דף לימוד לפרשת בחוקותי -תשע"ב

ב





"ה

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"אני מתבייש, איך אכנס אליו?
התרגשתי מאוד.
סוף סוף,
לאחר חודשים של עבודה קשה,
חזרות רבות", המון הערות והארות שקיבלתי מהמדריכה,
עוד שבוע יגיע בע"ה היום הגדול.
היום בו נופיע לפני כל ההורים. יחד איתם יגיעו אנשים חשובים,
אמרו לנו שאפילו ראש הממשלה מתכונן להגיע להופעה. ספרתי את הימים שנותרו להופעה.
מחר בשעה 18:00
בדיוק,
יעלה המסך, וההופעה תתחיל. החלטתי ללכת לישון מוקדם, כדי להיות ערני מחר בזמן ההופעה. רציתי,
אבל לא הצלחתי.
שכבתי במיטה, וההתרגשות אחזה בי.
ממש לא הצלחתי להרגיע את עצמי. שכבתי שעות ער.
לפנות בוקר התעוררתי,
קמתי עייף מאוד לאחר לילה כמעט ללא שינה …
הגעתי לבית הספר עייף וחסר סבלנות לכולם,
כל דבר קטן גרם לי לכעוס או לבכות. ללמוד כמעט שלא הצלחתי. חיכיתי לסוף היום.
רציתי להספיק לנוח קצת לפני ההופעה. שכבתי,
אפילו הצלחתי להירדם לזמן קצר.
אמא העירה אותי "אתה כבר צריך לצאת, השעה מאוחרת" היא אמרה. קפצתי מהמיטה, לקחתי את התיק,
והלכנו למכונית. ההצגה החלה. עליתי לבמה, היה עלי לומר משפטי פתיחה.
התחלתי להתרגש, הכל התבלבל לי בראש, הרגשתי שכאילו מישהו בא והוציא לי מהזיכרון כל מה שידעתי. עמד נואש. הלחשן שהיה מאחורי הבמה התחיל ללחוש לי את הדברים.
ניסיתי לחזור אחריו,
אך זה נשמע מגומגם וממש לא יפה.
"מה אעשה?"
חשבתי.
חזרתי למאחרי הבמה.
אמא שראתה מה קרה לי,
רצה אלי.
היא ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק.
"אני יודעת כמה יפה ידעת את התפקיד.
אני אוהבת אותך גם אם לא תדע את התפקיד כלל.
אני יודעת שלא ישנת בלילה.
לכן אתה עייף וקשה לך לזכור"
אמרה לי אמא.
"אז מה אעשה?
האם אגיד עכשיו שאני לא מסוגל להמשיך?"
שאלתי.
"לא ולא!"
ענתה אמא.
"חבריך עבדו קשה על ההצגה הזאת.
לא תוכל באמצע ההצגה להגיד להם שחסר להם שחקן,
כי אתה לא מופיע"
המשיכה ואמרה אמא.
"את צודקת!"
אמרתי בלחש.
"אין ברירה,
אני חייב להמשיך"
הוספתי לאחר רגע.
"תעלה,
תיעזר בלחשן.
אל תתייאש,
אני בטוחה שתצליח,
למרות הכל!"
אמא אחזה בידי חזק.
"הגיע החלק הבא שאתה צריך להופיע,
גש,
עלה לבמה,
אני כאן,
מחכה לך"
אמרה אמא.
עליתי לבמה,
לפתע שמעתי את אמא לוחשת לי את התפקיד שלי.
היה בקולה קול מעודד ומחזק.
הרגשתי מחוזק,
הביטחון שלי חזר אלי,
נזכרתי בכל תפקידי.
לחשתי לאמא "זה בסדר.
נזכרתי בכל התפקיד שלי".
המשכתי לשחק,
הרגשתי נפלא.
ההצגה הסתיימה,
קיבלנו מחיאות כפיים חזקות מכולם.
המנחה ביקש מכולם לשבת,
והזמין את ראש הממשלה לבמה.
ראש הממשלה עלה לבמה,
שיבח את תוכן ההצגה,
את המסרים היפים העולים מתוכה,
את המשחק היפה שלנו השחקנים.
לפתע הוא נעצר.
הוא הביט לקהל,
כמי שמחפש מישהו בקהל.
הוא נעצר עם מבטו עלי ועל אמא שלי.
"אני מבקש ממך ומאמך לעלות אל הבמה"
פנה אלינו ראש הממשלה.
הבטנו זה בזו ועלינו.
"ספר נא לנו"
פנה אלי ראש הממשלה "מה קרה בהתחלה?
איך התגברת על עצמך,
וחזרת לשחק כה יפה?"
הוא שאל.
"אמא עזרה לי"
עניתי.
היא באה אלי,
נתנה לי המון חום ואהבה,
הרגשתי כי היא אוהבת אותי,
גם אם לא אצליח כלל.
היא אוהבת אותי כמו שאני,
ולא משנה כלל מה אני מסוגל לעשות.
אבל אז היא בעצמה התחילה ללחוש לי את התפקיד.
הרגשתי בקולה את אהבת כלפי,
ואת הרצון העז שלה לעזור לי להצליח.
קיבלתי את הכוח והעידוד ממנה,
ונזכרתי בכל התפקיד שלי"
אמרתי,
וחיבקתי את אמא לפני כולם.
"זה מסר החשוב מהכל לכולנו"
אמר ראש הממשלה.
"אנחנו אוהבים אתכם,
ומנסים לתת לכם את המקסימום.
אבל נקבל אתכם אם מה שהצלחתם.
גם אם פעם נפלתם,
נמשיך ונחזק אתכם,
שתצליחו בפעם הבאה".
"בדיוק כפי שיש בפרשת השבוע שלנו"
אמר הרב.
"הקב"ה אומר לנו לתת כל כבש עשירי לקב"ה.
אבל הוא מצווה אותנו שלא להחליף את הכבש,
גם אם במקרה יצא כבש לא טוב.
הקב"ה רוצה לקבל מה שיצא,
כדי להראות לנו שהוא אוהב אותנו בכל מקרה".

הקב"ה אוהב אותנו,
הוא לא צריך את מעשר הבהמה הטוב יותר,
הוא צריך את מה שיוצא עשירי.
כי הוא מקבל הכל,
כי הוא אוהב אותנו כמות שאנחנו.

חידות בכפל משמעות לפרשת השבוע.

1. לא חדש נרדם.
   (כ"ו 10).

2. שיעבדו בכוח את הדבש שאספו.
   (כ"ו 17).

3. בשמש היותר חזקה.
   (כ"ו 28).

4. מקומות להציג הצגה על עבודה זרה שלכם.
   (כ"ו 30).

5. יתפלאו ויישארו לבד.
   (כ"ו 32).

6. יעמוד ויעשה מה שנאמר לו.
   (כ"ז 14).

(7*7)+1=50 בהצלחה!!!