תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב–

ת"ר:
"ושמתם"
= סם תם,
נמשלה תורה כסם חיים!

משל,
לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו,

ואמר לו:
בני,
כל זמן שהרטיה זו על מכתך,

אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך,

ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא,

ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי;

כך הקב"ה אמר להם לישראל:

בני,
בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין,

ואם אתם עוסקים בתורה –
אין אתם נמסרים בידו,
שנאמר:
"הלא אם תטיב שאת"

ואם אין אתם עוסקין בתורה –
אתם נמסרים בידו,
שנא':
"לפתח חטאת רובץ"

ולא עוד,
אלא שכל משאו ומתנו בך,
שנאמר:"
ואליך תשוקתו"

ואם אתה רוצה אתה מושל בו,
שנאמר:
"ואתה תמשל בו".

ת"ר:
קשה יצר הרע,
שאפילו יוצרו קראו רע,

שנאמר:
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו"

אמר רב יצחק:
יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום,

שנאמר:
"רק רע כל היום"

ואמר ר"ש בן לוי:
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו,

שנאמר:
"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"

ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו,

שנאמר:"
אלהים לא יעזבנו בידו"

תנא דבי ר'
ישמעאל:
בני,
אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש,

אם אבן הוא נימוח,
ואם ברזל הוא מתפוצץ,

שנאמר:
"הלא כה דברי כאש נאם ה'
וכפטיש יפוצץ סלע"

אם אבן הוא נימוח;
שנאמר:
"הוי כל צמא לכו למים"

ואומר "אבנים שחקו מים".

בראשית פרק ד

(ג)
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לידוד:

(ד)
והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ידוד אל הבל ואל מנחתו:

(ה)
ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו:

(ו)
ויאמר ידוד אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך:

(ז)
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו: