רבי
יוחנן

חזקיה

היזק
שאינו ניכר –
לא שמיה היזק.

ולכן
–
מעיקר הדין –
היה צריך להיפטר גם במזיד.

אלא
–
כדי שלא ילך כל אחד ויטמא טהרות חברו
ויאמר פטור אני –
חייבוהו במזיד.

היזק
שאינו ניכר –
שמיה היזק.

ולכן
–
מעיקר הדין –
היה צריך להתחייב גם בשוגג.

אבל
–
כדי שילך ויודיעו –
פטרוהו בשוגג

(כי
אם יידע שיחייבוהו –
לא יודיע, ויבא
חברו לאכול איסור).

לרבי
יהודה – לא
קנסו שוגג אטו מזיד

לרבי
מאיר – קנסו
שוגג אטו מזיד

קושיא
(1) – ר"י
סובר שהמבשל בשבת,
אזי
בשבת עצמה לא יאכל אף אם בשוגג בישל.

קושיא
(1) – ר"מ
סובר שהמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא
יאכל.

תשובה
–
ר"י
באיסור דרבנן לא קונס שוגג אטו מזיד,
אבל
באיסור דאורייתא –
קונס.

תשובה
– ר"מ
באיסור דרבנן קונס שוגג אטו מזיד,
אבל
באיסור דאורייתא –
לא.

שאלה
(2) –
אבל
במשנה שנינו –
מנסך שזה איסור תורה,
ור"י
לא קונס.

שאלה
(2) –
אבל
במשנה שנינו –
מנסך, שזה
איסור תורה, ור"מ
כן קונס.

תשובה
–
היות וע"ז
היא חמורה –
ממילא בדלים ממנו ואין צורך לקנוס אע"פ
שזה איסור תורה.

תשובה
–
משום חומרא דע"ז
–
קונס ר"מ
אפילו שזה איסור תורה.

שאלה
(3) –
והרי
נוטע בשביעת, שזה
מהתורה –
ורבי יהודה סובר שבשוגג יקיים ובמזיד
יעקור.

שאלה
(3) –
והרי
נוטע בשביעית, שזה
מהתורה –
ור"מ
סובר שבין שוגג בין במזיד יעקר.

תשובה
–
במקומו של רבי יהודה הייתה שביעית
חמורה מאוד בעיניהם,
ולכן
לא צריך לגזור.

תשובה
–
שם יש סיבה מיוחדת –
שישראל מונין לשביעית ונחשדו על
השביעית.

שאלה
(4) –
והרי
אגוזי פרך שהם דבר חשוב,
ומדרבנן
לא בטלים אפילו באלף,
שנפלו
לתוך תערובת והם ערלה,
ואחר
כך נתפצעו –
קסבר רבי יהודה שבין בשוגג ובין במזיד
לא יעלו.

שאלה
(4) –
והרי
באוכל תרומה טהורה בשוגג,
והיה
צריך לשלם חולין טהורים,
ושילם
חולין טמאים בשוגג –
ר"מ
סובר שתשלומין הם,
ולא
גוזר אטו מזיד.
והרי
שם זה איסור דרבנן

(עיין
דף עזר ת"ש
אכל תרומה טמאה)

תשובה
–
כאן יש סיבה מיוחדת,
כי
אם תתיר בשוגג –
יבא להערים, יפצע
במזיד ויאמר –
שוגג הייתי!…

תשובה
–
שם בתרומה כוונת האדם הזה לטובה –
לשלם מה שנתחייב ומדוע שנקנסהו –
מה שאין כן בכל המקרים דלעיל,
התעסקותו
בשוגג לא הייתה מתוך כוונה טובה באופן
מיוחד…

שאלה
(5, 6, 7) –
והרי
מי שזרק בשוגג דם שנטמא –
לר"מ
הורצה, מה
שאין כן במזיד, וכן
המעשר בשבת –
לר"מ
בשוגג יאכל, מה
שאין כן במזיד,
והוא
הדין המטביל כלים,
והרי
כל אלה הם איסורים דרבנן –
ומדוע אינו קונס.

תשובה –
כנ"ל
בשאלה 4, הרי
כל כוונתו לרצות ולתקן,
ומדוע
שנקנסנו.