גמרא, מקום שמצויים בו רבים – כד

הלכה

רבנן

רשב"א

4

3

הרי אלו שלו

רוב כנענים

5

2

1

רוב ישראל

דחיה

ניסיון הוכחה

מקור

הב"ע במפוזרין.
אי במפוזרין, מאי אריא מקום שהרבים מצויין שם, אפילו אין הרבים מצויין שם?

אלא לעולם בצבורין, והכא במאי עסקינן בבתי כנסיות של כנענים. בתי מדרשות מאי איכא למימר? בתי מדרשות דידן דיתבי בהו כנענים. השתא דאתית להכי, בתי כנסיות נמי דידן דיתבי בהו כנענים.

מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא ר"ש בן אלעזר,

שמעת
מינה אפילו ברוב ישראל נמי?!
(1)

המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

ובכל מקום שהרבים מצויין שם –
הרי אלו שלו,

מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
(ברייתא)

1.

הא מני רבנן היא.

מאן שמעת ליה דאמר אזלינן בתר רובא רשב"א,

שמעת
מינה כי קאמר רשב"א ברוב כנענים אבל ברוב ישראל לא?!
(1)

מצא בה אבידה:

אם רוב ישראל –
חייב להכריז, אם רוב כנענים –
אינו חייב להכריז.
(מכשירין
ב,ח)

2א

א.
אלא לעולם רשב"א היא ואפי'
ברוב ישראל נמי,
והכא במאי עסקי'
בטמון.

[אי בטמון מאי עבידתיה גביה?
והתנן –
מצא כלי באשפה: מכוסה –
לא יגע בו, מגולה –
נוטל ומכריז.
כדאמר רב פפא באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה,
הכא נמי באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה.]

ב.
ואיבעית אימא לעולם רבנן,

מי קתני הן שלו? אינו חייב להכריז קתני,

ויניח, וייתי ישראל ויהיב ביה סימנא ושקיל.

תפשוט
מינה דמודו ליה רבנן לרשב"א ברוב כנענים?!
(3)

2ב

לעולם אימא לך ר"ש בן אלעזר אפי'
ברוב ישראל נמי קאמר, ורב אסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

[וכי מאחר דאסירא בהנאה מותרת משום מציאה למאי הלכתא?

אמר רב אשי –
לקנקנה.]
(תוס'
– יש
לפשוט הלכה כמותו ברוב כנענים.)

כמאן כר"ש בן אלעזר,

שמע
מינה כי קאמר ר"ש בן אלעזר ברוב כנענים אבל ברוב ישראל לא?!
(1)

אמר רב
אסי –
מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים:

מותרת משום מציאה, ואסורה בהנאה.

בא ישראל ונתן בה סימן,
מותרת בשתיה למוצאה.

3.

שאני נהר בירן, דישראל סכרו ליה וישראל כרו ליה. כיון דישראל סכרו ליה אימור מישראל נפל, וכיון דישראל כרו ליה לא מיאש.

והא רובא כנענים נינהו,

ש"מ אין הלכה כר"ש בן אלעזר אפי'
ברוב כנענים?!
(5,4)

ההוא גברא דאשכח ארבעה זוזי דציירי בסדינא ושדו בנהר בירן.

אתא לקמיה דרב
יהודה, א"ל –
זיל אכריז.

[והא זוטו של ים הוא? שאני נהר בירן כיון דמתקיל לא מיאש.]

4.

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא. א"ל –
מצא כאן ארנקי מהו? אמר ליה –
הרי אלו שלו. בא ישראל ונתן בה סימן, מהו? א"ל –
חייב להחזיר.

תרתי? אמר ליה –
לפנים משורת הדין, כי הא דאבוה דשמואל –
אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין (מח'
רש"י
ותוס').

רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דר"נ בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. א"ל –
מצא כאן ארנקי מהו? א"ל –
הרי אלו שלו. בא ישראל ונתן בה סימן, מהו? אמר ליה –
הרי אלו שלו.

והלא עומד וצווח? נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים.

שאני דיו דכזוטו של ים דמי.

[והא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור? בעומד ורואהו.]

והא רובא דישראל נינהו,

שמעת
מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפי'
ברוב ישראל?!
(5,4)

ההוא דיו דשקיל בשרא בשוקא ושדיה בצנייתא דבי בר מריון.

אתא לקמיה דאביי, א"ל –
זיל שקול לנפשך.

5.

אמר רבא –
רוב כנענים ורוב טבחי ישראל.
(4)

מדהתירוהו לו משום שחיטה רובא ישראל נינהו,

שמעת
מינה הלכה כר"ש בן אלעזר אפי'
ברוב ישראל?!
(5,4)

ר'
חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי, והתירוהו לו.

[אמר רבי
אמי: התירוהו לו משום מציאה –
כר"ש בן אלעזר,

משום שחיטה –
כרבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי.

דתניא: הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו הלך ומצאן שחוטין:

ר'
יהודה –
אוסר, ורבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי –
מתיר.

אמר רבי –
נראין דברי רבי יהודה כשמצאן באשפה,

ודברי רבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי כשמצאן בבית.]

6.

רבי אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי. אתא לקמיה דר'
אסי ואמרי לה לקמיה דר'
יוחנן ואמרי לה בי מדרשא, ואמרו ליה –
זיל שקול לנפשך.

רבי יצחק נפחא אשכח קיבורא דאזלי ביה אזלויי. אתא לקמיה דר'
יוחנן ואמרי לה בבי מדרשא, ואמרו ליה –
זיל שקול לנפשך.