נושא:ספר דניאל פרק ה:
יד ה'
במשתה בלשאצר –
מערך שיעור .
כיתות יעד:
ז–ח
מחבר:
אראל בלום
בס"ד.
יד ה'
במשתה בלשאצר
.
פרק ה'
.
-
נקרא
פסוק א'
:
מי
היה בלשאצר ?
רש"י
: בלשאצר
היה בנו
של נבוכדנצר וגם אויל מרודך היה בנו של
נבוכדנצר ,
ובלשאצר
מלך אחרי אויל מרודך שמלך אחרי נבוכדנצר
.
מצודת
דוד : בלשאצר
היה בנו של אויל מרודך שהיה בנו של נבוכדנצר
, ומה
שאמר בענין נבוכדנצר –
" אביך
" ,
הכוונה
לאבי האב שנקרא גם "אב"
.
-
מדוע
עשה בלשאצר את המשתה ?
רש"י
פרק ה פסוק
א: עבד
לחם רב. עשה
סעודה גדולה .
מצינו
בספר יוסיפון שנלחם ביום עם דריוש המדי
וכורש ונצח המלחמה ולערב עשה משתה ,
כמו
שנבא
עליו ישעיה "ערוך
השלחן צפה הצפית אכול ושתה קומו השרים
וגו'
" שבתוך
המשתה חזרו אויביו ונלחמו על העיר ולכדוה : 1
-
מדוע
דווקא במשתה זה החליט בלשאצר להוציא את
כלי בית המקדש ?
מלבי"ם
פסוק א'
:
א. ופי'
חז"ל
שהיו יודעים מנבואת ירמיה שאחרי שבעים
שנה
תכלה מלכות בבל , וחשבו
את הזמן שנשלם אז וראו שלא בא היעוד והמלכות
עדן בתקפו ,
ב. בשגם
למה שספר ביוסיפון שלחם אז
במדי ופרס שעלו עליו למלחמה והאלף שרים
שלו נצחו את המלחמה,
שזה
סימן שמזלו עדן בתקפו,
וחשב כי העבודת אלילים שלו ושרו ממעל התגברו על אל אלים , לכן
עשה המשתה להאלף שרים שנצחו את המלחמה,
ושתה
נגדם יין,
אף
שהיה דרך המלכים אז שאם עשה
המלך משתה לשריו ועבדיו היה אוכל ושותה
בחדר מיוחד,
הראה
להם עתה גודל מעלתם אצלו ששתה עמהם ביחד:
-
על פי
זה נבין את פסוק ב'
: המלבי"ם
:
… ולהראות
שאין לחוש על יעוד ה'
על
ידי נביאו שתובטל
מלכות בבל,
צוה
להביא כלי המקדש ולהוציאם לחולין, להראות
שתש כח האלוה , ואין
לחוש לקדושת כלי קדשו.
-
אבל
תוכניותיו ומחשבותיו של בלשאצר כמובן
לא מתממשות …
נקרא
פסוקים ג'
– ט'
. -
מדוע
פחד המלך כל כך מהמראה ?
מדוע
הוא מזדעזע ?
מלבי"ם
פסוק ט'
: המלך
נבהל משני סיבות :
א. כיוון
שהחכמים שלו לא הבינו את פשר הכתב ,
אין
תקווה שהוא יבין את פשרו .
ב. בלשצאר
הבין שהכתב לא בא מאלילים שפלים או שדים
וכדומה כיוון שאת הכוחות הללו הכירו חכמי
בבל. ולכן
הבין שהכתב בא מהאלוקים העליון הנשגב
…. וזה
ממש מפחיד !
המלצת המלכה על דניאל .
-
כיצד
בכל זאת ידע בלשצאר את פשר הכתב ? נקרא
פסוקים י'
– יב'
. -
מדוע
נכתב כל הסיפור עם המלכה שמשבחת את דניאל
? – היה
אפשר להסתפק בכך שהמלך קרא לדניאל ?
א
כדי להבין זאת ננסה להיזכר :
איזה
סיפור בתנ"ך
דומה לסיפור המלכה עם המלך ?
סיפור יוסף ושר המשקים .
-
ומה
הקשר בין שני הסיפורים ?
אצל יוסף
שר המשקים שכח את יוסף ונזכר בו רק בעת
צרה : כשפרעה
חלם חלום ולא ידע את פשרו .
-
האם
אותו הדבר קרה אצל המלכה ?
נעיין
פסוקים א'
– ג'
. — בלשצר
עושה משתה גדול .
-
ומה
עושים במשתה ?
מבזים
את כלי בית המקדש ומהללים את העבודה זרה
. -
ומי
משתתף בסעודה הזאת ?
פסוק
ג' : "שגלתה"
. מפרש
רש"י
: המלכה
!
מסקנה
: בזמן
שמבזים את בית המקדש ומהללים את העבודה
זרה , המלכה
משתתפת בסעודה ושותקת ,
זה
נח לה . אבל
כשפתעום יש בהלה וצרה –
הכתב , אז
, ורקה
אז נזכרת המלכה כפויית הטובה שיש אלוקים
קדוש [פסוק
יא' ]
ויש
גם דניאל וכדאי להתייעץ איתו .
-
אבל
כיוון שהיא כבר מדברת עם המלך היא מנצלת
את ההזדמנות ומלמדת את המלך מוסר :
היא
מזכירה לו לא רק את דניאל ,
אלא
גם את אביו נבוכדנצר ,
וכיצד
אביו הוא זה שגידל את דניאל .
א
מדוע
היא מזכירה לו את זה ?
כיוון
שהיא רוצה לאמר לו :
קצת
ענווה
!
"אתה
לא המצאת את הגלגל"
, יש
הסטוריה וצריך ללמוד מהאנשים החכמים שהיו
בעבר כדי לדעת את העתיד .
המלך בלשצאר ודניאל . פסוקים יג'
– טו'
.
-
כיצד
מתייחס המלך לדניאל ?
נקרא
פסוקים יג'
– טו'
.
פסוק
יג' :
מה
יחסו של המלך לדניאל ?
המלך
מזכיר לדניאל שהוא מבני
הגלות לרמוז
לו שהוא שייך לעם המנוצח .
פסוק
טו' –
טז'
: המלך
משבח את דניאל ומבטיח לו בגדי כבוד ופאר
. מדוע
?
כיוון
שהמלך זקוק לדניאל הוא מתחנף אליו ,
אבל
בתוך תוכו הוא בז לו [כמו
שנראה מפסוק יג'
] .
פשר החלום על ידי דניאל . פסוקים
יז' – ל'
.
ליפני
שדניאל מסביר למלך את פשר
הכתב הוא
מסביר לו את מטרת
הכתב .
–את
המוסר
שבו
.
¹ נעיין פסוקים יז' –
כד'
.
¹ מה
מטרת הכתב ?
א.
תפסיק
להתגאות !
יש
בעל הבית והוא הקב"ה
מופיע ומתגלה
ולכן שלח את
"ידו"
כדי
שתדע שאתה לא המלך השולט בעולם .
ב. המלך
זלזל בכלי בית המקדש ובעם ישראל –
הכתב היה דווקא בעברית
, מדוע
?
– ללמד
ששליחי ה'
בעולם
–
"יד
ה' "
הם
אלא שכותבים בעברית –
עם ישראל !
ולכן
היד כתבה בעברית ולכן רק
דניאל מסוגל
לפרש את הכתב .
ג. המסר
השלישי קשור לתוכן הכתוב ….
פתרון הכתוב .
פסוק
כה' :
כיצד
היה הכתב כתוב ?
מצודת
דוד :היה
כתוב :
מ
מ
ת
ו
ס
נ
נ
ק
פ
י
א
א
ל
ר
ן
8 יש
לקרוא את הכתב מלמעלה למטה לפי סדר השורות
ואז יוצא :
מנא
, מנא
, תקל
ופרסין.
והפירוש
הוא: מנא
( ספר
) כתוב
פעמיים לומר שהמניין מדוקדק והאלוקים
מנה את מלכותך והשלים אותם כי בא מועד.
פסוק
כז' :
מצודת
דוד:תקל–נשקלת
ונמצאת חסר–
רצה
לומר לא נמצא בך זכות להכריע את הרשע
ולהאריך הזמן.
פסוק
כח':
מצודת
דוד :
פרסין–
נשברה
מלכותך!
ונתנה
לפרס
ולכן כתוב "פרסין"
בלשון
רבים. וה"וו"
מראה
שיחד עם מדי יבואו גם פרס.
המתנה.
-
האם
מבין בלשאצר את המסר?!
נעיין
פסוקים כט'-
ל'.
-
מדוע
הלביש בלשאצר את דניאל בגדי פאר ? ומדוע
הוא ממנה אותו שלישי במלכות,
הרי
זו מלכות של…יום
אחד!
במלבי"ם: בלשאצר
חשב שדניאל ניבא על עתיד רחוק ולכן נתן
לו שליש המלכות כפי הבטחתו,
אבל
הגזרה התקיימה
תכף : עוד
באותו הלילה הרגוהו סריסיו והודיעו הדבר
לחיל פרס ומדי,
ובאו
לעיר , ולפי
סיפור
דברי
הימים קבלו אנשי בבל בעצמם את דריוש למלך
עליהם…
סיכום:
-
מה
מלמד אותנו בלשאצר על הגאווה?!
שגאוות
האדם היא ממש מגוחכת!
א. בלשאצר
מתכנן תוכניות ,
שמח
בדרכו, ממנה
תפקידים ועורך סעודה ומשתה והוללות–
וכל
זה שעות ספורות לפני חורבנה של בבל ומותו
של המלך!
ב. על
פי חכמינו זכרונם לברכה,
בלשאצר
חישב 70 שנה
ואז הוציא את כלי בית המקדש והשתמש בהם.
זאת
אומרת שכשהוא חשב שעם ישראל מחוסל–
עשה
משתה!
הוא נלחם
כביכול בגזרה האלוקית שעם ישראל חי,
ובעצם
בהנהגת ה'
בעולם!
דווקא
מלחמה זו הביאה עליו את חורבנו!
לסיום,
המסר
הוא:
אל
לו לאדם להתגאות ,
ובוודאי
לא נגד ה'!!!
1
במדרש רבה שיר השירים
פרשה ג מובא אחרת :
כורש
ודריוש שוערין (שומרים)
של בלשאצר היו וכיון ששמע
הכתובים הללו אמר לון כל מאן דמתחמי הכא
ליליא הדין אפי' דהוא אמר
לכון דאנא הוא מלכא ארימון ליה ראשיה !
ואין דרכן של מלכים להיות
מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון
אלא חוץ לטרקליניהון . נתותרו
מעיו כל אותו הלילה ונפק מנפק ולא ארגשון
ביה מכי עייל ארגשון ביה . אמרו
לו : מאן את ? אמר
לון אנא הוא מלכא ! אמרין
ליה : ולאו כן פקיד מלכא
דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין אפי'
אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון
רישיה ? מה עשו ? נטלו
פרחה של מנורה ופצעו את מוחו הדא הוא
דכתיב : (דניאל ה') בה
בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי .