דף לימוד לפרשת נשוא -תשע"ב

ב





"ה

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"אני מתבייש,
איך אכנס אליו?
"אני לעולם לא אעזור לו"
אמרתי לאבא.
"ילד הפוגע בי כל הזמן,
כל יום רק מחפש איך להרגיז אותי.
למה שאסכים לעזור לו?"
שאלתי ספק פגוע מהבקשה,
ספק כועס על עצם הרעיון.
"אבל אתה לא עוזר לו,
אתה רק עוזר לו לעזור למשה"
אמר אבא.
"אז אמש נפגעתי!
תה בעצמך אומר "עוזר לו",
אמרתי תוך שאני מדגיש את המילה "לו".
"אבל אתה לא מוכן לעזור ליצחק?
הרי הוא חבר טוב שלך?"
שאל אבא.
"ליצחק אשמח לעזור,
לא למשה"
עניתי.

הכל התחיל כאשר משה פנה אלי שאעזור לו להכין הפתעה ליצחק,
החבר הטוב שלי.
מאוד רציתי לעשות את ההפתעה ליצחק,
אבל קשה היה לי לחשוב שאעבוד עם ילד שכל כך פוגע בי כל הזמן.
לא ראיתי בזה עזרה ליצחק,
אלא יותר עזרה למשה,
לכן כל כך התנגדתי.
"האם אתה לא מוכן להתעלות מעל המריבה שלך עם משה,
כדי לשמח את יצחק?
האם זה נראה לך נכון שיצחק יפסיד,
רק בגלל שאתה לא מוכן לעבוד עם משה?"
שאל אותי אבא.
ממש לא ידעתי מה לענות.
השכל אמר שאבא צודק,
הרגש אמר לי כי אסור לי להסכים לעבוד עם משה.
אבא ראה את הקושי שלי,
והציע לפנות לרב שלנו,
לשאול אותו.
שמחתי על ההצעה.
"אבל הרב יסכים לדבר עם ילד קטן כמוני,
ועוד על שאלה כזאת?
האם זה בכלל נכון להטריח את הרב בבעיה כזאת?"
שאלתי את אבא.
"אפשר להתקשר ולשאול"
הציע אבא.
הסכמתי.
אבא התקשר לרב.
"לבן שאלה יש שאלה שהיא אולי לא ממש הלכתית.
הוא מתלבט בשאלה חברתית.
האם הרב יכול בבקשה לשוחח איתו?"
שאל אבא.
"בשמחה"
ענה הרב.
לקחתי את שפופרת הטלפון מיד אבא.
"כבוד הרב"
פניתי לרב.
"ילד שכל הזמן עושה לי בעיות,
ורב איתי,
מבקש ממני עזרה להכין הפתעה לחבר טוב שלי.
האם עלי להסכים?"
שאלתי את הרב.
"אני מציע שתגיע אלי,
נדבר בבית שלי.
זו לא שאלה לתשובה קצרה בטלפון"
ענה הרב.
"יש לך מספיק זמן גם בשבילי?"
שאלתי מופתע.
"ברור שכן"
ענה הרב.
הלכתי עם אבא.
הרב קיבל את פנינו במאור פנים.
"האם מותר לנו לשנוא אדם?"
שאל הרב.
"לא…"
עניתי נבוך.
"אז למה אתה לא מוכן לעזור למשה?"
שאל הרב.
"אומנם אסור לשנוא אף לא אחד.
אבל מה אעשה,
אני כן כועס עליו"
עניתי נבוך.
"זה בסדר.
אל תיבהל,
זו תחושה טבעית שאנחנו מרגישים כעס כלפי מי שפגע בנו.
ענה הרב.
"אז לא הבנתי,
מותר לשנוא או אסור לשנוא?"
שאלתי.
"אסור לשנוא.
אבל הקב"ה מבין עם מישהו מתקשה שלא לשנוא"
ענה הרב.
"אשמח אם תסביר לי קצת יותר"
ביקשתי באדיבות.
"הרמב"ם כותב כי בכל דבר בחיים,
צריך להשתדל לא להגזים.
לתת צדקה לעניים,
זה דבר חשוב ומצווה גדולה.
אבל לתת את רוב כספי לעניים,
ואז לי לא יישאר כסף לאוכל ובגדים,
זה דבר לא טוב ולא נכון,
ואסור לעשות אותו לפי ההלכה"
אמר הרב.
"טוב זה מאוד הגיוני.
אז מותר לכעוס,
אבל לא הרבה?"
שאלתי,
מנסה לנחש את המשך דברי הרב.
"כן,
אבל לא מדויק"
אמר הרב.
"דווקא במידת הכעס,
כותב הרמב"ם כי צריך לנסות לעשות הכל כדי שלא לכעוס,
להשתדל שלא לכעוס כלל.
רק אם לא מצליחים,
מותר לכעוס קצת"
המשיך הרב את דבריו.
"אבל איך עושים זאת?
איך לא כועסים?"
שאלתי את הרב.
"בו נלמד זאת מברכת כהנים אותה נקרא השבת"
אמר הרב.
"איך היא קשורה?"
שאלתי בתדהמה.
"אתה יודע כי הכהנים מכסים את פניהם בשעת ברכת כהנים,
גם אנו לא מסתכלים עליהם.
למה?"
שאל הרב.
"לא יודע"
עניתי.
"ניתנו לכך מספר סיבות,
אך אני מבקש לתת לך את אחת מהן.
חכמים הבינו כי טבעי הדבר שלא כל אחד מאיתנו מוכן לקבל ברכה מכל כהן,
את האחד איננו אוהב,
ולא רוצה לקבל ברכה ממנו.
את השני הוא מחשיב כאדם לא צדיק,
והשלישי פחות חכם ממנו….
אמר הקב"ה "ושמו את שמי על בני ישראל"
– הכהנים יגידו את המילים של הברכה,
אבל לא הם יברכו את העם,
אלא "ואני אברכם"
(המשך במידות).

גם כאשר נראה לנו שאנחנו יודעים הכל,
מיומנים ומנוסים,
חשוב שמישהו מעלינו יבדוק שאנחנו פועלים נכון

חידות לפרשת השבועחידות בכפל משמעות לפרשת השבוע.

1. תספור ותיתן להם הוראות.לשאת את (ד'
   23).

2. וילון התבטת (טלוויזיה בלעז).
   (ד'
   26).

3. הבסיס לעמודיהם ששותלים בהם את פרחיהם.
   (ד'
   32).

4. מנוחת הלילה בת 12
   החודשים שלו.
   (ו'
   14).

5. לחמים שמנים שנותנים לכהן מהבצקים.
   (ו'15).

6. חלק עליון של הרגל שהוכה בתדהמה.
   (ו'
   20).

7. סוג עגלה בעלת שריון.
   (ז'
   3).

בהצלחה!!!