דברים, פרשת כי תצא: דף פרשת שבוע – שילוח הקן

נושא:
דברים,
פרשת כי תצא:
דף פרשת שבוע –
שילוח הקן

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

שילוח
הקן

טעמי
המצווה

(1) דברים כ"ב,
ו'-ז'

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:"

(2) בראשית רבה פרשה מ"ד פסקה א'

רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הרי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות"

(3) תנחומא שמיני פרק ז'

תדע שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה"

(4) רמב"ם – מורה נבוכים – חלק ג'
פרק כ"ו

… כל ה'מצות',
אם כן,
יש להם אצלם סיבה – רצוני לומר:
כי למצוה ההיא או לאזהרה יש תכלית מועילה:

מהם מה שהתבאר לנו צד התועלת בהם.
כאזהרה מן הרציחה ומן הגניבה,
ומהם מה שלא התבארה תועלתם כמו שהתבאר בנזכרים,
כאיסור ה'ערלה'
וכלאי הכרם'.
והם אשר תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו 'משפטים',
ואלו שאין תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו 'חוקים'….

אלא שאני מצאתי דבר ל'חכמים ז"ל'
ב"בראשית רבה"
יראה ממנו בתחילת מחשבה שקצת ה'מצוות'
אין להם עילה אלא המצוה בהם לבד,
ולא כון בהם תכלית אחר ולא תועלת נמצאת – והוא אמרם שם:

"וכי מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף?
הוה אומר:
לא נתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות – שנאמר:"אמרת יי צרופה".

(5) ברכות ל"ג:
משנה:
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך…משתקין אותו.

גמרא:
על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא ? חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית,
וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות.

(6) רש"י

"מדותיו – מצותיו,
והוא לא לרחמים עשה,
אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חוקותיו…
"

(7) רמב"ם,
פירוש המשניות ברכות

משתקים אותו,
מפני שהוא תולה טעם זאת המצווה בחמלת הקב"ה על העוף,
ואין הדבר כן,
שאילו היה מדרך הרחמנות לא ציוה לשחוט חיה או עוף כלל,
אבל היא מצווה מקובלת אין לה טעם"

(8) מדרש דברים רבה,
פרשה ו'
פסקה א'

"כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם,
כך רחמיו על הבהמה.
מנין?
שנאמר:
ויקרא כב'
ומיום השמיני והלאה וגו'.
ולא עוד אלא שאמר הקב"ה (שם)
אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה,
כך נתמלא רחמים על העופות.
מנין?
שנאמר:
כי יקרא קן צפור לפניך"

(9) רמב"ן,
דברים כב'

"כי יקרא קן צפור לפניך–
הטעם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם,
או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין,
אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא.

והנה ההורג האם והבנים ביום אחד,
או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף,
כאלו יכרית המין ההוא:

(10) רשב"ם – דברים כב'

לא תקח האם על הבנים – לפי דרך ארץ…שדומה לאכזריות ורעבתנות'
לקחת ולשחוט ולבשל ולאכול אם ובנים יחד.

(11) חזקוני – דברים כב'

לא תקח האם על הבנים – לפי שהוא דרך אכזריות ורעבתנות ….

(12) רבינו בחיי – דברים כב'

שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך –
על דרך הפשט יצוה הכתוב בקיום המין ושלא לעקרו,
שאע"פ שהתירה תורה שחיטת בעלי חיים לתועלת האדם,
לא תתיר ההשחתה והעקירה בהם,
ואלו לקח האם עם הבנים כאחד הוא כאלו הכרית המין ההוא.

שאלות

1.מהי
המצווה בשילוח הקן?
2. לשם מה
ניתנה מצווה זו עפ"י
המפרשים השונים?