ב
"ה
עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
כל כך שמחתי.
המורה נתנה לנו להכין גליות לכבוד חג חנוכה הקרוב,
היא קראה לזה "גלויית האור"
– גלויה שנשלח לאדם שנרצה לשמח במיוחד לכבוד החג.
אני החלטתי להכין גלויה לזוג אנשים מאוד מבוגרים הגרים לידינו.
רציתי להיעזר במחשב,
להוציא תמונה יפה של חנוכיה,
ועליה לכתוב ברכה חמה לכבודם.
ניגשתי למחשב בריצה עסוק במחשבה היכן אמצא תמונה מתאימה.
אבל קריאת המורה קטעה את מחשבתי.
"מה זה?
לאן אתה רץ?
אתה לא יודע שאתה בשיעור?!!!"
קראה המורה אלי.
"אבל רק רציתי …"
נסתי לענות.
אבל המורה הכועסת כבר לא הקשיבה "לך לכיתה ב'
לשיעור אחד.
כך תלמד שלא רצים סתם בשיעור".
את תחושת השמחה וההתלהבות החליפה תחושת העצב והרוגז על העונש שקיבלתי על לא עוול בכפי.
"אבל אני לא אשם…"
רציתי להסביר,
אבל המורה בשלה "לא הרשתי לך לדבר,
עשה בדיוק מה שאמרתי לך!"
היא פסקה ופקדה עלי.
הרגשתי מושפל,
אבל עשיתי את מה שנאמר לי.
הלכתי לכיתה ב'
עם ראש מורכן,
הסברתי למורה למה באתי,
התיישבתי בשקט במקום ריק מאחור עצוב וכועס.
"למה אתה עצוב?"
שאל אותי הילד שלידו ישבתי.
"לא משנה"
עניתי.
פתאום הבנתי כי גם הם מכינים את "גלויית האור".
"תעזור לי!"
התחנן הילד החמוד לידי.
"אני לא יודע לחתוך ישר".
ללא אומר לקחתי את המספריים,
וחתכתי מה שהו ביקש.
אבל אז אמרתי לעצמי.
"למה אני סתם עצוב עם פנים של ילד מסכן?
למה שלא אשמח שהגעתי לכיתה הזאת,
ואעזור בשמחה לילדים הקטנים האלו להכין את הגלויות?
"האם לא מספיק שהמורה נתנה לי סתם עונש, שאני נותן לעצמי עוד עונש לשבת עצוב, במקום לעזור מתוך שמחה?" אמרתי לעצמי.
אמרתי ועשיתי.
התחלתי להסתובב בכיתה ולעזור לילדים שהיו זקוקים לעזרה.
הם כל כך שמחו,
וגם אני התמלאתי שמחה.
בסוף השיעור חזרתי למורה שלי,
עם פתקת הערכה שנתנה לי המורה של כיתה ב'.
נגשתי אליה,
והודתי לה על ששלחה אותי…
סיפרתי לה מה הרגשתי בהתחלה,
ומה קרה בסוף.
הבנתי כי להיות עצוב זה לא עוזר.
רק מי שמלא שמחה,
יכול לעשות ולעזור באמת.
להתרגז על מה שעשו לי,
זה לא באמת עוזר.
הבנתי כי כדאי לי ללמוד מיוסף הצדיק שבכל מקום נסה לעשות דברים טובים,
לעזור למי שיכל.
גם אם זרקו אותו סתם לכלא,
הוא המשיך לעזור.
בזכות זה הקב"ה עזר לו להיות סגן מלך מצריים!!!
מי אני?
-
עשו לי כתונת פסים.
(ל"ז 3). -
כעסתי על הבן שחלם חלום.
(ל"ז 10). -
רציתי להציל את אחי מידי אחיו.
(ל"ז 22). -
טבלו אותי בדם שעיר עיזים.
(ל"ז 31). -
קניתי את יוסף מהישמעאלים.
(ל"ט 1). -
שמרה את הבגד של יוסף אצלה.
(ל"ט 16). -
היה לי יום הולדת.
(מ'
20).
בהצלחה!!!
