ארבע מאה זוזי,
ותבר קמייהו,
ואעציבו.
(הביא כוס יקרה,
שעולה 400 זוזים,
ושבר אותה לפניהם,
והחכמים נעשו עצובים).
רב אשי עבד הלולא לבריה,
חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא,
אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו,
ואעציבו. (רב אשי עשה מסיבה (חתונה)
לבן שלו,
ראה את חכמים צוחקים מאוד.
הביא כוס מזכוכית לבנה (שהייתה מאוד יקרה),
שבר אותה לפניהם,
והחכמים נעשו עצובים).
אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא:
לישרי לן מר!
(אמרו לו חכמים לרב הימנונא זוטי,
בחתונה של מר,
בנו של רבינא.
תשיר לנו!)
אמר להו:
ווי לן דמיתנן,
ווי לן דמיתנן!
(אמר להם:
אוי ואבוי לנו מיום המיתה).
אמרי ליה:
אנן מה נעני בתרך?
(שאלו אותו:
מה נענה לך בשירה?).
אמר להו:
הי תורה והי מצוה דמגנו עלן?
(אמר להם:
היכן התורה והמצוות שיגנו עלינו).
-
כמה סיפורים אתה מוצא בקטע הזה?
_____________ סיפורים. -
מה המשותף לכל הסיפורים?
א._________________________________________________________
.ב.
__________________________________________________________.
-
מה עשו בעלי השמחה?
______________________________________ -
האם לדעתכם לצחוק הרבה בצורה מוגזמת זה טוב,
או לא?
למה?
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי:
אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה,
שנאמר:
אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה,
אימתי –
בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה'
לעשות עם אלה.
אמרו עליו על ריש לקיש,
שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה (מהרגע ששמע את ) מרבי יוחנן רביה (רבו).
-
האם לפי הגמרא הזאת מותר למלא את פינו בצחוק?
__________________. -
הגמרא מביאה פסוק.
מה הפסוק?
"______________________________
_______________________________________________________". -
לפי הפסוק הזה,
האם יש זמן שכן מותר לנו למלא צחוק פינו?
מהו הזמן הזה?_______________________________________________________________________________________________________________________.
-
קרא את דברי רבי יונה הבאים:
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כא עמוד ב
ומאי דאמרינן (ומה שאמרנו): אימתי (מתי) "ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה"?
בזמן ש"יאמרו בגוים הגדיל ה'
לעשות עם אלה".
לא מפני המקדש בלבד אומר,
אלא הכי קאמר (אלא כך אמר) אימתי ימלא שחוק פינו? ותהיה השמחה מותרת? מזמן שיעשה עמנו נסים ויושיענו.
ואז באותו הזמן נשמח, כדי לגלות נפלאותיו וגבורותיו, ויאמרו הגוים הגדיל ה'
לעשות עם אלה, ויראו בשמחתנו, ויבושו.
ושמחה כזו, שהוא שמחת הבורא, היא מצוה גדולה
משום פרסומי ניסא (משום פרסום הנס).
ממתי
יהיה
מותר
שוב
לשמוח
מאוד?
על
מה
ולמה
יהיה
חשוב
לשמוח
לפי
רבנו
יונה?
-
סמן בצבע צהוב את כל הפסוקים הכתובים בדברי רבנו יונה.
-
מתי אנחנו אומרים את הפסוקים האלו?
(זו שאלה של ידע כללי.
רבנו יונה לא עונה עליה…).
___________________________________________________. -
רבנו יונה לומד ממלה אחת בפסוק שרק בעתיד יהיה מותר לנו לשמוח מאוד.
מאיזו מילה בפסוק הוא לומד את זה?
______. -
רבנו יונה כותב " לא מפני המקדש בלבד אומר".
הוא מתכוון שתהיה לנו סיבה אמתית לשמוח כאשר יבנה ______
____________________. אבל הוא מדגיש שלא רק אז יהיה מותר לשמוח. -
מתי מותר לשמוח לפי רבנו יונה?
"מזמן שיעשה ___________
____________". -
כתוב בלשונך את התשובה לשאלה " מתי מותר לשמוח לפי רבנו יונה?"
__________________________________________________________. -
רבנו יונה מנמק – מסביר למה תהיה מצוה לשמוח מאוד.
הנימוק שלו:
________________________________________________________________________________________________________________________ -
לסיכום:
ציין שתי סיבות שמונה רבנו יונה שבגללם מותר לשמוח מאוד:
-
סיבה ראשונה –
_____________________________________________ -
סיבה שניה –
_______________________________________________
-
מתי אנחנו נוהגים לשבור כוס בזמן של שמחה גדולה?
מי שובר את הכוס (ואחר כך כולם צועקים,
ואולי בטעות,
"מזל טוב!")?
__________________________________________________________ -
מה נוהגים לשיר לפני או בזמן שבירת הכוס?
__________________________. -
תזכרו,
למה שברו מר בריה דרבינא ורב אשי כוסות?
כי
הם ראו
את חכמים
_________________________________________.
-
קרא שוב את רבנו יונה.
נסה להסביר לפי רבנו יונה למה החתן שובר כוס תחת החופה?
כתוב שני נימוקים:
-
נימוק א'
– כדי שלא __________________________________________ -
נימוק ב'
– כדי לזכור את _______________________________________.
-
לפי נימוק א'
בשאלה הקודמת,
מתי לדעתך היינו צריכים לשבור את הכוס בחתונה,
מתחת לחופה,
או בריקודים?
נמק!
__________________________________
__________________________________________________________. -
לפי נימוק ב'
בשאלה הקודמת,
מתי לדעתך היינו צריכים לשבור את הכוס בחתונה,
מתחת לחופה או בריקודים?
נמק!
_________________________________
_________________________________________________________ -
האם אתה מכיר עוד מנהגים שאנחנו עושים,
כדי לזכור את חורבן בית המקדש?
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
-
כיצד הדברים נראים בדיון הלכתי מעמיק?
קרא את השו"ת (ספר שאלות ותשובות)
הדן בשאלה זו:
שו"ת עטרת פז חלק א כרך א – אורח חיים סימן טו
שיש לתמוה על המנהג דהאידנא (שבימינו) שנוהגים לשבר הכוס בשעת הקידושין,
דהא מהגמ'
משמע (שהרי מהגמרא יוצא) שזה היה בשעת הסעודה, והווי בדחי טובא מחמת אכילה ושתיה וכו'
(והם צחקו הרבה בגלל האכילה והשתיה),
ע"ש (עיין שם).
וי"ל (ויש לאמר = תשובה🙂 דאולי (שאולי)
זהו נ"מ (נפקא מינה = הבדל הלכתי) בין הטעמים הנ"ל.
-
דאם טעמא דשבירת הכוס הווי משום זכר לחורבן (שאם הסיבה לשבירת הכוס זה זכר לחורבן בית המקדש), באמת יש לעשותו בשעת החופה והקידושין,…,
משום שרגעים אלו הם אצלו עיקר זמן השמחה ועי"ז (ועל ידי זה)
מקיימים "על ראש שמחתי".
(עי'
בהרמב"ם פ"ה,
מהל'
תעניות,
הלכה יג.
ובקיצור שולחן ערוך סי'
קמז,
סעיף ד).
-
אולם אם נימא דטעמא הווי (אלא אם נאמר שהטעם – הסיבה היא) כדי שלא ימלא שחוק פיו וכו'
באמת, יש לשבור את הכוס בשעת הסעודה,
שאז יש שמחה ובדחי טובא (צוחקים הרבה)
באכילה ושתיה,
ויש חשש של פריקת עול,
לכן ראוי לעורר את היראה באותו הזמן כעובדא דהווה בגמ'
דתבר כסא בשעת הסעודה ממש (כמו המעשה (בגמרא שלנו)
ששבר את הכוס בסעודה ממש (ולא בחופה) וק"ל (וקל לשונו = לפי ההסבר הזה).
מי
הוא
מחבר
הספר
עטרת
פז?
הרב פנחס זביחי נולד בירושלים בשנת תש"ך,
צאצא למשפחת רבנים ונכבדים מאנוסי משהד (פרס).
למד שנים רבות בישיבת 'פורת יוסף'
ובישיבות אחרות,
ובגיל צעיר נסמך להוראה על–ידי גדולי ירושלים.
כיום משמש כרב בירושלים.
מחבר ספרים רבים,
ביניהם ספר 'מזהב ומפז'
על סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים,
ועוד.
ספר שאלות ותשובות 'עטרת פז'
הולך ונדפס בירושלים משנת תש"ן ואילך,
וכולל בתוכו בירורי הלכה,
חידושים ותשובות.
-
סמן בצבע כחול את התחלת ההסבר שהסיבה לשבירת הכוס בחתונה זה זכר לחורבן.
-
סמן בצבע אדום את התחלת ההסבר שהסיבה לשבירת הכוס בחתונה – כדי לגרום שלא יגזימו בשמחה.
-
מה הייתה השאלה שעליה הוא מנסה לענות?
(ויש לתמוה – בהתחלת דבריו).
למה שוברים את הכוס ב____________?
הרי לפי הגמרא,
רב אשי ועוד שברו את הכוס בארוחה,
כאשר הם ראו שחכמים _____________________________.
אם זה מה שכתוב ב_______________,
אז למה אנחנו שוברים את הכוס ב___________
ולא ב_________________?
בתשובתו
הוא
אומר
כי
זו
"נפקא
מינה".
מה
זה
"
נ"מ
=
נפקא
מינא"?
כאשר נותנים שני הסברים שונים לסיבה למה לעשות דבר מסויים?
יכול להיות שבגלל כל הסבר נצטרך לפסוק את ההלכה בצורה שונה.
ניתן
דוגמא מחיינו:
ביקשתי מאמא בשעה 15:00 לצאת לשחק,
והיא לא הסכימה.
אם
הסיבה שהיא
לא הסכימה,
כי
עוד לא
הכנתי ש"ב,
אוכל
להכין מהר
ש"ב,
ואז
כן אקבל
רשות לצאת.
אם
הסיבה הייתה
כי זה
עוד לא
16:00 וזה
מפריע למנוחת
השכנים,
זה
לא יעזור
לי לסיים
את הש"ב,
בכל
מקרה אוכל
לצאת רק
לאחר השעה
16:00.
לכן:
הנ"מ לשאלה למה אמא לא הרשתה לי לצאת,
כל סיבה תתן תשובה אחרת לשאלה מתי כן אוכל לצאת?
האם כדי לצאת אני צריך לסיים ש"ב,
או לחכות לשעה 16:00?
נחזור
לדבריו:
דאם טעמא דשבירת הכוס הווי משום זכר לחורבן (שאם הסיבה לשבירת הכוס זה זכר לחורבן בית המקדש), באמת יש לעשותו בשעת החופה והקידושין,…,
משום שרגעים אלו הם אצלו עיקר זמן השמחה ועי"ז (ועל ידי זה)
מקיימים "על ראש שמחתי".
-
מה הסיבה שהוא מביא כאן לשבירת הכוס בחתונה?
____________________ . -
אם זו הסיבה,
מתי לדעתו צריך לשבור את הכוס בחתונה?
________________.
אולם אם נימא דטעמא הווי (אלא אם נאמר שהטעם – הסיבה היא) כדי שלא ימלא שחוק פיו וכו'
באמת, יש לשבור את הכוס בשעת הסעודה,
שאז יש שמחה ובדחי טובא (צוחקים הרבה)
באכילה ושתיה,
ויש חשש של פריקת עול,
-
מה הסיבה שהוא מביא כאן לשבירת הכוס בחתונה?
____________________
_________________________________________________________. -
אם זו הסיבה לשבירת הכוס בחתונה,
מתי לדעתו צריך לשבור את הכוס בחתונה?
________________________________________________________.
כולנו מכירים מה קורה שלמישהו נופת כוס או צלחת בחתונה.
כולם צועקים "מזל טוב".
אבל למה?
מה המקור לצעקה מזל טוב,
אם נשברה צלחת?
נסו לענות על פי מה שלמדנו כאן.
____________________________________________________________________________________________________________________________________
לסיכום
הסוגיה:
בואו
נזכר מה
למדנו?
-
התחלנו בגמרא שסיפרה על מה שעשו חכמים בחתונות של הילדים שלהם,
כאשר ראו שהאנשים שמחים מידי.
הם________________________________________. -
הגמרא הביאה הלכה – בעקבות כל הסיפורים:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי:
אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, -
רבי יוחנן אמר שכרגע אסור לשמוח יותר מידי,
בגלל שצריכים להיות קצת עצובים. -
מתי יהיה מותר שוב לשמוח מאוד?
הבאנו את רבנו יונה שהביא שתי סיבות:
-
כאשר יבנה ________________________________.
-
כאשר הקב"ה יעשה לנו _______________,
ונשמח כדי להגיד _________
לקב"ה.
-
משם עברנו לחתונה,
שאלנו למה שוברים את הכוס בחתונה?
הבאנו שתי סיבות:
-
לזכור את חורבן ___________________________________.
-
כי זה לא נכון לשמוח יותר מידי (כי זה מביא לפריצות – התנהגות לא יפה).
-
ואז שאלנו:
מתי צריך לשבור את הכוס לפי כל אחד מההסברים?
בחופה או בריקודים?
ואמרנו שאם הסיבה לשבירת הכוס היא:
-
זה לזכור את חורבן הבית,
אז צריך לשבור את הכוס ב_______________. -
זה שלא להרבות בשמחה,
אז צריך לשבור את הכוס ב_______________.
-
וסיימנו במנהג לצעוק "מזל טוב"
אם בטעות נשברה צלחת או כוס….
הבאתי דוגמא קטנה וקלה להשתלשלות ההלכה.
ספר כיצד אתה חש לאחר הלמידה הזאת?
האם למדת משהו על חייו של פוסק הלכה?
האם הבנת כמה חשיבה וידע נדרשים כדי לתת תשובה לשאלה הלכתית?
ספר
או צייר
את מה
שאתה מרגיש
בעקבות הלימוד….