דף הנחייה בגמרא, ברכות כא - דעת

בס"ד

נושא הדף:
דף הנחייה בגמרא,
ברכות כא

מיועד לכיתות:
ט

מחבר הדף:
עמנואל הרוניאן

ברכות דף כא – דף הנחייה בבקיאות

בסוף דף כ עמוד ב רב אדא בר אהבה הסביר כי לשיטת רב חסדא שם הסובר 'הרהור לאו כדיבור דמי',
בכל זאת בעל קרי^¹ מהרהר בקריאת שמע ולא בדבר אחר,
אף שאינו יוצא בכך ידי חובה,
וזאת כדי שיעסוק בדבר "שהציבור עוסקין בו".
על דברי רב אדא בר אהבה הללו מקשה הגמרא בתחילת דף כא עמוד א.
בשמונה השורות הראשונות של העמוד (עד הנקודתיים)
מביאה הגמרא קושיה ותירוץ,
קושיה נוספת (הדוחה את התירוץ)
ותירוץ נוסף.
תמצת את מהלך הגמרא הזה:

קושיה מתפילה –
________________________________________________________________________
תירוץ ראשון ("שאני תפילה…")
– ____________________________________________________________
דחיית התירוץ וקושיה מברכת המזון –
_________________________________________________________
תירוץ חדש –
__________________________________________________________________________________

הסבר כיצד רבי יוחנן מנסה ללמוד על ידי "קל וחומר"
שגם ברכת המזון וגם ברכת התורה מחויבות מהתורה גם לפניה וגם לאחריה.
(שני לימודים נפרדים,
אחד ברכת המזון מברכת התורה,
והשני ברכת התורה מברכת המזון).

_____________________________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________________________

כדי להפריך קל וחומר,
צריך להראות שהצד הקל הוא בעצם חמוּר.
כיצד מפריכה הגמרא את שני ה"קל וחומר"
של ר'
יוחנן?

________________________________________________________________________________________________

איזה קושיא נוספת מביאה הגמרא על רבי יוחנן?

________________________________________________________________________________________________

מדוע טוען רב יהודה שאמירת "אמת ויציב"
היא מהתורה?
(עיין ברש"י)

________________________________________________________________________________________________

אם רב יהודה סובר שקריאת שמע היא מדרבנן (!), איך הוא מסביר את הפסוק "בשבכך ובקומך"?

________________________________________________________________________________________________

מה הקשתה הגמרא על שיטת רב יהודה מהמשנה שלנו?

________________________________________________________________________________________________

איך מתרצת הגמרא את הקושיה?
(שאלה קצת קשה).

________________________________________________________________________________________________

במה חולק ר' אלעזר על רב יהודה (שאלה מאוד קלה)?

________________________________________________________________________________________________

במה חולק ר' יוחנן על ר' אלעזר בנוגע לתפילה?
מה הסברא של כל אחד?

________________________________________________________________________________________________

הסבר את הסתירה בין דברי שמואל ובין דברי רב נחמן.

________________________________________________________________________________________________

כיצד מתרצת הגמרא ("הכי השתא…")

________________________________________________________________________________________________

סכם בקצרה כיצד משלימות זו את זו שתי המימרות של רב יהודה בשם שמואל?
(מה הייתי חושב אם הייתה רק המימרא הראשונה או רק המימרא השנייה)

________________________________________________________________________________________________

רב הונא ורבי יהשוע בן לוי (ריב"ל)
דנים במי שנכנס לבית הכנסת בזמן שהציבור התחילו כבר תפילת עמידה.
השאלה היא אם הוא יכול להצטרף לתפילה או שעליו לחכות ולהתפלל רק אחר כך:

הסבר את דעת ריב"ל:

____________________________________________________________________________________

הסבר את דעת רב הונא וציין מדוע אינו חושש לדעת ריב"ל (היעזר ברש"י ד"ה 'רב הונא סבר')

________________________________________________________________________________________________

רב אדא בר אהבה מחזק את שיטת __________, ולומד על ידי 'גזירה שווה'
שכל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.
מקור דבריו במסכת מגילה פרק שלישי דף כג:, שם מובאים כמה דברים שמפאת קדושתם אין לעשותם ביחיד אלא במניין.
בגמרא שלנו הובאו דברי רב אדא באופן חלקי ולא ניתן להבין אותם מבלי לראות את הדברים שלו כפי שהובאו במסכת מגילה (המשפט המודגש הוא ה"חוליה החסרה"
שלא מופיע בגמרא שלנו):

"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע?
– דתני רבי חייא:
אתיא 'תוך'
'תוך',
כתיב הכא (ויקרא כב, לב):
'ונקדשתי בתוך בני ישראל',
וכתיב התם (במדבר טז, כא):
'הבדלו מתוך העדה',
ואתיא
'עדה'
'עדה',
דכתיב
התם
(במדבר יד,
כז)
'עד
מתי
לעדה
הרעה
הזאת',
מה להלן עשרה – אף כאן עשרה"

יש כאן שלשה פסוקים – ציין באיזה הקשר בתורה נאמר כל פסוק.

________________________________________________________________________________________________

למעשה יש כאן גזירה שווה כפולה "תוך תוך"
ו"עדה עדה",
המחברת יחד את שלשת הפסוקים באופן שממנו משמע שכל דבר שבקדושה צריך מניין.
הסבר כיצד.

________________________________________________________________________________________________

תרגם והסבר:
"ודכולי עלמא מיהת מפסק לא פסיק"
(היעזר ברש"י)

________________________________________________________________________________________________

מה נאמר בגמרא לגבי הפסקה באמצע התפילה בשביל לענות 'אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא'?

________________________________________________________________________________________________

האם תשובתו של הקב"ה במדרש מיישבת את הסתירה?

________________________________________________________________________________________________

על סמך מה מבינה הגמרא שלפי רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה?

________________________________________________________________________________________________

ריב"ל "דורש סמוכים"
(=השוואה בין עניינים סמוכים בתורה),
שבעל קרי אסור בדברי תורה.
הסבר כיצד.

________________________________________________________________________________________________

מאיזה עניין מוכיחה הגמרא שרבי יהודה לא דורש סמוכים בכל התורה,
ומאיזה עניין מוכיחה הגמרא שרבי יהודה דורש סמוכים במשנה תורה (=ספר דברים)?

________________________________________________________________________________________________

כעת הסבר מה מפריע לגמרא העובדה שלרבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה?

________________________________________________________________________________________________

כיצד הגמרא מתרצת?
(החל מהמילים "אמרי,
אין…")
פרט.

________________________________________________________________________________________________

הגמרא מוספיה להקשות על הבנתה שרבי יהודה סובר כי בעל קרי מותר בדברי תורה.
הפעם הגמרא מביאה משנה מסוף הפרק (כו.)
ובה שלש דוגמאות למצבים שבהם בנוסף לטומאת קרי יש על האדם טומאה חמורה יותר.
לפי ת"ק בכל זאת צריך טבילה כדי להתיר לימוד תורה,
למרות שהטבילה הזו לא מועילה לטהר את האדם מהטומאה החמורה.
ואילו לפי רבי יהודה,
הואיל וטבילה זו לא מועילה לטהר מהטומאה החמורה שעל האדם (שכדי להיטהר ממנה צריך להמתין שבעה ימים),
לכן במקרים כאלו לא חלה תקנת עזרא ומותר ללמוד תורה בלי טבילה.

כיצד מנסה הגמרא להוכיח מכאן שבדרך כלל רבי יהודה מקבל את תקנת עזרא?
("עד כאן…
מחייב")

________________________________________________________________________________________________

מה מציעה הגמרא כאפשרות לדחות הוכחה זו?
("וכי תימא…
להודיעך כחן דרבנן")

________________________________________________________________________________________________

כיצד הגמרא מצליחה בכל זאת להוכיח שרבי יהודה מקבל עקרונית את תקנת עזרא?
(אימא סיפא…
בעל קרי גרידא מחייב)

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

ביאורי מילים:

דאתחיל –

איכא למפרך –

תיובתא –

כי הוינן –

בי –

בען מיניה –

ומדכרי –

הכי השתא –

דאי אשמעינן קמייתא –

במאי קא מפלגי –

אחוה –

והני –

נספחים

על
בעל קרי ותקנת עזרא

"
בעל
קרי"
הוא
מי
שיצאה ממנו שכבת זרע.
כתוב
בתורה (דברים
כג,
יא):
"כי
יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה
לילה",
ופירשו
חכמים שכוונת הכתוב לאדם שיצאה ממנו שכבת
זרע,
שהוא
טמא,
כמפורש
בתורה (ויקרא
טו,
טז):
"ואיש
כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל
בשרו וטמא עד הערב".
מכאן
קראו חכמים לכל
שכבת
זרע בשם "קרי",
ולאיש
שיצא ממנו הזרע בשם "בעל
קרי",
בין
שיצא ממנו תוך כדי שינה ובין שיצא ממנו
בעודו
ער,
לרצונו
או לאונסו,
בין
שלא בדרך תשמיש ובין בדרך תשמיש;
ולא
נאמר "מקרה
לילה",
אלא
משום שדיבר הכתוב בהווה –
במקרה
המצוי והרגיל.

בברייתא
(בבא
קמא פב.)
שנינו:
"עזרא
תיקן טבילה לבעלי קרי",
והיינו
קודם שיעסוק
בדברי תורה.
כלומר,
שאמנם
מן התורה מותר לבעל קרי לעסוק בתורה בעודו
בטומאתו כדין כל הטמאים,
אבל
עזרא ובית דינו הוציאוהו מכלל שאר הטמאים
ותיקנו שלא יקרא בעל קרי בדברי תורה עד
שיטבול.
ולא
מפני טומאה וטהרה תיקנו תקנה זו,
אלא
כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל
נשותיהם כתרנגולים.

יש
אומרים שעזרא לא תיקן טבילה לבעל קרי אלא
לדברי תורה,
ובית
דין שעמדו אחר כך התקינו שבעל קרי אסור
אף בתפילה;
ויש
אומרים שתקנת עזרא היתה בין לדברי תורה
ובין לתפילה.

עם
זאת,
בגמרא (ברכות
כב.)
מובא,
שבטלה
תקנת עזרא,
ונהגו
העולם לסמוך על רבי יהודה בן בתירא שאמר:
"אין
דברי תורה מקבלים טומאה",
שנאמר "הלא
כה דברי כאש נאום ה'"
– "מה
אש אינה מקבלת טומאה,
אף
דברי תורה אינם מקבלים טומאה".
וכן
כותב הרמב"ם
בסוף
הלכות קריאת שמע "הואיל
ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כוח
ברוב הציבור לעמוד בה,
לפיכך
בטלה.
וכבר
נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת
שמע,
והן
בעלי קרי,
לפי
שאין דברי תורה מקבלים טומאה,
אלא
עומדים בטהרתן לעולם".

טומאת
זיבה

זב הוא
גבר שיצאה ממנו מספר
פעמים הפרשה
מסוימת
הנגרמת על ידי מחלה שפוגעת בכלי הזרע.
זבה
היא אישה שיצאה ממנה דם מצוואר הרחם בתוך
אחד עשר הימים שאחרי שבעת ימי הנידה,
אף
שמדובר באותו דם עצמו שגורם לה להיות
נידה.
זב
וזבה (גדולה)
צריכים
להמתין שבעה ימים נקיים,
לטבול
במעיין ולהביא קורבן.

1 ראה נספח

⬇ הורדת הקובץ (Word)