מתוך החוברת:
עיונים בספר דברים
מאת:
יהודה איזנברג
נושא:
שאלות לעיון בספר דברים,
ממוינים לפי פרקים
פרשת עקב
פרק ח'
שאלה 1
עיין בדברים ח'
2 – 3; 16; שמות ט"ז 4.
א.
לאיזו תכלית ירד המן לישראל לפי פסוקים אלה?
עיין גם רמב"ן לפסוק 2 ובפירושו לשמות ט"ז 4.
רמב"ם,
מורה נבוכים ג',
כ"ד:
דע,
כי כל ניסיון אשר בתורה אין ענינו אלא:
ללמד לבני אדם הראוי להם לעשות או להאמין בו.
ואחרי שהתבאר שמילת "לדעת"
פירושה "להודיע לבני אדם",
כן במה שאמר במן "למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא"
– פירושו:
לדעת העמים ולהשמיע בעולם כי כל מי שיתייחד לעבודתו יזמן מחייתו מצד שאינו יודע.
ועל זה העניין נאמר במן בתחילת רידתו "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא"
(שמות ט"ז 4).
רוצה לומר:
לדעת כל יודע ולנסות,
היש תועלת בעבודת הא–ל,
ואם יש בה ספוק צורך,
אם לא?
אך במה שאמר במן פעם שלישית:
"המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך"
(דברים ח'
16), זה יביא לידי ספק כי הבורא מייגע אדם כדי להרבות שכרו –
ולא כן הדבר.
אבל פירוש זה הדבר אחד משני עניינים:
האחד:
הוא העניין הנכפל במן במאמר הראשון והשני:
להודיע,
אם המתבודד מכל עסק
לעבודת הא–ל יספיק לו מחייתו ומניח לו מיגיעו,
או לא.
והשני:
יהיה עניין לנסותך:
להרגילך,
כמו "לא נסתה כף רגלה".
כאילו הוא אומר:
כי הבורא יתברך הקדים להרגילכם ביגיעה במדברות,
להרבות טובתכם כשתבואו לארץ.
וזה אמת,
כי היציאה מן העבודה אל המנוחה יערב יותר מן ההתמדה במנוחה.
וידוע,
כי לולא יגיעתם ועמלם במדבר לא היו כובשים הארצות ולא נלחמים.
ב.
מה פשר הניסיון במן לפי רמב"ן (פסוק 4 בפרקנו,
ושמות ט"ז 4), מה לפי רמב"ם,
מה לפי ספורנו פסוק 16, ומה לפי רש"י שמות ט"ז 4? העזר גם בדברי רמב"ם שהובאו בפרק י"ג שאלה 5.
ג.
עיין בשמות ט"ז 20; 27. לפי איזה פרוש יש בפסוקים אלה ניסיון?
שאלה 2
"שמלתך לא בלתה"
(4). פרש לפי רש"י,
א"ע ורמב"ן.
שאלה 3
השווה את שבח הארץ בפרקנו לשבחה בפרק י"א 11. מה מוסיף כל מקום?
שאלה 4
איזו מצווה נלמדת מפסוק 10, ומה מובנו של הפסוק בדרך הפשט?
העזר ברמב"ן.
(הערה:
במסכת ברכות דף מ"ח:
פורטו הברכות הנלמדות מהפסוק).
שאלה 5
מה בפרקנו דומה לדברים ו'
10 ואילך?
ערוך השוואה מדויקת בין הקטעים הדומים,
ציין את
ההבדלים והסבירם.
שאלה 6
אילו דרגות בעזיבת ה'
מוזכרות בפרק?
שאלה 7
מה הסיבה לעזיבת ה'
בפסוקים 10 – 11? מה הסיבה בפרק ו'
11 – 13? איזו מהסיבות מופיעה בשירת האזינו,
פרק ל"ב -13 18?
פרק ט'
שאלה 1
את מי מצטט משה בכל חלק מחלקי פסוק 4 לפי רמב"ן,
ואת מי לפי רש"י ורשב"ם?
מצא נימוק
לשוני המחייב את הפירושים השונים.
שאלה 2
האזהרה מפני ה"צדקנות"
בפסוק 4 היא אזהרה שניה בפי משה.
איזו אזהרה קדמה לה?
שאלה 3
השווה את סיפור העגל לשמות לב,
מצא את ההבדלים המשמעותיים ונסה להסבירם.
העזר ברמב"ן.
שאלה 4
השווה במיוחד פסוקים 26 – 29
לשמות ל"ב 11 – 13.
היכן מקום התפלה כאן והיכן שם?
העזר ברמב"ן,
אבן עזרא.
פרק י'
שאלה 1
מה טוען רמב"ן נגד באור רש"י לפסוק 1?
שאלה 2
השווה פסוק 5 לשמות ל"ד 27, ל"ז 1. מה ניתן קודם,
הלוחות או הארון?
איך פתרו רש"י ורמב"ן את הבעיה?
שאלה 3
השווה פסוקים 6 – 7 לבמדבר ל"ג 31 והלאה.
מצא 2 סתירות בין הפסוקים.
איך יישבום רש"י
ורמב"ן?
שאלה 4
לפסוקים 18 – 19,
היחס אל הגר:
אגרת הרמב"ם לרבי עובדיה גר צדק:
… ואשר השיבך רבך שלא כהוגן,
והעציבך והכעיסך וקראך כסיל,
עבירה גדולה בידו,
וחטא גדול חטא.
וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש מחילה אף על פי שאתה תלמידו…
וכי לא ידע שבשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר?
וידוע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא:
על האב ועל האם נצטווינו בכבוד ומורא,
ועל הנביאים,
לשמוע להם.ואפשר שיכבד אדם וישמע ממי שאינו אוהבו.
ועל הגרים צוונו באהבה רבה המסורה ללב:
"ואהבתם את הגר",
כמו שציוונו לאהוב את שמו,
שנאמר ואהבת את ה'
אלוהיך.
והקב"ה עצמו אוהב את הגר,
שנאמר:
"אוהב גר לתת לו לחם ושמלה".
(עיין רמב"ם הלכות דעות ו'
ד'
שאהבת הגר הנה מצוות עשה).
א.
היכן נצטווינו לכבד הורים,
והיכן לירא מהם?
ב.
היכן נצטווינו לשמוע לנביאים?
ג.
רשום במחברתך 10 מהפסוקים המדברים בזכויות הגר.
(העזר בקונקורדנציה).
שאלה 5
מה ה'
אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'
… (12).
רבי יהודה הלוי,
כוזרי ב',
מ"ח:
אמר החבר:
הפסוק "מה ה'
דורש מעמך כי אם ליראה"
והפסוק במיכה "מה ה'
דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד…"
הם החוקים השכליים,
והם ההקדמות וההצעות לתורה האלקית …אי אפשר בלעדיהם בהנהגות איזו קהלה שתהיה מבני אדם.
עד שקהל הליסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם,
ואם לא –
לא הייתה מתמדת חברתם.
וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל עניין שהקלו בתורות השכליות והמנהגיות והחזיקו עם זה בעבודות הקורבנות,
וזולתם מן התורות האלהיות השמעיות,4
הסתפק מהם בפחות ואמר:
הלוואי שתשמרו התורות ששומרים אותם הפחות שבקהילות –
קבלת הצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא.
כי התורות האלוהיות לא תשלמה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות.
ובתורות השכליות:
קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא,
ומי שלא החזיק באלה,
איך יחזיק בקורבנות ובשבת והמילה וזולתם ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו?!
הסבר:
תורות אלקיות שמעיות הן המצוות שאין בהם הגיון,
כמו הקרבנות,
המילה ודומיהם.
התורות השכליות הן המצוות שההגיון מחייבן.
א.
הכוזרי רואה בסדר הפסוקים 12 – 13 סדר חינוכי.
מהו?
פרק י"א
שאלה 1
מהו הקושי בפסוק 4 ומה התשובות השונות ביישובו?
מהי נקודת התורפה שבכל פירוש מפירושי הרמב"ן?
שאלה 2
עיין בא"ע לפסוק 2 דבור המתחיל "ואת גדלו",
ובפסוק 5 א"ע שם.
א.
לאילו מעשים מתכוון ה'
לפי פרושו?
ב.
מהו הקושי בדבריו?
(עיין ברמב"ן).
שאלה 3
מדוע לא נזכר קורח בפסוק 6? השב לפי במדבר כ"ו 11, דברים י'
8.
שאלה 4
"לא כארץ מצרים…"
ההבדל בין ארץ ישראל למצרים מרמז על גורם בשבח הארץ,
וגורם בגנותה.
מהם?
שאלה 5
שבחה של ארץ ישראל (10 – 12):
רבי יהודה הלוי,
כוזרי ב',
י"ד:
כל מי שהתנבא,
לא התנבא כי אם בה (בארץ ישראל)
או בעבורה.
הנה נתנבא אברהם כדי שיעבור בה,
ויחזקאל ודניאל מפניה …
אבל אדם הראשון היא הייתה אדמתו ובה מת כאשר קבלנו …
והיא הארץ הנקראת "לפני ה'",
הנאמר עליה "תמיד עיני ה'
אלקיך בה",
ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחילה,
כשרצו לדעת איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם …
לנחול את הארץ ולהדבק בעניין האלקי …
ונאמר ויצא קין מלפני
ה'
– שיצא מגורש מהארץ הזאת שבה היו … וכן נאמר ביונה "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'"
לא ברח כי אם ממקום הנבואה…
ועליה נפלה הקנאה בין יעקב ועשיו…
א.
מהן מעלות ארץ ישראל?
ב.
מצא מקומות נוספים במקרא בהם מוזכר שבחה של ארץ ישראל?
שאלה 6
עיין בפסוקים 13 – 21
ובמקורות להלן:
רבי יהודה הלוי,
כוזרי א',
ק'
ט"ו:
דברתי עמך עד עתה על מה שבא במקרא בדברי הנביאים,
כי לא נזכר בהם יעוד העולם הבא הרבה בביאור,
כאשר נזכר הרבה בדברי החכמים.
ואמת הוא,
כי בדברי הנבואה (נזכר):
ישוב העפר שבגוף אל הארץ ותשוב הרוח אל האלקים אשר נתנה.
ויש בתורה תפילת מי שהתנבא ברוח האלקים,
שהתפלל על עצמו שימות מות ישרים ותהי אחריתו כאחרית בני ישראל.
וכבר שאל אחד מהמלכים נביא מת,
והתנבא לו בכל מה שיבוא עליו,
כאשר היה מתנבא לו בחייו.
ואם כי היה מעשה המלך ההוא,
רוצה לומר הדרישה אל המתים,
אסור בתורתינו,
הוא מורה כי היו העם מאמינים בימי הנביאים,
כי הנפשות נשארות אחר כלות הגופות,
ועל כן היו שואלים אל המתים.
ופתיחת תפילתנו שיודעים אותם נשים וקטנים כל שכן החכמים:
"אלקי נשמה שנתתה בי …
ולהחזירה בי"…
רבי ישראל ליפשיץ,
"תפארת ישראל",
דרוש אור החיים.
… אין סדרה בתורה שלא נזכר בה מזה העניין!
אבל אינו נראה רק לבעלי עינים שרוצות לראות!
בבראשית,
כשהרג קין להבל קרא לו קול ה':
"קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"
ואם נפש הבל כשיצאה תמה נכרתה,
מאין לה קול או קשב?
בנוח כתוב:
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך,
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"
רוצה לומר,
הרוצח את עצמו,
אני אדרוש מעמו.
ואם אחר מותו תהא נפשו כעשן,
ממי ידרוש החטא הנורא הזה אחר שנתהווה לאין?
ובתנ"ך ראיות אלומות על זה:
"אני בצדק אחזה פניך,
אשבעה בהקיץ את תמונתיך"
אמר:
"כי לא תעזוב נפשי לשאול,
לא תתן חסידיך לראות שחת.
תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך,
נעימות בימינך נצח".
ספר החינוך,
הקדמה:
אלו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה,
לא תהיה ההבטחה נראית בחיים,
ויהיה אולי לב קטני אמנה נוקף בהם.
א.
איזה שכר מבטיחה התורה כאן לשומרי המצוות?
ב.
מהם ההסברים לכך שאין התורה מזכירה בפירוש את העולם הבא?
עיין גם ברמב"ן לשמות ו'
2.