נושא
הדף: ויקרא,
פרק
יב
–
אשה
יולדת
מחבר:
עופר כהנא
מיועד
לכיתה: ט
בס"ד
פרשת תזריע פרק יב
-
עיין בפסוקי הפרק.
מהו נושאו?
-
מה פרוש "כימי
נדת
דוותה
תטמא"? עיין ברש"י שם ובשפתי חכמים אות ג – ד.
-
בפסוק ד' כתוב "תשב
בדמי
טהרה" מה פרוש?
-
האם מתיישבת תשובתך הקודמת עם המשך הכתוב בפסוק ד'?
הסבר.
-
הרמב"ן כותב: "יאמר,
ושלושים יום ושלושת ימים תמתין עוד, עד שלא תיגע בכל קודש,
ולא תבוא למקדש אע"פ שהם ימי טוהר אצל הבעל וזה טעם ימי טהרה "
הסבר את תשובתו של הרמב"ן לסתירה שיש לכאורה בפסוק ד'.
-
השלם לפי הפסוקים ולפי מה שלמדת עד עכשיו את הטבלה הבאה:
טומאת היולדת
ילדה נקבה |
ילדה זכר |
|
|
|
|
לבעלה |
|
|
|
לקדשים |
-
מתי לדעתך מביאה היולדת את קרבנה? נמק.
-
עיין בפסוקים המפרטים איזה קורבן עליה להביא.
איזה קורבן שכבר למדנו (בפרק ה) דומה לקורבן זה?
הסבר.
-
האברבנאל מקשה כך:
"למה חייבה התורה ליולדת להביא חטאת ועולה?
כי הנה עניין העולה, לא היה לו צורך במקום הזה, והחטאת גם כן לא היתה ראויה כיון שלא ימצאו לה עוון אשר חטאה ?!
-
עיין בפסוק ז'
מה המילה הקשה בפסוק זה לפי קושיית האברבנאל?
-
תשובת
האברבנאל: "…שהיולדת,
במלאת ימי טהרה היתה מביאה בבואה אל מקדש ה'
קורבן עולה, כדי להידבק ביוצרה אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מצער וסכנת הלידה".
מהי סיבת הבאת הקורבן לפי האברבנאל?
-
מה עדיין לא מוסבר למרות תשובתו?
-
עיין בפרוש האב"ע לעניין זה והסבר מהי הסיבה לפיו צריכה האישה להביא קורבן?
-
תשובה לשאלה זו מצאנו בגמ'
(נידה לא: ) והביאוה הרמב"ן והכלי יקר.
רמב"ן:
" בשעה שכורעת לילד,
קופצת ונשבעת: 'לא אזקק עוד לבעלי '.
כי עיקר הכוונה בזה כי בעבור שהיא נשבעת מתוך הצער, ואין השבועה ראויה להתקיים מפני היותה משעובדת לבעלה, רצתה התורה לכפר לה מעלות רוחה. ומחשבות ה' עמוקות ורחמיו מרובים,
שהוא רוצה להצדיק בריותיו".
כלי
יקר:
"כפרה זו, היא על עוון הקדום שלחוה,
שגרם לה צער הלידה, ומתוך כך אולי הטיחה דברים כלפי מעלה לאמר: אם כן למה זה אנוכי הרה עמל ויסורין… ."
הסבר לפי כל אחד מהם מהי הסיבה להבאת החטאת.
10. עיין במקורות הבאים וענה: מדוע זמן הטומאה והטהרה שונה מזכר לנקבה?
-
אב"ע לפסוק ג'
ד"ה:
'והשם גזר'
-
גמ'
נידה לא: " שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה אמרה תורה לזכר טמאה שבעת ימים ולנקבה ארבעה עשר? – אמר להם בשעה שאשה כורעת ללדת נשבעה שלא תיזקק לבעלה. כשיולדת זכר שהכל שמחים בו (רש"י:
בסעודת המילה) מתחרטת היא לשבעה,
כשיולדת נקבה …..
מתחרטת היא לארבע עשר"