גמרא, מכות פרק שלישי: דפי עבודה

מחבר – נתנאל שטראוס

נושאי
הדפים
–
דפי
חזרה
על
פרק
שלישי
במסכת
מכות

כיתות יעד – ט' – י"ב

משנה "ואלו הן הגולין"
(יג.)

נושא
– חיובי
מלקות
על מעשים
שעונשם
כרת

קרובות האדם שביאה עליהן מחייבת כרת +מלקות –

שיעור אכילה מהטבל להתחייב מלקות: לר'
שמעון –

לחכמים –

קושיית ר' שמעון מנמלה –

העמדת חכמים את עניין הנמלה –

תגובת ר' שמעון לכך –

גמרא
(יג.)
–
נקודותיים
"וטמא
שאכל
את
הקודש"
(יד🙂

נושא
–
מחלוקת
התנאים
באיזה
לאו
לוקה

המסקנה העולה מהמשנה –

מחלוקת התנאים:

א)
שיטת
ר'
ישמעאל:
מלקות
בנוסף
לכרת/
מיתת
ב"ד:

הפסוקים המובאים להוכחה –

ההוכחה ש"הפלאה"
זו מלקות –

ההשלכה בעניין חיובי עשה –

דחיית הגמרא –

הסיוע מדברי ר'
אבין –

ההשלכה ללאו שאין בו מעשה –

דחיית הגמרא –

ההשלכה על לאו הניתק לעשה –

דחיית הגמרא –

הנוסחה הנוצרת לחיובי ר'
ישמעאל –

ב)
שיטת
ר"ע:
מלקות
רק
בנוסף
לכרת:

מקור שיטתו של ר"ע –

העמדת ר'
ישמעאל את הפסוק של ר"ע –

קושיות הגמרא על ר"ע:
1.

2.

המקור של ר"ע מגזירה שווה –

דחיית האפשרות –

הקושיה על דחיה זו מדברי ר'
ישמעאל –

מקורו של ר"ע לר'
ישמעאל –

• ביאור המחלוקת לרבא:

במה לא חולקים התנאים –

התרו בחייב מיתת ב"ד למלקות:

הקושיה מכאן על ר"ע –

העמדת מצבי הכריתות לר"ע,
נמק –

הסיוע מפסח ומילה –

דחיית העמדה –

מדוע לא מביאים קורבן על ביטול פסח ומילה למסקנה –

• העמדת רבינא את שיטת ר"ע:

מתי לוקים לר"ע,
נמק –

הקושיה שהובאה על כך –

מתי לר"ע למסקנה מענישים שני עונשים –

ג)
שיטת
ר' יצחק:
אפילו
חייבי
כרת לא
לוקים

פסוק בסיסי בשיטתו:
" ואיש אשר ייקח את אחותו בת אביו או בת אימו וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו חסד הוא,
ונכרתו לעיי בני עמם ערוות אחותו גילה עוונו ישא"
.

מדוע לרבנן חזרה התורה ועל כרת באחותו (למסקנה ) –

מדוע הדבר פשוט –

העמדה המתחדשת בשיטת רבנן על חזרת כרת באחותו –

הסבר את מציאות רשע בן רשע (
העזר ברש"י ) –

מקורו של ר'
יצחק בביאה של רשע בן רשע –

דעת רבנן על ק"ו זה, פרט –

כיצד מקבל ר'
יצחק דעת רבנן זו –

המקור	הלימוד לר' יצחק	הלימוד לרבנן
חזרה על "אחותו" בסוף הפסוק

המסקנה מלימוד רבנן,
הסבר –

מקורותיו של ר'
יצחק לחיוב בביאה על אחותו מאביו ומאימו:

1.

2.

מה לומדים חכמים מייתור "אחותו"
ברישא, הסבר –

כיצד מתקיים כאן הלימוד "אם אינו עניין לזה תוהו לזה" –

מקורותיו של ר'
יצחק לחייב חטאת על כל מעשה בשמן:
( הסבר):

1.

2.

מה לומדים חכמים מהפסוק "ואיש אשר ישכב את אישה צוה" –

* * *

וטמא שאכל את הקודש (
יד : ) נטילת נשמה אלא באכילה (
יד : )

נושא – מלקות לטמא שאכל קודש

מדוע מסתדר שר"ל לא יסביר כר' יוחנן –

הטעם שר' יוחנן לא מסתדר עם "ל –

מקורו של ר"ל לאזהרה לתרומה –

לימודו של ר'
יוחנן על הפס'
הנ"ל –

הקושי על מקורו של ר"ל –

המקור לקושיה ממחלוקת שטמא נגע בקודש:

לר"ל –

לר"י –

הקושי הנוסף המתעורר בלימוד ר"ל –

המקור לקושיה ממחלוקת שטמא אכל קודש לפני זריקת הדם:

לר"ל –

לר' יוחנן –

הטעם לכל שיטה –

* * *

א

ההלכה שנאמרה בשם ר' יוחנן –

מר רבה
בר בר
חיה (
יד
: ) – דלא
אשתכח
דדייק
כוותיה
( טז
: )

נושא – מלקות בלאו הניתק לעשה ובלאו שקדמו לעשה

תגובת ר' יוחנן על כך –

ההוכחה לביסוס הלכה זו :

מהכתוב בתורה –

מדין המשנה –

הדין באונס לר'
יוחנן לחזור בו –

כיצד ניתן להעמיד את דין אונס "כלאו הניתק לעשה"
( ולכן לא לוקים)
–

דחיית העמדה –

העמדת הפס' במוציא שם רע באופן שאונס יהיה "
לאו הניתק לעשה"
–

דחיית העמדה –

העמד שונה של הפסוק במוציא שם רע באופן שאונס יהיה "לאו הניתק לעשה"
–

דחיית העמדה –

העמדה החדשה הנלמדת ממוציא שם רע –

דחיית העמדה –

אופן העמדת רבא את דין אונס כלאו הניתק לעשה –

הקושיה על האופציה שניתן ללקות מלאו של חסימה –

דחיית הקושיה –

הקושיה מדחייה זו –

תירוץ הגמרא –

כיצד מ"ד "ביטלו ולא ביטלו"
יחשיב את אונס "לאו הניתק לעשה"
–

הקושיה על מ"ד "קיימו ולא קיימו"
מדין אונס –

תירוץ הגמרא –

הסיוע מדברי הברייתא והעמדת ר'
יוחנן –

דעת ר"ל בעניין –

ייסוד המחלוקת בניהם,
פרט –

שבועה שאוכל כיכר זה היום ועבר היום ולא אכלה:

דברי ר' יהודה שממנו מדייקים התנאים –

דיוק ר' יוחנן –

דיוק "ל –

הקושיה מכך על שיטתו –

המקרה המובא כסיוע לר"ל –

דעת ת"ק –

דעת ר' יהודה –

כיצד ר"ל מסתדר עם ר' יהודה זה –

הקושיה על ר'
יוחנן מדברי ר'
יהודה בברייתא –

הברייתא המובאת בשם ר' יהודה –

העמדת הברייתא ע"י ר' יהודה –

טבלת
סיכום
הברייתות
בשיטת
ר' יהודה:

הקושי המתעורר בר'
יהודה –

יישוב ר' יהודה ע"י ר"ל –

יישוב ר' יהודה ע"י ר' יוחנן –

* מקרים
נוספים
של לאו
הניתק
לעשה -:

הלאו של שילוח הקן –

עונשו של העובר על לאו זה: לר'
יהודה –

ל

דברי ר' יוחנן על מקריב מלקות "לאו הניתק לעשה –

חכמים –

הכלל המופיע במשנה זו –

שאלת ר' אלעזר את רבו ר' יוחנן –

תשובת ר' יוחנן –

המקרה שמצא ר'
אלעזר –

מדוע מקרה אונס מתאים למ"ד "קיימו ולא קיימו"
–

הקושי על מ"ד "ביטלו ולא ביטלו"
–

העמדת ביטול באונס לרב שימי –

הקושיות על רב שימי:

1.

2.

העמדתו המתחדשת של רב שימי –

הקושיה על העמדה זו –

הדיוק שהעמדה –

ההוכחה לדיוק מדברי אמימר –

הקושיה על צמצום המקרים של ר' יוחנן –

מציאות "לאו הניתק לעשה"
בגזל –

מציאות "לאו הניתק לעשה"
במשכון –

מדוע מקרים אלו לא מתאימים לר' יוחנן –

הקושיה ממקרה משכון של גר –

תירוץ הגמרא –

הקושיה מדין פאה –

המשנה המובאת כהוכחה –

העמדת דין פאה בתירוץ –

הקושיה הנשארת מדין פאה –

מהו "זאת ועוד אחרת"
לר' יוחנן למסקנה –

כיצד דוחים את אפשרות הבאת מקרה אונס כדוגמא –

המקרה המראה את היכולת לבטל נדר "על דעת הרבים"
לדבר מצווה –

* * *

האוכל
נבלות
וטרפות
( טז
: ) – הא
ברברבי
והא
בזוטרי
( טז
: )

נושא – מלקות באכילת שרצים שונים

עיין ברש"י על סוגייתנו וענה על הטבלה הבאה:

כמות המלקות לאוכל תולעת שבכרוב,
נמק –

המקרה המובא בעניין זה –

כמות המלקות לאוכל שרץ מים,
נמק –

כמות המלקות לאוכל שרץ נמלה,
נמק –

כמות המלקות לאוכל שרץ צרעה,
נמק –

2. דינים נוספים בשיקוף הנלמדים מסוגייתנו:

1.

2.

כמות המלקות לאוכל 9 נמלים מרוסקות ואחת שלמה בצירוף,
נמק –

דעת רבא בשם ר' יוחנן בעניין –

גרסת רב יוסף בשם ר'
יוחנן בעניין –

כיצד מיישבים את כל השיטות בעניין זה –

* * *

אכל
טבל ומעשר
ראשון (
טז
: ) – דטריא
ליה מילתא
לא מפריש
( יז
. )

נושא – מלקות לאוכל טבל/דמאי של מעשר עני

דברי רב –

הברייתא המובאת כסיוע –

מחלוקת בעניין לרב יוסף :

קושיית אביי על העמדה זו –

העמדת מחלוקת התנאים לאביי:

כמה
יאכל מן
הטבל (
יז
. ) – משנה
"האוכל
בכורים
" ( יז
. )

נושא – שיעור אכילת הטבל לחיוב מלקות

העמדת המחלוקת לרב ביבי:

העמדת המחלוקת לר'
ירמיה:

תוכן הציטוט המובא ממשנתינו –

ההשלכה מציטוט זה –

ההוכחה היוצאת מכאן –

העמדת הגמרא אחרת –

השוני של רבנן בין חיטה לנמלה –

הסיוע לר' ירמיה –

* * *

משנה "האוכל ביכורים", ( יז . )

נושא – מלקות על ענייני קודשים שונים

המקרים המובאים במשנה שלוקה בהם:

1.

2.

3.

4.

5.

המקריםהמובאים שלא לוקה בהם:

1.

2.

המחלוקת בעניין נטילת האם על הבנים:

לר' יהודה –

לחכמים –

הכלל המופיע במשנה –

דברי רבה בר בר חנה,
הסבר –

מדוע לא משיכים את דין מלקות בבקורים לר"ש –

* ברייתא של ר'
שמעון:

דברי רבא בשבח ר"ש –

כיצד ניכר שכל הנ"ל חמורים מעולה –

הקושיה המתעוררת על דברי השבח של רבא –

המיוחד בדברי ר"ש –

הקושיה המתעוררת מדרך הלימוד של ר"ש –

הסבר הגמרא כתירוץ –

דחיית העמדה מדברי רבא –

הסבר אחר בדברי רבא לתירוץ –

הקושיה על מ"ד "אין מזהירין מין הדין" ממשניתנו –

תירוץ הגמרא –

* זר שאכל לפני זריקת הדם מחוץ לחומה:

דברי רבא –

ההוא לחיובי מלקות נוספים ( הסבר )	דחיית הו"א ( הסבר )
1.
2.
3.
4.	מסקנת הגמרא – העמדת דברי רבא –

* דין מלקות לכהן האוכל מחטאת ואשם קודם זריקה (
יח : )

דברי רב גידל –

הטעם לדבריו –

הדין הנלמד מכאן –

הקושיה על דין זה מדין סימנים בבהמות –

התיקון בדברי רב גידל –

המקור לדבריו –

* הדבר המעכב אכילה בביכורים (
יח : )

דברי ר' אלעזר –

המקור הסותר בדברי ר' אלעזר –

דברי ר' זירא המובאים כתירוץ –

ההשלכה מדברים אלו לביקורים –

הגרסה האחרת המופיעה בדין זה –

דברי ר' יוחנן שיראו סתירה בדבריו –

דברי ר' יהודה שהנחה לא מעכבת –

דברי ר' אלעזר שהנחה מעכבת –

הטעם של ר"א שלומדים הנפה מהפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך":

הג"ש הנלמדת –

הדברים הנלמדים מקישור הפסוקים –

כיצד מניפים בפועל –

• הזמן שהביקורים מקודשים (יח🙂

שאלת רבא בר אדא –

התשובה המובאת –

הסיוע לדין זה מדברי ר'
אליעזר –

דברי ר' יוסי בשם ר'
ישמעאל –

הלימוד מבכור –

דחיית הלימוד –

הלימוד מביכורים –

דחיית הלימוד –

הלימוד המובא לאיסור אכילת מעשר שני מחוץ לירושלים –

ההוכחה מדברי ר'
ישמעאל שסובר כרב ששת –

דחיית רב אשי את ההוכחה,
פרט –

אפשרות לימוד דין מעשר שני מהצד השווה –

דחיית הצד השווה –

הקושי על ר'
ישמעאל בהעמדה שקדושה ראשונה גם לעתיד לבוא –

הקושי על ר'
ישמעאל בהעמדה שקדושה ראשונה לא לעתיד לבוא –

העמדת רבינא, הסבר –

קדשי
קדשים
(יט🙂
– משנה
"הקורח
קרחה
בראשו" (כ.)

נושא
– דין
מלקות
לאוכל
חמץ מחוץ
לירושלים

הדין שנאמר במשנה בענייננו –

הקושיה על כתיבת דין זה –

תרוץ ר' יוסי:
נושא משנתנו –

נושא המשנה בראש הפרק –

המקור לחיוב מלקות לטמא האוכל מעשר שני –

דעת ר"ש על מקור האזהרה –

דברי הגמרא על הסתפקות זו –

האזהרה שמחפש ר"ש למסקנה –

המקור לאזהרה זו,
פרט והסבר –

• פדיון מעשר שני טמא בירושלים :

המקור לאפשרות פדיה זו –

• פדיון מעשר שני מחוץ לירושלים:

הדין שמביא רב אסי –

המקור לדבריו –

הקושיה על העמדת מקור זה –

כיצד ניתן ללמוד מהפסוק גם את דברי רב אסי –

מדוע לא ניתן לומר שהפסוק מלמדנו רק את דברי רב אסי –

התלבטות רב חנינא ורב הושעיא –

באיזה מקרה אין התלבטות –

המקרה שבו מתלבטים –

הפתרון שהביא הסבא מבית המדרש של רשב"י –

ההתלבטות של רב פפא –

הכרעת הגמרא –

• מיקום פירות מעשר שני שבאכילתם לוקה:

הדין שמביא ר'
יוחנן –
____________________________________________________

המקור לדבריו, הסבר –

המקרה המובא בברייתא שמביא ר'
יוסי –

הקושיה המתעוררת על ר' יוחנן מברייתא זו –

העמדת הברייתא לתרוץ –

הקושיה על תרוץ זה –

העמדת הברייתא באופן אחר –

הדין הנובע מהברייתא לר' יוסי –

הברייתא המובאת כקושיה על ר'
יוסי:

במה מסכימים ב"ש וב"ה –

במה חולקים –

הקושיה המתעוררת מדברי ב"ה על ר'
יוסי –

תרוץ רבה –

תרוץ רבינא –

הדין שמתברר מדבריו –

משנה "הקורח קרחה בראשו"
( כ . )

4 ההשחתות שבמשנה שלוקין עליהם:

היחס בין כמות השריטות לכמות המלקות –

היחס בין כמות הקפת הראש למלקות –

מחלוקת ת"ק ור' אלעזר:

1.

2.

* * *

גמרא
( כ
. ) – לא
ילבש גבר
שמלת
אישה (
כ
: )

נושא
– איסור
קורחה
בראש

"לא יקרחו קרחה בראשם" : הנלמד "מקרחה"
–

הנלמד מ"בראשם"
–

וחקור חיוב קורחה בישראל –

הדבר הנוסף הנלמד בג"ש זו –

* חיוב מס' המלקות על כל קרחה:

מתי פשוט שלוקה על כל קרחה –

מתי קשה לומר שלוקה על כל קרחה –

השמנה בנזיר המובאת כסיוע לקושי –

החידוש המדובר שלוקה על כל קרחה –

* שיעור קרחה:

סימן הזיכרון לגרסה האחרת –

שיעור חיוב חטאת לנוטל שעריו בשבת לברייתא –

בכמה שערות מדובר לרב יהודה –

הקושיה על אפשרות זו מהמשך הברייתא –

העמדת הברייתא לתירוץ –

הברייתא המובאת כהוכחה להעמדת הברייתא הקודמת –

הדבר האסור המובא מצד "לא ילבש גבר כלי אישה"
–

* * *

"והמקיף
פאת ראשו"
( כ
: ) – במסייע
ודברי
הכל (
כ
: )

נושא
– איסור
הקפת
הראש

הגדרת הקפת הראש –

הברייתא המובאת לרב חסדא –

תמיהת רב חסדא על הברייתא –

העמדת הברייתא: כר'
יהודה –

לרבא –

לרב אשי –

* * *

והמשחית
פאת זקנו
( כ
: ) – שבולת
זקנו (
כ
: )

נושא
– השחתת
פאת הזקן

גבולות הגזרה לאיסור השחתה –

* * *

והמשרט
שריטה
( כ
: ) –
ביד
פטור
בכלי
חייב
( כא
. )

נושא
– שריטה
וגדידה
בבשר

"ושרט לנפש לא תננו בבשרכם":

הנלמד מ"נפש"
–

הנחמד מ"שרט"
–

הדבר שלומד ר'
יוסי מ"נפש"
–

הקושיה על לימוד זה –

המקור לר' יוסי לחיוב על שריטה עקב מת –

דברי שמואל –

הקושיה על דבריו מהברייתא, הסבר –

העמדת שמואל –

הדינים ששנו לפני ר' יוחנן:1.

2.

הקושיה על דין 2 –

תיקון בהעמדת דין 2 –

וחייב
על הראש
( כא
. ) – משנה
"הכותב
כתובת
קעקע" ( כא
. )

נושא
– עניינים
שונים
בגילוח
הראש

הדגמת רב ששת את איסור הקפת הראש –

הדגמת רב ששת את איסור השחתת הזקן –

דברי ר"א במשנה –

הטעם לדבריו –

• אופן הגילוח שיתחייב מלקות: לחכמים ( במשנה ) –

לר'
אלעזר ( במשנה ) –

שיטת רבנן:

הפסוקים שמהם לומדים חכמים:1.

2.

אופן לימוד חכמים מהפסוקים את שיטתם –

שיטת ר"א:

צדדי הבעיה בשיטתו:
1.

2.

העמדת שיטתו –

* * *

משנה
הכותב
כתובת
קעקע (
כא
. ) – משנה
"נזיר
שהיה
שותה" ( כא
. )

נושא
–
מלקות
על כתיבת
כתובת
קעקע

2 התנאים לחיוב מלקות בכתובת קעקע:

1.

2.

התנאי הנוסף לחיוב שמביא ר"ש –

שאלת רב אחא את רבי אשי –

תשובת רב אשי –

אופן לימוד שיטת ר"ש –

דברי רב מלכיא –

הסימן לדברי רב פפא –

הדבר שהקפיד רב ביבי –

דעת רב אשי בעניין אפר המקלה על מכתו, נמק –

* * *

משנה
"נזיר
שהיה
שותה" ( כא
. ) – משנה
"כמה
מלקין
אותו" ( כב
. )

נושא
– חיוב מלקות על עבירה אחת

8 הלאווים האפשריים בחרישה: