בס"ד ויקרא
פרק
ד'
–
– הרב שמואל רוזנברג
נושא
הדף:
ויקרא,
פרק
ד:
דף
עבודה
מיועד
לכיתות:
ה–ט
מחבר:
שמואל
רוזנברג
הבנה ברש"י
(ב)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
רש"י
(ב)
מכל מצות ה'
– פי'
רבותינו:
אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת,
ושגגתו חטאת (כריתות כג):
מאחת מהנה –
ממקצת אחת מהן.
כגון:
הכותב בשבת שם משמעון,
נח מנחור,
דן מדניאל:
_______________________ |
|
(ג)
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהֹוָה לְחַטָּאת:
רש"י
(ג)
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם –
(ת"כ)
מדרשו:
אינו חייב אלא בהעלם דבר,
עם שגגת מעשה,
כמו שנאמר:
לאשמת העם,
ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו.
ופשוטו לפי אגדה:
כשהכהן הגדול חוטא – אשמת העם הוא זה שהן תלויין בו לכפר עליהם,
ולהתפלל בעדם ונעשה מקולקל:
פר – (ת"כ)
יכול זקן ? ת"ל:
בן ! אי בן,
יכול קטן ? ת"ל:
פר ! הא כיצד ? זה פר בן ג':
2.
|
|
(ו)
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ:
רש"י
(ו)
את פני פרכת הקדש –
(שם)
כנגד מקום קדושתה מכוון,
כנגד בין הבדים,
ולא היו נוגעים דמים בפרוכת,
ואם נגעו נגעו:
רשב"ם
(ו)
את פני פרכת – לפי הפשט: את פני הפרכת הקודש. פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים,
ומדפירש שם פרכת הקדש, משמע שיהיו ההזאות כנגד אמצעות הפרוכת מבחוץ,
שכנגד ארון הקודש שמבפנים:
הכתב והקבלה
(ו)
פני פרכת. הפרכת היתה פרושה בכל רוחב המשכן, מכותל הדרומי עד כותל הצפוני – שהם עשר אמות,
ובאמצע רוחב הפרכת תהיה ההזאה…
|
|
(יב)
וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:
רש"י
(יב)
אל מקום טהור – לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה,
להשליך אבנים מנוגעות ולבית הקברות,
הוצרך לומר מחוץ למחנה,
זה שהוא חוץ לעיר,
שיהא המקום טהור:
מחוץ למחנה –
חוץ לשלש מחנות,
ובבית עולמים חוץ לעיר,
כמו שפירשוהו רבותינו במס'
יומא ובסנהדרין:
אל שפך הדשן – מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח,
כמ"ש (לקמן ו)
והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה:
על שפך הדשן ישרף –
(ת"כ)
שאין ת"ל.
אלא ללמד:
שאפילו אין שם דשן:
_______________________________________________________________________
|
|
(יג)
וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
רש"י
(יג)
עדת ישראל –
(שם)
אלו סנהדרין:
ונעלם דבר –
טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר:
הקהל ועשו –
(ת"כ)
שעשו צבור על פיהם:
רבינו בחיי
(יג)
ואם כל עדת ישראל ישגו – אלו סנהדרין כי אי אפשר שכל ישראל יסכימו בחטא,
ועל כן אמר מעיני העדה,
כי הסנהדרין והנביאים והחכמים הם עיני העדה …
|
|
(יז)
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת:
רש"י
(יז)
את פני הפרכת – ולמעלה הוא אומר:
את פני פרוכת הקדש ?! (זבחים מא)
משל למלך שסרכה עליו מדינה,
אם מיעוטה סרחו – פמליא שלו מתקיימת,
ואם כולם סרחו – אין פמליא שלו מתקיימת.
אף כאן,
כשחטא כהן משיח – עדיין שם קדושת המקום על המקדש,
משחטאו כולם – ח"ו נסתלקה הקדושה:
_______________________________________________________________________
_______________________________________________________________________ |
|
(כב)
אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:
רש"י
(כב)
אשר נשיא יחטא –
(ת"כ הוריות פר"ג)
לשון אשרי !
אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו,
ק"ו שמתחרט על זדונותיו:
_______________________________________________________________________ |
|
(כג)
אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:
רש"י
(כג)
או הודע – כמו:
אם הודע הדבר.
הרבה או,
יש שמשמשין בלשון:
אם,
ואם,
במקום או.
וכן (שמות כא)
או נודע כי שור נגח הוא:
הודע אליו –
כשחטא היה סבור שהוא היתר,
ולאחר מכאן נודע לו שאיסור היה:
|
|