בס"ד
חומש ויקרא פרק ה'-
מערך שיעור:
מחבר : ברוך קורצוייל
מיועד לכיתה ט'
שלב 1:
טבלה,
לנסות להוציא מהם כמה מקרים התורה מונה לפנינו כאן.
להוביל לכיוון של שלושה מקרים.
באיזה פסוק כל מקרה?
להסביר כל מקרה.
ניסוח קל ופשוט לכל מקרה.
משלי (כ"ט/כ"ד):
"חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה
יִשְׁמַע
וְלֹא
יַגִּיד".
שופטים (י"ז,ב'):
"וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ וְאַתְּ
אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַה' ".
ובתרגום שם: "וַאֲמַר לְאִמֵיהּ אֲלַף וּמְאָה סַלְעִין דִּכְסַף דְּאִתְנְסִיב לִיךְ וְאַתְּ
אוֹמִית וְאַף אֲמַרְתְּ קֳדָמַי הָא כַסְפָּא עִמִּי אֲנָא נְסִבְתְּיהּ וַאֲמַרַת אִמֵּיהּ בְּרִיךְ בְּרִי קֳדָם ה' ".
'אלה'
לשון שבועה. והכוונה לשבועה שהייתה רגילה אז בכל מקרה גניבה להשביע את כל היודעים דבר לומר ולגלות.
ובפשטות זה היה נכון בכל מקרה משפטי–
להשביע את כל היודעים דבר בענין.
ובפסחים דף קי"ג/ב':
"ג'
הקב"ה שונאן: (1)
המדבר אחד בפה ואחד בלב,
(2) והיודע
עדות
בחבירו
ואינו
מעיד לו,
(3) והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי"
וכו'.
ובבבא–קמא נ"ו/א':
"תניא,
אמר ר' יהושע:
ארבעה דברים, העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן: הפורץ גדר בפני בהמת חבירו,
והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה, והשוכר עדי שקר להעיד, והיודע
עדות
לחבירו
ואינו
מעיד לו"
וכו'.
כלומר,
גם בלא שבועה יש חובה על האדם ללכת ולהעיד בדבר שהוא נוגע בו או יודע עליו דבר מכריע.
שלב 2:
היכן בפרק התורה מתחילה לפרט את הדין (את הקורבן) במקרים הנ"ל?
(פס'
ו')
שלב 3:
מה המיוחד בחיוב הזה שהתורה מחייבת? (הקורבן נדרש לפי מצבו הכלכלי של החוטא,
התורה מתחשבת במצבו הכלכלי) אולי כדאי לכתוב על הלוח.
שלב 4:
להוציא מהם את השם של הקורבן– "קורבן עולה ויורד".
הערך של הבנת הדברים: וידוי של יוה"כ:
"על חטאים שאנו חייבים עליהם קורבן עולה ויורד", להבין מה אנו מתפללים!!
מה זה "עולה"?
מה זה "יורד"?
במדרגות?
הקורבן 'עולה'-
איכותו/שוויו 'עולה'-
מרובה או 'יורד'-
מועטת.
אפשר להביא דוגמא מווידוי של הספרדים:
"קטפנו מלוח עלי שיח"
על בסיס איוב (ל'/ד'):
"הַקֹּטְפִים
מַלּוּחַ
עֲלֵי
שִׂיחַ
וְשֹׁרֶשׁ
רְתָמִים
לַחְמָם",
פשט הפסוק מדבר באנשים השפלים של החברה שאוכלים תערובת של צמחי פרא,
ובגמ'
בחגיגה דף י"ב/ב'
דרשו את זה על ביטול תורה ושיחה בטילה:
"אמר
רבי
לוי:
כל
הפוסק
מדברי
תורה
ועוסק
בדברי
שיחה–
מאכילין
אותו
גחלי
רתמים,
שנאמר:
"הקטפים
מלוח
עלי
שיח
ושרש
רתמם
לחמם""
וכו'
כלומר,
ר'
לוי מפרש:
'הקוטפים עצמם מן הלוח,
מלוחות הברית,
עלי שיחה בטילה–
עבור שיחה בטילה,
שורש רתמים לחמם–
מאכילים אותם גחלי רתמים'.
ומזה פירוש הווידוי הוא–
קטפנו עצמנו ממה שכתוב בלוחות הברית,
מן התורה,
עלי שיחה בטילה,
עבור שיחה בטילה.
שלב 5:
אין זה המקום היחיד שהתורה מתחשבת במצבו הכלכלי של החוטא:
יש בשלמי שמחה בחג השבועות ובכל שאר רגלים (דברים,ט"ז,י'):
(ט)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י)
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ מִסַּת
נִדְבַת
יָדְךָ
אֲשֶׁר
תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה'
אֱלֹקֶיךָ:
(יא)
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה'
אֱלֹקֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(יב)
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה:
ובעצם כך הדין גם בקורבנות ראייה וחגיגה (דברים,ט"ז,י"ז):
"(טז)
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם:
(יז)
אִישׁ
כְּמַתְּנַת
יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:"
וגם בקורבן היולדת אצלנו בויקרא (י"ב,ח'):
"וְאִם
לֹא
תִמְצָא
יָדָהּ
דֵּי
שֶׂה
וְלָקְחָה
שְׁתֵּי
תֹרִים
אוֹ
שְׁנֵי
בְּנֵי
יוֹנָה
אֶחָד
לְעֹלָה
וְאֶחָד
לְחַטָּאת
וְכִפֶּר
עָלֶיהָ
הַכֹּהֵן
וְטָהֵרָה".
אולם,
ביחס לשלמי שמחה וקורבנות ראייה וחגיגה– סוף–סוף הם לא קורבנות חטאת אלא שלמים.
יש הבדל מהותי אם התורה מצפה מהאדם לרצון טוב (אפילו כשהשלמים הם חובה) לבין קורבן חטאת שאז יש כאן סוג של חוב של האדם וכאילו הקורבן בא במקומו…
ואעפ"כ התורה מתחשבת במצבו הכלכלי של החוטא.
ובנוגע ליולדת– שם יש רק שתי אפשרויות,
כאן יש שלוש אפשרויות שונות.
אז כאן אין זה מקום היחידי ממש,
אבל בלי ספק זהו המקום היחידי שמתחשבים במצב הכלכלי של החוטא עד כדי כך.
שלב 6:
העשיר מביא– שה.
שה הוא המצוי ביותר בחברה חקלאית. לא יקר כ"כ.
הדל מביא– תור או בני יונה. מה ההבדל ביניהם?
בני יונה– יוני שובך שחור–לבן/תכלת הן גונחות גניחות כאלה.
תורים–
יונים חומות– שני סוגים:
תור העיר= הצוצלת (Laughing
Dove או Palm
Dove).
תור מצוי (Turtle
Dove)–
עם סימן של סַמָל בין הראש לכתף.
למעלה:
מימין–
יונה.
משמאל–
תור מצוי. למטה:
תור העיר– הצוצלת.
המאפיין החשוב ביותר של ציפורים אלה מבחינתנו זה דווקא השווי שלהן–
הן לא עולות הרבה. אם יש בבית הוא פשוט מביא מביתו,
ואם אין הוא יכול לצאת לצוד…