ב
ס"ד
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
זה היה חלום כל כך נפלא!
התעוררתי מאושר.
קפצתי מהמיטה ישר …
למיטה של אמא (שעדיין ישנה…).
לא יכלתי להתאפק.
"אמא את חייבת לשמוע את החלום שלי"
התחננתי,
תוך כדי שאני מנער אותה בנסיון נואש להעיר אותה.
לבסוף הצלחתי ….
"למה אתה מעיר אותי?"
שאלה אמא מנומנמת ועייפה מאוד.
"אני חייב לספר לך את החלום שלי!"
עניתי.
"ומה היה קורה אם היית מחכה עוד קצת,
עד שאתעורר?"
שאלה אמא.
"אני מצטער,
את צודקת,
אבל כל כך שמחתי על החלום שחלמתי,
כל כך רציתי לשתף אותך בחלום!"
עניתי נבוך.
"טוב,
אם אני כבר ערה,
אז לפחות נשמע את החלום"
אמרה אמא תוך כדי שהיא מחבקת אותי בחוזקה מלאה באהבה.
"את יודעת שאני כל כך רוצה שכל הילדים בכיתה יהיו חברים שלי.
לא רובם,
לא חלק,
כולם.
ממש כולם!
תמיד חלמתי על זה,
אבל אף פעם לא הצלחתי.
תמיד מישהו לא רצה להיות חבר שלי.
תמיד מישהו ידע לצעוק עלי ולריב אתי על משהו"
. "מה ראית בחלום?
שכולם אוהבים אותך?"
שאלה אמא.
"איך ניחשת?"
שאלתי.
"ממש לא היה קשה לנחש.
אבל מה עשית כדי שזה יקרה?"
שאלה אמא.
"לא עשיתי כלום.
חלמתי שאני מגיע לכיתה.
המורה שואלת מי רוצה להיות חבר שלי?
וכולם,
ממש כולם מצביעים גבוה גבוה בהתלהבות"
סיפרתי.
אמא חייכה חיוך חם ואוהב.
"זה קורה סתם כך,
רק בחלומות.
במציאות צריך לעמול קשה כדי להגיע למצב שכולם אוהבים אותך.
אולי זה כמעט בלתי אפשרי.
אתה יודע שגם על מרדכי היהודי שהציל את בני ישראל,
כתוב עליו בסוף המגילה "ורצוי לרוב אחיו"
לא לכל אחיו.
כך זו המציאות של החיים שלנו"
אמרה אמא.
"למה את מתכוונת ש"צריך לעמול קשה"?
ולמה אי אפשר להגיע למצב שבו כולם יאהבו אותי?"
שאלתי מאוכזב מאוד.
"שאלת שאלה קשה מאוד.
אשתדל להסביר לך"
אמרה אמא והמשיכה "מה אתה עושה כדי שכולם יאהבו אותך?"
שאלה אמא.
"אני עוזר לכולם,
אני משתדל לשמח כל ילד עצוב,
להביא שעורי בית לכל מי שהחסיר,
לוותר על דבר שאולי מגיע לי,
אם מישהו מאוד רוצה אותו"
עניתי בהתלהבות.
"נפלא!"
אמרה אמא.
"אבל קרה לך שמאוד רצית לעזור,
והילד כעס עליך?"
שאלה אמא.
"כן,
מאוד נפגעתי,
ולא עזרתי לו"
אמרתי.
"למה?"
שאלה אמא.
"מה למה?
אני מנסה לעזור,
והוא כועס עלי,
במקום להגיד תודה?!"
עניתי.
"אולי באותו רגע,
הילד כל כך רצה להוכיח שהוא מסוגל להסתדר לבד,
ואתה באת עליו,
ופשוט הרסת לו.
פשוט עשית את הדבר במקומו?"
שאלה אמא.
(המשך בעמוד הבא).
;
מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(קל"ז
א')
-
השבוע נחגוג בע"ה את ט"ו בשבט.
החג המסמל את הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל,
החג שאנו נוהגים לאכול בו מפרות ארץ ישראל,
ולטעת בו עצים.
הרב מביא כפתיחה לכל ההלכות הקשורות ל"מצוות התויות בארץ"
מצוות שמקיימים אותם על פי התורה רק בארץ ישראל.
(מחכמים,
חלק מהמצוות האלו מקיימים אותם גם בחו"ל).
הרב מסביר בפתיחה הזאת כי ארץ ישראל היא ארץ שנבראה בבריאת העולם בתור ארץ קדושה,
וכך היא נשארת כל הזמן.
אך בגלל קדושתה,
היא לא רוצה להשאיר עליה אנשים שלא מתנהגים כראוי,
והיא "מקיאה"
אותם לחו"ל.
נזכור בחג זה,
כי אם רצוננו לזכות לגור כאן,
עלינו להתנהג בהתאם…
