מענייני הפרשה

מן הפרשה

אחת מן הברכות שמבטיח הקב"ה לעם ישראל אם הם יקיימו את מצוות ה'
היא:"
ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות"

מפרש המדרש:"
בקומה זקופה".

כוונת המדרש והפסוק היא:
רמז לאותם אנשים המתביישים לעיתים בכך שהם שומרי מסורת ומקיימי מצוות.
ולכן הם עושים בצנעה ובהסתר או ברדידות ( בלשון העם זה נקרא "לחפף")
– כדי שלא ילעגו להם אותם אנשים שלא מבינים את חשיבות קיום המצוות.

כאן מודיע לנו ה'
שאם נקיים את כל התורה על פי כל פרטיה ודקדוקיה,
אז הוא ייתן לנו את הכוח להמשיך לקיים המצוות ולא להתבייש ,לא מגויים ואפילו לא מיהודים.

"קוממיות"-
אפשר לפרש במשמעות של קומה ועוד קומה.
כלומר ה'
מבטיח לעם–ישראל שלקראת הגאולה עם ישראל יחזור לארצו ויבנה את "הקומה הראשונה"
היא בניית הארץ ופיתוחה,
ואחר כך נבנה את "הקומה השנייה"
היא הכנסת ערכים רוחניים למדינתנו.

*שכרו של המקיים תורה ומצוות.

*העונשים והקללות של מי שאינו מקיים תורה ומצוות.

*דיני נדרים לבית המקדש של האדם עצמו ושל בהמתו.

*דיני הקדשות לבית המקדש.

עשה לך רב

הסיפור החסידי

שאלה–
האם יום ירושלים הוא חג?
ואם כן אז מדוע?.

תשובה–
זהו חג ממש!
כלומר,
יש חובה לקבוע ביום זה סעודות מצווה ולעשותו ככל אותם ימים טובים שעם ישראל מקיים.(
כמו שכותב "החתם–סופר"-
"יום שנעשה בו נס לישראל יש חובה מן התורה לחגוג יום זה).

וכך גם קבעה הרבנות הראשית-"אין לנהוג בכ"ח באייר הגבלות של ספירת העומר באותם קהילות שנוהגים מנהגי אבילות גם לאחר ל"ג בעומר".

ולכן ראוי ללכת ביום זה עם בגדי חג ולהשתתף בתפילות חגיגיות הנערכות לכבוד יום זה.

הסיבה לכך היא שיום ירושלים הוא ההשלמה של יום העצמאות כי אם יום העצמאות מסמל את גאולתינו בכך שיש לנו מדינה,
אז יום ירושלים הוא גאולתינו הרוחנית וב"ה נזכה בבניין ירושלים ובית המקדש במהרה.

בפרשתינו נאמר "ונתתי גשמיכם בעיתם"

ומסביר המדרש–
"כי המטר הוא חיותו של העולם

ובלעדיו לא יוכל להתקיים."

מעשה היה לפני שנים בספרד.
באותה שנה היה עצירת גשמים,
והמצב נעשה קשה מיום ליום האוכל נהפך למצרך יקר ומבוקש והמים ניתנו במשורה.

באחת מן הערים חיו הרבה יהודים והדבר התאפיין בעיקר בגלל ריבוי ישיבות,
ובתי–כנסת.

באחד מן הימים באו לראש העיר מס'
יועצים וטענו שעוד מעט כולם ימותו ברעב וצריך להציל את המצב.
הם אמרו לו "היהודים הגרים בעירנו הם היחידים היכולים לעזור לנו,
ולהביא לנו גשם".

"איך?!
– שאל ראש העיר"
והם ענו לו "אם נכריח אותם להתפלל לאלוקים שלהם הוא יעזור להם ולנו ויוריד גשם".

ראש העיר הכין תוכנית חירום ושוטרי העיר הגיעו לשכונות היהודים והכריחום לצאת מביתם עם כל הילדים והנשים.
"אם תורידו לנו גשם תוכלו לחזור לבתיכם,
ואם לא תישארו כאן".

פנו היהודים לרבם ר'
חסדאי קרשקש בתחינה שיעשה משהו כדי שירד גשם.
הרב אסף את כל יהודי העיר ודרש בפניהם על חובת כל אחד ואחד לחזור בתשובה בשעה שיש גזירה כל–כך קשה.
יהודי העיר הבינו את חשיבות המעמד וכולם התפללו כאילו זה יום כיפור,
וברוך ה'
התפילה התקבלה וירד גשם שהציל כל אנשי העיר.
נס זה גרם לקידוש שם שמים גדול אצל הגויים של אותה עיר.

המסר–אנו לא צריכים לחכות לנס כדי שירד גשם אנו צריכים להבין שלגשם יש חשיבות גדולה בשבילנו ובלעדיו אין לנו חיים,
ולכן מכאן נבין מדוע הגשם הוא השכר על קיום מצוות ה'
ונעשה אנו כל שביכולתינו שיזכנו ה'
בגשם בזכות ולא בחובה.