הלכות חנוכה – סימן תר"ע

מתחילין
שמונת ימי חנוכה – כי
בבית שני כשמלכו מלכי רשעה גזרו גזירות
על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק
בתורה ומצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם
ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות
וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ
גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעו
מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים
הגדולים והרגום והושיעם ישראל מידם וחזרה
מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן
השני וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום
בכ"ה
בכסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן
טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו
של כ"ג
ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד ונעשה
נס והדליקו ממנו נרות המערכה ח'
ימים
עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני
זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו הימים
האלו שתחלתן כ"ה
בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות
בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת
הלילות להראות ולגלות הנס.
והוא
מצוה מד"ס
כקריאת המגילה וימים אלו הן הנקראים
חנוכה ר"ל
חנו כ"ה
שביום כ"ה
חנו מאויביהם.
ומפני
שהן ימי שמחה והלל לכך אסור בהן ההספד
והתענית נוהגין העניים לסבב בחנוכה על
הפתחים ויש טעם לזה:

שאין
להקל להם – וכתב
בשלטי גבורים וכן הסכים בתשובת חכם צבי
שבמקום שנהגו איסור מלעשות מלאכה כל היום
יש למחות בידם כי הבטלה
עברה היא ומביאה לידי שעמום:

שלא
קבעום למשתה ושמחה – אלא
להלל ולהודות.
ונראה
הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי
בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את
הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את
הנפשות שאפילו המירו דתם ח"ו
לא היה מקבל אותם
לכך כשהצילם הקב"ה
ממנו קבעו להללו ולשבחו ית'
ג"כ
ע"י
משתה ושמחה משא"כ
במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג
ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם
[כמו
שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל
חוקי רצונך]
ואם
היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת
ידם ולהעלות להם מס וחוזרין לאמונתם ח"ו
לא היו מבקשים יותר אלא שהגביר הקב"ה
יד ישראל ונצחום לכך לא קבעום אלא להלל
ולהודות לבד כלומר כיון שהם רצו למנוע
אותנו מזה לכפור בדתו ח"ו
ובעזרתו ית'
לא
הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים
ומשבחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו
מעבודתו [לבוש]:

שהאכילה
יהודית – היא
היתה בתו של יוחנן כ"ג
והיתה גזירה שכל ארוסה תבעל לטפסר תחלה
והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו
וחתכה את ראשו וברחו כולם

C

מחבר:
מתניה פרנקל

כתות:
חט"ב

h

"קביעת יום מועד ביום עשיית נס הוא דאורייתא, ולפי זה ים פוורים וימי חנוכה דאורייתא הם, אך מה לעשות בהם אם לשלוח מנות או להדליק נרות או לעשות זכר אחר זהו מדרבנן, והעובר ואינו עושה שום זכר לימי חנוכה ופורים עובר על מצוות עשה דאורייתא.. ואפשר קריאת הלל ומגילה קל וחומר מדאורייתא, כמו שמצווה בפסח לספר יציאת מצרים בפה הכי נמי ממות לחיים לומר שירה בפה דווקא"
(שו"ת חת"ס,י'
סימן רל"ה)