מקורות
בתנ"ך:

א.
ויקרא
י"ח:

(כד)
אַל
תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל
אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר
אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:

(כה)
וַתִּטְמָא
הָאָרֶץ וָאֶפְקד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ
וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ:

(כו)
וּשְׁמַרְתֶּם
אַתֶּם אֶת חֻקתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי
וְלא תַעֲשׂוּ מִכּל הַתּוֹעֵבת הָאֵלֶּה
הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

(כז)
כִּי
אֶת כָּל הַתּוֹעֵבת הָאֵל עָשׂוּ
אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם
וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:

(כח)
וְלא
תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם
אתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי
אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:

ב.
במדבר
ל"ה:

(לא)
וְלא
תִקְחוּ כפֶר לְנֶפֶשׁ רצֵחַ אֲשֶׁר
הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:

(לב)
וְלא
תִקְחוּ כפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ
לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת
הַכהֵן:

(לג)
וְלא
תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם
בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת
הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לא יְכֻפַּר לַדָּם
אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם
שׁפְכוֹ:

(לד)
וְלא
תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם
ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁכֵן
בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה'
שכֵן
בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ג.
"גרי
אריות"
– מלכים
י"ז
(פס'
כד')

ד.
התלות
בגשמים:

המצב
לפני החטא:

(ח)
ויטע
ה' א–להים
גן–בעדן
מקדם וישם שם את–האדם
אשר יצר:

(ט)
ויצמח
ה' א–להים
מן–האדמה
כל–עץ
נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך
הגן ועץ הדעת טוב ורע:

(י)
ונהר
יצא מעדן להשקות את–הגן
ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים:
(בראשית
פרק ב')

המצב
לאחר החטא,
לפני
המבול:

(ה)
וַיַּרְא
ה' כִּי
רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל
יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל
הַיּוֹם:

(ו)
וַיִּנָּחֶם
ה' כִּי
עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב
אֶל לִבּוֹ:

(ז)
וַיֹּאמֶר
ה' אֶמְחֶה
אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל
פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה
עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי
נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

המצב
לאחר המבול,
בכל
העולם:

(כא)
וירח
ה' את–ריח
הניחח ויאמר ה'
אל–לבו
לא אסף לקלל עוד את–האדמה
בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו
ולא–אסף
עוד להכות את–כל–חי
כאשר עשיתי:

(כב)
עד
כל–ימי
הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום
ולילה לא ישבתו:
(בראשית,
פרק
ח').

המצב
לאחר המבול,
בארץ
ישראל:

(י)
כי
הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים
הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית
ברגלך כגן הירק:

(יא)
והארץ
אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת
למטר השמים תשתה מים:

(יב)ארץ
אשר ה'
א–היך
דרש אתה תמיד עיני ה'
א–היך
בה מרשית השנה ועד אחרית שנה:
(דברים
י"א)

המצב
בגאולה:

(ד)
וְעָמְדוּ
רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר
הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַם
מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים
מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא
גְּדוֹלָה מְאד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר
צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה:

(ה)
וְנַסְתֶּם
גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים
אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם
מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה
מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה'
אֱלהַי
כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ:

(ז)
וְהָיָה
יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה'
לא
יוֹם וְלא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב
יִהְיֶה אוֹר:

(ח)
וְהָיָה
בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים
מִירוּשָׁלַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם
הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם
הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה:

(ט)
וְהָיָה
ה' לְמֶלֶךְ
עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה
ה' אֶחָד
וּשְׁמוֹ אֶחָד:
(זכריה
י"ד).

מקורות
בחז"ל:

"כי
חלק ה' עמו,
יעקב
חבל נחלתו (דברים
ל"ב,
ט).
אמר
הקדוש ברוך הוא,
יבואו
ישראל שבאו לחלקי,
וינחלו
את הארץ שבאה לחלקי"
(תנחומא,
פרשת
ראה ח').

"עשר
קדשות הן:
ארץ
ישראל מקדשת מכל הארצות.
ומה
היא קדשתה?
–
שמביאים
ממנה העמר והבכורים ושתי הלחם,
מה
שאין מביאין כן מכל הארצות"
(מסכת
כלים א',
ו').

1.
נבואה:

"עד
שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות
לדברות.
משנבחרה
ארץ ישראל יצאו כל הארצות"
(מכילתא
בא, א').

2. הישיבה
בארץ:

"לעולם
ידור אדם בא"י
אפי' בעיר
שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל
ואפילו בעיר שרובה ישראל,
שכל
הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל
הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.
שנאמר
– 'לתת
לכם את ארץ כנען להיות לכם לא–להים'.

וכל
שאינו דר בארץ אין לו אלוה?
– אלא
לומר לך, כל
הדר בחו"ל
כאילו עובד עבודת כוכבים.
וכן
בדוד הוא אומר – 'כי
גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'
לאמר
לך עבוד א–להים
אחרים' וכי
מי אמר לו לדוד לך עבוד א–להים
אחרים? אלא
לומר לך כל הדר בחו"ל
כאילו עובד עבודת כוכבים"
(מסכת
כתובות דף קי.)

3. קבורה
–

"אמר
רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור
תחת המזבח" (שם)

רמב"ם,
הלכות
מלכים (ה':
ט'-י')
–

"אסור
לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא
ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם
ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל
לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם
הרעב…ואף
על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי
מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני
צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

גדולי
החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל
ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן
הוא אומר:
כי
רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו"

משמעות
הקדושה –

רמב"ן
ויקרא י"ח,
כ"ה
–

ותטמא
הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ. החמיר
הכתוב בעריות,
בעבור
הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות.
והנה
העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ…

והענין
כי השם הנכבד ברא הכל,
ושם
כח התחתונים בעליונים,
ונתן
על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל
ידוע כאשר נודע באצטגנינות.
וזהו
שנאמר (דברים
ד יט) 'אשר
חלק ה'
אלהיך
אותם לכל העמים',
כי
חלק לכולם מזלות בשמים,
וגבוהים
עליהם מלאכי עליון,
נתנם
להיותם שרים עליהם…

והנה
השם הנכבד הוא אלהי הא–להים
ואדוני האדונים לכל העולם,
אבל
ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה'
מיוחדת
לשמו, לא
נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל
בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע
אוהביו…והנה
הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא
אותה ולא תסבול עובדי ע"ז
ומגלים עריות…

והנה
בחוצה לארץ,
אע"פ
שהכל לשם הנכבד,
אין
הטהרה בה שלימה,
בעבור
המשרתים המושלים עליה,
והעמים
תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם…

וזהו
שנאמר (מ"ב
יז כו): 'לא
ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות
והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את
משפט אלהי הארץ',
והנה
הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את
אלהיהם לשלח בהם את האריות,
ובבואם
בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח
בהם האריות הממיתים אותם…

והוא
מאמרם (כתובות
קי🙂 כל
הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה
שנאמר (להלן
כה לח) לתת
לכם את ארץ כנען להיות לכם לא–להים,
ואומר
(ש"א
כו יט) כי
גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'
לאמר
לך עבוד א–להים
אחרים…

ואמרו
בתוספתא דע"ז
(פ"ה
ה"ה),
הרי
הוא אומר (בראשית
כח כא)
'ושבתי
בשלום אל בית אבי והיה ה'
לי
לא–להים',
ואומר
– 'לתת
לכם את ארץ כנען'
– כל
זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לא–להים,
אין
אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם
לא–להים…

ומן
הענין הזה אמרו בספרי (עקב
מג): 'ואבדתם
מהרה (דברים
יא יז) – אף
על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ
היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו
עליכם חדשים,
משל
לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה,
אמר
לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו
עליך חדשים'.
וכן
אמר ירמיה (לא
כ) 'הציבי
לך ציונים',
אלו
המצות שישראל מצוינין בהם…כי
עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'.
ולפיכך
אמרו בספרי (ראה
פ), וירשתם
אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים
יא לא לב),
ישיבת
ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה…

ביטויים
נוספים לקדושה הטבעית של הארץ:

"רבי
שמעון בן יוחי אומר – תבל
זו א"י
שנאמר 'משחקת
בתבל ארצו'. למה
נקרא שמה תבל? – שהיא
מתובלת בכל שכל הארצות יש בזו מה שאין
בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל א"י
אינה חסירה כלום" (ספרי
עקב).

ויקרא
כו, לב
–

וַהֲשִׁמּתִי
אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ
איְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ:

רש"י
– "זו
מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת
רוח בארצם,
שתהא
שוממה מיושביה"

הסבר
דברי הרמב"ן
–

קשה
הבין את המשמעות ש קביעת הרמב"ן
כי בחו"ל
שולטים שרים ואילו בארץ הקב"ה,
אך
ניתן אולי להבין זאת,
כשהכוונה
היא לשליטת חוקי הטבע בחו"ל,
כשהקב"ה
כלל לא מתערב.
חוקי
הטבע הם השרים,
שהם
אמצעי בין הקב"ה
לבין העולם.
לעומת
זאת בארץ,
הקב"ה
פועל ישירות ולא חוקי הטבע הנוקשים.
ניתן
להמחיש זאת בשני דברים:

1. התלות
   בגשמים –
   בחו"ל
   חוקי הטבע פועלים באופן מוחלט ולכן אין
   תלו בגשמים.

2. המעורבות
   המתמדת של ענייני העולם בנעשה בארץ –
   גם מבחינה מדינית,
   אין
   כאן התנהלות רגילה של חוקי הטבע אלא
   סכסוכים תמידיים הגורמים למי שגר בארץ
   ישראל לא לחיות בצורה שקטה עם הטבע,
   אלא
   לחרוג מהחיים הרגילים ולהזדקק לקב"ה.
   
   

סדר
השיעורים:

1. האבחנה
   בין הקדושה הטבעית לקדושה הלאומית,
   דרך
   הדיון בשאלת סרוב פקודה.

2. הדגמת
   גישות קיצוניות בשאלת הקדושה –
   הרש"ר
   הירש מול הרב קוק.

3. דף
   מקורות –
   משמעות הקדושה הטבעית –
   א"י
   כהמשך למצב לפני המבול –
   פועלת לפי עקרונות שכר ועונש באופן טבעי
   (לקרוא
   את גישת ריה"ל
   לעליה לארץ מהחוברת).

4. משמעות
   הקדושה הלאומית –
   מאמר יהודה אליצור.

5. קדושה
   ראשונה ושניה.
   

6. מצוות
   ישוב ארץ ישראל והעלייה כחומה –
   המחלוקת בין הרמב"ם
   לרמב"ן,
   גישת
   המגילת אסתר.
   היחס
   בין הגישות להבנת אופי הקדושה.
   הדיון
   בשאלת העלייה כחומה והקשר בינו לבין
   הבנת הקדושה.

7. איסור
   יציאה לחו"ל
   – דף
   עבודה.