בס"ד

דפי עבודה וסיכום על פרק שני במסכת סנהדרין

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין – מצוות מינוי מלך

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

מצוות מינוי מלך

1. עיין בשמואל א'
   פרק ח',
   וציין מהי תגובת שמואל לבקשת המלך,
   ומהי תגובת הקב"ה?
   __________________________________________

__________________________________________________________________________________________________________

_____________________________________________________

_____________________________________________________

2. עיין בדברים י"ז,
   י"ג–כ'.
   נסה להסביר את תגובת הקב"ה ושמואל לבקשת המלך,
   עפ"י המצווה הנזכרת בתורה.
   ___________________________

__________________________________________________________________________________________________________

_____________________________________________________

_____________________________________________________

3. עיין בפירוש ספורנו וענה על השאלות הבאות.

"אשימה עלי מלך ככל הגויים"
– שתהיה המלכות לו ולזרעו,
לא כעניין השופטים,
שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו.
ועל מינוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ,
כאמרו:
"לא תהיה עדת ה'
כצאן אשר אין להם רועה"
(במדבר כ"ז י"ז).
אמנם,
שיהיה המלך כמלכי הגויים מחזיק במלכות הוא וזרעו,
נמאס אצל האל יתברך,
אבל ציווה שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן,
לא יבחרו אלא אדם כשר שיבחר בו ה',
ולא יעביר את ישראל על דת,
ושלא יהיה איש נכרי אף על פי שיהיה אדם כשר,
ואף על פי שיהיה גיבור ואיש מלחמה.
וכאשר חטאו בשאלת המלך שימלוך הוא וזרעו ככל הגויים,
היה העונש עליהם בתקלות הקורות להמון בשביל המלך,
כאמרו:
"וצעקתם ביום ההוא מפני מלככם אשר בחרתם לכם,
ולא יענה ה'
אתכם ביום ההוא"
(שמואל א'
ח'
י"ח)
… והיה הרשות במינוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר,
אשר רמז שסופו לשנאתה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה,
כמו שקרה לדוד בדבר אבשלום.

א.
מה ההבדל בין מלך לשופט?
__________________________________

________________________________________________________

________________________________________________________

ב.
האם הקב"ה רוצה שיהיה לישראל מלך?
מדוע?
____________________

________________________________________________________

________________________________________________________

ג.
מדוע ציווה הקב"ה להמליך מלך?
______________________________

________________________________________________________

________________________________________________________

ד.
מהן התוצאות של המלכת מלך?
_______________________________

________________________________________________________

________________________________________________________

ה.
עיין במצוות יפת תואר (דברים כ"א י'-
י"ד),
והסבר מהו הדימיון,
לדעת הספורנו,
בין מצווה זו למצוות המלך?
_____________________________

________________________________________________________________________________________________________________

________________________________________________________

ו.
הסבר את תגובת שמואל לבקשת ישראל,
עפ"י פירוש הספורנו.
_________

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יח – תפקידי המלך

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

תפקידי
המלך
–
סנהדרין
יח

1. עיין בשמואל א'
פרק ח',
וציין מהם תפקידי המלך,
עפ"י בקשת העם?

א.
רמטכ"ל.
ב.
כלכלן (איש עסקים).

ג.
מדינאי.
ד.
שופט.

2. עיין בשמואל א'
פרק י"ב,
פסוק י"ב.
איזה תפקיד מתפקידי המלך נזכר בדברי שמואל?

_______________________________________________________________________________________________________________________________________

3. עין במלכים א'
פרק ג',
פסוקים ה'-
י"ד.
מהי בקשת שלמה,
ומהי תגובת הקב"ה?

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

4.
מה אומרת המשנה (י"ח)
ביחס לתפקידי המלך?

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

5. אילו מבין המשפטים הבאים נכון,
עפ"י הגמרא (י"ט)?

א.
אין סתירה בין המקרא למשנה.

ב.
המשנה סותרת את דברי המקרא ביחס לתפקידי המלך.

ג.
במקרא ובמשנה מתייחסים לאותו סוג של מלכים,
והמשנה מגבילה את המלך.

ד.
המקרא מתייחס למלך מבית דוד (או מי שנבחר ע"י ה'),
והמשנה למלך משאר שבטי ישראל (שלא נבחר ע"י ה').

ה.
כל תקופת שלטונם של מלכי בית חשמונאי,
נאסר עליהם לשפוט.

6.
מדוע גזרו חכמים שמלכי ישראל לא דנים ולא נידונים?

_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

7. עיין בתוד"ה:
"והא אין מושיבין מלך"
(י"ח),
והשלם את המשפטים הבאים.

תימה לפרוך ממתניתין,
דתנן:
"מלך לא דן ולא דנין אותו"..?
ויש לומר:
דהא דאין מלך דן,
הני מילי לבדו,
משום דאין דנין אותו דלא קרינן ביה "התקוששו וקושו",
אבל עם אחרים שפיר מצי דן,
דאין הדין נגמר על פיו לבד…

התוספות מקשה:
מדוע צריך לומר "אין מושיבים מלך בסנהדרין",
והרי המשנה (י"ח)
אומרת _________________________
?

מתרץ התוספות:
אם הייתי מסתמך רק על דברי המשנה,
הייתי חושב שרק אם המלך דן ________
– אסור,
אך אם הוא דן _________
– מותר.
מסיבה זו היתה הגמרא צריכה לומר:
"_________________________" , כדי שלא תטעה לחשוב שמלך יכול לדון אם הוא לא __________
שקובע את הדין.

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יח – עיבור השנה

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

עיבור
השנה
–
סנהדרין
יח

מילים

אפסניא – צבא שתא – שנה בתר – אחר ירחא – ירח,
חודש אזיל – הולך הא – הרי הנך – אלו הוו קיימי – היו עומדים שמעינהו רבנן דקאמרי – שמעו אותם חכמים שאמרו חד אמר – אחד אמר בכיר ולקיש כחדא יינץ – מוקדם ומאוחר כאחד יצמחו דין – זה לאו – לא לית – אין תור בצפר בתלג ימות – שור בבוקר בשלג ימות טיהרא – צהריים בטול תאנה ידמוך ישלח משכיה – בצל תאנה ישכב ויחכך עורו קדום – רוח מזרח תקיף לחדא יהא – חזק מאוד תהיה יפח בלועך נפיק לקבליה – רוח פיך יוצא לקראתו ועברוה רבנן לההיא שתא – ועברו חכמים את השנה ההיא

ותסברא רבנן ארעוותא סמוך – וכי סבור אתה שחכמים סמכו על רועי בקר

מונחים

גופא – פתיחה לדיון בהלכה שהובאה בדיון הקודם,
ועתה מבררת אותה הגמרא.

איני?
(אין היא =
כן היא)
– פתיחה להוכחה שהדבר שנאמר קודם אינו נכון.

מושגים

עיבור השנה – ישנו פער של 11
ימים בין שנת השמש המונה 365
ימים,
לבין שנת הלבנה המונה 354
ימים.
על מנת ליצור איזון ביניהם,
מעברים את השנה 7
פעמים ב–
19 שנים.
עיבור זה הוא תוספת של חודש לשנה,
והחודש הנוסף הוא אדר ב'.

משא ומתן

1. בתורה כתוב:
   "לא תענה על רב"
   (בלי י'),
   אך קוראים את המילה "ריב".
   מן העובדה שכתוב "רב"
   למרות שצריך לקרוא "ריב",
   דורשים חז"ל לימוד נוסף מן הפסוק – שלא לחלוק על מלך מפאת כבודו.
   מכיוון שלא חולקים עליו,
   לא ניתן לקיים דיון אמיתי בבית–
   דין (אם הוא יושב בו),
   ולכן מלך לא יושב בבית–
   דין.

2. מלך וכה"ג לא יושבים לדון בעיבור שנה,
   מכיוון שיש חשש שיטו את ההחלטה בגלל עניינים אישיים.
   ביחס למלך יש חשש שענייני צבאו יטו את דעתו,
   עפ"י רש"י המלך נותן לחייליו משכורת שנתית,
   ולכן הוא מעדיף שיהיו יותר חודשים בשנה.
   עפ"י פירוש אחר,
   תשלום לצבא לחודש נוסף בשנה ייפול על כתפי המלך,
   ולכן הוא יעדיף שלא לעבר.
   ביחס לכה"ג,
   יש חשש שלא ירצה לעבר את השנה,
   כדי שלא יהיה לו קר בעבודתו ביוהכ"פ.

3. רב פפא מסיק מתוך דברי התוספתא ביחס לכה"ג,
   ששנה הולכת אחרי החודשים,
   דהיינו שעיבור השנה נעשה ע"י חישוב מתמטי,
   כאשר מגיעים למצב של נסיגה של בערך חודש שלם.
   חששו של הכה"ג מכך שיהיה קר מדי ביוהכ"פ,
   מוכיחה שלא מתירים נסיגה של יותר מחודש (שהרי אם היו מתירים זאת לכה"ג לא היתה בעיה),
   ולכן גם חוששים מכך שכה"ג יטה את הדין (עיבור השנה).
   

4. הגמרא מקשה מסיפור רועי הבקר,
   שמשם עולה חישוב לא מתמטי של רועי הבקר,
   אלא חישוב של מזג–
   אויר וצמיחת התבואה,
   ועפ"י דבריהם עיברו חכמים את השנה.

5. הגמרא דוחה רעיון זה ואומרת,
   שחכמים עיברו את השנה עפ"י חישוביהם ולא עפ"י דבריהם של הרועים,
   אלא שדברי הרועים מהווים סיוע לחישובם של חכמים,
   שהרי הם מוכיחים שישנה נסיגה של חודשי השנה.

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – ניחום אבלים של כה"ג

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

ניחום
אבלים
של
כה"ג
–
סנהדרין
יט

מילים

אתי – בא גביה – אצלו מאי טעמא – מה הסיבה חלשא דעתיה – יצטער

קא חדי בי – צוחק לי הא – זה מתניתא – מקור תנאי תלת – שלוש היינו – זהו

מונח

שמע מינה (למד ממנה)
– פתיחה למסקנה מתוך ההלכה.

מושגים

סגן – משנה לכהן הגדול בבית–
המקדש.

משוח שעבר – מי שהתמנה לכה"ג באופן זמני (בגלל טומאת כה"ג),
ועבר מתפקידו.

ראש בית אב – ראש משפחת כהנים,
שעובדים באותו יום בבית–
המקדש.

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – תקנות חדשות

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

תקנות
חדשות
–
סנהדרין
יט

מילים

אחריני – אחרים היכי – איך להו – להם כי מנחמי – כשמנחמים לדידיה – לו איהו – הוא נחשא – נחש (קללה)
קא רמי להו – מטיל בהם

מונחים

איבעיא להו (נשאלה להם)
– פתיחה לשאלה של הלומדים לחכמים בבית המדרש.

תא שמע (בא ולמד)
– פתיחה להבאת מקור לשם הוכחה,
פתרון או קושיה.

היכי דמי (איך הוא דומה)
– שאלה הבאה לברר את המקרה עליו נאמרו הדברים.

אילימא (אם נאמר)
– פתיחה להצעת פירוש שידחה לאחר מכן.

שמע מינה (למד ממנה)
– סיכום כי ההסבר אכן נכון ומקובל.

מושג

יחוד – המצאות איש ואישה יחד ללא אדם אחר,
במקום מבודד.

משא ומתן

1. ר'
   יוסי תיקן,
   שאישה לא תלך בשוק כשבנה אחריה משום מקרה שהיה,
   שאנשים חטפו את בנה של אישה (שהלך אחריה),
   ואז אמרו לאישה שאם ברצונה לקבל את בנה שתבוא אחריהם,
   ואנסו אותה.
   (רש"י)

2. ר'
   יוסי תיקן שנשים היושבות בשירותים (שהיו מחוץ לעיר בזמנם)
   תדברנה ביניהן,
   כדי למנוע מגבר להיכנס לשירותים.
   תקנה זו נועדה למנוע מצב שאישה תשב שם לבד,
   וייכנס לשם גבר ויבואו לייחוד.
   

3. שואלים הלומדים בבית–
   המדרש את החכמים:
   מה אומר הכה"ג לאנשים שהוא מנחם?
   הציטוט בו נאמר שהכה"ג אומר:
   "תתנחמו"
   עולה לדיון,
   כשמנסים לברר לאיזה מצב מתייחס מקור זה,
   מכיוון שלא נזכר במפורש במקור למה הוא מתייחס.
   האפשרות הראשונה – שהוא אומר זאת כשמנחמים אותו,
   נדחה,
   מכיוון שיש באמירה זו מעין קללה,
   כאילו הוא "מאחל"
   להם שגם הם יגיעו למצב שיצטרכו נחמה.
   לכן נותרה האפשרות היחידה,
   שהוא אומר:
   "תתנחמו"
   כשהוא מנחם אחרים.

מסקנות

1. ר'
   יוסי שינה את תקנת הניחום,
   והחזירה למצבה הקודם – שהאבלים עומדים והמנחמים עוברים על פניהם.

2. אישה ההולכת עם בנה בשוק,
   צריכה ללכת אחריו,
   כדי שתוכל לראותו.

3. נשים הנמצאות בשירותים (מחוץ לעיר)
   צריכות לשוחח ביניהן,
   כדי שלא ייוצר מצב של יחוד.

4. מספר המנחמים צריך להיות לפחות עשרה,
   כשאין האבלים מצטרפים למנין העשרה.

5. כה"ג שמנחם אנשים אחרים,
   הוא אומר להם:
   "תתנחמו".
   

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – מלך כשופט ונשפט

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

מלך
כשופט
ונשפט
–
סנהדרין
יט
–
יט

מילים

דכתיב – שכתוב אי – אם דיינינן ליה – דנים אותו אינהו – הם היכי דייני – איך דנים והכתיב – והרי כתוב מאי – מה טעמא – סיבה עבדיה – עבדו מלכא – מלך קטל נפשה – הרג אדם להו – להם ליה – לו עבדך – עבדך שדריה להו – שלח אותו אליהם תא אנת נמי – בא גם אתה הכא – כאן אתא – בא ויתיב – וישב

משא ומתן

1. הגמרא מסייגת את הלכה המובאת במשנה רק למלכי ישראל,
   אבל מלכי בית דוד יכולים לדון ואף דנים אותם.
   מלכים מבית דוד הם מלכים מזרעו של דוד (משבט יהודה).
   מלכי ישראל הם מלכים שאינם משבט יהודה,
   כדוגמת מלכי ישראל בתקופת בית ראשון ששלטו על עשרה שבטים מישראל (במקביל למלכי בית דוד ששלטו על שני שבטים),
   וכדוגמת מלכי בית חשמונאי בתקופת בית שני (לדוגמא:
   ינאי).

2. המקור להלכה שמלכי בית דוד דנים ונידונים,
   הוא מהפסוק:
   "בית דוד כה אמר ה'
   דינו לבוקר משפט"
   (ירמיה כ"א י"ב).
   פסוק זה מלמד שהם דנים,
   ומהלימוד של ריש לקיש – קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים,
   אנו לומדים שדנים אותם.

3. הסיבה לכך שמלכי ישראל אינם דנים ואינם נידונים,
   היא משום אירוע שהיה עם ינאי המלך,
   ובו חששו הדיינים לחייב את ינאי המלך לעמוד,
   כמו שהוא מחוייב בתורה.

4. ההבדל בין מלכי בית דוד למלכי ישראל,
   הוא היחס שלהם למצוות התורה.
   בעוד שרוב מלכי בית דוד מרגישים מחוייבות עמוקה למצוות התורה,
   הרי שחלק נכבד ממלכי ישראל אינם מרגישים כך,
   ואף מטילים פחד עמוק בקרב חכמי ישראל כדוגמת ינאי המלך.

מסקנות

מלכי בית דוד דנים ונידונים,
אך מלכי ישראל אינם דנים ואינם נידונים.

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – חליצת מלך

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

חליצת
מלך
–
סנהדרין
יט

מילים

האמר – הרי אמר למאן דאמר – למי שאמר (שסובר)
שאני – שונה

מונח

איני – פתיחה להוכחה שהדבר שנאמר קודם לכן אינו נכון.

משא ומתן

1. במשנה מצאנו שתי דעות ביחס לחליצת המלך:
   תנא קמא (חכמים)
   ור'
   יהודה.
   הגמרא מקשה על דברי ר'
   יהודה,
   שאומר שאם מלך רוצה לחלוץ הוא יכול לעשות כך.

2. הגמרא תוהה כיצד יתכן שנתיר למלך לבזות את עצמו,
   שהרי במעמד החליצה האישה יורקת בפניו.
   החשש לביזוי המלך נעוץ בהלכה שגם אם מלך מחל על כבודו – אין כבודו מחול,
   או במילים אחרות:
   אסור להסכים לפגיעה בכבודו של המלך אפילו אם הדבר נעשה מרצונו.

3. הגמרא מתרצת את דברי ר'
   יהודה,
   שבמקרים בהם הביזוי קשור בקיום מצווה – מותר למלך למחול על כבודו.

מסקנה

להלכה נפסק כדעת חכמים,
שאף אם המלך מחל על כבודו – הוא אינו יכול לחלוץ.

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – ניחום אבלים

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

ניחום
אבלים
–
סנהדרין
יט

"כשהוא מנחם"
(שורה 14)
–
"ואבלים עוברין"
(שורה 29)

1. כתוב במחברתך את המילים הארמיות,
   ותרגם אותן בעזרת המילים הבאות.

סיבה,
שלוש,
אצלו,
יחשוב,
זו,
בא,
זהו,
מה,
תחלש דעתו (יצטער),
ברייתא,
שמח בי (בצערי).

2. תרגם את המונחים הבאים,
   היעזר בהסברים מסוגיות קודמות.

תנו רבנן –
______________________________________________

שמע מינה –
_____________________________________________

3. שבץ את המושגים הבאים עם ההסברים המופיעים למטה (היעזר ברש"י).

סגן,
משוח שעבר,
ראש בית אב

_________ – משנה לכהן הגדול בבית–
המקדש.

_________ – מי שהתמנה לכה"ג באופן זמני (בגלל טומאת כה"ג),
ועבר מתפקידו.

_________ – ראש משפחת כהנים,
שעובדים באותו יום בבית–
המקדש.

4. השלם את הטבלה הבאה.

5. מי אינו עומד יחד עם הכה"ג כאשר מנחמים אותו?
   מדוע?
   ____________

__________________________________________________________________________________________________________

6. מיהו החכם שלומד את שלושת המסקנות?
   מאיזה מקור הוא לומד אותן?

____________________________________________________________________________________________________________

7. אילו מבין המשפטים הבאים,
   הם מסקנותיו של החכם?

א.
אבלים חייבים לקרוע את בגדם.

ב.
חייבים להיות לפחות עשרה מנחמים כשעושים שורה.

ג.
בזמן שהמנחמים עוברים לנחם את האבלים,
האבלים עומדים משמאלם.

ד.
יש לכה"ג סגן וממונה.

ה.
ישנם שני שמות לתפקיד אחד:
סגן וממונה.

ו.
בזמן הניחום,
המנחמים עומדים במקומם והאבלים עוברים על פניהם.

ז.
בזמן הניחום,
האבלים עומדים במקומם והמנחמים עוברים על פניהם.

8. מהו השינוי שחל בניחום האבלים?
   מדוע נעשה שינוי זה?
   ________________

____________________________________________________________________________________________________________

בס"ד

נושא הדף:
גמרא,
סנהדרין,
יט – נשיאת אלמנות המלך

כיתות היעד:
תיכון

מחבר:
חן–
ציון ניות

נשיאת אלמנות המלך –
סנהדרין יט

מילים

מאי נינהו – מה הן מאי תלמודא – מהו הלימוד מאי – מה דכתיב – שכתוב אזל – הלך קטליה – הרגו אית לך גבאי – יש לך אצלי יהבה – נתן אותה ליה – לו אי בעית – אם אתה רוצה זיל אייתי – לך הבא אייתי ליה – הביא לו דעתיה – דעתו כולי עלמא – כל העולם (דעת כולם)
לא חזו ולא מידי – לא ראויות לכלום כלבי – כלבים שונרי –
חתולים האי – זה דריש ביה – דורש בו לטעמיה – לשיטתו נמי – גם הכתיב – הרי כתוב

מונחים

תניא – פתיחה למקור תנאי.

איבעית אימא (אם תרצה אמור)
– פתיחה לתשובה נוספת על השאלה.

משא ומתן

1. ישנה מחלוקת בין ר'
   יהודה לחכמים,
   בהבנת הפסוק:
   "ואת נשי אדוניך בחיקך".
   לדעת ר'
   יהודה,
   מתייחס הפסוק לנשיו של שאול,
   ולדעת חכמים לנשים מבית שאול הראויות לדוד – בנות שאול.

2. ר'
   יוסי ור'
   יהושע בן קרחה,
   מסבירים את נישואי דוד לשתי אחיות.
   לדעת ר'
   יוסי,
   רק לאחר מות מירב נשא דוד את מיכל,
   ולכן לא עבר על איסור תורה.
   לדעת ר'
   יהושע בן קרחה,
   קידושי דוד עם מירב היו קידושי טעות,
   ואינם נחשבים כלל כקידושים,
   ולכן יכל דוד לשאת את מיכל.

3. הגמרא מנסה לברר איזו טעות נפלה בקידושי דוד למירב,
   שבגללה נפסלו הקידושים.
   שאול הבטיח,
   שמי שיהרוג את גלית יזכה בכסף רב,
   ויוכל לשאת את ביתו – מירב.
   דוד לא נתן כסף לשאול,
   ובכסף שחייב שאול לדוד על הריגת גלית לא ניתן לקדש,
   מכיוון שהוא נחשב כהלוואה ואסור לקדש בהלוואה,
   לכן אין אלו קידושין ושאול יכל לתת את מירב לעדריאל.
   מאוחר יותר הציע שאול לדוד לשאת את מיכל,
   בתנאי שיביא לו מאה ערלות פלישתים.
   לאחר שדוד הביא מאתיים ערלות פלישתים,
   התגלעה מחלוקת הלכתית בינו לבין שאול,
   וניתן להעלות שתי אפשרויות למחלוקת זו.
   אפשרות 1:
   שאול סבר שכשיש מלווה (חובו לדוד מהריגת גלית)
   ופרוטה (שווי הערלות),
   הרי שדעת המקדש והאישה על המלווה ולכן אין אלו קידושין,
   ודוד סבר שאנשים יודעים שלא ניתן לקדש במלווה,
   לכן דעתם על הפרוטה.
   אפשרות 2:
   לדעת שניהם (דוד ושאול)
   דעת האדם על הפרוטה,
   אלא שהם חולקים על שווי הערלות.
   לדעת שאול,
   אין ערכם מגיע אפילו לפרוטה,
   ולדעת דוד,
   מכיוון שניתן לתת אותם כמאכל לחיות,
   הרי שערכם לפחות פרוטה.

4. לאחר שהגמרא הציגה את מקור דבריו של ר'
   יהושע בן קרחה,
   מעמידה הגמרא מקור זה כקושיה לשיטת ר'
   יוסי.
   לאחר הסברו של ר'
   יוסי,
   מעמידה הגמרא את מקור דבריו כקושיה לשיטת ר'
   יהושע בן קרחה.

מסקנות

1. לדעת ר'
   יהודה,
   מלך יכול לשאת את אשת המלך הקודם.
   לדעת חכמים,
   מלך לא יכול לשאת את אשת המלך הקודם,
   אבל הוא יכול לשאת את ביתו.

2. לדעת ר'
   יוסי,
   דוד נשא את מיכל לאחר מות מירב.
   לדעת ר'
   יהושע בן קרחה,
   קידושי מירב לדוד נעשו בטעות,
   ולכן יכל דוד לשאת את מיכל.

3. לא ניתן לקדש אישה במלווה,
   דהיינו אי אפשר לוותר לה על חוב שהיא חייבת לאיש,
   במקום שהאיש ייתן לה כסף בקידושיה.