ויקרא, דף לימוד לפרשת אמור תשע"ג

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"טוב שמעתי. למה
אתה חוזר על זה עוד פעם?", "את
זה כבר אמרת. יש לך עוד מה
להגיד?"

מכירים את השאלות הללו?
נשמע הגיוני. באמת
נדמה כי השני חוזר על עצמו יותר מידי
פעמים. בשביל מה צריך לחזור
כל יום על אותם כללי בטיחות במשחקים?

הרמב"ן באגרת
לבנו, כותב לו בן השאר
שיחזור על כל דבר שהוא לומד לפחות 100
פעמים! כי אם
ילמד את הנושא פחות ממאה פעמים, הלימוד
שלו לא מספיק טוב.

רק לפ לפני כשלושה שבועות
ישבנו בליל הסדר, וסיפרנו
את סיפור יציאת מצריים. לא
סיפרנו זאת רק לילדים שלא שמעו את הסיפור,
אלא "אפילו
כולנו חכמים, כולנו יודעים
את התורה כולה, מצווה עלינו
לספר ביציאת מצריים". גם
חכם היודע היטב תורה, ואין
עמו אף אחד, חייב לספר
לעצמו את סיפור יציאת מצריים. "וכל
המרבה לספר ביציאת מצריים, הרי
זה משובח".

מתב מ מתברר כי לפעמים זה טוב
וחשוב לחזור ולשנן ולחזור ולשנן את
הדברים, גם כאשר זה נראה
מיותר לחלוטין. הדברים
נכנסים לאט לאט למוח שלנו, הם
הופכים להיות חלק מאתנו. רבים
מאתנו צוחקים כאשר עושים לנו תרגילי
בטיחות בבית הספר, תרגיל
למקרה של רעידת אדמה, או
מה קורה אם מחבלים נכנסים לכיתה . לא
נכנסים באמת מתחת לשולחנות, קצת
צוחקים כאשר יוצאים החוצה … אבל
אם חס וחלילה יקרה דבר כזה באמת, יהיה
לנו קשה לחשוב, הכל יהיה
לנו מבולבל, לא נדע באמת
מה לעשות. אבל מי שהתאמן
ותרגל הכל פעמים רבות, הוא
לא יחשוב, הוא פשוט יעשה
בדיוק מה שהוא רגיל לעשות בתרגילים.
לו לא תהיה בעיה ושאלות מה
לעשות?

פרשת השבוע שלנו מתחילה ב"אמור
לכהנים בני אהרון, ואמרת
להם: לנפש לא יטמא בעמיו".

למה מופיע בפסוק גם "אמור"
וגם "ואמרת"?
רש"י עונה
בשם המדרש "להזהיר
הגדולים על הקטנים". הכוונה
היא כי הגדולים צריכים ללמד את המצווה
הזו את הקטנים.

ואני מתקשה להבין את תשובת
המדרש. המצווה שעליה נאמר
הפסוק, היא איסור של כהן
להיכנס לבית קברות, אפילו
אם זו הלוויה של קרובי משפחה. למה
דוקא את המצווה הזו מדגישים לגדולים ללמד
את הקטנים? האם זו מצווה
כל כך מיוחדת? למה לא ללמד
את הקטנים איך מקריבים קורבנות? איך
עושים את עבודת בית המקדש? למה
לא ללמד את הקטנים את הדברים היפים
והנחמדים? למה דווקא במצווה
עצובה זו של מוות של אחד מקרובי המשפחה
או החברים, דווקא אז התורה
אומרת לגדולים להזהיר את הקטנים?

אך נראה לי כי החלק הראשון
עונה לשאלתי זו. כאשר הכל
בסדר, הכל נחמד, קמים
בבוקר והולכים לעבוד בבית המקדש,
ברור שהילד ילמד מה לעשות.
אבל אם חס וחלילה קרה אסון,
אז כולם מבולבלים, לא
יודעים מה לעשות, את מי
לשאול? ואז נגלה את ההבדל
בין הילד שעשה "תרגולות"
חזר ולמד, חזר
ושינן. הוא ידע בלי לחשוב
מה מותר ומה אסור. אכן לא
כדאי לזלזל בחזרות ובתרגולת.. והלוואי
שלא נזדקק להם לעולם!

שמות פרק יח

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

1. מה הקשר בין כהנים לתרגיל חילוק?
   (כ"א 2).

2. מתי אישה זו נקבה,
   ומתי אישה זה זכר?
   (כ"א 7).

3. מה הקשר בין ברית מילה לכבש הראוי להיות קורבן?
   (כ"ב 27) .

4. איך יודעים שהיום כולל גם את הלילה?
   (כ"ב 30).

5. האם שבת היא חג?
   (כ"ג 1 –
   3).

6. איזו מילה משותפת לחג וזמן?
   (כ"ג 4).

7. מתי חוגגים 7 ו 8 ב 7? (כ"ג 33 –
   39).