דף מושדים לחג הפסח

אפיקומן – מצה שאוכלים בסוף ליל הסדר זכר לקורבן פסח הנאכל על השובע.
אפיקומן = אפיקו – הביאו,
מן – ממתק המצה הזו היא הממתק של ליל הסדר.

1.

אכילת פרס – שיעור זמן אכילת חצי כיכר לחם שהספיק לשתי סעודות, זמן זה קובע באכילת כזית מצה בליל הסדר. יש כמה דעות בפוסקים בשיעור הזמן יש אומרים 9
דקות ויש אומרים 4 דקות ויש עוד כמה דעות ביניים.

2.

ארבע כוסות – בליל הסדר מצווה לשתות ארבע כוסות.
כוס ראשונה היא הקידוש, הכוס השניה שותים אותה אחרי סיפור ההגדה,
הכוס השלישית שותים אותה אחרי ברכת המזון והכוס האחרונה שותים אותה אחרי סיום ההלל בסוף ליל הסדר.
ארבע כוסות הן כנגד ארבע לשונות גאולה:
"והוצאתי,
והצלתי,
וגאלתי,
ולקחתי"

3.

בדיקת חמץ – בליל י"ד בניסן חובה לבדוק את הבית מחמץ לאור הנר ולאסוף את החמץ שנותר בבית. (יש נוהגים להניח בבית עשר חתיכות של לחם עטופות היטב בזמן הבדיקה).

4.

ביטול חמץ – מצווה בערב פסח לאחר בדיקת חמץ ולאחר ביעור החמץ להגיד נוסח "כל חמירא וחמיאע (= כל חמץ ושאור…),
שבו מבטל כל חמץ שנמצא ברשותו ואינו יודע עליו ועל ידי כך לא עובר על איסור "בל ימצא".

5.

ביעור חמץ – מצוות השבתת חמץ של ישראל קודם הפסח על ידי איבודו מן העולם,
מצוות ביעור חמץ היא מדברי סופרים מכיוון שכבר ביטל את החמץ (בליבו והחשיב אותו כעפר) ויצא ידי חובתו מהתורה.

6.

בל יראה ובל ימצא – מצווה על כל אדם מישראל לנקות את ביתו היטב לפני הפסח ולהוציא את כל החמץ שנמצא בביתו כדי שבימות הפסח לא ימצא ולא יראה חמץ בביתו.

7.

ברכת האילנות – היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך "ברוך…
שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהן בני אדם". הברכה נאמרת על שני אילנות מאכל ומברכים אותה אף בתוך שלש שנות ערלה.
מטרת הברכה להודות לבורא על היופי והשפע שברא בעולמו.

8.

דצ"ך עד"ש באח"ב – סימני מכות מצרים על פי רבי יהודה,
מסבירים שרבי יהודה נתן סימנים,
לומר לנו שאלו 10 המכות ניתנו בסדר הזה, ולא כמו הסדר שכתוב בספר תהילים, ששם מופיעות את המכות שלא לפי הסדר שכתוב בתורה.

9.

הגדה של פסח – בליל ט"ו בניסן יש מצווה מיוחדת מן התורה לספר את סיפור יציאת מצרים ונפלאותיו ולהודות לשם עליהם, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה (אותה מצה ומרור וקרבן פסח המונח לפנינו)
עשה ה' לי בצאתי ממצרים."
ולקיום המצווה כתיקונה חכמינו תיקנו אוסף של קטעים מהמקרא ומהמדרש ומהגמרא הנאמרים בליל הסדר. וכל המרבה לספר בניסי יציאת מצרים הרי זה משובח.

10.

הגעלת כלים – כלי שבלוע בתוכו דבר אסור מרתיחים אותו ברותחים כדי שיפלוט הבלוע, והכלי כשר כפי הכלל "כבולעו כך פולטו".
(דוגמה – אם זה כלי שרוב תשמישו עם מים כמו סיר מרק אז הגעלתו על ידי מים)

11.

הסבה – מצוות ישיבה דרך חרות בשעת האכילה בלילה הראשון של פסח עיקר המצווה שלא יאכל אדם בליל הסדר עד שיסב כדרך בני חורין כדי להודיע שיצאו ישראל מעבדות לחירות. כיצד יש להסב?
– במקום לשבת זקוף צמוד למשענת,
ימשוך את פלג גופו התחתון קדימה אל מרכז הכיסא,
כך שיוכל להשעין את גבו על משענת הכיסא, ויטה עצמו לצד שמאל מחשש שמא יקדים קנה לוושט.

12.

והשיאנו – ברכה שאומרים בתפילת עמידה של שלוש רגלים ופירושה: הכשירנו לשאת ולקבל מאתך ברכה.

13.

ותודיענו – ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מוסיפים בתפילת ערבית הבדלה ואומרים "ותודיענו ה' אלוקינו".

14.

וידוי מעשרות – ביום טוב אחרון של פסח בשנה הרביעית ובשנה השביעית, חייב בעל הפירות להתוודות ולהצהיר שאכן הוא הפריש את כל התרומות ומעשרות.

15.

זכר ליציאת מצרים – זכר ליציאת מצרים הוא עיקר באמונתנו בה',
ומזכירים יציאת מצרים פעמים ביום בפרשת "ויאמר"
ביום ובלילה, וכן מזכירים את יציאת מצרים בקידוש של שבת וימים טובים.

16.

חול המועד – הימים שבין היום הראשון של החגים פסח וסוכות ליום האחרון של החגים הנ"ל,
נקראים חול המועד.
בחול המועד מותר לעשות מלאכה בתנאי שזה:
א.
דבר האבד ב.
צרכי המועד – אוכל נפש ג. עני שאין לו מה לאכול ד. צרכי רבים ה.
כל מלאכה שהיא לצורך המועד אף על פי שאינה אוכל נפש מותרת כאשר אינה מעשה אומן. צריך לכבד ימים אלו במאכל,
במשתה,
ובבגדים נאים.

17.

חמץ – אחד מחמשת מיני דגן שנילוש במים או במשקים ושהה עד שהחמיץ ונאסר מן התורה בהנאה "בבל יראה ובל ימצא" בחג הפסח.

18.

חמץ שעבר עליו הפסח – חמץ של יהודי שלא נמכר לגוי לפני הפסח אסור להנות ממנו ויש לשורפו.

19.

חרוסת – תערובת העשויה מפירות ותבלינים שנמשלים להם בני ישראל (תמר,
יין),
את החרוסת שמים על קערת הסדר בליל פסח זכר לטיט, ובה טובלים את המרור כדי לשכך החריפות.

20.

טבילת כלים – כלים חדשים ממתכת או זכוכית צריכים טבילה במקווה מים כשרה,
אם הם מתוצרת גוי או שנקנו מגוי,
טבילה זו היא כדי להכניסם לקדושת ישראל והוצאתם מרשות הגוי.

21.

יעלה ויבוא – תפילה קצרה שמוסיפים בראש חודש ובחגים בתפלת שמונה עשרה ובברכת המזון.

22.

כרפס – ירק ששמים בקערה בסדר ליל הפסח, כדי לקיים מצוות טיבול. כרפס (אותיות ס' פרך)
= ס'
ריבוא שעבדו בפרך.

23.

לא בד"ו פסח – חג הפסח לא יכול לחול בימים ב' בשבוע,
ד',
ו'.

24.

ליל שימורים – ליל ט"ו בניסן (ליל הסדר), ונקרא כך משום שהקב"ה היה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים. וכן מפני שהוא לילה המשומר מן המזיקים.

25.

מוריד הטל – בתקופת הקיץ אמרים בברכת מחיה המתים (הברכה השניה) בתפילת שמונה עשרה "מוריד הטל", מתחילים לומר זאת מיום טוב ראשון של פסח בתפילת המוסף ועד מוסף של יום טוב אחרון של חג הסוכות.

26.

מים שלנו – מים ללישת מצות, שנשאבו יום לפני אפיית המצות סמוך לבין השמשות ולנו בתוך הבית.

27.

מכירת חמץ – מי שנשאר לו חמץ בפסחח, יש לו אפשרות למכור את החמץ לגוי לפני הפסח ולקנותו בחזרה לאחר הפסח,
נהוג לחתום על שטר הרשאה הממנה את הרב למכור את החמץ.

28.

מלאכת אוכל נפש – מלאכה המותרת בעשייה ביום טוב,
אם היא לצורך הכנת אוכל,
וכל דבר השווה והנצרך לכל נפש.

29.

מלאכת דבר האבד – מלאכה בדבר שאם לא יעשוה בזמנה עשוי להיגרם נזק גדול, בדיני חול המועד מלאכת דבר האבד מותר לעשות.

30.

מצה – לחם עוני הנאכל בפסח זכר למצות שאכלו אבותינו ביציאת מצרים שלא הספיק בצקם להחמיץ. נקראת לחם עוני משום ש:
1) המצה היא מאכל עניים. 2) עני מלשון לענות,
בליל הסדר מספרים רבות על יציאת מצרים כשהמצה לפנינו.

31.

מצה עשירה – מצה שנילושה במי פירות,
אין יוצאים בה ידי חובת אכילת מצה.

32.

מצה שמורה – מצה הנעשית מתבואה הנשמרת מעת הקצירה ועד האפייה.

33.

מצה שרויה – מצה ששרו אותה במים או במשקה אחר, יש (במיוחד האשכנזים) המקפידים לא לאוכלה בפסח, שמא יבואו לידי חימוץ בעת השריה.

34.

מצות יד – מצות שנאפות ביד, והן עגולות "עוגות מצות".

35.

מצות מכונה – מצות שנאפות באמצעות מכונה,
יש המקפידים לא לאוכלן בפסח משום חשש חמץ, שמא נשארו פרורים בגלגלי המכונה וקשה לנקותם.

36.

מצת מצווה – מצה שאופים בערב פסח לאחר חצות היום ויוצאים בה ידי חובת מצה בלילה הראשון.

37.

ספירת העומר – מניין 49
ימים שבין הבאת העומר שסופרים ממחרת היום ראשון של פסח ועד חג השבועות.

38.

עלייה לרגל – מצווה מן התורה לעלות לרגל לירושלים בשלושת הרגלים – פסח,
שבועות וסוכות. מצווה זו נוהגת בזמן שבית המקדש קיים.

39.

קרבן פסח – נקרא גם זבח פסח,
מביאים אותו מן הכבשים או מן העזים,
זכר תמים בן שנה, שוחטים אותו לאחר התמיד של בין הערבים אחרי חצות של יום י"ד ניסן ואוכלים אותו בערב בליל הסדר בסיום הסעודה זכר שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל במכת בכורות והציל אותם, כל אדם מישראל חייב בקורבן פסח.

40.

שבת הגדול – השבת לפני חג הפסח,
על שם הנס הגדול שנעשה לאבותינו במצרים.
ומפטירים בו "וערבה לה'".

41.

שירת הים – שירה ששרו משה ובני ישראל אחרי שנעשה להם נס קריעת ים סוף,
וחילות פרעה טובעו בים סוף לקראת הבוקר של יום כ"א ניסן (שביעי של פסח).
שירה זו נאמרת בכל יום בפסוקי דזמרא בשחרית ובקריאת התורה של שביעי של פסח.

42.

שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות. בחגים אלו נצטוו ישראל שלוש מצוות עשה:
1) ראייה – להקריב קורבן עולת ראייה. 2) חגיגה – שנאמר "תחוג לה' אלוקיך.
3) שמחה – שנאמר "ושמחת בחגיך".

43.

תענית בכורים – הצום שבכורים מתענים בערב פסח לזכר הנס שניצלו ממכת בכורות.

44.

תערובת חמץ – אם התערבב חמץ בדבר כשר ומשאירו בפסח עובר על בל יראה ובל ימצא. אבל תערובת חמץ שאינה ראויה לאכל מותר להשאירה בבית בפסח.

45.