ב
ס"ד
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
"איך המורה חושבת שיש לנו סיכוי להצליח?"
שאלתי את אמא בטרוניה.
"להצליח במה?"
שאלה אמא בקול מנסה להרגיע (ללא הצלחה…).
"המורה נתנה לנו משימה ששייכת לכל הכיתה.
זו תחרות ארצית בין כיתות.
הזוכה היא הכיתה כולה,
ולא תלמיד בודד.
לא רצינו להשתתף בתחרות,
אבל המורה לחצה עלינו,
עד שנאלצנו להסכים…"
עניתי בחוסר סבלנות מופגנת.
"אך מה המשימה?"
שאלה אמא.
"אנחנו צריכים להכין מוצג כל שהוא,
שיציג ערך חינוכי.
אבל הבעייה שכל הכיתה חייבים לעשות בו חלק,
וחלק מהמשימה היא לכתוב מה כל אחד עשה,
וכיצד הוא הרגיש בתוך אותה עשייה.
אני פשוט לא מאמין שיש משימה שכולם יעשו אותה,
ואז אנחנו,
אלה שתמיד עושים מה שאומרים להם – נעשה מה שאמרו לנו,
ובגלל הילדים שלא יעשו כלום,
לא נוכל לזכות,
ואז נגלה שסתם עבדנו"
עניתי.
"למה אתה חושב שיש ילדים שלא יסכימו לקחת חלק בדבר?"
שאלה אמא.
"ככה,
תמיד יש ילדים כאלו…"
עניתי.
"אולי הבעיה היא שאתם לא מוצאים את התפקיד המתאים להם?
אולי אם תמצאו תפקיד בנושא שאתם יודעים שמענין אותם,
או שהם טובים מאוד בו,
הם כן יצטרפו?"
שאלה אמא.
"בחרנו להכין מצגת שתשמש כסרטון העוסק בזהירות בדרכים.
איך נוכל לחבר את כולם לנושא?
יש ילדים שהם ממש לא מוכנים לדוגמא לרכב על אופניים עם קסדה.
איך נצלם אותם?"
שאלתי.
"דוגמא נהדרת!"
אמרה אמא.
"אולי כדאי להכניס למצגת גם מה עלול לקרות ח"ו אם לא חובשים קסדה,
ואז תוכלו לצלם אותם רוכבים ללא קסדה,
ואז קורה משהו,
אך לא תראו מה קרה לילד (כי במציאות כמובן תדאגו שלא יקרה לו כלום).
הוא בטח ילד שיש לו נסיון גם בתאונות עם אופניים,
הוא ידע היטב להדגים זאת"
ענתה אמא.
"את ממש צודקת"
אמרתי,
וחיוך השתפך על פני.
למחרת,
הגעתי לכיתה.
סיפרתי לחברי על השיחה שהייתה לי עם אמא אתמול.
החלטנו לפתוח מסמך שיתופי שבו כל ילד ירשום במה הוא חושב שהוא טוב,
ובו הוא יוכל לעזור בהכנת המצגת.
התוצאה הדהימה את כולנו.
ילדים שמעולם לא רצו לעזור בכלום,
פתאום גילו שהם טובים בדברים שונים.
אחד בצילום,
השני בעריכה,
השלישי בתרגילי אופניים.
הרביעי שיש לו המון אביזרי בטיחות לרכיבה על אופניים.
ניגשנו אל המבצע,
ולאחר שבוע בלבד,
ללא שום עזרה מהמורה,
הכנו כל הכיתה את המצגת,
שזכתה במקום הראשון בתחרות הארצית.
כאשר סיפרתי לאמא על הזכיה,
היא אמרה "אפשר ללמוד זאת מפרשתנו.
בבניית הקרשים לחצר,
עשו חור דרך כל הקרשים,
ובתוכו השחילו קרש ארוך שחיבר את כל הקרשים "מבריח מן הקצה אל הקצה".
אכן אולי זו משימה לא קלה,
אך חשובה מאוד למצוא את הדרך,
את המקל שיצליח לחבר את כולנו.
אבל שזה קורה,
בטוח שנצליח מאוד בכל מה שנעשה".
;
מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(ק"ע
ז')
-
נמשיך בדיני הדיבור.
ישנו דבר הנקרא "אבק לשון הרע".
דבר שאני לא מספר דבר טוב או רע על מישהו,
אלא אני רק אומר משהו,
שגורם למי ששומע לספר לשון הרע.
מוזר?
אתן דוגמא:
סיפרתי לדני שאורי עזר לי להכין שיעורי בית,
אפילו לא אמרתי אם זה עזר או לא.
אבל דני קפץ מיד "שטויות,
תיזהר ממנו,
אני מכיר את אורי,
הוא ילד רע.
הוא בכוונה עזר לך,
הוא נתן לך תשובות לא נכונות,
כדי שתיכשל.
אתה לא יודע עד כמה הוא ילד רשע!".
לא הבנתי מה קרה.
סיפרתי ליצחק מה קרה.
יצחק אמר "מה אתה מתפלא?
אורי ודני רבים,
ברור שהוא ידבר ככה".
מה קרה?
גרמתי לדני לספר לשון הרע על אורי,
וליצחק על שניהם.
