ויקרא, פרק א-ז: הקדמה לחטיבת הקורבנות - דעת

נושא הדף: ויקרא א–ז,
הקדמה לחטיבת הקורבנות

מחבר:
עופר כהנא

מיועד לכיתה: ט

בס"ד

הקדמה

לחטיבת
הקורבנות

(ויקרא
א–ז).

בטעמי
הקורבנות.

א.
שיטת
הרמב"ם
(מורה
נבוכים
חלק
ג'
פרק
לב)

'שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום. ולזה,
אי אפשר לפי טבע האדם,
שיניח כל מה שהורגל בו פתאום. וכאשר שלח ה'
את משה רבנו ע"ה לתיתנוּ 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.. ולהינתן לעבודתו, והיה המנהג המפורסם בעולם כולו,
שהיו אז רגילים בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה – להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם –
לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת… שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם! כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו,
כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל!
והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת ה'
ויאמר:
ה'
ציוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אבל (=אלא)
תהיה עבודתכם מחשבה בלתי מעשה'.

1. מהו היסוד הפסיכולוגי בבסיס הסברו של הרמב"ם?

______________________________________________________________

2. למי הכוונה 'אשר גדלו עליה'?
____________

3. מדוע לא ציוה ה' שיעזבו ישראל את כל עניין הקורבנות?

______________________________________________________________

4. מהו המשל שמביא הרמב"ם להמחשת דבריו?

______________________________________________________________

5. האם עניין הקורבנות הוא 'לכתחילה'
או 'בדיעבד'?
הסבר.

______________________________________________________________

6. מהי עבודת ה'
הנעלית ביותר לפי היוצא מדבריו?

______________________________________________________________

'ומפני זה השאיר ה' מיני העבודות ההם,
והעתיקם מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים, שאין אמיתות להם,
לשמו יתעלה. וציונו לעשותם לו…
וציונו לבנות לו היכל… ושיהיה מזבח לשמו…ושיהיה הקורבן לו,
ושישתחוו לו ושיקטירו לו. והגיעה בזאת הערמה הא–לקית,
שנמחה זכר עבודה זרה והתקיימה הפינה הגדולה האמיתית באומתנו,
והיא מציאות ה'
ואחדותו.
ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר הורגלו בהם – ולא נודעו להם עבודות זולתן'.

7. סכם את טעמו של הרמב"ם לתורת הקורבנות.

______________________________________________________________

8. מה פירוש 'והעתיקם'?
_________.

9. איזו סכנה הייתה נוצרת לוּ לא ניתנו הקורבנות?

______________________________________________________________

2. מורה
נבוכים
חלק
ג פרק
מו.

'שהמצרים היו עובדים מזל טלה.
ומפני זה, היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן. אמר:
הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו'? ואמר:
'כי תועבת מצרים כל רועה צאן'.. אבל (=ובייחוד)
שחיטת הבקר, היו מואסים אותו רוב עובדי ע"ז וכולם היו מגדילים זה המין מאוד,
ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל… ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינן אמיתיות –
ציונו להקריב אלו שלשה מינים בלבד: 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם'
עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי (=שיא החוצפה)
– בו יתקרבו את ה' ובמעשה ההוא יכופרו העוונות, וכן מרפאים הדעות הרעות אשר הם חוליי הנפש האנושית בהפך אשר בקצה האחר'.

10. מהו הטעם הנוסף שמביא כאן הרמב"ם?

______________________________________________________________

ביקורת הרמב"ן על שיטת הרמב"ם.
(פירושו
לתורה
ויקרא
א/ט)

'והנה הם דברי (הרמב"ם)
הבאי,
ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה,
יעשו שולחן ה'
מגואל שאיננו רק (=אלא)
להוציא מלבן של רשעים וטיפשי עולם,
והכתוב אמר כי הם 'לחם אשה לריח ניחוח'!

1. מהי טענתו העיקרית של הרמב"ן כנגד הרמב"ם?

______________________________________________________________

2. מה מוכיח, לדעתו,
הביטוי 'לחם
אשה
לריח
ניחוח'?

______________________________________________________________

'וגם כי לפי שטותם של מצרים לא תתרפא מחלתם בזה, אבל תוסיף מכאוב,
כי מחשבת הרשעים הנזכרים לעבוד למזל טלה ומזל שור שיש להם כוח בהם כפי מחשבתם,
ולכן לא יאכלו אותם לכבוד כחם ויסודם,
אבל אם יזבחו אותם לשם הנכבד –
זה כבוד להם ומעלה, והם עצמם כך הם נוהגים,
כמו שאמר (ויקרא יז ז)
'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים', ועושי העגל זבחו לו, והרב מזכיר שהיו מקריבים ללבנה בכל ראשי חודשיהם, ולשמש בעלותה במזלות הידועים להם בספריהם! ויותר תתרפא המחלה באכלנו מהם לשובע שהוא אסור להם ומגונה בעיניהם ולא יעשו כן לעולם'!

3. האם משיגה הקרבת הקורבנות את מטרתהּ אליבא דהרמב"ם?

______________________________________________________________

4. מדוע 'תוסיף המחלה מכאוב'
לפי הרמב"ן?

______________________________________________________________

5. כיצד,
ע"פ הרמב"ן,
היה אפשר להשיג תוצאות טובות יותר למטרה שהציע הרמב"ם?

______________________________________________________________

'והנה נח בצאתו מן התיבה עם שלשת בניו, אין בעולם כשדי או מצרי,
הקריב קרבן וייטב בעיני ה',
ואמר בו (בראשית ח כא)
וירח ה' את ריח הניחוח,
וממנו אמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן,
וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל, ובלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד),
ואין דעתו עתה לשלול ממנו אמונות רעות,
ולא נצטווה בכך,
אבל עשה כן לקרבה אל האלוהים כדי שיחול עליו הדבור, ולשון הקורבנות 'את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי' וחלילה שלא יהא בהם שום תועלת ורצון,
רק שוללות ע"ז מדעת השוטים'!

6. מהו החיזוק להתנגדות לשיטת הרמב"ם?

______________________________________________________________

רמב"ם
– מברר
לעומק
את
הצעתו.

'ואני יודע שנפשך תברח מזה העניין בהכרח בתחילת המחשבה,
ויכבד עליך ותשאלני בלבך..
איך יבואו מצוות ופעולות עצומות,
מבוארות מאוד,
והושם להם זמנים,
והם כולם בלתי מכוונים מצד עצמם?!
אבל הם מפני דבר אחר כאילו הם תחבולה שעשה ה'
לנו להגיע אל כוונתו הראשונה!
ואיזה מונע היה אצלו יתעלה לצוות לנו כוונתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבלה ולא היה צורך לאלו (הקורבנות)
אשר חשבת שהם על צד הכוונה השניה'!

1. מהי הקושיא שמקשה על עצמו?

______________________________________________________________

2. מה פירוש 'הכוונה הראשונה' ומה פירוש 'הכוונה השניה'?

______________________________________________________________

'שמע תשובתי: ..שכבר בא בתורה כמו זה העניין בשווה.
והוא אמרו: ולא נחם א–לקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא…
ויסב א–לקים את העם דרך המדבר ים סוף'.
וכמו שהסב ה'
אותם מן הדרך הישרה, אשר הייתה מכוונת תחילה, מפני יראת מה שלא היו גופותם יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת,
עד שתגיע כוונתו הראשונה –
כן ציוה בזאת המצווה.. מפני יראת מה שאין יכולת לנפש לקבלה לפי הטבע עד שתגיע הכוונה הראשונה – והיא – השגתו יתעלה והנחת (=עזיבת)
ע"ז.

3. מה פירוש: 'שכבר בא בתורה זה העניין בשווה'?

______________________________________________________________

4. האם מוסבר כאן מדוע האריך ה' את המסע במדבר?
_____________________________

5. האם הקורבנות הם אמצעי, או מטרה בפני עצמה? הסבר.

______________________________________________________________

'כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים..
ואח"כ ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם ויילחם עם ילידי ענק פתאום, כן אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודות והמעשים המורגלים שכבר נטו אליהם הנפשות עד ששבו כמושכל ראשון (=מובן מאליו) ויניחם כולם פתאום.

וכמו שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה… ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ועבדות, וכל זה היה במצוות א–לקיות על ידי משה רבנו – 'על פי ה'
יחנו ועל פי ה' יסעו'
– כן בא זה החלק מן התורה, בתחבולה א–לקית עד שיישארו עם מין המעשה המורגל,
כדי שתעלה בידם אמונתם אשר היא הכוונה הראשונה'.

6. הסבר את ההקבלה שרואה הרמב"ם בין עניין אריכות המסע במדבר לבין עניין הקורבנות.

______________________________________________________________

7. האם יש כאן תשובה לשאלת הרמב"ן מהבל ונח?
____________.

ב.
שיטת
הרמב"ן
(שם).

'ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם,
כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה,
צווה השם כי כאשר יחטא – יביא קרבן,
יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה,
ויתוודה בפיו כנגד הדבור,
וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה,
והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו,
ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו,
כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוהיו בגופו ובנפשו,
וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו,
לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה,
וכיפר הקורבן הזה שיהא דמו תחת דמו,
נפש תחת נפש,
וראשי אברי הקורבן כנגד ראשי אבריו,
והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו…
ואלה דברים מתקבלים,
מושכים את הלב כדברי אגדה'.
ועל דרך האמת יש בקורבנות סוד נעלם,
תכנס בו ממה שאמרו רבותינו'…

1. מה עניין הקורבנות באופן כללי ע"פ הרמב"ן?

______________________________________________________________

2. כיצד יש להבין את פרטי מעשי הקורבנות ע"פ דבריו?

______________________________________________________________

3. שים לב לסגנונו בתחילת דבריו ובסופם. היכן לדעתו מצוי ההסבר העיקרי לעניין הקורבנות?

______________________________________________________________

ועוד הערה מדברי הרמב"ם
(הלכות
מעילה
פרק
ח)

…'והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי,
וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה,
כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם.
והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע.
אמרו חכמים:
חוקים חקתי לך,
ואין לך רשות להרהר בהן.
ויצרו של אדם נוקפו בהן,
ואומות העולם משיבין עליהן,
כגון איסור בשר חזיר,
ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח.
וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החוקים,
וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם,
היה מוסיף דביקות בתורה,
שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך…
וכל הקורבנות כולן – מכלל החוקים הן!!!!

אמרו חכמים:
שבשביל עבודת הקורבנות העולם עומד,
שבעשיית החוקים והמשפטים,
זוכין הישרים לחיי העולם הבא.
והקדימה תורה ציווי על החוקים שנאמר ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'.

1. מה היחס בין דבריו כאן לדבריו במורה?

______________________________________________________________

2. חשוב על הסבר לבעיה.

______________________________________________________________

⬇ הורדת הקובץ (Word)