נושא:
דף
פרושים
לפרשת
האזינו

מחבר:
אברהם
בנימין

כתות:
ג–ו

יערוף כמטר לקחי–
ימתקו
וינעמו
דברי
התורה
על
לומדיהָ,
כמו
המטר
על
הארץ.

תזל כטל אמרתי–
דברי
יתקבלו
וינעמו
על
ישראל,
כמו
הטל
היורד
על
הארץ.

כשעירים עלי דשא–
כמו
רוח
סערה
בשעת
הגשמים
שמחזקים
את
הדשא.
(משל
לתורה
שמחזקת
ומגדלת
את
האדם).

כרביבים
עלי
עשב–
וכמו הגשם שמגדל ומחזק את העשב.

*****

כי
שם
ה'
אקרא
הבו
גודל…–
כאשר אקרא בשם ה'
בתפילה –
אתם בנ"י ברכו וגדלו את ה'.
(
שיאמרו "
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד "
).

שחת
לו? כשבנ"י משחיתים –
וכי לה'
הם מקלקלים ומשחיתים?

לא
בניו
מומם
–
לא!
לעצמם הם עושים המוּם והקלקול.

דור
עקש
ופתלתול–
דור עקשן ומפותל בדרכיו.

*****

הלה'
תגמלו
זאת–
האם את ה'
שהטיב עמכם אתם מכעיסים ?

עם
נבל– במעשיו –
ששוכחים הטובות שעשה ה'
עמם.

ולא
חכם–
בליבו –
לדעת שיש ביד ה'
להעניש.

קנך–
מלשון קִנְיָן –
שישראל קנין של ה'.

הוא
עשך–
להיות עם.

ויכוננך–
מלשון כַּן ובסיס –
שהביאך לא"י.

*****

זכור
ימות
עולם–
זכור מה עשה ה'
לאלו שהכעיסו אותו בעבר.

בינו
שנות
דור
ודור–
ע"י שתסתכל מה שעשה ה'
לדורות שעברו –תבין שיש בידו להיטיב לצדיקים ולהרע לרשעים.

שאל
אביך–
אלו הנביאים.

זקניך– אלו החכמים.

*****

בהנחל
עליון
גויים–
כשה'
הנחיל לגויים אדמתם.

בהפרידו
בני
אדם–
בדור הפלגה,
שרק הפרידם לעמים שונים.

יצב
גבולות
עמים–
שהעמיד גבולות לכל עם ועם (ולא השמידם ).

למספר
בני
ישראל–
בשביל מספר בנ"י –
שיֵצאו משֵם.

*****

כי
חלק
ה'
עמו–
החלק של ה'
הוא עם ישראל.

*****

ימצאהו
בארץ
מדבר–
ה'
מצא את בנ"י נאמנים לו במדבר (שקבלו תורתו ).

ובתוהו– ובמקום שממה (
במדבר ).

ילל
ישימון– ובמקום שממה שמיללים בו התנים.

יסובבנהו–במדבר,סובב אותם בענני הכבוד ושמר עליהם.

יבוננהו– מלשון בינה –
שנתן להם התורה.

יִצְרנְהוּ
כאישון
עינו–
שמר על בנ"י במדבר כמו ששומרים על אישון העין (
השחור שבעין ).

*****

כנשר
יעיר
קִינוֹ–
ה'
הנהיג אותם ברחמים,
כמו הנשר שמעיר את גוזליו ע"י הרעש שעושה בכנפיו לפני שיורד לקן (שלא להבהיל הגוזלים).

על
גוזליו
ירחף–
וגם כשירד לקן ,
מרחף מעליהם –
שלא להכביד עליהם.

יפרוש
כנפיו
יקחהו–
כשבא הנשר לקחת את גוזליו פורש (פותח )
את כנפיו.

ישאהוּ
על
אברתוֹ–
נושא אותם על כנפיו (
שלא מפחד מעופות אחרים שיבואו מעליו ).

ה'
בדד
ינחנוּ–ה'
לבדו יובילם וינהיגם ("ולא נחם ").
*****
ירְכִיבהוּ
על
במוֹתֵי
ארץ–
ירכיב,
ישא את בנ"י על מקום גבוה (
א"י גבוהה מכל הארצות ).

ויֹאכל
תנוֹבוֹת
שָֹדי–
ויאכלו ממה שמניב,
מוציא השדה.

וינִקהו דבש מסלע–
יאכילם
דבש
אפילו
מתאנים
יבשות
כמו
סלע.

ושמן
מחלְמִיש
צור–
ויהיה שמן טוב מזיתים הגדלים במקום סלעים.

*****

חמאת
בקר–
שמנת.

וחלֵב
צאן–
וחָלָב של צאן.

עם
חֵלב
כרים–
ובשר מובחר של כבשים.

ואילים
בני
בשן– אילים משובחים.

ועתוּדִים– עיזים.

עם
חֵלֶב
כליות
חיטה–
חיטים שמנות כמו חֵלב הכליות.

ודם
ענב–
דם ענבים –
זה היין המשובח.

חָמֶר–
יין משובח.

*****

וישמן
ישוּרוּן
ויִבְעט–
ישראל שמן מכל הטובה שנתן ה'
– ובעט בטובה שקיבל.

עבִית–
בשרך נהיה עבה.

כשִית–
התכסת בכִּפלי שומן מרוב טוב.

ויִטֹש
אלו–ךַּ
עשהו–
עזב את ה'
שעשה אותו לעם.

וינבל
צור
ישועתו–
ביזה את ה'
– שחזק כצור (
סלע )
והושיע את ישראל.

*****

יקנאוּהוּ
בְּזרים– הכעיסו את ה' בעבודה זרה.

בתועבות
יכעיסוהו– והכעיסו את ה'
בתועבות – עברות שנאמר בהם "
תועבה "
( דבר חרפה ומיאוס ).

*****

יזבחו
לשדים
לא
אלוךַ בנ"י יזבחו לשדים – ע"ז –
שאין בהם אלוקות.

חדשים
מקרוב
באו– המציאו ע"ז חדשה שאפילו
הגויים לא עבדו אותה.

מקרוב
באו– לפני זמן קצר המציאו אותה.

לא
שְׂעָרוּם
אבותיכם– אבותיכם לא פחדו ממנה ולא עבדוה.

*****
צור
ילדך
תשי שכחת את ה'
שילד אותך.

ותשכח א–ל מחוללךֶ– שכחת
את
ה'
שעשה
אותך.

*****
וירא
ה'
וינאץ– ה'
ראה מעשיהם וכעס מאוד.

מכעס
בניו
ובנותיו– מזה שמכעיסים אותו בניו ובנותיו.

*****
ויאמר
אסתירה
פני
מהם–
ה'
אמר שיסתיר את פניו מישראל(
יסלק את שכינתו מהם).

אראה
מה
אחריתם– ונראה אז מה יקרה להם בסופם.

כי
דור
תהפוּכוֹת
המה– הפכו את ליבם מללכת אחר ה'
– וכך הפכו מידתי.
לכעוס עליהם.

בנים
לא
אמוּן
בם–
בנים שאי אפשר להאמין בהם.

*****
הם
קנאוני
בלֹא
א–ל
–
הם הכעיסו אותי בכך שעבדו אלוהים שאין בהם אלוקות.

ואני
אקניאם
בלא
עם–
ואני אשלח להם אויב שאין שם עם עליו (
בבל ).

בגוי
נבל
אכעיסם–
ובאויב נבל במעשיו שלא מְרחֵם.(עשיו –
שלא זוכר ברית אחיו).

*****
כי
אש
קדחה
באפי
– כי אש הכעס בערה בי.

ותִקד
עד
שְאוֹל
תחתית– ובערה עד יסודות הארץ.

ותֹאכל
ארץ
ויבולה– האש תאכל את הארץ ואת היבול.

ותְלהט
מוֹסְדי
הרים–
תשרוף את ירושלים שיושבת על ההרים.

*****
אספֶּה
עלימוֹ
רעות–
אוסיף עליהם עוד רעות.

חִצי
אכלה
בם–
את כל חִצי אגמור ,
כשאשליכם עליהם.

*****
מזֵי
רעב– שדופים וכחושים מחמת הרעב.

ולחֻמי רשף וקֶטֶב מרירי–
שמות
של
שדים
שילחמו
בישראל.

ושן
בהמות
אשלח
בם– גם את הבהמות אשלח לנשוך ולפגוע בהם.

עם
חמת
זוחלי
עפר–
וגם את הנחשים אשלח להכיש אותם.

*****
מחוץ תְּשכל חרב– גם
מי
שיהיה
מחוץ
לביתו
–
יהרגו
אותו
האויבים
(
יגרמו
לקרוביו
להיות
שכּוּלִים
).

ומחדרים
אימה– וגם בבית ימותו מרוב פחד.

*****

אמרתי
אפְאֵיהֶם–
אעשה אותם הפקר לאויבים כמו פאת השדה שהיא הפקר.

אשביתה
מאנוש
זִכרם– אשמיד אותם מכל האנושות (מאנשי העולם ).

*****

לוּלֵי כעס אויב אגוּר– אם
לא
הייתי
חושש
מפני
האויב,
ומה
החשש?

פן
ינכרו
צרֵימו– היה האוייב מתנכר לה'
– עושה עצמו נוכרי וזר לה'
– (כמו "ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות"), ואומר שהוא לבדו משמיד את ישראל.

פן
יאמרו
ידנו
רמה–
ושמא היה אומר האוייב שידו הרמה היא זו שמשמידה את ישראל –
ולא ה'.

ולא
ה'
פעל
כל
זאת–
שמא יאמרו שלא ה'
פעל כל זאת לישראל.
(ולכן
לא
אפאיהם
ולא
אשבית
מאנוש
זכרם.
(שלא
"
ינכרו
צרימו
").

*****
כי
גוי
אוֹבַד
עצות
המה–
א.
כי העם שיכבוש את ישראל אין בו חכמה ותבונה להבין זאת.
ב.
כי עם ישראל בזמן החטאים, אין בו חכמה ותבונה להבין זאת.

*****
לו
חכמו
ישְֹכִּילוּ
זאת…
א.
שאם היה הגוי ההוא חכם היו מבינים כיצד באה פורענות על ישראל.

ב.
שאם היו ישראל חכמים,
היו מבינים כיצד באה פורענות עליהם.

*****
איכה
ירדוף
אחד
–
אלף–
כיצד יתכן שאחד מהגויים ירדוף אחר אלף מישראל –
אם לא כי צוּרם מכרם וה'
הִסְגִירם.

רבבה–
עשרת אלפים.

אם לא כי צוּרם מְכרם וה'
הסגירם– אם
לא
היה
ה'
מוכר
ומסגיר
את
ישראל
לגויים
משום
שחטאו.
*****
כי לא כְּצורנו צורם– כי
הרי
אלוהי
הגויים
אינו
כמו
אלוקי
ישראל.

ואויבנו פלִילִים–
אוייבנו
נהיו
השופטים
והמענישים
אותנו
–
כי
ה'
מכרנו
והסגירנו
לגויים.

*****
כי מגפן סדום גפנם–
גפן
–
משל
לישראל.
מעשיהם
של
ישראל
הם
כמו
מעשי
סדום.

ומִשדְמוֹת עמוֹרה–
וגם
כמו
מעשי
אנשי
שדות
–
עמורה.
ענְבֵימוֹ עִינְבי רוֹש–
הענבים
–
המעשים
של
ישראל
הם
כמו
עשב
מר.
( כמו
"
שורש
פרה
ראש
ולענה
"
).

אַשְכְּלוֹת מרוֹרוֹת למוֹ– מגיע
לעמו
ישראל
צרות
כמו
אשכלות
–
משקאות
–
מרים.

חמַת
תַּנִינִים
יֵינָם– עונשם יהיה מר כמו אֶרֶס הנחשים.
ורֹאש
פְּתָנִים
אַכְזָר– וכמו מרירות הארס היוצא מראשו של נחש פֶּתֶּן אכזר.

***
הלֹא
הוא
כמוּס
עִמדִי–
אל תחשבו ששכחתי מעשיכם הרי הוא שמור אצלי.

חתוּם
באוֹצרוֹתָי– שמור היטב ב"מחסנים"
של ה'.
*****
לי
נקם
ושִלֵם–מוכן אצלי זמן הנקמה והתשלום לרשעים.
לעת
תָּמוּט
רגלם–
זמן שתפול ותתמוטט רגלם (
שנשענת על זכות אבות ).

כי
קרוב
יום
אידם– כי כשארצה יהיה יום מפלתם קרוב.
וחָש
עתִידוֹת
לָמוֹ–ואמהר הפורענות העתידה לבוא עליהם.
*****

מכאן
דברי
ניחומים
לישראל.

כי
ידין
ה'
עמו–כאשר ישפוט ה'
את ישראל.

ועל
עבדיו
יתנחם–
שיצטער ויתחרט על הצרות הרבות של ישראל.
כי
יראה
כי
אָזְלַת
יד–
כי יראה ה'
שיד ישראל הולכת ואוזלת –
הולכת ונחלשת.

ואפס
עָצוּר– ואין בישראל מי שניצל ע"י העוצר –
המושל שעוזרו ,ועָזוּב ואין בישראל מי שעזוב –
מחוזק במלחמתם עם האוייב.

*****
ואמר
אֵי
אלוֹהֵמוֹ – ואמר ה'
על ישראל איפוא הע"ז של ישראל.
צוּר
חָסָיוּ
בו–
ואיפוא הסלע שהתכסו מתחתיו להנצל מהאוייב (שבטחו בסלע).

*****
אשר
חֵלֶב
זבָחֵימוֹ
יאכלו–
שאת חלב הקורבנות נתנו לע"ז שלהם .

ישתו
יֵין
נְסִיכָם– ונתנו לע"ז שלהם את היין לנֶסֶך.

יקומו
ויעזְרֻכֶם–
שהע"ז שלכם יקומו ויעזרו לכם במלחמותיכם.

יהי
עלֵיכֶם
סִתְרָה–
והם (
הע"ז )
יהיו לכם למסתור ולמגן.
*****
ראו
עתה
כי
אני
אני
הוא–הבינו עכשיו כי אני הוא המשפיל ואני הוא המרומם.

ואין
אלוקים
עמדי–
ואין עוד אלוקים בעולם.

אני
אמית
ואחיה–
אני הוא הממית והמחיה.

מחצתי
ואני
ארפא–
אני הוא המוחץ –
להכות ואני הוא המרפא.

ואין
מידי
מציל–
ואין מי שיציל מידי את הרשעים.
*****
כי
אשא
אל
שמיים
ידי–
ה'
נשבע.

ואמרתי
חי
אנוכי
לעולם–
לשון שבועה.

*****

אם
שַנוֹתִי
בְּרַק
חרבי–
אחדד את להב החרב שלי.

ותֹאחֵז
במשפט
ידי–
וידי תתנהג בדין עם אוייבי ישראל.

אשיב
נָקָם
לצָרָי– אתנקם באוייבי.

וְלִמְשַנְאַי
אשלֵם– ואשלם גמול לאוייבי.

*****

אַֹשְכִּיר
חִצַי
מדם–
החיצים יהיו "שיכורים"
מרוב דם הגויים שיהרגו.

וחרבי
תאכל
בשר– וחרבי תאכל –
תהרוג את בשר האוייבים.
מדם
חלל
ושִבְיָה–על זאת שהרגו ,
ושבו שבויים בישראל.

מרֹאש
פַרעוֹת
אויב– ועל כל הפרעות (ראש –
מתחילת הפרעות שפרעו בישראל )שעשה האוייב בישראל.

*****
הרנינו
גויים
עמו–
בזמן הישועה ישבחו הגויים את ישראל שקִיווּ תמיד לה'.

כי דם עבדיו יקום–
כי
נקם
את
דמם
של
ישראל
–
עבדיו
של
ה'.

ונקם
ישיב
לצריו–
והחזיר ה'
נקמה לאוייבי ישראל.

וכפר
אדמתו
עמו–
ויפייס וינחם את ישראל ואת ארצם של ישראל על כל צרותיהם.