נושא:
ויקרא פרק ט:
הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ה–ט

הבנה ברש"י

(א)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י

(א)
ויהי ביום השמיני – שמיני למלואים,
הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום,
ונטל י'
עטרות השנויות בסדר עולם (ומובא בשבת פז):
ולזקני ישראל – להשמיעם:
שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה,
ולא יאמרו:
מאליו נכנס:

מסכת שבת דף פז'
עמוד ב'

אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי:
תא שמע:
(שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. תנא:
אותו יום נטל עשר עטרות;
ראשון למעשה בראשית,
ראשון לנשיאים,
ראשון לכהונה,
ראשון לעבודה,
ראשון לירידת האש,
ראשון לאכילת קדשים,
ראשון לשכון שכינה,
ראשון לברך את ישראל,
ראשון לאיסור הבמות,
ראשון לחדשים.

רבינו בחיי

(א)
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל – חנוך כהונה גדולה ביום שמיני כולל עוד טעם אחר,
והוא שמצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה, ואלו הן: ציץ וחשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ומכנסי בד. בושמי שמן המשחה והקטרת היו ג"כ שמונה: בשמן המשחה ארבעה – מור וקנמון וקנה וקדה, ובקטורת ארבעה –
נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. גם הבדים היו שמונה: שני בדי הארון,
ושנים לשלחן, ושנים למזבח הזהב,
ושנים למזבח העולה.
גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים, הוא שכתוב: (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה, גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנין, (ר"ל שמונה מיני כלי זמר):
למנצח על נגינות,
על מחלת, על עלמות, על הנחילות, על השושנים, על הגתית, על השמינית.

(ב)
וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהֹוָה:

רש"י

(ב)
קח לך עגל – להודיע:
שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה – על מעשה העגל שעשה:

(ד)
וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְהֹוָה וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם:

רש"י

(ד)
כי היום ה'
נראה אליכם –
להשרות שכינתו במעשה ידיכם,
לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה:

(ז)
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:

רש"י

(ז)
קרב אל המזבח – (ת"כ)
שהיה אהרן בוש וירא לגשת.
אמר לו משה:
למה אתה בוש ? לכך נבחרת:
את חטאתך –
עגל בן בקר:
ואת עולתך –
איל:

אבן עזרא

(ז)
וכפר בעדך ובעד העם –
שהיא מצוה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל, ובפר החטאת תכפר בעדך, ואחר כך תעשה קרבן העם וכפר בעדם.
כי לא יוכל אדם לכפר על אחד,
עד היותו טהור מכל חטא:

חזקוני

(ז)
קרב אל המזבח – לפי שכל שבעת ימי המלואים היה משה עובד, ובשמיני אמר משה לאהרן מעתה קרב אתה ועבוד. וכפר בעדך –
ואח"כ בעד העם כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב שהוא והם חטאו בעגל.

(טו)
וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ כָּרִאשׁוֹן:

רש"י

(טו)
ויחטאהו – עשהו כמשפט חטאת:

ספורנו

(טו)
כראשון.
שנשרף אף על פי שהיתה חטאת חיצונה:

(יז)
וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר:

רש"י

(יז)
וימלא כפו –
היא קמיצה:
מלבד עלת הבקר –
כל אלה עשה אחר עולת התמיד:

(כב)
וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:

רש"י

(כב)
ויברכם – (ת"כ.
סוטה לו)
ברכת כהנים יברכך יאר ישא:
וירד – מעל המזבח:

אבן עזרא

(כב)
וישא אהרן את ידיו אל העם –
אל נכחם. וקדמוננו העתיקו מכאן צורת נשיאות כפים:

(כג)
וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָעָם:

רש"י

(כג)
ויבא משה ואהרן וגו' – למה נכנסו ? מצאתי בפ'
מלואים בברייתא הנוספת על ת"כ שלנו,
למה נכנס משה עם אהרן ? ללמדו על מעשה הקטרת,
או לא נכנס אלא לדבר אחר ? הריני דן ירידה וביאה טעונות ברכה,
מה ירידה מעין עבודה,
אף ביאה מעין עבודה.
הא למדת:
למה נכנס משה עם אהרן ?! ללמדו על מעשה הקטרת.
ד"א:
כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות,
ונעשו כל המעשים,
ולא ירדה שכינה לישראל,
היה מצטער,
ואמר:
יודע אני שכועס הקב"ה עלי,
ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל.
אמר לו למשה:
משה אחי ! כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי ?! מיד נכנס משה עמו,
ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל:

ויצאו ויברכו את העם – אמרו:
ויהי נועם ה'
אלהינו עלינו (תהלים צ).
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
לפי שכל ז'
ימי המלואים שהעמידו משה למשכן,
ושמש בו,
ופרקו בכל יום,
לא שרתה בו שכינה,
והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה:
משה רבינו ! כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל ! לכך אמר להם:
זה הדבר אשר צוה ה'
תעשו וירא אליכם כבוד ה'
! אהרן אחי כדאי וחשוב ממני,
שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו:

רבינו בחיי

(כג)
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם –
נכנסו שניהם שם כדי שילמדנו משה מעשה הקטורת, לפי שאהרן כל שבעת ימי המלואים לא היה רשאי ליכנס לפנים מפתח אהל מועד, הוא שכתוב ופתח אהל מועד תשבו וגו',
ועכשיו ביום השמיני הורשה ליכנס שם, ונכנס משה עמו ללמדו מעשה הקטרת, כי משה היה מקריב הקרבנות מתחלה ומקטיר הקטרת, הוא שתמצא בכל העבודות: ויקח משה, ויזרוק משה, ויתן משה, ויקטר עליו קטורת סמים. כי עד היום השמיני הזה שנתחנך אהרן בכהונה והתחיל בעבודה משה היה מתעסק בכל העבודות כולן, והוא היה הכהן הראשון, והרי הכתוב קוראו כהן. שנאמר:
(תהלים צט) משה ואהרן בכהניו.
ואמר:
ויצאו ויברכו את העם, כלומר:
סמוך להקטרת הקטרת מיד, שבאותה שעה התפלה מקובלת יותר.
וכך מנהגו של כהן גדול ביוה"כ היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטרת,
ומניח המחתה בפנים,
ויוצא ומתפלל על צרכי העם בספוק מחיותן ומזונותיהם ובירידת המטר ובשאר הצרכים.
ומזה אמר דוד ע"ה:
(שם קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך. הזכיר הקטרת יותר משאר הקרבנות לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר,
גם התפלה באותה שעה יותר מקובלת:

(כד)
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:

רש"י

(כד)
וירנו.
כתרגומו:

תרגום אונקלוס

(כד)
ונפקת אישתא מן קדם ה'
ואכלת על מדבחא ית עלתא וית תרביא וחזא כל עמא ושבחו ונפלו על אפיהון:

חזקוני

(כד)
ותצא אש –
וגו'
אש שיצאה בימי משה, לא נסתלקה ממזבח הנחושת –
עד שבא לבית עולמים. ואותה שירדה בימי שלמה, לא נסתלקה ממזבח העולה –
עד שנסתלקה (בחורבן).