גמרא, מחרוזות דגים וחתיכות בשר – מילים

1. אַמַּאי ____________

2. קִטְרָא ____________

3. הָכִי ____________

4. קָטְרִי ____________

5. מִנְיָנָא ____________

6. דְּשָׁוִין ____________

7. מִנֵּיהּ ____________

8. לְהוּ ____________

9. תְּנִיתוּהָ ____________

10. נַמֵי ____________

11. גּוּפָהּ ____________

12. מִי ____________

13. הָכָא ____________

14. עָסְקִינַן ____________

15. אִיכָּא ____________

16. לֵיהּ ____________

17. תְּלָתָא ____________

18. קָתָנֵי ____________

19. דּוּמְיָא ____________

20. הָא ____________

21. אִי ____________

22. אַשְׁכַּח ____________

23. חֲבִיתָא ____________

24. חַמְרָא ____________

25. אֲתָא ____________

26. לְקַמֵּיהּ ____________

27. זִיל ____________

28. שְׁקוֹל ____________

29. לְנַפְשָׁךְ ____________

שאלות לחזרה:

1. מהן מחלוקות רבה ורבא?

2. מקום הוי סימן – כיצד?

3. מה דין כריכות ואלומות שנמצאו ברה"י או ברה"ר?
   וכיצד פסק רבא בדין המוצא כריכות?

4. ככרות ברה"ר:
   מה הדין?
   ומה הטעם?

5. הבא דוגמאות לדבר שיש בו שינוי.
   מה הדין?
   ומה הטעם לפירושים השונים בגמ'?
   ולמסקנה?

6. מה הקשר בין "מעבירין על האוכלין"
   ל"סימן העשוי לידרס"?

7. מהו "כללא דאבידתא"?
   ולשם מה הובא כלל זה בגמ'?

8. מתי המוצא מחרוזות של דגים פטור מלהכריז?
   ומתי חייב להכריז?

9. מדה הוי סימן?
   מה הראיה של הגמ'
   לכך?

10. חתיכות של בשר:
    מדוע שלא יכריז ע"פ משקל או סוג החתיכה או צורת החיתוך?

דוגמא לקטע גמ'
מפוסק:

":וחתיכות
של
בשר
וכו':
אמאי?!
להוי
משקלא
סימן?
במשקלא
דשוין.
ותהוי
חתיכה
גופה
סימן,
או
דדפקא
או
דאטמא?
מי
לא
תניא:
"מצא
חתיכות
דגים
ודג
נשוך
– חייב
להכריז.
חביות
של
יין
ושל
שמן
ושל
תבואה
ושל
גרוגרות
ושל
זיתים
– הרי
אלו
שלו"?!
הכא
במאי
עסקינן:
בדאיכא
סימנא
בפסקא,
כי
הא
דרבה
בר
רב
הונא
– מחתיך
ליה
אתלתא
קרנתא.
דיקא
נמי,
דקתני
דומיא
דדג
נשוך
– שמע
מינה".