נאכל

קרב

(על
המזבח)

מתיר

(על
המזבח)

שיירי
המנחה

–

קומץ

עומר

הלחמים

–

–

2
הלחם

הלחמים

–

בזיכי
לבונה

לחם
הפנים

בשר

אימורים

דם

זבחי
שלמי ציבור

בשר

אימורים

דם

שעירי
ראשי חודשים

דחויה (רבי
שמעון,
רבי
יוסי)
– כלומר
בעינן
ציץ

טומאה
בציבור

הותרה (רבי
יהודה)

על
המתיר (דם,
קומץ)
– כן

על
מה מרצה הציץ?

על
ה"אכילות"
(שיירי
מנחה,
בשר
וכדו')
לרבי
אליעזר –
כן

לרבי
יוסי –
לא

הערה!

כדי
שיחשב ש"יש
בשר"
אין
צורך שיותר בפועל באכילה,
אלא
אף אם יש גורם בעל יכולת להחשיבו כאילו
הוא מותר באכילה –
נחשב המצב כ"יש
בשר".

שאע"פ
שאין בשר ("אין
נאכלין")
מכל
מקום באין בטומאה,
שס"ל
לר"א
שלמרות שאין בשר –
יש דם.

אפשרי

כר"א

שלבי
הדיון העיקריים:

1. הגמרא
   מניחה (סבורה)
   שר'
   יהושע
   סובר טומאה דחויה בציבור,
   כלומר
   שבעינן ציץ,
   וכן
   שס"ל
   שאין הציץ מרצה על האכילות (כר'
   יוסי).
   וא"כ
   משנתנו
   אינה כמותו,
   היות
   שמלבד ש–
   5 דברים
   אלה אינם נאכלים,
   בשל
   הטומאה,
   אף
   אין גורם שיכול להחשיבם כאילו נאכלין,
   שאין
   הציץ מרצה על אכילות,
   ואם
   כן המצב הוא ש"אין
   בשר",
   ואם
   כן היאך באין בטומאה,
   הרי
   לרבי יהושע אם אין בשר –
   אין דם!…

2. הגמרא
   אומרת שאפשר
   שמשנתנו היא כרבי יהושע,
   שס"ל
   לרבי יהושע טומאה הותרה בציבור,
   וממילא
   ההיתר הזה הוא הגורם שמחשיב את הבשר
   כאילו מותר באכילה (אע"פ
   שלמעשה אינו נאכל)
   – ואם
   כן,
   כיוון
   שיש בשר –
   יש דם,
   ולכן
   "באין
   בטומאה"!

כר'
יהושע

היות
וס"ל
לר'
יוסי
שטומאה דחויה בציבור,
וצריך
ציץ,
וס"ל
גם כן שאין ציץ מרצה על אכילות –
הרי זה מצב של "אין
בשר".
ואפילו
אם תאמר שס"ל
כר"א,
שאף
על פי שאין בשר יש דם –
לא יועיל,
שמה
תאמר ב–
2 הלחם
שכולה אכילות,
ואם
כן הציץ אינו מרצה עליה,
והיאך
באה בטומאה?…

(הערה:
לר"א
שאלה זו אינה מהווה בעיה,
שאיהו
ס"ל
ציץ כן מרצה על אכילות)

אי
אפשר

כר'
יוסי

אם
אין בשר

ריצוי
ציץ על אכילות

טומאה
בציבור

בכ"ג
זורק לכתחילה

ר"א

יש
דם

כן

?

בציבור
–
זורק לכתחילה

נטמא

ר'
יהושע

אין
דם

לא

הותרה

ביחיד
–
לא יזרוק,

ואם
זרק –
הורצה

נשרף
–
אף בדיעבד לא הורצה

לכתחילה
לא יזרוק,

ואם
זרק –
הורצה

ר'
יוסי

יש
דם

לא

דחויה